דת היא רוחניות בתוספת חומרים משמרים
אחד הדברים שלמדתי מהמורים שלי זה להתיחס בכבוד להומלסים, קבצנים, עובדי ניקיון ושאר דמויות שוליים שרוב בני האדם מעדיפים לעבור על פניהן ללא התיחסות, כאילו היו אויר.
הרבה פעמים אני נותן להם סכום שבקלות הייתי מוציא על כוס קפה, משהו כמו שלושה או חמישה דולר. אבל הכסף זה לא עיקר העניין. העיקר הוא דווקא לעצור רגע, לנהל איתם שיחה קצרה, להאיר להם פנים ולתת להם לראות שאני רואה גם בהם אנושיות. שאני רואה בהם אחים או אחיות, ולא מפגע חברתי או תברואתי.
בבופלו ניו יורק יש איש בשם אריק. הוא לא קבצן. הוא אחד שמסתובב בין אנשים ברחוב או בבתי קפה ומנסה למכור להם תליונים או צמידים שהוא מייצר. אריק הוא אדם מיוחד בעיני. תמיד פניו קורנות. אני אוהב לשוחח איתו טיפה בכל פעם שאנחנו נפגשים ברחובות בופלו.
כמה וכמה דברי חוכמה עמוקים למדתי מקבצנים, או מ“הדמויות השקופות". לעתים ניתן למצוא פילוסופים נסתרים בין דרי הרחוב. כבר נאמר בספר קהלת (פרק ט) ”לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם.“
אני רוצה לספר לכם על משהו שלמדתי מאריק באחת השיחות שלנו בפינת רחוב, רגע לפני שנכנסתי לבית הקפה האהוב עלי בשכונה. כלאחר יד אמר לי אריק משפט גדול, משפט ששווה לדעתי להדפיס על חולצות, כובעים או ספלים (בעצם, עכשיו שאני כותב את זה אני חושב שאולי זה פרוייקט שעלי להוציא לפועל… להפיק את המוצרים הללו ולתת אחוזים מהרווחים לאריק!)
”דת היא רוחניות בתוספת חומרים משמרים“ אמר לי אריק תוך כדי שיחה פילוסופית קצרה שניהלנו בפינת הרחוב על תכלית החיים.
”דת היא רוחניות בתוספת חומרים משמרים“ בום טראח! במשפט אחד קלע אריק למטרה ופיצח את ההיסטוריה של הדתות כולן, ואת התסכול שכל כך הרבה אנשים חשים ביחס לדתות. וזה לא חשוב אם זו יהדות, נצרות, איסלם או בודהיזם טיבטי. בכולן יש חומרים משמרים.
כדי להעביר אמיתות רוחניות מדור לדור לקחו הדתות את הגילויים הפנימיים שחשפו המיסדים, הוסיפו להם ”חומרים משמרים“ (כלומר: מסורות והלכות, אזהרות וסייגים, לבושים ומנהגים) והעבירו הכל יחד בקופסת שימורים לדורות הבאים.
אך מה קורה למזון בריא כשהוא מושרה בחומרים משמרים? ערכו התזונתי יורד פלאים. המינרלים וכל החומרים החיוניים שבו מתמעטים והולכים, לטובת יכולת השימור.
כך בדיוק קורה גם לאמיתות הרוחניות כשהן מוכלות בתוך קופסת השימורים של הדת — ערכן התזונתי לנפש מתדרדר.
כדי לחשוף אמת רוחנית שקיימת בקבלה למשל (שהיא התחום בו אני הכי בקיא) צריך פעמים רבות לקלף את האמת הזו משכבות על גבי שכבות של שובניזם, פטריארכליות, שמרנות, או פלפול פנים-טקסטואלי (פלפול שאין בו שום חשיבות בפני עצמו, וכל מטרתו היא להוכיח שגם האמת הזו כתובה כבר בטקסטים הקדומים והמקודשים שלנו. לפעמים יש בדרשה חן יצירתי, אבל לפעמים הפלפול כל כך מסורבל עד שהדבר כולו הופך מיותר).
אינני טוען שאין חשיבות לשמר דברי חוכמה מדור אחד למשנהו, כשם שאינני טוען שאין לנסות ולשמר את המזון שלנו לכמה ימים, כך שלא יחמיץ או יעלה עובש. אלא שראוי לעשות זאת באופנים שלא הורסים את הערך התזונתי של המזון, הפיזי או הרוחני.
בימי קדם לא שמרו מזון. תרבות הציידים-לקטים אולי הצליחה לשמר מזון ליומיים שלושה, אבל ההנחה הרווחת היתה שיש לשוב ולמצוא מזון טרי בכל יום מחדש.
נדמה לי שמייסדי הדתות לא סמכו על כך שגם אם לא נשמר את הגילויים שלנו הדור הבא יסתדר בלעדנו. הם לא סמכו שבני הדורות הבאים ימצאו מזון רוחני טרי המתאים להם ולזמן בו הם חיים. הם לא סמכו על הנבואה שתמשיך לנבוע. הם לא סמכו על רוח הקודש שתשרה גם על אנשי הדורות הבאים ותנחה אותם בדרך טריה וחדשה הנכונה להם.
דת היא רוחניות בתוספת חומרים משמרים, ולכן כדאי ומומלץ לאכול מזון אורגני, ללא חומרים משמרים. יחד עם זאת, לפעמים נדמה לי שהעבודה שאני עושה בטקסטים העתיקים דומה לעבודתם של ארכיאולוגים שמצאו גרעין תמר בכד מלפני אלפי שנים. הם זרעו אותו בחממה והצליחו לגדל ממנו עץ חי, הנושא פירות טריים. פירות התמר הללו הינם פירות מתוקים, טריים, חדשים ובריאים, והם נושאים ניחוח של מידע עתיק. על דברים כאלו נאמר בספר הזוהר שהם בבחינת ”עתיקא-חדתא“, כלומר ”דברים עתיקים-חדשים“.
תודה לאריק.
פלא, אוגוסט 2023.
