חודש ניסן, אות ה', ואיכות הדיבור על פי ספר יצירה

חודש ניסן – על פי ספר יצירה – איכות הדיבור

אוהד אזרחי

הרבה מדברים אצלנו בארץ, ובצדק, על "תרבות הדיבור", אבל מעט מאד שמים לב לאיכות הדיבור. לכל דבר שאנו עושים יש איכות פנימית. אפשר לעשות את אותו דבר מתוך איכות או מתוך חוסר באיכות. חיצונית יראו הדברים אותו דבר בערך, אבל למי שרגיש לפנימיות הם יראו לגמרי אחרת. כך אפשר לומר דברים זהים מתוך איכויות שונות.

האדם שמאחורי הדיבור

מי ששם לב לתוכנן של המילים, לא ירגיש בהבדל, כי התוכן יהיה זהה, אבל מי שרגיש באופן אינטואיטיבי למה שמעבר למילים, ירגיש גם ירגיש בהבדל. כי מה שמעבר למילים זה בראש ובראשונה האדם המדבר. מתוך מה הוא מדבר – מתוך פתיחות או מתוך כיווץ, מתוך רגישות או מתוך התגוננות, מתוך אהבה או מצרות עין. המקום שממנו אנחנו מדברים משפיע היטב על האיכות הפנימית של מה שאנחנו אומרים.

חז"ל בטאו זאת במשפט המופלא והידוע האומר ש"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". כי בעקרון ישנם שני אבות טיפוס לדיבור: דברים היוצאים מן הלב, ודברים היוצאים מן השפה ולחוץ. והדגש בשניהם הוא על המקום שממנו הם יוצאים, עד כמה עמוק הוא. עד כמה הדרך פתוחה ומפולשת בין המילה העומדת על שפתנו לבין המקור שלה בעומק הלב הבלתי מילולי. התרבות שלנו, שמחנכת למלחמת ההשרדות מלמדת אותנו תמיד לא לגלות את כל הקלפים. לא לשקף במילים את מה שעומד מאחוריהן. לבנות חומות של מידור בין מה שאני אומר למה שבאמת אני מרגיש, ולפעמים המידור כל כך חזק עד שאני עצמי אינני יודע את מה שבאמת מציק לי בעומק הלב, ומתמכר למילים של עצמי כאילו הן אלו שמשקפות את המציאות האמיתית של נפשי.

מה שצריך זה לפתוח את המעברים. לפלש את הדרכים המובילות מן החזה אל השפתיים, ולאפשר לדיבור שלנו להיות פשוט ואמיתי. לא מתוחכם. לא מתגונן. לא דיבור שמסתיר, אלא דיבור שמגלה, דיבור שחושף  גם את המקומות הפגיעים, שהתרגלנו לכסות, מתוך פחד שמא יפגעו. ובפרט זה חשוב כשהקונטקסט של הדיבור הזה הוא שיחת רעים. בשיחה אנחנו בעיקר צריכים ללמוד כיצד להוסיף איכות לדיבורים שרצים בין אחד לשני, שלא יהיו עוד דברים נבובים, אלא דברים שמשדרים רכות וקרבה לאו דווקא בתוכן הדברים, כי אם בצורה שבה הם נאמרים. גם כאן המדיום הוא חלק בלתי נפרד מן המסר.

אם היינו מתבקשים לבחור באות מסוימת מתוך הא'-ב' כדי לאפיין בה את הפתיחה המוחלטת שבין הלב והפה, דומני שהיינו מסכימים לבחור באות ה'. ההיגוי של האות ה' פותח הכל. הוא מסכים להסיר את המסכים ולישר את המבוכים המסתירים את הדרך בין הדיבור והלב. אם היינו בסדנא ולא על דפיו של מגזין, הייתי מבקש מכל הנוכחים להגות את האות ה', ללא שום ניקוד, ללא שום צליל. להגות אותה פתוח ולהרגיש איך אפשר בעזרתה להביא את הלב קרוב יותר אל הפה, ללא מחיצות. מי שקורא מוזמן לנסות.

ספר יצירה

ספר יצירה, שהוא לכל הדעות הספר הקדום ביותר של המיסטיקה העברית, מאפיין כל חודש וחודש מתריסר חדשי השנה בחוש מיוחד לו. שנים עשר החודשים מאופינים על ידי שניים עשר חושים, ועל כל חוש ממונה אות מסוימת מן הא'-ב', שבאה לחזק את האיכות הפנימית של אותו החוש, של אותה היכולת.

על הדיבור, או נכון יותר על השיחה, ממונה האות ה', והחודש שבו היא מקרינה את השפעתה הוא חודש ניסן, החודש בו יוצא הגיליון הנוכחי לאור. ברצוני לפתוח בע"ה מעתה, בסדרה של רשימות, שתתיחס בכל פעם לחוש המיוחד של החודש בו יוצא הגיליון, ולאיכות המוספת לו לפי התובנות העולות מנוסחאותיו המקוצרות של ספר יצירה.

החוש של חודש ניסן הוא חוש השיחה, והאות שלו, כאמור, היא האות ה'. שניהם כשהם מצורפים זה בזה יוצרים שלושה דברים מקבילים בשלושה ממדים: בממד המרחב אלו כוכבי מזל טלה, בממד הזמן זהו חודש ניסן, ובממד האנושי זו דוקא רגל ימין – כך אומר ספר יצירה.

מה הקשר בין רגל ימין ליכולת השיחה? הדבר גלום כנראה בחג המיוחד לחודש ניסן, חודש האביב, הלא הוא חג הפסח, חג החירות. האר"י לימד כי יש לקרוא את המילה פסח גם כקיצורן של שתי המילים "פה-שח". זו יכולת השיחה, ופתיחת הפה. ההגדה של פסח כולה מכוונת לאפשר לנו לספר. לספר ביציאת מצריים, ומצריים זו הגלות האישית של כל אחד מאתנו במקומות הצרים שלו, שמיצרים לו ומעיקים על נשמתו החופשית. מצריים נמצאת בעיקר בגרון, בצוואר הבקבוק שחוסם את הלב מלצאת חופשי בדיבור. שם נמצא פרעה האישי שלנו, שהוא העורף התפוס והנוקשה של האדם הלחוץ, ושלושת שריו – שר המשקים שלנו שהוא הוושט, ושר האופים שלנו שהוא הקנה ושר הטבחים (השוחטים) שלנו שהם ורידי ועורקי הדם. כולם עוברים בצוואר, וכולם שותפים באיכות התקשורת שיש לנו בין הראש והחזה, ובמקרה שלנו – בין הדיבור ועומק הלב. הפה השח של פסח מבקש לפתוח את המעברים הללו, ולהצליח לספר, להאיר (מלשון ספיר), את הדרכים האישיות שלנו ליציאת מצריים.

מדלג על ההרים

אבל במובן הפשוט פסח משמעותו דילוג. לפסוח מעל גבי מכשול, וזהו כוחה של רגל ימין שבנפש. כח הדילוג. מכשולים רבים נערמים על הדיבור שלנו, והופכים אותו לקר ומנוכר. הפעלת רגל ימין היא סימבול פנימי לדילוג נפשי על המייצרים הפנימיים, דילוג מעל המכשולים ומפריעים לזרימת השיחה מעומקי הלב.

ידידי ד"ר יצחק חיות-מן אוהב לקרוא את המילה משיח, עם שין שמאלית, כלומר זה שעוזר לאנשים לשוחח. חלק מתפקידי הגואל, ובתוך כל אחד מאתנו נמצאת נקודה פנימית של גואל אישי, זה לעזור לאנשים לשוחח.

תרבות הדיבור הלקויה שלנו, שלא מאפשרת כיום לאנשים לשוחח על הבעיות באמת נובעת מאיכות הדיבור הנמוכה של החברה. כששיחה נתפשת במושגים של קרב, קרב מילולי אבל בהחלט קרב, אז אין סיכוי לקירוב. כדי להתקרב צריך נכונות להקריב, והקרבן הזה, באופן פנימי, הוא קרבן פסח, קרבן פה-שח, הויתור על המגננה, הפתיחה של מעברי הגרון בשיחה, בה מדברים מלב אל לב, ולא נאבקים. אות ה' היא האות הפותחת את השיחה של חודש ניסן, האות הפותחת את האביב, את הלבלוב, הבא מהלב העולה אל פני הקרקע של התודעה – אל איכות השיחה שבינינו.

———-

המאמר התפרסם במגזין "חיים אחרים", גליון אפריל 99