כשרות אקולוגית

רבי אוהד אזרחי (2002)

בערב פסח 1999 התקשר הרב יצחק (ייץ) הזבין-הנקינז לסוכן הביטוח שלו. "האם אתה יודע" שאל הרב את סוכן הביטוח המופתע "אם חלק מן הכסף שלי בקרן הפנסיה מושקע בחברות אשר מנצלות כח עבודה זול בעולם השלישי ולא מאפשרות לעובדיהן להתאגד כאיגוד מקצועי?" סוכן הביטוח ענה שמן הסתם אכן כך הוא הדבר, והרב ייץ ביקש ממנו לדאוג לכך שעד למחרת בשעה עשר וחצי בבוקר – זמן מצוות ביעור חמץ – לא יהיה לו שום גרוש שמושקע בחברות שכאלו. וכן היה. אני ישבתי בבית הכנסת של ר' ייץ באותו חג פסח, בעיר יוג'ין שבמדינת אורגון, והקשבתי בהתפעמות לדברים שאמר.

לא היתה זו דרשה שגרתית שרבנים דורשים בערב פסח לפני צאן עדתם. היה זה וידוי של אדם שבאמת בודק את עצמו ובוחן בנאמנות מה משמעות היותו יהודי ומה היא האחריות הרחבה שמצוות הכשרות מטילה עליו כמי שחי בעולם המתועש על כל מורכבותו. לא אשכח איך שלפני שנים לא מועטות אשתי ואני הבאנו לאחד מרבותינו דאז אבטיח גדול ועסיסי לכבוד ליל הסדר. להפתעתנו התברר לנו שבדיוק באותה שנה החליטו הרב ואשתו להחמיר בהלכות הכשרות לפסח עוד יותר מתמיד ולכן החליטו שכל פרי שיש בו גרעינים מכל סוג שהוא לא יאכל בפסח בביתם. למה? – כי הגרעינים דומים לגרעיני קטניות, וגרעיני קטניות נאסרו בהלכה האשכנזית לאכילה בפסח כי הם דומים לגרעיני חיטה, וגרעיני חיטה עלולים להגיע לידי רטיבות שתביא אותם לכדי החמצה. הרב ומשפחתו החמיצו את האבטיח (ללא גרעינים!) שהבאנו להם, ואנחנו למדנו שיעור חשוב על רמת אי הרלוונטיות אליה עלולה ההחמרה הדתית להביא את הדבקים בה.

אבל דבריו של ר' ייץ נכנסו אל לבי. ר' ייץ נמנה על התנועה להתחדשות יהודית (Jewish Renewal), שייסד רבי זלמן שחטר-שלומי לפני כארבעים שנה בארה"ב, תנועה שמתרחבת והולכת למרות שאין לה אמצעים מרובים, ומגיעה משנים האחרונות גם לאירופה, דרום אמריקה וישראל – כמובן…

אחד העקרונות החשובים בתנועת ההתחדשות היהודית הוא המונח שטבע רבי זלמן: "Paradigm Shift" שמשמעו הוא שינוי, או תזוזה, בהנחות היסוד של החשיבה הדתית. למשל, אם בעבר כל קהילה חיה במקומה ועסקה בסידור עניניה תוך תחושה שמה שמתרחש מחוץ לגבולות המדינה בה היא חיה איננו משמעותי לקיומה ולמטרותיה, הרי שכיום ברור לגמרי שאי אפשר להתעלם עוד מן התלות ההדדית של כל יושבי כדור הארץ זה בזה. אנו מודעים יותר לעובדת היותו של כדור הארץ יחידה אקולוגית אחת, ומבינים יותר שמה שמדינה אחת עושה בתחומה משפיע באופן ברור על כל יושבי הפלנטה. אחת מן ההשלכות החשובות של שינוי הפרדיגמות הדתיות בהתחדשות היהודית היא הבאת האחריות האקולוגית לחזית הדיון במישור הדתי והרוחני – במישור של עבודת האלהים הזכה.

תיקון הלב ותיקון עולם

תנועת ההתחדשות היהודית מתמקדת בשני מוקדים אלו של החיים הדתיים: תיקון הלב ותיקון עולם. "תיקון הלב" משמעו שימת דגש על עבודת הנפש של היחיד, השתקעות במישורים הפסיכולוגיים והמיסטיים של האדם המבקש למצוא בתוך המסורת היהודית מסלול רוחני – ואכן יש כזה. "תיקון עולם" לעומת זאת מתמקד באחריות שלנו כיהודים וכבני אדם לפעול לתיקונו של העולם. להפוך את העולם למעט טוב יותר על ידי מה שאנו עושים בו בחיינו. "תיקון עולם" מתייחס לפעילות במישורים ה"חיצוניים" של הקיום – בפעילות למען כלכלה צודקת, בשמירה על האיזון האקולוגי, בהגנה על זכויות עובדים, זכויות מיעוטים וזכויות בעלי חיים, בהבאת שלום ליושבי כדור הארץ – בני האנוש והאחרים.

בדרך כלל אני נוטה לייחד את רשימותי לנושאים של תיקון הלב, אך הפעם אבקש לייחד רשימה זו דווקא לנושא שנופל תחת הגדר של תיקון עולם, נושא הכשרות האקולוגית. להערכתי שני המוקדים הללו של תיקוני העולם והלב קשורים זה בזה באופן שאיננו ניתן כלל להפרדה. גם אם חלקינו מתמחים יותר בתחום זה או בתחום האחר, אין זה כי אם כמו שני איברים בגוף אחד, שהראשון מגיש מזון לפה והשני מעכל אותו מבפנים, אך מטרת שניהם אחת היא ולא ניתן להפריד ביניהם כלל. אינך יכול להגיע לתיקון הלב באמת אם תנתק את עצמך מתיקון העולם, ואינך יכול לפעול היטב בתיקונו של עולם אם אינך מקדיש תשומת לב לתיקון הלב. השניים כרוכים זה בזה והם כמו פעימה של לב חי הדופק את זרם החיים פנימה והחוצה לסרוגין. רצוא ושוב.

רעל כשר

לפי הלכות הכשרות הנהוגות כיום בעולם היהודי הדתי אין כל חשיבות לאיכותו של המזון המוגש לפינו. אין חשיבות לשאלה אם המזון הזה עתיד באמת להחיות ולהבריא אותנו או להרוג אותנו לאט וביסורים. מה שחשוב זה שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדת וכדין אם מדובר בפרי או ירק שגדל בארץ ישראל (כלומר שנלקחה מאית מן התוצרת החקלאית והושמדה כליל, כי אי אפשר כיום לקיים בה את מה שנהוג היה לקיים בתרומה כשבית המקדש היה קיים. במקום זה משמידים). חשוב לועדות הכשרות שהבשר שאנו אוכלים נשחט ונמלח כהלכה. חשוב שלא התערבבו להם הבשר והחלב, ושהג'לטין המוסף למוצרי מזון תעשייתי לא יופק מעצמות חזירים. מה שלא חשוב לכל משגיחי הכשרות זה האם ריססו את התוצרת החקלאית או לא, האם היא מלאה בחומרי דישון שמרעילים את אוכליהם כמו גם את האדמה בה גודלו, או האם התרנגולת שנשחטה בשחיטה כשרה זכתה גם לחיות חיים כשרים, או שמגדליה וסוחרי הבשר התעמרו והתעללו בה בכל דרך אפשרית עד שכבר באמת מאסה מן הסתם בחייה.

• רעל יכול להיות כשר למהדרין על פי מנהגי וועדות הכשרות של היום, החושבות עדיין באופן צר  ומצומצם ביותר.

צער בעלי חיים

רבי זלמן שחטר-שלומי שליט"א Rabbi Zalman

הגישה שפיתחו רבי זלמן שחטר ותלמידיו בתנועת ההתחדשות היהודית טוענת כי הדברים הללו לא יתכנו. כיהודים אנו מצווים על מצוות צער בעלי חיים. זו מצווה מן התורה, והיא שקולה לכל הדעות לכל מצווה אחרת. חומרת העבירה על צער בעלי חיים איננה שונה מאכילת חזיר לדוגמה, ואין מי שיחלוק על זה (על מקורו של הדין ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף לב\ב). ולמעשה – חוקים האוסרים התעללות בחיות החלו להחקק בעולם המערבי רק בשלהי המאה הי"ט, בעוד שהתלמוד עיגן וחוקק אותם לפרטיהם כבר לפני 1300 שנה, על בסיס החוקה התורנית העתיקה עוד יותר. החוק העברי היה רגיש לזכויותיהם של בעלי החיים הרבה לפני שהסביבה הכללית הבינה מה בכלל רוצים ממנה בנדון. חכמי המשנה דאגו לחמור הרובץ תחת כובד משאו וחייבו את כל מי שרואה זאת לסייע לו בזמן ששליטי הארץ הרומאים עוד שיסו אריות מורעבים בשבויים חסרי ישע לתשואות קהל אלפי צופים. אולם הרגישות הזו אבדה לנו. העולם הדתי שכח את מקורותיו תוך שהוא עוסק רבות במלחמות היהודים ובהבדלות מכל מה שנראה לו בצדק ושלא בצדק כ"חילוני" או אף "גויי".

האם יתכן שכבד אווז יהיה כשר לאכילה כאשר ידוע לכל כי על מנת לספק כבדי אווז לשוק מגדלי האווזים מפטמים אותם בכפייה, תוך תקיעת זונדות אל תוך צווארויהם והאבסתם במזון הגורם להשמנה, לגידולים בכבד ולקריסת מערכות כללית בגוף האווז? היתכן שמגדלי אווזים שכאלו יקבלו תו הכשר מוועדות הכשרות כאשר על מנת לספק את משר התאווה הזה הם מפירים בכל דרך אפשרית את החוק העברי המחייב לדאוג לרווחתם של בעלי החיים? הוא הדין ביחס לגידול "עגל חלב", שנמנעת ממנו התנועה בכלוב צר ודחוק מיום הוולדו כדי ששריריו ישארו רפוסים ובשרו יהיה רך וטעים לחיכם של זוללי בשרו. הוא הדין ביחס לתרנגולות המטילות ביצים כאשר הן נתונות בכלובים שאינם מאפשרים להם לחיות חיים בריאים, בצפיפות איומה, בשינוי ויסותי האור והחושך כדי להרבות בהטלות תוך קריעת מערכת המין הנקבית של התרנגולת בשל עודף ההטלה הזה, תוך שהמגדלים חותכים את מקוריהן כדי שלא תפגענה זו בזו בתוך הצפיפות הבלתי טבעית. האם ביצים שכאלו יכולות לקבל תו של כשרות?

האם ירקות ופירות מרוססים בחומרי הדברה יכולים להחשב כשרים, כאשר חומרי ההדברה הללו מרעילים אט אט את קהל אוכלי הפירות וגורמים נזק עמוק למערכת האקולוגית הכללית תוך שהם מחלחלים אל מי התהום ופוגמים בטיבם?

התשובה של היהדות המתחדשת היא – לא!

מתוך הבנת המצב הכללי של כדור הארץ והבנת התלות ההדדית בין האדם, בעלי החיים, הצמחים, האדמה והשמיים, איננו יכולים לומר כי ניתן להעלים עין מן עיוותים הללו. אנו קוראים לשינוי פרדיגמות בחשיבה של הכשרות היהודית. ההחמרה האובססיבית בדקדוקי פרטים בעניני כשרות הביאה ליסודן של ועדות כשרות שונות, ועדות של כשרות סתם וכשרות למהדרין, כשרות של הבד"ץ וכשרות של חוג חתם סופר, וחסידיה של כת אחת נמנעים לעתים מלקנות את המוצרים המסומנים ככשרים למהדרין על ידי חסידי הקבוצה האחרת. לעניות דעתנו נעשה כאן עיוות הראוי לתיקון. יש לפתוח את הזוית שדרכה אנו מסתכלים על נושא הכשרות, לצאת מהראש של דקדוקי ההלכה ומחלוקות החכמים ולשים דגש על דברים העומדים ביסוד קיומנו כבני אדם בריאים על האדמה הזו.

אין הכוונה לומר שצריך להחליף לחלוטין את דיני הכשרות. אינני מאלו הטוענים כי עדיף לאכול תרנגולת אורגנית (שגודלה בתנאי חופש וניזונה ממזון בריא) מאשר תרנגולת שנשחטה בשחיטה כשרה. אבל אני בהחלט אעדיף לאכול תרנגולת אורגנית וכשרה (אם בכלל אחליט לאכול באותו יום בשר, דבר שאינני עושה כבדרך אגב), גם אם אין היא כשרה  למהדרין, ואפילו אם היא רק כשרה בדיעבד. סדרי העדיפויות צריכים פשוט להשתנות.

רבי ארתור ווסקו Rabbi Arthur

תפיסה תהליכית

לפני שבאנו לכאן, למצוקי דרגות, להקים פה את המרכז הרוחני של קהילת "המקום", התייעצתי עם אחד מנביאיה הגדולים של הכשרות האקולוגית בעולם – רבי ארתור ווסקו מפילדלפיה. שאלתי אותו כיצד לדעתו נכון להחיל את תפיסת הכשרות האקולוגית על כפר הנופש, המטבח וחדר האוכל במקום, שכן התבקשתי לספק תעודת הכשר ומבחינתי חשוב היה שהתעודה תאשר את עניין הכשרות והכשרות האקולוגית בכפיפה אחת.

ר' ארתור ענה לי תשובה חשובה: מקום הוא כשר אקולוגית כאשר הוא מתחייב להיכנס לתהליך של השתפרות מתמדת בתחום האקולוגי. וזוהי תפיסה משמעותית מאד. קשה לארגון להפוך את עורו מיידית. לעיתים זה אף בלתי אפשרי מבחינה כלכלית. ויותר מכך – היכן עובר קו הרף ה"אקולוגי"? האם ירקות אורגניים המובאים ממרחקים על ידי משאיות שמזהמות את האוויר הם אכן "כשרים" מבחינה אקולוגית? ודאי שעדיף להגיע למצב שבו מה שיותר אוכל יוכל להיות מסופק על ידי גינות אורגניות הקרובות למטבח, אך הדברים לוקחים זמן, ולכן העיקר איננו בהתאמה לקו תקן מסויים, אלא במחויבות להשתפרות מתמדת.

את תעודת הכשרות במטבח של אכסניית מצוקי דרגות התניתי בשלושה דברים: א. המטבח יכין רק מזון צמחוני. ב. כל הזבל האורגני שמצטבר במטבח בעת הכנת האוכל ולאחר הארוחות יזרק לערימת הקומפוסט שהכינו אנשי "המקום" (ושמה: "המקוםפוסט") וימוחזר לדשן אורגני. ג. ימוזער עד למינימום השימוש בכלים חד פעמיים המזהמים מאד את הסביבה.

בינתיים אנו עומדים בכך, ברוך השם. נדמה לי שזוהי תעודת האקו-כשרות הראשונה שניתנה בישראל. אני מקווה שעוד רבות תבואנה בהמשך.

האם לכסף יש ריח?

אולם שאלות הכשרות האקולוגית אינן מסתכמות בכשרותם של מוצרי מזון. בתחילת דברי הזכרתי כיצד ר' ייץ הזבין-הנקין ראה לנכון לבער בערב פסח את החמץ הכלכלי שלו, המגולם בכסף המושקע במניות של חברות שאינן מאפשרות לעובדיהן להשתכר בכבוד ולהתארגן בהתארגנות מקצועית.

כיהודים אנו מצווים על יצירת מערכות המושתתות על צדק חברתי וכלכלי. חובתנו היא לעשות ככל שיש ביכולתנו כדי שלא ינוצלו החלשים בחברה, כדי שלא תשרור עבדות, כדי שלא יתקיים סחר בבני אדם שצלם אלהים בקרבם. אולם חברות כלכליות גדולות, הפועלות באופן בין-לאומי מנצלות את הכפר הגלובלי שנוצר סביב כדור הארץ כדי להפיק הון על ידי שימוש בכל עבודה זול בארצות העולם השלישי. פועל משתכר דולר ליום במזרח הרחוק, מייצר כמה זוגות נעלי ספורט ובעלי החברה היושב בחוילתו הממוזגת בפרבריה של ניו-יורק משלשל לכיסו את הרווח האמיתי שנוצר בשל פער התיווך העצום.

כששהיתי במדינת אורגון התארגנו האוניברסיטאות של החוף המערבי לחתום על עצומה שקוראת להפסקת ניצול העובדים בעולם השלישי. בעליה של חברת נייקי למוצרי ספורט איים על האוניברסיטה שבה לימדתי כי יפסיק לתרום לה את מליון הדולר השנתיים אם יחתמו על העצומה הזו וההנהלה לא ידעה כיצד להגיב. הסטודנטים ארגנו הפגנות וחסמו את משרדי ההנהלה, עד שזו חתמה על העצומה וויתרה הלכה למעשה על כספיו של אותו תורם. אני מאד התרשמתי מרמת המחויבות הזו לצדק חברתי.

תו הכשרות האקולוגי אמור להקיף גם את סוגי המוצרים הללו, את המוצרים שזיעה רבה של ילדים העובדים בתת תנאים גרמה לכך שיהיו נגישים לנו כה בקלות בעולם המערבי כשהם עטופים יפה בצלופן. תו האקו-כשרות אמור להציב רף מוסרי-כלכלי בפני חברות תעשייתיות, שכדי לעבור אותו עליהן לעגן את זכויות עובדיהן ולדאוג לכך שתהליך הייצור איננו פוגע בסביבה הטבעית או האנושית.

לא רק יהודים

אולם הרעיון העומד מאחורי הכשרות האקולוגית איננו פנים-יהודי בלבד. אנשי ההתחדשות היהודית עומדים בקשר עם אנשי דת נוצריים כדי לבדוק כיצד ניתן למצוא דרך שבה קהל המאמינים הבינלאומי יאמר את דברו כלפי אותן חברות ענק ויחייב אותן לנהוג בדרכים המתחשבות בשלום כדור הארץ ויושביו כדי למכור את מוצריהן לציבור שאלהים נגע בלבבו. אנו תקווה למצוא דרך להגיע גם אל הציבור המוסלמי וליצור תו תקן (שבטח לא יקראו לו עוד "כשרות" בלבד) שמתאים למאמיני שלוש הדתות, ואולי גם הבודהיסטים יצטרפו לחגיגה ועוד יבוא שלום עלינו ועל כולם.

כמובן הרעיון של אקו-כשרות עדיין נמצא בחיתוליו, אך הוא יצבור תאוצה ככל שיותר אנשים מאמינים, ולאו דווקא "דתיים" במובן הכה ישראלי וצר של המושג הזה, יקבלו אותו. ככל שנבין שאי אפשר לחיות חיים רוחניים אמיתיים תוך הרס הסביבה וזלזול בחיי ברואיו של הבורא.
המאמצים לייסד תנועה עולמית שתאחד את הציבור המאמין והציבור שוחר האקולוגיה יחדיו עשויה להוות כח כלכלי רציני ביותר שיש ביכולתו לשנות מדיניות של חברות ענק, שיאלצו להיות אקולוגיות כדי למכור את מוצריהן. אך יש עדיין הרבה מה לעשות. אנשי מדע ואנשי הלכה צריכים לפתח את הקוד המחייב של הכשרות האקולוגית, אנשי ארגון צריכים לחבר את קצוות החוטים יחדיו, ואנשים שיש להם מילה בשטח צריכים להפיץ את הרעיון ולרתום את הלבבות לשינוי הפרדיגמה הזה.

מי שיש ביכולתו לתרום באופן כלשהו לקידום הרעיון באופן מעשי בתחומי מדינת ישראל מוזמן לכתוב אלי לכתובת האימייל הנתונה למטה.

בעיני זהו חלק חשוב מתהליך ההבראה שעל היהדות לעבור באופן כללי כדי להיות דרך המקדשת את חיי האנשים בעולם הזה ומחברת אותם באופן בריא אל ההויה האלהית. אך חשוב להדגיש כי גם מי שאינו מתחבר לרעיון של ההתחדשות היהודית בכללותו, גם מי שחי חיים אורתודוקסיים וטוב לו בכך יכול למצוא עניין משמעותי, עניין דתי אמיתי, בהקפדה על מצוות "בל תשחית", "צער בעלי חיים" ו"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" שאין עוררין על חשיבותן בקוד החוקים היהודי-הלכתי.
אני תפילה שהתפיסה העקרונית העומדת בתשתית הכשרות האקולוגית תצליח לחצות גבולות ומחנות הן בין הזרמים השונים של היהדות והן בין הדתות והן בין הדתיים והלא דתיים. אחרי ככלות הכל כולנו שותפים לחיים על פניו של כדור ירוק קטן אחד, אי שם בשולי שביל החלב, בנקודה כלשהי ביקום.

(המאמר נכתב בשנת 2005 ופורסם במגזין "חיים אחרים")

לקריאה נוספת ולהרחבה רעיונית בנושא ראו:

1. Arthur Waskow, Down-to-Earth Judaism (Morrow, 1995), chapter: "What is Eco-Kosher?"

2. Arthur Waskow “And the Earth is Filled with the Breath of Life" in vol. 2, pp. 261- 286, of Torah of the Earth (Jewish Lights, 2000).