חזרתי ארצה. נחתתי אל תוך סדנא אינטנסיבית של שבוע ימים שמתקיימת אצלנו בבית. 33 איש ואישה, חברי השבט העברי וחברי קהילת תמרה שהחליטו לבוא יחד ולחקור ביחד את עצמם בסדנת "יצר ויצירה" אותה התחלנו לפתח בשנה שעברה, בראש פינה. נחתתי מחודשים באמריקה ישר אל תוך מעגל הפתיחה של הסדנא – עם המזוודות. הזוי קצת – לא?

אבל ככה החיים שלנו. ברוך השם יום יום…

ההרשמה לסדנת ראש השנה מתמלאת, אני מעלה לאתר את התכנית של הסדנא – ומי שעוד רוצה להרשם – מומלץ להקדים ולעשות זאת.

אולם בניגוד למה שהודעתי בעבר – ואני מתנצל על השינוי – את יום כיפור לא נעשה פה, אלא במתכונת לגמרי אחרת – כסדנת רחוב בדרום תל אביב.

אנא קראו את הדברים שבהמשך – והגיבו.

היום ח"י אלול – יום הולדתו של הבעל שם טוב, ויום פטירתו של סבא שלי – סבא שלום עליו השלום.

אני מברך אותנו בשנה טובה – מבוררת ומתוקנת יותר מהשנים שהיו עד כה.

אוהד

יום כיפור תש"ע 2009

סדנת רחוב בדרום תל אביב

יקירי – לפני כמה ימים ביקרנו דון ואני אצל ידידי רושי ברני גלסמן, ואשתו איב מרקו (ראו על ברני בכתבה המתורגמת למטה) ובעקבות כך החלטתי בלי נדר לבטל כל תכנית אחרת ליום כיפור, וכדברי ישעיהו הנביא המובאים בהמשך לצאת ל"צלילה" אל הלא מוכר והלא נודע, ולקיים "סדנת רחוב" באזור התחנה המרכזית בדרום תל אביב.

מי שרוצה להצטרף אלינו – מוזמן.

מה המטרה?
המטרה היא פשוטה: יום כיפור הוא יום של חשבון נפש. חשבון הנפש הזה נערך בתענית, בין היתר כדי לצאת ממצב הנוחות הידוע שלנו ולפגוש את הנפש חשופה יותר. הנביא ישעיהו כבר נתן קול לעובדה שאנחנו באים לפני האלהים בצום ותענית, מתנדנדים כלולבים בבית הכנסת, עטופים בטליתות לבנות ומרגישים צדיקים כאלו, בזמן שיש עניים ורעבים ברחובותינו, יש עוולה ואי צדק, יש אנשים שאין להם מה ללבוד או לאכול או מקום להיות בו, ובאמת – אומר ישעיהו – מה שהיה הרבה יותר נחמד בעיני ההויה הגדולה זה אילו היינו שמים לב לדבר הזה "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

אז פשוט אני מרגיש מוזר ביום כיפור השנה להתכנס במקום יפה ומוגן עם קהילה קדושה ולשיר שירי תפילה. משהו מרגיש לי לא נכון. לפחות עבורי. אני מרגיש צורך לא להתעלם. באזור דרום תל אביב לא יהיו מן הסתם הרבה יהודים ביום כיפור. אבל יהיו שם פיליפינים וסודנים. כל מיני אנשים שגורל הביא אותם בצל קורתנו, הלא ממש נוחה. בימים אלו שהכנסת שוקלת לגרש מהארץ חזרה לדרפור פליטים שברחו משם בעור שיניהם, ולחרוץ בכך גזר דין מות עליהם, רק בגלל שאינם יהודים, אני מרגיש קריאה יהודית, עברית, נבואית, לצאת לרחוב ולהיות איתם. אינני יודע מה יהיה. אין לי שום "קשרים" שם. אינני מצפה לכלום. זו סדנא של נשיאת עדות (Bearing Whitness) למצב הקשה והלא נעים ששורר ברחובותנו. מצב שנוח לנו להתעלם ממנו. לא לראות אותו. להעמיד פנים כאילו איננו קיים, או כאילו אין לנו קשר אליו.

מורה הזן ברני גלסמן ידידי האהוב אותו ביקרנו לפני כמה ימים בביתו במסצ'וסטס הינו מקור ההשראה לסדנאות הרחוב המתרחשות בעולם כולו כסדנאות זן. ברני רואה בזה סוג של תרגול זן. כמו קואן. כמו זאזן. לך ושב עם המציאות שאיננה נוחה לך ושאינך מבין, והיה נוכח בה. לך אל הלא נודע, שא עדות עם לב פתוח ומתוך כך יתכן שיצוצו לך מסקנות של פעילות הנובעת מאהבה. (ראו על כך בכתבה המצוטטת בהמשך).

מה נעשה שם?
אנחנו נפגש למפגשי תדרוך ושיתוף אחת לכמה שעות, במקומות שנקבע, ואז נתפצל לקבוצות קטנות – שנים, שלושה אנשים בקבוצה – ללכת למקומות מסוימים ולשבת שם, ולעשות מדיטציה, עם הלכלוך והריח והמראות, או מה שיהיה שם במקום. להתפלל ולעשות חשבון נפש אישי. היות וממילא זה יום צום איננו צריכים לדאוג מה יהיה אם לא נשיג אוכל… כשנפגש – נערוך גם מעגל שירה מקודשת של תפילה ברחוב, ונערוך מעגלי שיתוף, בשיטת הקאונסיל או הפורום – לפי מה שיהיה מתאים לזמן ולמקום.

את הלילה נעשה יחד במרוכז מטעמי בטחון אישי. אבל אנחנו נצטרך למצוא לנו מקום להעביר את הלילה ודברים להתכסות בהם – כמו חסרי הבית. גם אוכל לסעודה מפסקת נצטרך לקבץ. אולי למצוא שאריות בשוק? נראה. זו בעיקר צלילה אל הלא מוכר ואל מחוץ לאזור הנוחיות שלנו.

לשם הבהרה: אינני לוקח כל אחריות על אף אחד. מי שמחליטים לבוא איתי עושים זאת על אחריותם האישית בלבד. אבל אני כן לוקח אחריות לרכז את התהליך וליצור מיכל נכון שבו תוכל הסדנא להתרחש, וכל אחד יוכל לעבור תהליך אישי עמוק.

אינני גובה כסף ממי שרוצה להשתתף בסדנא. זה יהיה מגוחך. אולם מי שעולה בו או בה הרצון לעזור לי כלכלית, ולתמוך בעבודה שאני עושה בעולם – כולל סדנאת הרחוב הזו – מוזמנים מאד לתרום לי משהו (הנה אני מתחיל לקבץ נדבות – מנהג בודהיסטי עתיק…). כל תרומה תתקבל בברכה והודיה. (ניתן לעשות זאת בכרטיס אשראי באינטרנט: היכנסו לאתר www.ezpay.co.il הקישו את הקוד 15734 ותגיעו לדף מאובטח של KabaLove. שם תוכלו לתרום כרצונכם. אנא רשמו בשורת הטקסט החופשי – "תרומה". ותבוא עליכם הברכה. )

אז מה להביא לסדנת הרחוב: באופן עקרוני – כלום! אנחנו יוצאים לרחוב כהומלסים.
אין להביא בשום אופן טלפונים סלולריים, כסף, ארנק, אוכל, מים, תיק או שק שינה. אוכל, מים, וכיסוי ללילה נצטרך למצוא ברחוב או לבקש נדבה מאנשים. נצטרך להסתדר עם מה שיש.

אפשר להביא: כלי נגינה (פסנתר למשל) לתפילות יום כיפור שנערוך איפשהו ברחוב.  בגדים – רק מה שאתם לובשים עליכם (אין להביא שקית או תיק עם בגדים להחלפה, אבל אפשר בטח למצוא ברחוב).

מתי נפגשים: ביום ראשון, ערב יום כיפור, בשעה 12 בצהרים, בכניסה לתחנה המרכזית על רחוב סלמה (דרך שלמה). (כדאי לבוא באוטובוס, כך לא תצרכו לסחוב מפתחות של רכב..)

עד מתי? עד אחרי סעודה מתחלת במוצאי החג. לסעודה נאכל את מה שנשיג בנדבה בלבד. סיום הריטריט בערך בשעה 10 בערב על חוף הים, לאחר מעגל סיום והסקת מסקנות. תוכלו לתאם עם מישהו שיבוא לאסוף אתכם שם. – או לקבץ נדבות לכרטיס אוטובוס חזרה הביתה.

מקורות להתיחסות:

הנה דברי ישעיה הנביא בפרק נח, בהם הוא יוצא כנגד הדרך בה אנשים מנסים להתקרב אל אלהים בצום ותפילה, בעוד הרחוב מלא עוולה:

"קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם: (ב) וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן: (ג) לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ: (ד) הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם: (ה) הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהֹוָה: (ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ: (ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: (ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶךָ: (ט) אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן: (י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם: (יא) וְנָחֲךָ יְהֹוָה תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:"

מהי "סדנת רחוב" ומיהו מורה הזן ברני גלסמן?

ברני גלסמן הוא אחד ממורי הזן הידועים והגדולים בעולם. יש היום מאות (!) מורי זן, שיסדו מרכזי זן במקומות שונים בעולם, שרואים בברני את המאסטר שלהם. לפני כחודש הרצה ברני בגרמניה יחד עם הדלאי למה בפני קהל של 15 אלף איש, על "בודהיזם בעל נטיה חברתית". הסיבה לכך היא העובדה שברני יזם וביצע פרויקטים חברתיים רבים, וכולם נבעו מהיציאה הפשוטה אל הרחוב, לחיות כהומלס שוב ושוב, ולהרגיש מה באמת נדרש.

וכך כתב עליו רן מבית אורן בניוז-לטר שלו הנקרא "מחוללים":

מחוללים בחודש אלול – חודש חשבון הנפש.

והפעם חשבון נפש על מעורבותנו החברתית:

מורה זן מתווה כללים למעורבות חברתית

Bernie Tsugen Glassman Roshi

לפני כשנתיים שהיתי במרכז הזן בסולט לייק סיטי והתאמנתי תחת הדרכתו של גנפו   רושי.

בשיחות ובסיפורים של גנפו עלה שמו של מורה הזן ברני גלסמן שוב ושוב. משהו בתוכי נדלק והתחלתי להתעניין בעבודתו של טסוגן רושי הוא ברני גלסמן.

ככל שקראתי בספריו , צפיתי בסרטים עליו ועל פעולותיו וקראתי באתרים באינטרנט נתגלתה בפני דמות של מורה אותו אני מאחל לכל אחד מאתנו. איש עשייה חברתית המשולבת בהכשרה רחבה וידע מעמיק. כל אלו מושכים שוב ושוב את תשומת לבי לברני ופעולותיו.

כשהעמקתי בדבריו עלתה בי ההכרה שברני משלב במעשיו בין מיטב החכמה היהודית לבין הזן. הוא אינו מכוון לכך, אך עבורי זהו חלק הנותן לי "היכרות אינטימית" עם דבריו ומעשיו. ובכך הוא מקיים את דברי הלל הזקן:

'במקום בו אין אנשים, השתדל להיות איש',

תרגמתי לכולנו ראיון שנערך עם טסוגן רושי לפני כחצי שנה. אשמח להערותיכם והארותיכם.

ראיין נוח הופנברג ב 21 לאפריל 2009

ברני גלסמן אינו נראה כמורה זן.

בגיל 70 גלסמן נראה יותר כתושב כפרי טיפוסי ושמח של אזור העמקים במסצ'וסטס: שיער אפור פרוע קשור בזנב סוס, חולצה חושפת חזה מהוואי; סנדלים (מודרניים, לא "סנדלי ישו") ;  חזירונים מצוירים על כתפיותיו, ולעיתים משתלשל סיגר כבד מפיו.

אלו פרטים חיצוניים על גלסמן, המורה הרוחני והמייסד של  ארגון "עושי השלום בדרך הזן" . (Zen Peacemakers), ארגון המחויב לבודהיזם מעורב חברתית.

זן בודהיזם, פילוסופיה ודרך רוחנית המבוססת על מדיטציה ודרך חיים נכונה שבבסיסה שאיפה להתעוררות והארה, הטיפה היסטורית להימנעות ממעורבות בעולם עד שהעצמי הרוחני של האדם נצרף באופן מלא. גלסמן ואחרים משנים זאת על ידי צירוף פעילות חברתית לאימון הזן המסורתי. התנועה הזו גדלה, והיא תערוך השנה מפגש רב משתתפים שיאחד את כל המובילים של הבודהיזם הפעיל חברתית. יהיו שם גם מפורסמים כריצ'רד גיר, גארי סניידר וג'ף ברידג'ס.

אחת מהשיטות של הארגון ליצירת מעורבות הם הקמת "בתי זן", שהנן קהילות מבוססות רוחניות אותן רוצה הארגון לבנות סביב כל העולם. בתים אלו, שכל אחד מהם מתבסס על הצרכים של הקהילה המארחת. הבתים הבאים יפתחו בארה"ב , קנדה ופולין, בין שאר המקומות.

עושי השלום מפיצים את הרעיון של פעולה מתוך "עדות סבילה" (Bearing Witness) , כדרך להכיל את הסבל בעולם. האימון לכך נעשה על ידי "סדנת רחוב" (Street retreat), שבה המשתתפים שוהים שבוע שלם עם חסרי בית באזורי המטרו של הערים הגדולות, או על ידי ביקור באושוויץ למשך תקופה מתמשכת.

פגשתי את ברני השבוע במרכז הזן לעושי השלום במונטגיו. דברנו על חייו כבודהיסט ועל תובנותיו. פתח ברני ואמר:

" יש לנו שלושה עקרים, העוטפים לדעתי את כל רבדי אימון הזן.

לעיקר הראשון אנו קוראים "אי ידיעה". הכוונה אינה שאין לנו ידע. הכוונה שאנו איננו נצמדים לידע שיש לנו. הכל קיים בתוכך אבל אינך דבק בכך. מסורת החכמה של הזן בכל שנותיה, מציעה טכניקות שיעזרו לך לשחרר את ההיצמדויות הללו. מדיטציה היא טכניקה בסיסית. לימודי קואן (שאלות זן)הפכו לטכניקה שתסייע לך לשחרר את הצמדויותיך. צעקות, צווחות, טלטול פתאומי כולן דרכים. הן גורמות לך לשחרר את ההצמדות למחשבה או רגש או תחושה בכל פעם שהן מתרחשות. אני הוספתי טכניקה בה אנו משתמשים רבות. אני מכנה אותה "צלילה". להעמיד בני אדם במצב בו החלק הרציונאלי של השכל אינו עובד: הם מאבדים אותו. אושוויץ הוא דוגמא לכך. היום הראשון של סדנת אושוויץ שלנו מתוכנן להמם ולהציף אותך, אינך יכול להבין רציונלית את המתרחש. אתה מסיים אותו במצב של אי ידיעה. סדנת רחוב משפיעה באופן דומה, וכך גם אירועים רבים נוספים. הרעיון הוא להפוך את האירועים הללו לאימון.

שהייה עם אהובים בעת מותם מוציאה אותך מהעמדה בה אתה חושב שאתה יודע איך לטפל במצב . או שיש לך תשובה למשהו".

לעיקר השני אנו קוראים "עדות סבילה" (Bearing Witness), והכוונה בפועל היא להישאר במצב התודעה אותו השגנו בשלב הקודם. ולכן, אנו נוסעים לאושוויץ.

גם אחרים נוסעים לשם, מבקרים במחנה, מה שהם חווים הם חווים ואז ממשיכים ונוסעים.

אבל אנו נשארים שם. מדיטציה, הינה תבנית של עדות סבילה. אתה יושב בתנוחה של עדות סבילה לאחדות החיים.

הטכניקות שמביאות אותך ל"אי ידיעה" כולן טכניקות פתאומיות; הן רגעים פתאומיים. עדות סבילה היא למידה איך להישאר במצב הזה… ומדיטציה היא התבנית הנפוצה ביותר של עדות סבילה. בסדנאות הרחוב, אנו נשארים ברחוב. אנו עדים סבילים למתרחש… אנשים המשתתפים בפעם הראשונה בסדנאות הרחוב באים בדרך כלל אם שתי דאגות: הראשונה שהם יהיו רעבים, והשנייה היא פחד שהם יותקפו או שמשהו רע יקרה. הובלתי עשרות סדנאות כאלו. זה לעולם לא קרה. העניין העיקרי תמיד היה משהו שאנשים לא חושבים עליו, והוא שהאנשים מתעלמים מהם, זוהי התובנה והתמורה הגדולה ביותר שאדם חווה.

העיקר השלישי שלנו הוא "פעולה אוהבת". אלו פעולות שנובעות משני העקרים הקודמים. אנו מקדמים עשייה עבור אחרים, כך שהאימון אינו רק מקום ללמוד כיצד להיכנס אל הרגע הזה ולהיות עד סביל לרגע הזה. אם אתה רוצה להתאמן איתנו, עלייך ללמוד את שתי המיומנויות הללו, אבל עליך לעשות למען אחרים.

על מעורבות חברתית כחלק חדש במסורת הזן מסביר גלסמן:

" אני מעורב בזן כבר 50 שנה. ב30 השנים האחרונות העניין שלי הוא בלהביא את עקרי הבודהיזם לעולם הרחב, לתוך הפעולה החברתית. כשהתחלתי בכך, לא היו כמעט מערביים שעשו זאת… היו רבים שטענו שזו אינה הדרך הנכונה לפעול. הם הרגישו שצריך לתת דגש על העמקת ההארה האישית, לפני שתעשה פעולה כלשהי… אם הגעת למרכז בודהיסטי למדת טכניקות של מדיטציה, או שירה מקודשת, למדת טכניקות ומיומנויות להגשמת התובנה של אחדות החיים. זהו המסר של הבודהיזם. בודהה הוא " זה שהתעורר" לטבעו האמיתי, כך שבתי הספר השונים לבודהיזם מציעים דרכים שונות להתעוררות, התעוררות לאחדות החיים ולקשר ולתלות הדדית של התופעות. במהלך 2000 השנים האחרונות הדגש היה לעגן טכניקות שיסייעו בתהליך הזה. גם כיום אנו עדיין עוסקים בכך, אבל אנו עוסקים ומפיצים גם את השימוש בבודהיזם מעורב חברתית כתבנית לאימון, כדרך להתבוננות והבנה של התלות ההדדית כתהליך חיים.

אחת מהסיבות שהביאו אותי להתאמץ להתאים לעולם המערבי  את הטכניקה של הזן, סמל למהייאנה בודהיזם הוא אידיאל הבודהיסטווה; עבורי, מאנץ' הוא מונח מערבי לבודהיסטווה. אנו קוראים לכינוס הגדול שלנו "להיות מאנץ' –איש". ואנו נותנים לחלוצי התנועה שלנו "מדליות מאנץ'".  עבורי מאנץ' הוא אדם שבאופן טבעי עושה למען אחרים.לא נפרד מהאחרים, אלא באופן טבעי דואג לאחרים, ועושה זאת בלי להיות מודע לכך. וכך אין העמדת פנים, אין חשיבות עצמית. עושים זאת פשוט בגלל שצריך לעשות את זה."

לא יכולתי שלא להיות מודע לכך שברני גלסמן, הילד היהודי מברוקלין שהיה מתנדב בקיבוץ וחוקר ומפתח כמהנדס וד"ר לאווירונאוטיקה בתעשיית החלל האמריקנית החל לחבר בין המסורת היהודית המחויבת לקשר שבין אדם לחברו בעולם הזה (ואהבת לרעך כמוך) ומטיפה לצדקה וחסד, למסורת הזן המחויבת להתבוננות פנימית מעמיקה, ולפעולה מתוך חוויה של הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין הברואים.

את החיבור בין המסורות ניתן למצוא במונח שתבע ברני "זן מאנץ' – איש/אדם באידיש, ואפילו בשם הארגון שהקים 'עושי השלום'.

רושי גלסמן הקים לפני כ 30 שנה מפעל לעוגות בשכונת  עוני בניו יורק בו יכולים לעבוד  מחוסרי בית ומסוממים. (להעמקה בגוגל –  Greystone Mandala ). אין דרישה למחויבות כלשהי בוא ותשתדל. זוהי בדיוק המצווה הגדולה ביותר של הצדקה על פי הרמב"ם – " מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עימו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר החזק בו עד  שלא ייפול ויצטרך"

מרווחי המפעל קנה ברני דירות בהן  שיכן חסרי בית. ועתה הארגון החדש שהקים מצמיח ענפים ועלים וגדל .

עבורי החיבור בין החקירה הפנימית שמציע הזן והמחויבות לקשר בין בני אדם בעולם הזה שמציעה היהדות היא דרך המלך. אני מזמין את כולנו לבחון את שני התחומים הללו – מרחב ה"אני" בו נוצרות תחושות, רגשות, מחשבות, נשימה, עדות סבילה, לבין מרחב ה"אנחנו" בו מתגשמת באופן מלא התלות ההדדית שלנו ובו מתאפשרת פעולה אוהבת.

ועתה באלול שראשי התיבות שלו הן :'אני לדודי ודודי לי' כשהבורא קרוב אלינו יותר מבכל זמן אחר , יש מקום לשאול מה עשינו השנה? היכן הרגשנו סבל שאינו הסבל הפרטי שלנו? איפה היינו אדם – מאנץ'? עתה הוא הזמן הנכון להיות עדים סבילים למתרחש סביבנו, ולהתחיל בפעולה מתוך הבנה שאנו חלק משלם גדול ורחב שבו כל אחד הוא ייחודי ומיוחד.

בכדי להתאמן בדרך  הזו שמלמד רושי ברני גלסמן בכוונתי להשתתף ב"סדנת אושוויץ" שתיערך בשנה הבאה בפולין . אולי גם את/ה תבואו?

לפרטים על פעילותו של ארגון עושי השלום בדרך הזן, הכנסו לאתר

http://www.zenpeacemakers.org

שבוע טוב והרבה אהבה

רן www.meholelim.org

____

עד כאן ציטוט של רן.

ואוסיף ואומר אני (אוהד) שגם אני אהיה השנה (בפעם השישית…) באושוויץ, ואשמש כרבי של הריטריט.

מי שמתכוון להגיע לסדנת הרחוב – כדאי שיודיע לי על כך במייל חוזר kabalove@gmail.com