היא משתוקקת להיראות כפי שהיא באמת

במאה השמונה עשרה חי בפולין יהודי אחד שטען בתוקף, שמאחורי כל הדתות יש שורש חי של אמת עמוקה ונסתרת, אבל הדתות עצמן, היהדות הנצרות והאיסלאם, אינן אלא ענפים מעוותים שחיבים לגזום. או בלשונו:

”גיזום הענפים משמעו חיסול הדתות. אך עיקר השורש נשאר באדמה והוא חי. לכן כתוב ‘התנערי מעפר‘" (דברי האדון 735)

לאיש הזה קראו יעקב פרנק. הרבנים והכמרים יש לומר ממש לא אהבו את האיש. הם רדפו אותו, זרקו אותו לשלוש עשרה שנים לכלא ואף ניסו מספר פעמים להיפטר ממנו על ידי שכירי חרב. 

פרנק היה מורה רוחני רדיקלי, שהצליח לתעתע בכולם, כולל ברוב החוקרים האקדמיים המהוגנים, שדבריו החצופים וחסרי הבושה אודות מיניות ושבירת כל החוקים היו קצת יותר מידי גם עבורם. 

היום ה 10 לדצמבר 2024, בו חל יום השנה ה-233 לפטירתו, אני יושב לי על הגבעות של ברקלי קליפורניה ונותן אישור סופי לפרסום המהדורה האנגלית של הרומן ההיסטורי אותו כתבתי אודותיו — ”אפלה זוהרת“.

תהליך הכתיבה לקח מספר שנים ולא היה קל. פרנק היה טיפוס קיצוני, ושום דבר מדבריו לא הגיע אלינו ישירות ממנו. תלמידיו אספו דברים שאמר להם בערוב ימיו וכתבו את הספר ”דברי האדון“. האם הבינו רושמי הדברים את תורתו? מתוך הדברים שרשמו ניתן להבין בבירור ש“האדון“ (לדעתי התרגום הנכון הוא ”המאסטר“) לא חשב שהם באמת מבינים אותו. התודעה שלהם משועבדת עדיין לעולמה של הדת היהודית ממנה באו. פרנק ראה בכך שיגעון, על סף מחלת נפש ממש, והתמרמר על כך לא פעם. עדויות אחרות על תורתו, על הטקסים המיניים שערך בקהילתו ועל דרך החיים שהיום היינו קוראים לה פשוט ”פוליאמוריה“ אך הרבנים קראו לה ”ניאוף“ — שמענו רק ממתנגדיו. 

כיום, כשקמו גם לי כמה מתנגדים ורודפים מרים המזכירים בצדקנותם את רודפיו של פרנק,  אשר כמותם גם הם לא בוחלים בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתם ולא מניחים לעובדות לבלבל אותם, אני יודע בדיוק מה המרחק בין האמת ובין מה שכותבים עליך בעיתון או בפייסבוק. השמועות שהפיצו על פרנק בטיק-טוק של פולין במאה השמונה-עשרה היו באמת איומות. כדי לכתוב עליו ניסיתי להכנס למגפיו. ניסיתי לחוש אותו כדמות מורכבת ורבת פנים. כמנהיג, כמיסטיקאי המשוחח, מתמקח (ולפעמים גם עושה אהבה) עם ישויות אנרגטיות למיניהן, כמאהב מופלא, כאב ואיש משפחה (קזנובה, דרך אגב, ידוע כמי שחיזר אחרי אוה, ביתו של פרנק, אשר סירבה לחיזוריו) וכהוגה בעל משנה מעמיקה שלמרבה התסכול לא תמיד מצליחה לעבור אל תלמידיו.

פרנק היה ברור וחד משמעי ביחס להכרח לשחרר את הבריות מעול הדת: ”באתי לפולין רק בכדי לבטל את כל החוקים ואת כל הדתות. שאיפותיי היו להביא חיי-עולם לעולם“ אמר (שם, 130).

והוסיף: ”תגדעו את האילן, אך עיקר שורשיו נשארו באדמה. משמע שכל הדתות אשר עד עכשיו, הכל צריך להיגדע, כי הן רק ענפים של עץ בן תמותה…לאמתו של דבר השורש נשאר באדמה …אני רציתי להיאחז בשורש, ואתם, אם הייתם נאחזים בו, כולכם הייתם אוחזים בעץ החיים ללא פחד“. (שם 708)

כמו שבתאי צבי, שחי כמאה שנים לפניו וקרא לשחרור נשים מעול בעליהן, מאות שנים לפני שמישהו שמע על המונח ”פמיניזם“, גם יעקב פרנק סבר שהעקרון הנשי חייב להיגאל מגלותו, ואז בתורו לגאול את העולם כולו. 

לדעתו ה“עלמה“ — כפי שהוא מכנה את העקרון הנשי המקודש והעליון — נושלה מכסאה על ידי ה“שפחה“, שאותה כולם מכירים דרך משקפי הדתות. את העלמה עצמה אין איש רואה. היא נסתרת ומשתוקקת להיראות, אולם הקודים התרבותיים של החברה הפטריארכלית לא מאשרים לתודעתנו לראות את הנשיות הפנימית של ”העלמה“, ולהכיר בה כמו שהיא — ”בתוארה ובצורתה האמיתית“ —

”לו ראה אותה איש בתוארה ובצורתה האמיתיים היה חי לעולמים. היא משתוקקת לשעה שבה יכירוה כפי שהיא, כי אז מיד יינתן תוקף לכל כוחה“. (שם, 378).

לדעתו של פרנק העקרון האלהי האמיתי קשור לעקרון החיים, אבל הנשיות שמופיעה דרך הפריזמה הדתית איננה קשורה לחיים, אלא לניוון וקמילה. ”העלמה האמיתית נמצאת במצוקה גדולה“ אמר. השפחה ”תפסה את השלטון“ ואותה שפחה היא פתיינית גדולה. השפחה היושבת על כס הכבוד של התרבות והדתות היא חברתו של שר המוות. היא מפתה את הבריות להתמסר לאמונה דתית שיש בה הלקאה עצמית וחיי סגפנות. אותם אנשים דתיים מאד חושבים שהם מתמסרים לאלהים, אך לא כך הדבר. להפך. התמסרות לאלהי אמת מביאה חיים, אבל הדתות, לדעתו של פרנק, מצמקות את האדם ומביאות אותו לניוון רוחני וגשמי:

”היא פיתתה אתכם לצום ולשנן את הלכות הדת. היא מושכת אנשים אליה ואחר-כך עוסקת בהענשתם. היא השפחה שירשה את גבירתה, וזהו שאמרתי לכם קודם: העלמה האמיתית נמצאת במצוקה גדולה, והיא נסתרת, בו בזמן שהשפחה תפסה את השלטון. 

מה עשתה אותה שפחה? היא הביאה את כל יראי-השמים ואת כל הצדיקים והנזירים לאהבה גדולה וליראה רבה אליה, והפיחה בם את רוח הקודש. את כל הלכות הדת היא גילתה להם בזכות התענית, וכל זאת עשתה כדי שיפלו ברשתה, ואז חנקה אותם ביראתם…“ (שם, קטע 397 בהנגשה עברית קלה)

משיח קווי'ר

רבים מאתנו חושבים את עצמנו כיום למתקדמים מאד משום שאנו מכירים במנעד הזהויות הא-בינארי על רצף המגדרים שבין הקוטב הזכרי והנקבי. אבל שוב, גם בתחום הזה מצפה לרבים הפתעה. יודעי סוד בתנועה המיסטית השבתאית התייחסו אל המנהיג הראשון, שבתאי צבי, כאל מי שנראה אמנם כאיש ממין זכר אבל בסתר נשמתו היה בעצם נקבה. ואילו יעקב פרנק אמר לחסידיו שאילו היו הולכים בדרכים אותן הורה להם ומשרתים את העלמה האמיתית כראוי, כל באי עולם היו מבינים שהם כולם בעצם נשים, אפילו שהם גברים:

”כפי שנאמר על הראשון (על שבתאי צבי) שהיה בנסתר ממין נקבה, כן גם הייתם אתם משרתים אותה והעולם כולו היה מבין שהנכם נשים. אותו ראשון (ש“צ) היה רק בנסתר נקבה, אך לא בגלוי, ואף על פי כן אמרו עליו: הגבירה באה לעולם הזה, אך זאת תהיה באמת אשה, ובגלוי אשה, ובעצם אשה, והיא תבנה את העולם. בלעדיה לא יתכן כל בנין… עכשיו הכל יהיה לאור היום.“ (שם 609)

ובכן, לא רק שהגברים המשרתים את האלה, או העלמה, יוכרו כנשים, אלא ש“זאת“ — והכוונה כנראה הן לעלמה כישות אלהית והן לדמות המשיחית הקונקרטית — ”תהיה באמת אשה, ובגלוי אשה, ובעצם אשה, והיא תבנה את העולם“. 

משום ש:

"איך יכולתם להעלות על הדעת שהמשיח הוא גבר? זה לא יתכן בשום פנים, כי העיקר הוא העלמה. היא אשר תהיה אותו משיח אמיתי. היא תנחה את כל העולמות" (שם, קטע 1051)

יש עוד כל כך הרבה מה לומר על מאסטר החוכמה המטורפת הזה מהמאה ה-18, שדגל בנון-דואליות. הוא עבר בכל הדתות מבלי להאמין באף אחת מהן, לעג למאמינים והותיר מהומה בעקבותיו. ה'שרלטן' הזה, כפי שרוב האקדמאים מכנים אותו, והאנשים שהושפעו ממנו ישירות ובעקיפין השפיעו רבות, לפי כמה מחקרים היסטוריים, על תהליך החילון והמודרניזציה של אירופה. הייתי חייב להקדיש מאות עמודים למאהב המטורף הזה של העלמה האלהית בספרי ”אפלה זוהרת“ — שלמרות היותו הספר השני בסדרת ”קדשה“, עומד גם כיצירה בפני עצמה שלא מחייבת קריאה של החלק הראשון. דני הספרים יצאו אור בהוצאת דופן.

אני מקווה שקריאת הרומן ההיסטורי הזה תעורר גם בכם השראה לזהור את האפלה עמוק יותר!

———-

פלא. 10 לדצמבר. ברקלי קליפורניה