אל תשבו שבעה על לסביות! רבי אוהד אזרחי משיב לרב מנחם פרומן

בדורנו נחשפת לא רק תורת הנסתר, אלא גם נטיותיו המיניות של האדם. ואם כזה הוא האדם – מה זה אומר על אלוהים? ר' אוהד אזרחי משיב לר' מנחם פרומן שהמליץ להוריה של לסבית דתייה לשבת עליה שבעה

מאמר שהתפרסם באתר NRG 

לאחרונה התבטא הרב מנחם פרומן מתקוע בתכנית טלוויזיה כלשהי, ואמר להוריה של בחורה דתייה, שיצאה מהארון , שאילו היתה היא בתו היה יושב עליה שבעה, כי בת לסבית זה אסון.

יחסים חד-מיניים, טוען הרב פרומן, הם "החמצה אנושית גדולה משום שיחסים בין איש לאישה הם עיקר החיים".

אני רוצה לחלוק כאן על דבריו של הרב פרומן, ולומר: לא היחסים בין איש ואישה הם עיקר החיים, אלא האהבה! האהבה היא עיקר החיים.

כשאין אהבה הופכים היחסים שבין איש ואישה למערכת של ניוון הדדי, למוות פנימי של הנפש, לכלא של הנשמה, ולאסון שמשום מה התרגלנו לראות אותו כלגיטימי. "העיקר שהם נשואים", יגידו הרבנים והדודות, ויעלימו עין ממות הנשמה במערכות נישואין מנוונות רבות מספור.

אני רוצה לומר את מה שבעיני הוא מובן מאליו: כשיש אהבה אין זה חשוב מה מינם של האוהבים. תמיד זוהי חגיגה גדולה, נפש האוהבים פורחת, והעולם כולו נשכר מכך.

כשאני אומר את הדברים הללו אני מסתמך דווקא על ספר הזוהר, אשר טוען שיש מילה אחת בת ארבע אותיות שהיא הקדושה מכולם. היא כה קדושה, עד שעולמות עליונים ותחתונים תלויים בה. היא כה קדושה, עד שאפילו השם הקדוש יהוה תלוי בה. ומהי אותה מילה קדושה? "אל"ף, ה"א, בי"ת, ה"א" אומר הזוהר: אהבה.

שימו לב: אלו אינם דברים שכתב איזה היפי בשנות השישים, אלא דברים שכתבו המקובלים שחיברו את הזוהר במאה הי"ג בספרד. ויש להבינם לעומקם: שם ה' תלוי באותיות המילה "אהבה", ומשמעות הדבר היא שהאהבה היא השורש העמוק של הקיום, העומד למעלה אף מהדתיות עצמה. מעל הכרת האל דרך שמו הקדוש נמצאת הכרת אחדות הקיום, המופיעה בנפש דרך חוויית האהבה.

בין פרומן לחמאס

הרב פרומן, כידוע, מנסה כבר שנים רבות להשכין שלום באזורנו, ובמסגרת זו אף נפגש פעמים רבות לא רק עם יאסר ערפאת, אלא אף עם השיח' אחמד יאסין, אביו הרוחני של החמאס. לדעתו של הרב פרומן ישנה שפה משותפת לאנשי הדת המוסלמים והיהודים, ועל בסיס שפה זו ניתן לייסד שלום במקום לחרחר מלחמה. אני בטוח שאכן יש הסכמה בין אנשי הדת של החמאס לדעותיו של פרומן ביחס להומואים ולסביות, והם אפילו יהיו מוכנים לעזור קצת בצדדים הפרקטיים הקשורים לעניין ה’שבעה’...

• מה שחבל לי זה שהאיחוד הדתי בין רבנים ושיח'ים מופיע על בסיס השמרנות המשותפת של שניהם, ולא על בסיס נעלה יותר. אפשר היה, למשל, להתאחד סביב הדברים המופלאים הכתובים בזוהר על עניין האהבה כערך מקודש ועליון מכל, כשבמקביל כתב דברים דומים גם גדול השיח'ים הסופיים, בן המאה הי"ב, הלא הוא השיח' אבן ערבי.

וכך כתב השיח' הגדול מכולם: "לבי נעשה מסוגל לכל צורה: הוא כר מרעה לאיילות, מנזר לנזירים נוצרים, מקדש לפסלי האלילים. הוא הכעבה של עולי הרגל המוסלמים, הוא לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה! לאן שגמל האהבה יישאני – זאת דתי וזאת אמונתי". 

איזה דברים נפלאים! עם כל היכרותי עם הספרות הרבנית לדורותיה, לא זכיתי למצוא קטע דומה לזה של אבן ערבי ברמת הפתיחות שלו ובהצהרה שדתו האמיתית היא דת האהבה, וזה לא ממש חשוב אם היא לובשת צורה מוסלמית, נוצרית, פגאנית או יהודית. אני שותף לאבן ערבי, רוכב ומקרטע בעקבותיו על גמל האהבה. משום כך אני בוחר לחתן זוגות שאוהבים זה את זה, ולא אכפת לי אם הם בני אותו מין או לא. מה שמשנה זה אם יש קשר עמוק של אהבה בין נשמותיהם.

האיחוד החד-מיני של זכר ונקבה

ועוד דבר הייתי ממליץ לרב פרומן להפנים: נכון שהשלמות נתפסת בקבלה כאיחוד של זכר ונקבה. בסיפור הבריאה הלא נאמר: "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". אבל – וזה אבל גדול – ההבנה הקבלית של הדברים איננה מצמצמת את הזכר לגופו של גבר דוקא, ואת הנקבה לגוף של אישה. בכל אחד מאיתנו יש גם זכר וגם נקבה, ולמען האמת בכל מפגש של זוג הומואים או לסביות, שיש בו משיכה מינית, אחד מבני הזוג מגלם באופן טבעי, ולו לרגע, אנרגיה זכרית יותר והשני מגלם אנרגיה נקבית יותר. לכן יש שם משיכה, ולכן מבחינה פנימית גם בזיווג הומו-לסבי מתקיים האיחוד הקדוש של זכר ונקבה. הרב פרומן יכול להרגע. גם לסביות חוות את טעם החיים.

אכן, לפעמים דווקא הקבלה יכולה להמציא מזור לבעיות בהן נתקעים אנשי ההלכה. כמו שאמר אלברט איינשטיין – הפיתרון נמצא תמיד ברובד אחר מהרובד בו נוצר הקונפליקט.

אני מצדיע בהזדמנות זו לרב בני לאו, שהתראיין באתה תכנית והזדעק כנגד דעותיו של פרומן. אני מצדיע לו על הבנתו האנושית הפשוטה, שמשיכה של גבר לגבר או אישה לאישה איננה מחלה (כדברי רבה של צפת, שגם הוא הביע את דעתו בעניין) ולכן אין היא זקוקה לרפואה, ואיננה גם משהו שניתן "להתגבר" עליו ולהתאהב בבן המין השני. היא פשוט מציאות, ועם המציאות לא מתווכחים, אלא מנסים ללמוד אותה בענווה ולראות מה יש לה ללמד אותנו.

לא מעט פעמים באו אליי בחשאי אנשים מהמגזר הדתי, שאולצו על ידי מוסכמות החברה להתחתן עם אישה, למרות שבאמת הם נמשכים לגברים. עבורם, לחיות עם אישה זה ממש סיוט! גם עבור האישה זה סיוט לא קטן, כמובן, לחיות עם גבר הומוסקסואל שכפו עליו לחיות איתה בגלל מוסכמות שמרניות. הנורא הוא שעל הסיוט המתמשך הזה לא יושבים הרבנים שבעה. את הסיוט הזה הם מוכנים לטאטא מתחת לשטיח, ולהעמיד פנים שהכול ממש נהדר, "שידוך משמיים". וזו הרי צביעות נוראה ואכזריות גדולה מאד.

המושגים הדתיים צריכים להשתנות, לא הטבע

ועוד דבר על "ריפוי" הומואים. אני כן מכיר מקרים שבהם, עקב טיפול רוחני עמוק בנושא המיני, השתנתה אצל אנשים מסוימים הנטייה המינית. אני מכיר הומואים שעבודה רוחנית נכונה, מקבלת, חוקרת, אמיצה ואוהבת הביאה אותם להימשך גם לנשים. אני מכיר לסביות שאותו דבר הביא אותן להפסיק להדחות מגברים ואפילו להמשך אליהם. אבל זה אף פעם לא החליף את הנטייה החד-מינית, אלא רק הוסיף עליה.

כלומר, ההומואים הללו למדו להימשך גם לנשים, והלסביות למדו להימשך גם לגברים. הם הפכו לביסקסואלים. למה? כי בניגוד לדעתם המלומדת של רבנים רבים, משיכה מינית לבני אותו מין איננה סטייה כלל ועיקר מטבע האדם. להיפך, בני האדם הם יצורים מיניים עד מאד, וללא ההבניה החברתית ההטרוסקסואלית היינו כולנו נמשכים מדי פעם לבני שני המינים.

מן הסתם, היתה לנו העדפה כזו או אחרת, אבל בטבע האדם קיימת המשיכה לכל מה שמשדר אנרגיה מינית, המקוטבת לאנרגיה שיש בי באותו זמן. אם יש בי אנרגיה נקבית אמשך לאנרגיה זכרית, ואם יש בי אנרגיה זכרית אמשך לאנרגיה נקבית. זהו טבע האדם מבחינה מינית, ואינני הראשון לומר זאת. לכן, כשהומו עובר תהליך רוחני ונפשי עמוק שבוחן את החסימות והפחדים שלו ועובד על הטראומות שלו, הוא עשוי למצוא עצמו נמשך גם לנשים פתאום, אבל היות ובטבעו מצויה האפשרות להימשך לבני שני המינים – המשיכה לנשים לא תבוא במקום המשיכה לגברים, אלא תתווסף עליה. וכן הדבר אצל לסביות.

בקיצור, לדת הכתובה יש בעיה רצינית של התנגשות חזיתית בין הקודים השמרניים שלה ובין המציאות הגאה שטופחת על פניה. היא היתה מעדיפה שהחד-מיניים יסבלו בשקט, כפי שסבלו במשך דורי דורות, בשקט ובבושה. אבל ברוך השם ותודה לאל, כשם שתורת הנסתר מתגלה בדורנו ואי אפשר לעצור אותה, כך נסתרות הנפש ונסתרות החברה מתגלות, ואי אפשר כבר להכניסן חזרה

לארון. מה שנותר זה רק להתבונן בענווה בבריאה – בריאה שוקקת חיים, מינית, אירוטית, הומואית, לסבית והטרוסקסואלית גם יחד – ולזכור כי “בצלם אלוהים ברא את האדם”, ואם האדם יצור כזה מיני - מה זה אומר על האלוהים?

אולי המושגים הדתיים שלנו הם שצריכים להשתנות ולא הטבע? שהרי ידוע אצל המקובלים כבר מזמן שהמילה "הטבע" שווה בגימטריה "אלוהים".

——

לשם הבהרה: המחבר אינו נמנה עם הקהילה הגאה, אך תומך במאבקם הצודק לחיות חיי אהבה מלאים ושמחים כאחד האדם.