נשיקין שקודם הזיווג
לזכר מורי ורבי, ר‘ זלמן שחטר-שלומי עליו השלום
סוד הנשיקה בקבלה נושא בחובו עומקים גדולים. ספר הזוהר התיחס לנשיקות האוהבים כאיחוד של ארבע רוחות השמים, קבלת האר“י התיחסה לנשיקות כזיווג רוחני, והקבלה החסידית מבית מדרשו של הבעל שם טוב לקחה את הנשיקות למרחבים מעוררי השתאות כשקשרה את סוד הנשיקה לגאולת העולם.
במאמר זה אבקש לנשק מעט את ”סוד הנשיקין“.
הבוקר עליתי לקברו של מורי ורבי ר‘ זלמן שחטר-שלומי, בבולדר, קולורדו. על קברו נזכרתי כיצד לפני שנים רבות, כשהחלטנו דון ואני לפתוח את ”בית הספר לאהבה וקבלה — KABALOVE“ פנינו אל ר‘ זלמן ובקשנו את ברכתו. הוא ברך אותנו, צחק את צחוקו המיוחד, ואמר: ”רק אל תשכחו ללמד את מה שאמר הבעל שם-טוב, שהטעם לאיחור ביאת משיח הוא משום שאנשים לא מאריכים מספיק בסוד הנשיקות שקודם הזיווג, כדי לעורר את תאוות האישה תחילה“.
על מנת להכנס למשמעות העמוקה של דברי רבי זלמן, אני רוצה לעשות קודם כל דאבל-קליק על המילה ”נשיקה“ בעברית.
נשק ונשיקה
המילה נשיקה קשורה בעברית למילה נשק. לכאורה דבר והיפוכו. נשיקה מתרחשת בין אוהבים ונשק מונף בין אויבים. אז מה הקשר?
הקשר בין נשק ונשיקה מתבהר כששמים לב להטיה של המילה ”לנשק“. המילה לנשק מוטה בעברית כמו המילה ”לשרש“, שמשמעותה היא לעקור דבר משורשו. ”להשריש“ זה להכות שורש, אבל “לשרש“ משמע לעקור דבר משורשו. אם כך, מה משמעות המילה ”לנשק“? משמעותה היא לעקור, לשחרר ולבטל מצב שיש בו ”נשק“.
יתכן שיש לדברים שורש במנהגים שבטיים עתיקים בהם נשיקה בין אנשים בעת פגישתם היוותה סוג של מבדק-גופני הדדי, המוודא שהאחר לא נושא נשק. אולם מה שמעניין יותר מבחינת תורת האהבה של הקבלה זה שהנשיקה היא אירוע מופלא שביכולתו לפרוק את הנשק המנטלי והאנרגטי שעלול להיות נוכח אפילו בין אוהבים.
נשיקה פורקת נשק ומנגנוני הגנה. כמובן, לא כל נשיקה פיזית עושה זאת, ולכן אני מעדיף להגדיר זאת באופן הפוך: כשאנחנו נפגשים עם אהובינו, משילים הגנות ופורקים כל נשק מנטאלי ואנרגטי שיש לנו מולם או מול העולם בכללותו, כשאנחנו מוכנים לעמוד חסרי מגננות, חשופים ופתוחים — זו נשיקה. זו השקה של הגוף האנרגטי שלי עם הגוף האנרגטי של האחר. זו השקה וזו נשיקה, בין אם אנחנו ”מתנשקים“ או לא.
בשפה של הקבלה החסידית המצב התודעתי הזה נקרא ”אהבה רבה“, או כמו שכתוב בשם הבעל שם טוב: ”אהבה רבה, סוד נשיקין שקודם הזיווג“. אהבה רבה היא מצב תודעתי שונה מאהבה סתם, כי אהבה סתם יכולה להתקיים גם בין שני אנשים כשכל אחד מהם עטוף במגננות. ממש כמו שאנשים העטופים בבגדי חורף ומעילים כבדים עדיין יכולים להתחבק. אבל אהבה רבה זה מצב שבו מתפשטים מכל הלבושים והמגננות. זה מצב חשוף. זה מצב מפחיד, כי זה מבהיל לפגוש אדם אחר בלי מעטפות הגנה, אבל במצב של אהבה רבה זה מה שאנחנו עושים, וזה כמו שני אנשים שמתפשטים מכל המעילים והבגדים (המסמלים את כל המעילות והבגידות שלנו באמת העירומה) ורק אז מתחבקים בקרבה אינטימית.
לחיות בגוף ולא בראש
מה שאמר הבעל שם טוב זה שבני אדם לא מקדישים מספיק זמן לאהבה-רבה, לאותה אינטימיות מוחלטת שמושגת כשאנחנו משילים מגננות ומוכנים לבוא חשופים למפגש של אהבה. במקום זאת אנחנו נחפזים מידי אל מעשה הזיווג הפיזי, ומדלגים בכך על הזיווג הרוחני של מה שנקרא ”סוד הנשיקין“.
לדעתו, זו הסיבה שבגללה התודעה האנושית שרויה עדיין במצב של גלות אקסיסטנציאלית. המסורת החסידית טוענת שמה שנאמר לבעל שם טוב ”משמיים“ (כלומר בתקשור) זה שהסיבה לאיחור בביאת המשיח קשורה לכך שאיננו לוקחים את הזמן בסוד האהבה הרבה.
את המושג ”ביאת משיח“ צריך להבין לא כאדם מסויים שיתגלה פתאום ויציל אותנו מעצמנו, אלא כמצב תודעתי שהאנושות כולה עתידה להתרומם אליו, ולשוב מהגלות התודעתית שהוגלתה אליה. הגלות הקיומית שהאנושות כולה נתונה בה קשורה לניכור שקיים בין התודעה והגוף. אנחנו, כקולקטיב, לא ”נמצאים בגוף“ אלא בראש, במינד, והניכור הזה דומה לאדם הגולה מארצו. הארץ היא הגוף, והאדם הוא התודעה. כשהתודעה לא נמצאת בגוף, אלא במינד, כמו שרוב בני האדם חיים כיום, זהו מצב של גלות, מצב הזקוק לגאולה. ולפי מה שנאמר לבעל שם טוב, המפתח לגאולה זו נעוץ ב“סוד הנשיקין“.
כך מובאים הדברים בספרות החסידית, בשם הבעל שם טוב:
”וכמו ששמעתי בשם מורי (הבעל שם טוב), מה שנאמר לו משמים, טעם איחור ביאת משיח: שאין מאריכין באהבה רבה, סוד נשיקין שקודם הזיווג, כדי לעורר תאוותה, שתזריע תחלה ותלד זכר, שהוא רחמים. … והבן“. (תולדות יעקב יוסף, פרשת וארא)
לפי דבריו המטרה של סוד הנשיקין זה ”לעורר תאוותה, שתזריע תחילה ותלד זכר שהוא רחמים“. יש פה כמובן גישה סקסיסטית, האופיינית לתקופה בה נכתבו הדברים, גישה הרואה בגבר זכר שהוא ”רחמים“ ובאישה נקבה שהיא ”דין“ (אני נוטה להצביע על הדברים הללו רק כדי שלא נתרגל אליהם, חלילה, תוך שאנחנו מתמקדים בעיקר הדברים, כי זה כמובן לא העיקר). עיקר הרעיון המובא כאן אומר שבמעשה האהבה כדאי לעורר את תשוקתו של הצד הנקבי תחילה. זה יכול להתרחש גם בין שני גברים, או שתי נשים, כשאחד הצדדים מהווה את הקוטב הנקבי באותו מעשה אהבה. כי כשהצד הנקבי מתעורר תחילה, ואפילו חווה אורגזמה (זו משמעות הביטוי ”תזריע תחילה“) מעשה האהבה מייצר ”רחמים“, כלומר אנרגיות טובות של אהבה, חמלה ומתיקות, שהן עצמן בבחינת גאולה.
אך כדי שהצד הנקבי יתעורר בתשוקה יש להקדיש זמן ותשומת לב לא לאקט המיני הפיזי אלא להעמקת האינטימיות בין האוהבים על ידי השלת השיריון, והסרת הנשק — בסוד הנשיקין.
פלא, חודש אב 2023, בולדר קולורדו.
אירועים קרובים
ספרים מאת פלא אוהד אזרחי
