עולמות, נשמות ואלוהות במעשה האהבה
במאמר קצר זה אני מבקש להצביע על שלושה רבדים בתרגולי אהבה, טנטרה ומיניות מקודשת, על פי שיטת הבעל שם טוב של ”עולמות, נשמות ואלוהות“. בסופו של המאמר אוסיף נספח קצר ובו השוואה בין קבלת הבעל שם טוב לקבלת האר“י, בסיוע דברים מאת הפילוסוף מרטין בובר.
רבי ישראל בעל שם טוב היה מיסטיקאי רדיקלי, איש של קבלה ורפואה, שמאן יהודי, שחי במאה השמונה-עשרה בהרים וביערות שכיום נמצאים באזור אוקראינה. הוא ידוע כמי שעישן מקטרת מקודשת ובה עשבים מיוחדים, שאל עשנם התיחס כקטורת המוגשת על גבי המזבח. הבעל שם טוב היה אדם עם תודעה רחבה ולב גדול, שעורר סביבו התנגדות רבה מהממסד הרבני.
ב“איגרת עליית הנשמה“ שכתב לגיסו, הוא מסביר דברים שראה בעולמות העליונים. אחד מהם הוא שבכל דבר ובכל מילה יש ”עולמות, נשמות ואלוהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה“.
אך מהם ”עולמות, נשמות ואלוהות“?
”עולמות“ — מתיחס למבנה של כל דבר, פיזי או רוחני. לכל דבר יש סטרקצ‘ר, בין אם מדובר על עץ, ציפור, או שיטה פסיכולוגית. לכולם יש תבנית כלשהי, שבה הם בנויים ועלפיה הם מתפקדים. הממד הזה של המבנה הפנימי של כל דבר הוא הנקרא ”עולמות“. כשאנחנו מתיחסים לרובד הזה אנחנו שואלים שאלות של ”איך?“ — כמו למשל: ”איך הדבר בנוי?“ או, ”איך זה עובד?“
”נשמות“ — בכל דבר בעולם יש גם נשמות, טוען הבעל שם טוב. כלומר, בכל הדברים כולם יש תודעה. העולם בו אנו חיים אינו רק תבנית מכאנית חסרת הכרה. להיפך, העולם כולו מלא תודעה, ויש עם מי לדבר. זו גישה אנימיסטית, שמאפיינת תפיסות שמאניות בכל העולם. עם החזרה הכללית של השמאניזם אל העולם המערבי המתרחשת כיום, גם התפיסות האנימיסטיות חוזרות אל הבמה. יותר ויותר אנשים מרגישים שאפשר ליצור קשר אישי עם צמח, עם מזג האויר או עם ישויות הרוח.
כשאנחנו מתיחסים לרובד הזה של הדברים אנחנו שואלים שאלות של ”מי?“ — ”מי את\ה? מאין באת, ולאן פניך מועדות? מה הרצונות שלך? ובעיקר — איך אפשר לבוא עמך במגע?“
”אלוהות“ — הבעל שם טוב מוסיף ואומר שיש גם רובד נוסף — רובד האלוהות. כאן נכנס ממד הקדושה לתודעה שלנו. אנחנו לא מתעסקים עם תבניות חסרות חיים, וגם לא מסתפקים במפגשים בין תודעות בממד האופקי. כאן נוסף הממד האנכי למציאות. בכל הדברים יש גם אלהות. מאחורי כל התופעות ישנה אחדות אלהית אחת גדולה. כשנפשנו נחשפת אל האחדות הגדולה הזו אנו מתמלאים יראת כבוד ואהבה. לפעמים אנו ממש נעלמים אל האחדות הגדולה הזו. שוקעים אל האוקיאנוס האלוהי ונעלמים בו כטיפת גשם שנפלה אל הים מאוחר בלילה.
הבעל שם טוב מוסיף באגרתו וטוען שכל הממדים הללו ”עולים ומתיחדים זה בזה“. הם אינם ממדים נפרדים. הוא מדמה את התאחדות הממדים הללו לזיווג של זכר ונקבה. כך הוא כותב: ”… ומתיחדים כל העולמות כאחד,ועולים, ונעשים שמחה ותענוג גדול לאין שיעור. בהבינך בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות, כל שכן במעלה העליונה כזאת“.
משום כך ברצוני להתיחס למעשה האהבה המקודש שבין אהובים על פי הגישה של ”עולמות-נשמות-אלהות“:
עולמות במעשה האהבה — במישור הזה בו אחנו לומדים טכניקות טנטריות שונות שיכולות לשפר את ה“איך“ של מעשה האהבה. כדאי ללמוד כיצד בנויים גוף האישה וגוף הגבר, מהם השלבים של ההתעוררות המינית, כיצד לעבוד עם הגלים האורגזמיים להרחבת התודעה, וכיצד להגביר את עונג ואת העוצמת החיבור בין האהובים. ברובד העולמות כדאי ללמוד לא רק על הגוף הפיזי, ההורמונאלי והרגשי, אלא גם על הגוף האנרגטי שלנו, כיצד נעה האנרגיה במעגל המיקרוקוסמי שבתוכנו, כיצד להגביר את האנרגיה בצ‘קרות השונות על ידי טכניקות של נשימה, מדיטציה, כיווצי שרירים, וכדומה. ספרים רבים נכתבו על הנושאים הללו, וסדנאות רבות מתקיימות בתחום. אבל כל זה אינו אלא בגדר רובד ה”עולמות“ של מעשה האהבה.
נשמות במעשה האהבה — זה המקום שמעבר לכל טכניקה. ברובד הנשמות אנחנו שמים דגש על המפגש האינטימי שביני לבינך. על היכולת שלנו לשחרר פחדים, מגננות ומסכות. אנחנו מבקשים להיות וורנביליים ואותנטיים ככל האפשר זה עם זו. ברובד הנשמות לא חשוב אם אנחנו יודעים איזו טכניקה איזוטרית שגורמת לגוף אהובתנו לרטוט או להשפריץ. מה שחשוב זו רמת הנוכחות האוהבת שלנו. האם אנחנו נוכחים כאן באמת? האם אנחנו אותנטיים? עד כמה המפגש בינינו הוא מפגש בין לבבות חשופים, או רק מפגש בין גופים פיזיים ומסכות. רבים מפחדים מאינטימיות, והולכים לחפש ידע טכני כדי לעקוף בעזרתו את המקום הכי מפחיד של האינטימיות האמיתית. קל לנו יותר להתחבא מאחורי טכניקות ולהשאר ברובד העולמות מאשר להחשף במערומי נפשנו, ללא מגננות. אבל שום טכניקה לא תחפה על מחסור באינטימיות. הלב שלנו מבקש להיראות ולהיפגש חשוף ואותנטי במעשה האהבה. ככל שנעמיק ברובד ה“נשמות“ נדע לפגוש לא רק את האישיות של הזולת, אלא את הנשמה הרוטטת שמאחורי כל דפוסי האישיות. רק מפגש של נשמות עושה את החיים לבעלי משמעות. מפגש חשוף של נשמות מגלה ומזמין מרחב של קדושה, שלא ידענו על קיומו קודם לכן. כשמושגת אינטימיות ואנחנו מצליחים להפגש ברובד הנשמות, טוב ונחמד להוסיף לזה גם ידע טכני מרובד העולמות, כדי שכשיתרחב לבבנו ויפרוש כנפיים, נוכל באמת לעוף.
אלוהות במעשה האהבה — מבעד למפגש הנשמות החשופות מתגלה מרחב של קדושה. שם, אפשר להציץ לרובד עמוק עוד יותר של המציאות האמיתית. כשמגיעים לרבדים הללו התחושה היא שהאלהות מביטה אל עצמה, אוהבת את עצמה ויודעת את עצמה דרכינו. האני והאת מתגמדים, כל הדרמות של חיינו מקבלות פרופורציה, ממד הזמן נדם, ומה שנותר הוא רק פליאה גדולה של נצח נצחים, יראת רוממות ואהבה שאין לה שיעור. אהבה המפקעת את הלב. זו איננה האהבה של אדם אחד למשנהו — זו האהבה עצמה, האהבה שלא תלויה בשום מושא. זו האלוהות עצמה המופיעה כאהבה, כמו שכתוב בספר הזוהר שהמילה ’אהבה' היא השורש העליון של השם הקדוש ’יהוה‘. האהבה הזו רוטטת ברטט קודש של חירות עמוקה והיא עוצמתית לאין שיעור, אך את הדברים הללו קשה לשים במילים.
אני מאחל לעצמי ולכולנו שנזכה לעשות אהבה בשלושת הרבדים של עולמות נשמות ואלוהות, ולדעת אהבה שהיא חופש, אהבה שהיא עוצמה.
נספח קצר ליודעי ח“ן על קבלת הבעל שם טוב וקבלת האר“י:
אני מאד אוהב את הטו׳יסט שעשה הבעל שם טוב לקבלת האר“י. דרך כתבי רבי חיים ויטאל (רח“ו) נדמית קבלת האר“י לפעמים כסוג של מפרט טכני של מבנה העולמות העליונים. בצעירותי, כשלמדתי לימודים אקולוגיים, הרגשתי כך ביחס לבוטנאים שניתחו איתנו כל צמח לפרטי פרטיו, עד ששכחנו שאפשר פשוט לשבת ליד הפרח, להריח אותו ולהתמלא בהכרת תודה.
האר“י היה כנראה סוג של בוטנאי של העולמות העליונים. השכינה נקראת לפעמים בספר הזוהר בשם ”שושנה“. אבל הבעל שם טוב בא להזכיר לנו שכדי להיות בקשר עם השושנה המקודשת, לא צריך לנתח אותה. אפשר פשוט לשהות איתה, להתבסם בניחוחה, ולאהוב.
בספרו “מאמר שני המאורות“ מסביר המקובל החסידי רבי אייזיק מהומיל (תלמידם של בעל התניא, בנו ונכדו) ש“עולמות, נשמות ואלהות“ בקבלת הבעל שם טוב, זה מה שהאר“י קרא לו ”אורות, ניצוצין וכלים דאדם קדמון“ (אנ“ך דא“ק בשפה המקצועית של המקובלים). הבעל שם טוב נתן לזה פשוט טו‘יסט שמזמין אותנו מהמרחב הטכני ליותר אינטימיות. במובן זה ניתן לומר שקבלת האר“י מדברת ברובד של “עולמות“, כי היא עוסקת במבנה הספירות ההתגלויות האלוהיות, אך קבלת הבעל שם טוב מזמינה אותנו לגישה של “נשמות“, גישה שיש בה לב, גישה קבלית שמזמינה למפגש אותנטי. בעקבות תורותיו של הבעל שם טוב נוצרה לאחר ימיו התנועה החסידית. מתוך ניתוח כתבים וסיפורים חסידיים ניסח הפילוסוף מרטין בובר את ”הפילוסופיה הדיאלוגית“ שלו. בספרו המרכזי ”אני ואתה“ מפתח בובר גישה יחודית אל המיסטורין שנפתח במרחב הדיאלוגי, מרחב שמתגלה כשנוצר בינינו מפגש של אמת. בהמשך ישיר לתורות של הבעל שם טוב, טוען בובר בפילוסופיה הדיאלוגית שלו כי פסגת ה"דיאלוג" היא ביכולת לפגוש דרך כל זיקה אמיתית עם הזולת את ה"אתה הנצחי". חלקו השלישי של הספר "אני אתה" פותח במשפט: "הקווים המוארכים של הזיקות נפגשים זה בזה באני הנצחי". כלומר אדם הרגיל לפגוש את הזולת ב"אני אתה" ילמד שלמעשה ה"אתה הנצחי" – האלוהים – מדבר עמו דרך כל "אתה" קונקרטי עמו יצר זיקה של אמת. כמו שלימד הבעל שם טוב, החיים מלאים אותות מן ה"אתה הנצחי" הדובר אלינו ללא הרף. על האדם רק להטות את האוזן.
חידושו של הבעל שם טוב הוא שמתוך מפגש של נשמות, כשהוא מתרחש בחשיפות עמוקה וללא מגננות, מתגלה מאליו המרחב הקדוש בו מתגלה האלוהות.
פלא. קולורדו. 2024.
