מסע הנפש הטרנספורמטיבי של יוסף

בראשית פרק נ׳

את סיפור הטראומה שלו הפך יוסף למסע חניכה. 

הפסיכולוג פרנסיס וולר מצביע על כך שטראומה וחניכה הנם למעשה תהליכים מאד דומים מבחינה חיצונית. בשתיהן משהו עמוק משתנה בחיינו. אנחנו עוברים טלטלה גדולה שמשנה את חיינו לחלוטין ואיננו יכולים לחזור למה שהיה קודם. ההבדל הוא, טוען וולר, שכשאדם עובר טראומה הוא רוצה לחזור לחיים שהיו לו קודם, לפני הטראומה, ואילו כשאדם עובר חניכה הוא מודה על הטלטלה שעבר, ואיננו מעוניין כלל לחזור למה שהיה לפני. 

ההבדל בין חוויה טראומתית למסע חניכה איננו הבדל חיצוני אלא פנימי. ההבדל נעוץ באופן בו ממסגר האדם את החוויות הקשות שעבר ומעבד אותן. 

סיפור חייו של יוסף יכול היה להיות טראומתי. אחיו הרי מכרו אותו לעבדות, והגבירה שאצלה עבד, העלילה עליו עלילות שקר, שגרמו לו להשלח לכלא. כדי לכסות על אשמתה שלה היא האשימה אותו בהתנהגות מינית בלתי ראויה, ואולי אפילו בנסיון לאונס. ״וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל״ (בראשית ל״ט:י״ד). הדברים התגלגלו כידוע בדרכי פלא, ובסופו של דבר יוסף הוצא מ“בית האסורים“ והפך למשנה למלך מצרים. לאחר כמה שנים שוררת בצורת בכל האזור, ואחיו מגיעים למצרים כדי לנסות לקנות תבואה ולהציל את משפחותיהם ממוות ברעב. בסופו של דבר מתגלה להם שהאיש איתו הם נושאים ונותנים על קניית התבואה, אותו משנה למלך, הוא יוסף אחיהם אשר מכרו לעבדות, הוא ולא אחר. האחים מפחדים ומתביישים. הם בטוחים שעכשיו, כשהכוח בידיו, יוסף ינקום בהם על מה שעוללו לו. אבל לא. 

הדבר הראשון שיוסף אומר להם זה שענישה ונקמה אינן חלק מתפקידו כאדם: ”התחת אלהים אני“? כלומר, אם יש חשבונות קארמטיים פתוחים ביניכם לבין האלהים, זה לא עסק שלי. אבל אז הוא יורד לעומק רב יותר ואומר את משפט המפתח, שמצביע על כך שאת האירועים הטראומטיים שעברו עליו הוא הפך לתהליך חניכה:”אַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה, אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה, לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב“.

כלומר: אפילו שהתכוונתם לגרום לי נזק, מזוית הראיה שיש לי כיום אני יכול לראות שכל מה שהתרחש, כולל ”המעשים הרעים“ שלכם, הכל היה מכוון על ידי מגמה גבוהה יותר. אתם שימשתם ככלים בידי האלהים, או התבונה העליונה, כדי לקדם את העולם לכיוון הנכון יותר של האבולוציה. יוסף אפילו טוען שלולי ניסו להיפטר ממנו, הרי שגם הוא וגם הם היו גוועים כיום ברעב: ”לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָֽב“. 

היות ומבחינת יוסף מה שהוא עבר נתפס כתהליך חניכה ולא כטראומה, הרי שמזוית הראיה שלו העולם כולו כבר התקדש. אדם שעבר חניכה שכזו יכול לראות באופן מוחשי כיצד אפילו מי שניסו להזיק לו אינם אלא כלים בידי הקדושה לקידום הכוונה האלהית. משמע — אין ”צד אחר“. העולם כולו משמש ככלי קודש. כולל כל מה שנראה לכאורה כהתגלמות העוולה וחוסר הצדק.

כשאנחנו עוברים מתודעה של טראומה לתודעה של חניכה — תמונת העולם כולו עוברת טרנספורמציה גדולה בתודעתנו. מה שנראה בתחילה כשבור, סדוק ומפולג בעולם, מתברר לעינינו כמחובר ומקושר למגמת הקודש ומשרת אותה. המהפך התודעתי מטראומה לחניכה מיצר בתוכנו עולם מחובר ומקושר, עולם בו אנחנו רואים מתחת לפני השטח. מה שנדמה על פני השטח כמפולג, מפוצל ומנוכר מתגלה לנו במעמקים אליהם אנחנו נחשפים על ידי החניכה כחלק מהשלמות הפלאית של המציאות וחלק מהתהליכים ההכרחיים של התקדמותה לקראת שלימות גדולה אף יותר.    

אוהד פלא, מיורקה, 2024