”הוציאום אל השוק“
האמת שמאחורי המיניות המקודשת בספרות חז“ל
על פי התלמוד ניתן לומר די בבירור, שבעולמם של חכמי המשנה והתלמוד מיניות מקודשת היוותה חטיבה חשובה בתורת הסוד העברית הקדומה.
במסכת חגיגה של התלמוד הבבלי, בסוגיה העוסקת ב“מעשה בראשית“ ו“מעשה מרכבה“ מדובר גם על חטיבה נוספת של תורת הסוד הנקראת שם ”סתרי עריות“, כלומר סודות הקשורים למיניות, סודות שנמסרו לראויים בלבד.
כפי שניתן להבין מספרות הסוד העברית כמו גם מעדויות אבות הכנסיה, סודות הקשורים במיניות מקודשת נתפסו על ידי קדמוננו כפירוש המיסטי האולטימטיבי למגילת שיר השירים. ממש כשם ש“מעשה בראשית“ קשור לטקסט של בריאת העולם ו“מעשה מרכבה“ לחזון המרכבה של יחזקאל, ראו חכמינו את סודות האהבה מעוגנים בטקסט מקראי, הטקסט שרבי עקיבא טען כי הוא הקדוש ביותר בתנ“ך כולו — מגילת שיר השירים (הרחבה על כך ורשימת מקורות מפורטים תוכלו למצוא בספרי ”הישן יתחדש והחדש יתקדש“, הערה 250, הוצאת ”האקדמ-יה לירושלים“ 1997).
לא זו אף זו — בתפיסתם של חכמי המשנה והתלמוד נקודת המרכז של האמונה והפולחן היהודי קשורה היתה לקדושת המיניות. משום כך טענו חז“ל שבקודש הקודשים שכנו הכרובים, שהיו מלאכים בדמות זכר ונקבה הנתונים במעשה אהבים. סימבול של מיניות אלוהית מקודשת ניצב אם כך, על פי חז“ל, במרכזו של הפולחן היהודי הקדום. באותה נקודה שעל פי חכמינו כל התפילות של כל בני האדם מתנקזות אליה ודרכה הן "עולות השמימה" (משום כך מסבירים, יש לעמוד בתפילה עם הפנים לכיוון ירושלים).
אולם הבעיה עם מיניות מקודשת זה שהיא יכולה להיות מובנת רק בתוך ההקשר אליו היא שייכת, הקשר שיש בו אינטימיות גדולה ודקויות אבחנה המאפיינות את מרחבי הקדושה. ברגע שמוציאים את המיניות המקודשת מהיכלה ומהקשרה, עלולה היא להתפרש בידי הציבור באופן מעוות והמוני.
הסיבה לכך פשוטה: החוויות המיניות של רוב בני האדם בחייהם האישיים רחוקות מאד ממשהו שניתן לכנות בכינויים של קדושה. לרוב בני האדם אין נגיעה בחוויות של מיניות מקודשת, כל מה שהם מכירים זה סקס פשוט, ומשום כך, כל מה שהם מסוגלים להתיחס אליו זה אל מיניות בגבולות המוכר והידוע. לא מעבר לכך.
אנשים שעבורם מין מהווה פורקן יצרי ותו לא, אינם מסוגלים להבין על מה בכלל מדברים מיסטיקאים שחווים את המיניות כמפגש עם האלוהי. רעיונות שכאלו נדמים בעיניהם כדרך מיותרת להצדקת התאווה. כעלה תאנה רוחני בו מנסים טיפוסים ”רוחניים“ מפוקפקים לכסות על מבושיהם, כדי שיוכלו להמשיך ולעסוק בסקס ככל האדם ולזמר בתוך כך על אלהים.
בעולמם של רוב בני האדם סקס הוא מרחב של יחסי כוחות, מאבקי שליטה סמויים מתנהלים בו ומניפולציות לרוב. סקס בעולמו של הציבור הרחב אינו אלא שימוש הדדי בגופו של הזולת לשם פורקן יצרים. אין בזה שום ממד של קדושה או התרוממות הרוח. כל מה שיש זה התלהבות יצרית, ולפעמים, כשיש מזל, גם קירבה רומנטית. סקס, כמו שהוא מוכר במיין סטרים, עמוס ברבדים שונים של פגיעה וניצול, בדרך כלל הדדי.
”מה לזה ולקדושה?“ שואלים רבים בפליאה, ופעמים רבות אף בבוז.
”הוציאום אל השוק“
ריש-לקיש טוען בתלמוד שכשהחריבו הנוכרים את בית המקדש נכנסו לקודש הקודשים והופתעו עד מאד לגלות שבמרחב הכי מקודש של היהודים ניצב פסל מיני. על הכרובים שהיו בקודש הקודשים טענו חז“ל שהיו ”מעורים זה בזה, כאיש המעורה בבת לוויתו…. כחיבת זכר ונקבה“ (בבלי, יומא נד\א.)
בספרי ”הישן יתחדש והחדש יתקדש“ שהוזכר כבר לעיל, הוכחתי שבלשון התלמוד המונח ”העראה“ מתיחס למה שאנחנו קוראים בלשון ימינו ”חדירה“. ולפיכך יש לומר שהכרובים שהיו ”מעורים זה בזה כחיבת זכר ונקבה“ לא היו רק מחובקים ומכורבלים זה בזה, אלא עסוקים בחיבור מיני מלא.
מבחינת התפיסה המיסטית היהודית פסלי הזהב של הכרובים הנתונים במעשה אהבה יצגו את הזיווג הקוסמי שבין העקרונות הזכריים והנקביים באלוהות, ”זיווג הקדוש ברוך הוא והשכינה“, אבל החיילים הנוכריים שפרצו אל המרחב המקודש ברגל גסה לא יכלו לראות בפסל הזהב הזה שום דבר נעלה. מבחינתם הכרובים היו סמל מיני ותו לא. סוג של פורנוגרפיה ולא יותר.
ריש לקיש מספר שהחיילים הנוכרים הוציאו את פסלי הכרובים האוהבים אל כיכר השוק ולעגו שבסך הכל, בסופו של דבר, הכל אצל היהודים הללו זה סקס:
הנה לשון התלמוד:
”אמר ריש-לקיש: בשעה שנכנסו נוכרים להיכל, ראו כרובים המעורין זה בזה.
הוציאון לשוק ואמרו: ’ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו?!‘ מיד הזילום (נעשו ישראל זולים בעיניהם). שנאמר : 'כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה' ” (בבלי, יומא נד\ב)
פרופסור יהודה ליבס, ב”יהדות ומיתוס — עלילות אלוהים“ כותב גם הוא על הדברים ברוח דומה:
"הצד הארוטי, ואף הבחינה הסקסואלית, הם אכן עיקר חשוב במיתוס, באשר האל מוצג בו במלוא אישיותו. לא בכדי בבית המקדש, בקודש הקודשים, נמצאו כרובים בדמות זכר ונקבה המעורים זה בזה. אך ברגע שהוציאום נוכרים אל השוק וההדיוטות יכלו להצביע עליהם באצבע, מיד נשתנתה מהותם. הארוס הפך לסקס גרידא, המיתוס הפך למציאות בנלית, והברכה הפכה לקללה…“
ובממד האישי…
בקודש הקודשים שבלבי הכרובים אכן עושים אהבה. בעולמי הפנימי מיניות היא מרחב רב-ממדי שמחבר שמים וארץ. במיניות כפי שאני רואה וחווה אותה ישנו ממד ארצי, אבל יש בה גם ממד שמימי. ממד נבואי, שניתן להתחבר אליו אם יודעים איך. זהו ממד אלהי ממש.
ניתן להתחבר דרך המיניות למקורות הנביעה של הנפש. למקורות של יצירה והתחדשות. במיניות יש ממד הכי גשמי, אך בה בעת יש בה ממד הפוך, ממד של ”התפשטות הגשמיות“ (כמטבע הלשון החסידית) והתאחדות עם האין האלהי שמעבר לכל הקיום הנברא.
מיניות מאפשרת אקסטזה עמוקה של התאחדות החומר עם הרוח. במצבים אקסטטיים ניתן לרוח האדם להתאחד עם הקדושה ולחוות אהבה קוסמית. מיניות היא מרחב בו נשמות יורדות אל הבשר כדי לבשר את בשורתן. רק דרך מין נולדים ילדים לעולם. אברי המין שלנו הם שערים מיסטיים הניצבים בין עולם הנשמות לעולם החומר. כשהם נפתחים מתאפשר החיבור.
משום כך מיניות יכולה להיות גם מרחב של תפילה (ראו מאמר “Sex, Drugs and Prayer”). מיניות יכולה להיות מרחב המאפשר טרנספורמציה רוחנית עמוקה, אם רק יודעים איך לגשת אליה. אני יכול לכתוב על הדברים הללו ספר שלם (ואולי באמת ראוי שאכתוב) כי המרחב המיני הוא מרחב עשיר כל כך באפשרויות, ומוזנח כל כך על ידי התרבות האנושית בה אנו חיים, שלא התעמקה בחקר האהבה המינית.
מבחינתי המונח ”מיניות מקודשת“ איננו פארסה. זו איננה צביעה של תאווה נמוכה בצבעים רוחניים כדי להצדיק ”פריצות“, כמו שסוברים כמה אנשים, המנסים לומר שמין זה מין, סקס זה סקס, כולנו יודעין מה זה סקס, והשימוש במונחים של קדושה נועד כדי לסנוור את העיניים במונחים גבוהים בעוד שמתחת לשולחן יש פשוט רצון לסיפוק מיני רגיל. בנאלי. וכמו שהם מכירים אותו, גם אלים, מניפולטיבי ונצלני. אנשים אלו דומים לחרש שנקלע למסיבת ריקודים ולא מבין למה כולם מקפצים ומתנועעים באופן מוזר.
אבל זהו עצם העניין עליו מצביעים דבריו היפים של ריש-לקיש. אי אפשר להתיחס למיניות מקודשת בתודעה של כיכר השוק, או של דיונים תוקפניים בעיתונות הצהובה או ברשתות החברתיות.
בקרב חסידים מסופר שהבעל-שם-טוב דאג לכך שעל השולחן סביבו נהג לשבת עם חסידיו ולעסוק בדברי קבלה, יהיה תמיד בקבוק פתוח של וודקה. המטרה היתה כדי שמי שיציץ ויראה אותם דלוקים מאהבת אלהים יוכל להגיד לעצמו בביטול שאין זו אלא חבורת שיכורים, וילך משם. רק מי שיש לו חוש פנימי יחוש באמת. מי שאינו חירש - ישמע את המוזיקה. מי שנשמתו נמשכת אל הקדושה ישים לב למה שקורה שם באמת: מיסטיקנים שיכורים מאהבת אלהים, עפים במסעות נשמה להיכלות הפנימיים של האלהות ועושים אהבה עם השכינה! האם זה משנה שיש שם גם בקבוק של וודקה?
פלא. ינואר 2024 , קליפורניה
