בר מצווה אלטרנטיבית
נובמבר 2008.
אוהד אזרחי
החטיפה
ביום חמישי ה 29 לאוקטובר 2008 הלך יהוא בני לבית הספר מבלי לדעת מה מצפה לו שם. בלילה הקודם הוא התכונן היטב למבחן בספרות, ובבוקר נכנס יחד עם כל ילדי כיתתו לשיעור המתמטיקה. נקישה חזקה בדלת הפריעה את מהלך השיעור מייד לאחר התחלתו. אל הכיתה נכנס אדם לבוש בחליפה שחורה, מסורק למשעי ומשקפי שמש כהים מסתירים את עיניו. האיש בשחור התנצל על ההפרעה במהלך השיעור אך הודיע כי עליו לעצור את יהוא אזרחי. רק אז קלט ילדי החביב כי האיש הזה איננו אלא ירון גושן – אחד מתלמידי המופלאים, שעובד כשחקן תיאטרון וכליצן רפואי, וממונה אצלנו כלץ החצר... יהוא זיהה אמנם את ירון והבין מייד שיש כאן צחוקים והפתעות, אך ירון שמר על פנים רציניות ורשמיות ביותר. הוא הקריא את צו המעצר בו נאמר כי יהוא נלקח בזאת למסע התבגרות רצוף אתגרים לא פשוטים. כדי לצאת למסע היה על יהוא לחתום על הדף בו הוא מודיע כי הוא יוצא למסע מרצונו החופשי ולוקח אחריות מלאה על עצמו במהלך המסע – כחלק מטקס בר המצווה שלו. לאחר שהצטלם במבוכת מה עם המורה למתמטיקה, הושמו ידיו באזיקים של פרווה ורודה והוא הובל אחר כבוד אל מחוץ לבית הספר, שם חיכה רכב שייקח אותו למסע ההרפתקאות הגדול שתפרו במיומנות רבה במיוחד עבורו ירון ואדווה גושן – ליצני החצר של קהילתנו.
לפשוט את עור הנמר האורבאני
בשבועות שקדמו לחטיפה תחקרו אותי זוג הלצים אודות יהוא. מה הוא אוהב לעשות ומה הוא אוהב לאכול ומה קל לו בחיים ומה קצת קשה לו. גילינו למשל שהיות ויהוא הוא ילד שגדל רוב חייו במדבר ובטבע (בעת שהותנו עם "קהילת המקום" במצוקי דרגות) אין טעם לשלוח אותו למסע התבגרות בטבע בסגנון "לך להרוג נמר ולפשוט את עורו". הדברים הללו הם פשוטים ומוכרים לילדי הקט והחביב, אבל עבורו לצאת לג'ונגל זה בעצם לצאת לג'ונגל האורבאני, אותו הוא לא ממש מכיר ובו הוא עלול להרגיש באמת אבוד. לכן תוכננה ההרפתקה כך שתוביל אותו אל המאפליה של אזור התחנה המרכזית בדרום תל אביב.
אבל לפני כן היה עליו להשתמש בכישרונותיו למען הזולת. יהוא הוא אמן ומוזיקאי, ועל כן משימתו הראשונה היתה להתלוות לאבי – ליצן רפואי ומוזיקאי שעובד בביה"ח שערי צדק בירושלים. אבי צייד את יהוא באף אדום, כובע ליצנים ובגיטרה, ויחד הם יצאו למשימה במחלקת הילדים. במהרה התגלה ילד חרדי אחד שהיה מבועט מהמחשבה שהולכים לתקוע לו אינפוזיה. הוא צרח באימה, וזה עשה אותו מטרה ראויה לאבי ויהוא שהגיעו והתחילו מייד לשחק איתו ולנגן לו ולהצחיק אותו כל כך, עד שבסופו של דבר הוא היה כה מרותק אליהם שלא שם לב בכלל כשהאחות החדירה את מחט האינפוזיה לזרועו. Mission complete.
אדם והבהמה
התחנה הבאה נועדה ללמד את בני הקט את אחת המיומנויות היחודיות של הגבר הישראלי המצוי – הכנת קפה שחור על גזיה בצד הדרך. לאחר שהקפה היה מוכן ויהוא העיז לטעום ממנו לראשונה בחייו, הגיעו "פתאום" שני סוסים. על סוס אחד היה רכוב איש, והסוס השני היה מאוכף, אך פנוי. האיש – מדריך רכיבה מיומן – הזמין את יהוא לעלות על הסוס הפנוי. מסתבר שעליו ללמוד לרכב על סוס...
חבר סיפר לי פעם כי מורו הסופי טען שרכיבה על סוס היא מיומנות רוחנית חשובה ביותר. עליך לדעת כיצד לשלוט על הבהמה החיצונית כדי להבין כיצד לשלוט על הבהמה הפנימית – בעדינות, באהבה, ובסמכות ברורה. שיעור חשוב בעיני לנער מתבגר... ומה גם שידעתי שליהוא יש איזו רתיעה עתיקה מרכיבה, בגלל חוויה לא ממש מוצלחת על גב גמל בטיול אריך נגן בסיני. ידעתי שהוא זקוק לחוויה מתקנת על גב סוס טוב. לאחר שעה של רכיבה בהרי ירושלים יהוא התלהב והחליט שהוא רוצה ללמוד ברצינות רכיבה על סוסים. והנה סידרתי לנו עוד הוצאה חודשית קבועה למימון התחביב החדש של הילד...
המפתח והמנעול
יום ההרפתקאות של יהוא כלל אחר כך שעור ציור אינטואיטיבי (הילד אמן...) עם ידידנו עומר פלג שנרתם באהבה למשימה. לאחר הציור – כשירד למטה פנה אליו איש קטוע רגל על כיסא גלגלים וביקש את עזרתו. מסתבר שהכיסא שלו נעול משום מה עם שרשרת כבדה לאחד העמודים, ומסתבר גם שיהוא מחזיק את המפתח לאותו מנעול. כן – אחד האנשים אותם פגש קודם צייד אותו במפתח, מבלי לתת לו כל הסברים. יהוא, שכמו כל ילדי הדור הזה אמון על משחקי Quest במחשב הבין מייד כי המפתח עתיד לשמש אותו בהמשך ההרפתקה. לאחר ששחרר את האיש הנכה משלשלאותיו היה עליו לעזור לו ולקחת אותו ברחובות דרום תל אביב לכתובת מסויימת (כאשר ירון משגיח בסתר על הנעשה, כל הזמן, מרחוק).
המשימות רדפו זו את זו, ולבסוף מצא עצמו הנער נוסע לבדו ברכבת צפונה. אך הנה פתאום, כמו במקרה, הזדמן לו עדן – אחד מהנערים בקהילה – שממש "במקרה" נוסע גם הוא על אותה רכבת צפונה. יהוא סיפר לו בהתרגשות את כל מה שעבר עליו, ורק רגע לפני שנפרדו, כאשר עדן נתן לו מפתח נוסף ומילון צרפתי-עברי קלט הבחור שגם עדן שותף לקונספירציה....
אם מתוך החול אם מתוך הים תפילתי עולה
אישה דוברת צרפתית בלבד חיכתה ליהוא בתחנת הרכבת. כדי לתקשר איתה היה עליו לעלעל במילון הצרפתי שקיבל קודם לכן. היא לקחה אותו, לפנות ערב, לחוף הים ושלחה אותו ללכת צפונה, על רצועת החוף. לאחר זמן מה של הליכה בחושך עם רחש הגלים המתנפצים אל הכורכר פגש יהוא באדם נוסף. היה זה ידידי, השמאן העברי, שמואל שאול. שמואל עבד עם יהוא בעבודה פנימית, שקשורה לגוף שלו, לנקודות הריפוי שלו ולאותיות האלף בית המרכיבות את שמו העברי. לאחר מכן יכול היה יהוא לבחור בין טבילה לילית בים לבין "קבורה" בחול. יהוא העדיף להיטמן באדמה, וכך היה. שמואל השכיב אותו אחר כבוד על חול הים וכיסה את כל גופו המתבגר בחול של אמא אדמה, נתן לו הנחיות למדיטציה והלך לו.
לירון היה אמנם קצת קשה למצוא ילד מכוסה בחול בלילה חשוך על שפת הים, אבל לאחר כחצי שעה בה פיזם בני היקר לעצמו מנגינות של להקות מטאל האהובות עליו, וחשב לעצמו שזהו זה – הוא נשאר פה לישון עד הבוקר – הופיע ירון. היות ויהוא בחר להקבר ולא לטבול עם שמואל הוא זכה לרחצה לילית בים האפל עם ירון. טבילה במקווה הגדול היא כידוע מצווה מן המובחר...
לוחם השלום והאהבה
לא אכנס לכל הפרטים שהרכיבו את מסע ההתבגרות המופלא הזה, רק אזכיר שבמקום מסוים לגמרי בהפתעה יהוא פגש בסבא שלו, שצייד אותו בין היתר בארוחת ערב ובתיק רחצה עם מוצרים "לגבר"... ושלמחרת, לאחר המשיך המסע עם אנשי השבט העברי המתחדש שלנו, כשדורית בת שלום לקחה את יהוא למסע דרך החושים בעיניים מכוסות בכל מיני מקומות, ולכל מיני מפגשים שונים ומשונים (כמו עם חברים בדואים בכפר שיבלי, להם היה יהוא צריך להכין .... קפה שחור... ולקבל ברכה לחיים של לוחם שלום ואהבה מאחותנו פעילת השלום הבדואית עאידה.
בסיום המסע יהוא חתר בקאנו עם חבר טוב שלו ובסוף המסלול חיכינו לו אנחנו – המשפחה, עם הרבה חיבוקים. אחד הדברים הראשונים אותם אמר לי בני שיחיה הוא "אבא, אתה צריך לכתוב באינטרנט איך לעשות בר מצווה אלטרנטיבית" – והנה אני עושה זאת, בעצתך בני יקירי.
מבול הרגשות ותיבת נח
כמובן בזה לא נגמרה החגיגה, אלא רק התחילה, כי יהוא למד כבר חודשים מספר לקרוא בתורה את פרשת נח, ואף הכין דרשה יפה ועמוקה על המשמעות הסימבולית והנפשית של סיפור נח והמבול וסיפורו של מגדל בבל. באופן מדהים מצא יהוא קשר בין הסיפורים המקראיים הללו ובין התהליכים הנפשיים המתרחשים בגיל ההתבגרות.
וכך, בשבת, נאספה קהילה גדולה של חברים ומישפוחה לשמוע את קריאת התורה. זכינו ועמד לרשותנו ספר תורה אמיתי לקרוא בו. כדרכנו – ניהלנו בבוקר השבת תפילה במוזיקה ושירה, שהורכבה משירים אותם בחר יהוא עצמו. ולאחריה הוצא ספר התורה ממשכנו, ועבר מיד ליד, מאדם לאדם, מגבר לאישה ומאישה לגבר – כמנהג קהילות ההתחדשות היהודית – כשכל אחד מערסל לרגע את הספר בחיקו וזוכה לאינטימיות פשוטה עם המגילה שעברה בעמנו מדור לדור.
יש לי מה לומר!
חשוב היה ליהוא לדרוש את התורה באופן אישי. להיות אדם בוגר – כך הוא הסביר – משמעו שיש לך דעה אישית ויש לך מה להגיד, ולכן, כך הבין הוא, עליו להראות לקהילה שיש לו מה לומר כאדם בוגר. ואכן – היה לו...
את כל הסיפור הזה אני כותב כדי לחלוק עם אנשים אחרים את ההתנסות הנפלאה שאנחנו עברנו עם בר המצווה של בננו. גם המשפחה החילונית מאד והלעתים קצת צינית שלנו דיווחה על חוויה בלתי נשכחת ולשם שינוי – בעלת משמעות!
לא חבל???
כל כך הרבה כסף נשפך בעולם היהודי על טקסי בר מצוות חסרי טעם וחסרי תוכן, ובאמת – עם אהבה ומחשבה יצירתית ניתן גם ניתן לבנות טקס מקסים ובעל משמעות שיהיה באמת טקס התבגרות עבור הנער, הרווי בכיף ובעומק.
יום לאחר מכן אמר היהוא לאמו "גם כשאהיה זקן זקן וסנילי סנילי אני לא אשכח את הטקס הזה. כמה אהבה הרגשתי בו!".
