שברון לב, די-ארמורינג וקבלת החלטות
מאמר זה מבוסס על תובנות של קטרה, במיזוג עם הלימוד של אוהד פלא.
הערות השוליים מצורפות בתחתית כל תת-פרק במאמר.
במסורת החוכמה החסידית קיימת אימרה ידועה הטוענת ששלושה דברים עלינו ללמוד מתינוק (ראו הערה 1):
1 - התינוק חי במצב של חדוה נטולת דאגות.
2 - מיד כשהתינוק צריך משהו הוא בוכה.
3 - תינוק לעולם אינו יושב בטל, הוא תמיד סקרן ולומד.
בינקותנו אנחנו חיים במצב של בליס תמידי, עד שקורה משהו, פנימי או חיצוני, שמערער על תחושת החדווה נטולת הדאגות הזו: להפתעתנו הרבה, שלא כמו ברחם, אחד הצרכים שלנו לא נענה. הפער שנפער בין הצורך אותו אנו חווים והמציאות החדשה אליה נולדנו גורם לנו לכאב נפשי — ואנחנו בוכים.
את הכאב הנפשי שנוצר בתוכנו בשל הפער בין רצונותינו ותקוותינו ובין המציאות אנחנו רוצים להגדיר במאמר זה כמצב של שברון לב.
שברון לב הוא מצב שתינוקות וילדים קטנים חווים באורח קבע. כילדים, וגם כמבוגרים, אנחנו חווים מספר פעמים ביום מצבים של שברון לב קטן או גדול, אלא שבהיותנו ילדים קטנים עדיין לא למדנו שעלינו להתגבר על תחושת שברון הלב הזו ולהדחיק את הכאב הכרוך בה. משום כך ילדים קטנים מבטאים את שברון הלב באופן מיידי ובלתי מצונזר על ידי בכי. בכי טהור, שגדולי החסידות ראו כסוג של תפילה ראשונית מאד, ועודדו את תלמידיהם לא להדחיק, אלא לחוש במלאות, כמו תינוק, ולתעל זאת לתפילה אל ”אבינו שבשמיים“.
בספרות המדרש נאמר: ”הַהֶדְיוֹט הַזֶּה (האדם הפשוט) אִם מְשַׁמֵּשׁ הוּא בְּכֵלִים שְׁבוּרִים גְּנַאי הוּא לוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ וֹשְׁבוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ’קָרוֹבה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב‘“. (הערה 2)
בעוד הפסוק המצוטט מתהלים טוען רק שהקדוש ברוך-הוא קרוב לנשברי לב, מוסיף המדרש על כך וטוען שהאלוהות לא רק שמגלה אמפטיה לשבורי הלב, אלא שהיא משתמשת באנשים שבורי לב ככלי שרת לעבודת הקודש. זו טענה רדיקלית! המדרש טוען ששברון לב הוא תנאי הכרחי על מנת להוות כלי שרת לאלוהות. אדם שלבבו איננו שבור איננו יכול להיות כלי שרת שכזה. כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ של הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שְׁבוּרִים הם, משום שכמו שאמר רבי מנדל מקוצק במאה ה-19 “אין דבר שלם מלב שבור“.
1) הלימוד הזה נרשם מפי רבי יצחק מוורקי (פולין, תחילת המאה ה-19) בספר ”נפלאות חדשות“ עמוד 93.
2) הדרשה מובאת במדרש ויקרא רבה, ז, ב, בשם רבי אלכסנדרי, מאמוראי ארץ ישראל במאה ה-3 לספירה. הפסוק ”קרוב ה’ לנשברי לב“ לקוח מספר תהלים לד, יט.
שריון הלב וקליפת הביצה
תהליך ההתבגרות כרוך בהשלמה הדרגתית עם המציאות. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים שיש פער אינהרנטי בין מאויינו והמציאות בה אנו חיים. לא תמיד יענו כל צרכינו. אדם בוגר מבין זאת. ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו לומדים שעלינו לעשות משהו כדי למלא את צרכנו. יחד עם זאת אנו גם לומדים ומפנימים שחלק מצרכינו כנראה שלא ימצאו לעולם מענה בסביבה הספציפית בה נולדנו. בצער אנו מפנימים את העובדה שעלינו לוותר על התקווה הילדותית שצרכים אלו יענו אי פעם.
מקס ריברז בספרו ”לאהוב את הקונפליקט“ (הערה 3) קורא לצרכים הללו ”צרכים אסורים“: לדבריו ילדים שגדלים למשל בחברה המתנגדת לביטוי רגשי מפנימים שהצורך שלהם בביטוי רגשי הוא ”צורך אסור“ ועליהם לוותר עליו כדי לשרוד חברתית. ילדים שגדלים בחברה המתנגדת לחשיפת הגוף, או למגע גופני, מפנימים שהצורך בחגיגת גופם הוא ”צורך אסור“ ועליהם לוותר עליו. וגם ילדים שגדלים במשפחה מעשית מאד, שלא רואה בעין טובה דיונים אינטלקטואליים, לומדים שהצורך שלהם בעומק אינטלקטואלי הוא ”צורך אסור“, וכן הלאה.
הפער בין הצרכים שלא זוכים למענה ובין המציאות גורם לכאב נפשי של שברון לב. כדי להמנע מלהרגיש את הכאב אנחנו יוצרים מחיצה, או שריון, השומר עלינו מלחוש את הכאב במלואו, כי אין לנו עדיין יכולת להכיל את שברון הלב הזה.
3) Max Rivers, Loving Conflict: A New Alternative to Couples Counseling
How your unmet needs choose your partner, fuel your arguments, and reveal the way to deep connection.
לידה בשני שלבים
את השיריון בו אנו מקיפים את לבבנו מדמה קטרה לקליפת ביצה המקיפה את הגוזל ומגינה עליו כל עוד אין הוא בשל לבקוע ולפרוש את כנפיו. כמו קליפה השומרת על הפרי מפגעי מזג האויר שומר השריון את הלב שלנו מוגן, עד שנוכל לבקוע דרכו, כפרפר הבוקע את מעטפת הגולם.
את התפתחות האדם אפשר לכן לראות כשני שלבים של לידה, כשהיציאה הפיזית מהרחם היא רק השלב הראשון של הלידה. לאחריה מתפתח מיד שיריון האישיות, כמו קליפת ביצה אנרגטית העוטפת אותנו,כמעטפת של גולם השומרת על הפרפר המתהווה בתוכה. את בקיעת השיריון המקיף את לבבנו רואה קטרה כלידה שניה, הלידה הרוחנית, אותה אנחנו מוזמנים לעבור רק כשאנחנו מוכנים לפרוש את כנפי הלב.
שברון לב איננו סבל
אנשים רבים מזהים שברון לב עם סבל, אולם אנחנו רוצים לטעון כאן ששברון-לב נקי איננו סבל. יש בו אמנם כאב בשברון הלב, אבל סבל אין בו. הסבל המתמשך, הדיכאון והיאוש שאנשים רבים מזהים עם מצב של לב שבור, אינם שברון הלב עצמו, טוענת קטרה, אלא תוצאה ישירה של הפחד וההתנגדות שיש לנו מלחוש את שברון הלב עד תומו.
אנחנו מפחדים מהכאב ומן השבר שקיימים במציאות, וההתנגדות שלנו להיות באינטימיות עם מה שקיים באמת היא שיוצרת את הסבל והדיכאון המתמשכים בתוכנו וסביבנו. שברון לב נקי יכול לפעמים להיות תהליך קצר שלאחריו מתפוצצת אנרגיה עצומה של בהירות ושחרור פנימיים. הניסיון העקר של נפשנו להמנע מלהיות בנוכחות מלאה עם הכאב הוא שיוצר את הסבל המתמשך, הסבל שאנשים רבים כל-כך מזהים כתקופה אפלה של שברון לב שלא נגמר.
כאן שוב באה המיסטיקה החסידית לעזרתנו, משום שהדברים הללו עומדים בבסיס התורה החסידית:
על הפסוק בתהילים האומר: ”הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם“ אמר רבי שמחה בונם מפרשיסחא:
”לב נשבר הוא טוב מאוד. (אם כך, למה צריך רפואה?) והרפואה היא שמנקים אותו מן העצבות, ונשאר לב נשבר בלא שום עצבות כלל, רק בשמחה“. (הערה 4)
כלומר, את הלב השבור מרפאים על ידי סילוק העצבות, ולא על ידי נסיונות נואשים לאיחוי השבר. היכולת להיות עם השבר איננה סותרת את שמחת הקיום. ניתן להיות עם שברון לב ללא דיכאון, ולחיות עם לב שבור, פתוח ושמח.
לב שבור הוא לב פתוח, כמו שכתב יהוא שלם אזרחי בשירו ”האהבה והפחד“:
”האהבה והפחד יצאו לטייל
הם מדברים וכל אחד אומר דבר אחר
הפחד הוא אומר - מסוכן לי לאהוב
לבי עלול להשבר
האהבה, האהבה היא אומרת
שישבר לבי
ויפנה מקום ללב גדול יותר“
4) פירוש ”רמתים צופים“ על תנא דרבי אליהו, ורשה, תרמ"א, עמ' ל“ה, בשם רבי שמחה בונם מפרשיסחא (פולין, המאה ה 19). הפסוק בתהילים הוא בפרק קמ“ז פסוק ג’. וראו גם באתר ”זושא“ באינטרנט.
De-Armoring
הפסיכיאטר היהודי-אוסטרי ויליאם רייך, היה גאון שהקדים את זמנו. בשל רעיונותיו החריגים נכלא רייך בארצות הברית של שנות החמישים ומת בכלא.
לפי רייך בגוף האדם זורמת אנרגיית-חיים. כאשר היא זורמת בחופשיות, הגוף נמצא באיזון ופועל באופן הרמוני. כאשר האנרגיה תקועה במקום מסוים בגוף, נוצרת חסימה, שלאחר זמן מתקבעת והופכת לשריון. לסימפטומים שנוצרים בעקבות כך יש צורות ביטוי שונות בגוף. רייך זיהה חמישה טיפוסי גוף, הנוצרים בעקבות תבניות זרימת האנרגיה בגוף. תבניות זרימה שנוצרות בהתאם לסוגי המגננות אותן אנו מפתחים בילדותנו.
רייך טען שכדי שהאנרגיה תשוב ותזרום בחופשיות, יש לשחרר את החסימות שבגוף. שיטות שונות פותחו בעקבות כך, שמטרתן לשחרר את השריון שעטינו על עצמנו. שחרור השריון על ידי נקודות לחיצה, נקרא De-Armoring.
תהליך ה De-Armoring מלווה אמנם בכאב, אך זהו כאב שנחווה כמשחרר. נקודות לחיצה שונות בגוף מסוגלות לשחרר אנרגיה שהיתה תקועה, ולהזרים אותה מחדש אל האיברים השונים ואל תחומי חיים שונים שהיו תקועים בקיבעון קודם לכן. לתפיסתה של קטרה הכאב הטהור של שברון לב אמיתי מהווה סוג של De-Armoring כללי, לכללות האדם. סוג של “תיקון כללי”.
שברון לב אמיתי סודק את הפרסונה, ולש את ההצמדויות הנוקשות שפיתחנו כדפוסי מגננה. משום כך נאמר בחסידות ש“אין שלם כלב שבור“. לב שבור, כשהוא נקי ממגננות ומסיפורים הלכודים במשולש הדרמה (המשולש הקלאסי של קורבן, תוקפן ומושיע), הוא מצב פתוח לרווחה, שיש בו שמחה ועומק של הכרה. הסדקים הנפערים בלב השבור מתמלאים באור יקרות, ממש כמו אומנות הקינצוגי היפנית, בה ממלאים סדקים של כלי חרס בזהב טהור.
כשמביטים בכלי חרס שנשבר ועבר תהליך של קינצוגי, ברור מפני מה ”הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שְׁבוּרִים“. הסדקים המלאים בזהב אינם מנסים להתכחש לשבר או להסיח ממנו את הדעת. להפך. הזהב הופך את השברים לאומנות עילאית.
לב שבור שדרך הסדקים שלו זורח אור יקרות הוא לב יפה. הוא יפה ובשל יותר מלב שלא נשבר עדיין, ממש כשם שכלי חרס שבור שעבר טיפול קינצוגי יפה יותר מכלי שלא נשבר מעולם.
זה יכול לשנות את חייכם
כדי להמנע מלחוש את הכאב של שברון הלב אנחנו מחפשים אסטרטגיות פעולה שיצילו אותנו מלחוש זאת. לפעמים אנחנו עושים מעשים משמעותיים ביותר, מקבלים החלטות הרות גורל — רק כדי לא לחוש את הכאב הזה.
פעמים רבות דווקא אנשים רחומי לב גורמים לעצמם ולקרובים להם סבל מתמשך פשוט משום שהם מנסים להמנע מלחוש את כאב שברון הלב. בני זוג נשארים זה עם זה שנים מעבר למה שהיה באמת טוב עבורם. צעירים נמנעים מלקבל החלטות שיגרמו להוריהם ולהם לשברון לב. יזמים בעלי מודעות ואנשי עסקים שיש להם לב עלולים לקבל החלטות אומללות רק על מנת להמנע משברון לב שהחלטה כלשהי עלולה לגרום להם או לאחרים.
יש אנשים שמקבלים החלטות קשות בקלות, פשוט משום שלבם אטום ואין הם מסוגלים לחוש. מאידך ישנם אנשים עם לב רגיש, שאינם מסוגלים לקבל החלטות שיגרמו לכאב, אולם מה שפעמים רבות אין הם מודעים זה שנסיונות ההמנעות משברון הלב עלולים להביא לסבל מתמשך. סבל שעלול להיסחב על פני חודשים ושנים, ולגזול מהם או מהיקרים להם זמן יקר של חיים, זמן שלא ישוב לעולם.
במקום לנסות להמנע משברון לב, טוענת קטרה שאנו יכולים לפתח את היכולת להתיחס אל שברון הלב כתהליך חיובי ולקדם זאת בברכה. אם נסכים לא להמנע ממנו, לא להתעלם ממנו ולהפסיק לחפש אסטרטגיות פעולה שכל מטרתן היא להגן על עצמנו מלחוש בו — נוכל להיות עם שברון הלב ולהניח לו לעשות בנו טרנספורמציה חשובה. כך נוכל לאפשר לעצמנו לקבל החלטות שעומדות בהלימה עם האמת הפנימית שלנו בזמן אמת.
היכולת לקדם בברכה את שברון הלב מאפשרת לנו לעקוב בתשומת לב אחר הזרם האקסטטי של כוח החיים, לנוע איתו ולהתקבל החלטות בהתאם. כשהזרם האקסטטי של כוח החיים נע הלאה ממערכת יחסים מסויימת, בין אם היא עסקית או רומנטית, נהיה מסוגלים לחוש זאת ולנוע עם כוח החיים, במקום להתעלם ממנו בנסיון עקר להמנע מלחוש כאב.
הגישה הזו לחיים יכולה לחסוך מאיתנו שנים של צעידה במקום, פיתוח מרירות ואף מחלות אוטואימוניות שנוצרות פעמים רבות בדיוק משום שלא הקשבנו לזרם כוח החיים ולא עקבנו אחריו, כי פחדנו לעמוד עם לב שבור ולחוש הכל.
פלא וקטרה, יוני 2023
