על אנשים ודרכים (קצר)
פלא (מרץ 2024)
נוהגים לקרוא לרחובות על שם בני אדם, כי יש אנשים שהם רחוב.
יש אנשים שהם שביל, או דרך, או כביש המחבר בין ערים.
כל עיר היא עוררות מסוג אחר: יש עוררות של תל אביב ויש עוררות של ירושלים, יש עוררות של פרדס חנה ויש של סן-פרנסיסקו, עזה או בגדד. כל עיר ערה באופן מסוים מאד ושונה מחברתה.
אנשים הם רחובות בתוך העיר, או שבילים שמחברים בתים ושכונות, או גם דרכים שמחברות ערים שלימות זו עם זו.
יש גם אנשים שהם שבילים המחברים את הארץ לשמים, או לתהום.
יש אנשים, כך אמרו גדולי החסידות, שהם שבילים דרכם עובר השפע אל העולם כולו:
התלמוד אומר:
”בְּכׇל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִיזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּיּוֹ בְּקַב חָרוּבִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת“. (בבלי תענית כד\ב)
ופירש רבי אלימלך: ” שרבי חנינא בן דוסא עשה שביל ודרך, ופתח הצינורות, ועל ידי זה ניזון כל העולם“ (ספר ”נועם אלימלך“ , פרשת חיי שרה, על פי דברי הבעל שם טוב בספר “כתר שם טוב“)
רבי חנינא היה שביל כזה, המזרים שפע לעולם כולו.
כל אחד מאיתנו יכול לשאול את עצמו: בין מה למה אני מחבר\ת בחיי? האם אני רחוב עירוני, או דרך בינעירונית? האם יש בי הרבה רמזורים או שאני אוטוסטרדה? ואולי אני שביל למטיילים מטיבי לכת? האם יש צורך בציוד מיוחד כדי ללכת בדרכי?
יש מאיתנו שנולדו לפתוח דרכים חדשות במקום בו לא היתה דרך קודם לכן. אלו הם פורצי הדרכים. עליהם אמר הנביא מיכה”עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם“ (ספר מיכה ב, 13). אנשים אלו הם פורצי גדרות מטבעם.
אחרים נולדו לקחת דרכים שכבר נפרצו ולסלול אותן. להפוך אותן ראויות למעבר ההמון בבטחה. על עבודתם של שני סוגי האנשים הללו נאמר בספר קהלת: ”עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת“.
כל אחת ואחת מאיתנו מוזמנים לשאול את עצמם: האם אני מפורצי הדרכים החדשות, או מסוללי הדרכים הקיימות? כיצד מתבטא הדבר בחיי?
וגם — מה יחסי אל פורצי הדרך? האם אני רואה בהם אנשים שעושים שירות חשוב להתפתחות האנושות, או אנשים פרוצים ומסוכנים לציבור?
איזו דרך, או רחוב או שביל, הייתם רוצים שיקראו על שמכם?
אני למשל חושב שכשאמות הלואי ויקראו על שמי את הדרך המחברת בין מלוא עוצמתה של המיניות, ומלוא מובנה של הקדושה. דרך זו עולה מן השאול לשמים, וגם יורדת חזרה. מלאכי אלהים עולים ויורדים בה בדרך פלא.
