שטרודל @ בדרך לאושוויץ

יושב לי לקפה של בוקר בוינה, עם שטרודל חביב בצלחת, מלא וגדוש תפוחים, ואבאקת סוכר בזוקה מעליו קליל כמו השלג על ההרים שראיתי מהמטוס.   אני הרי בדרך לאושוויץ, אז מה פתאום אני מפיק לי גרגורי הנאה משטרודל וינאי? אלא שככה בדיוק זה קורה. יום אחד אתה אוכל שטרודל ויום אחר אתה אוכל אותה בגדול. ולעולם לא תדע מתי זה השטרודל האחרון של חייך, לכן אולי מוטב ליהנות מכל שטרודל כאילו היה זה האחרון שתאכל אי פעם בחייך.

כן, כן – אני שוב בדרך לאושוויץ, לשבת שם במקום הנורא הזה שבוע שלם במדיטציה, עם אנשים מכל העולם, בודהיסטים, נוצרים, יהודים ומוסלמים. לשבת ולהתבונן. לשאת עדות. לשאת עדות למה שהיה שם, שבמובן מסויים מתחולל כל הזמן סביב העולם כולו – וגם בתוכנו.

טוב היה אמנם לנארטיב הציוני להפוך את אושוויץ לסמל של הסבל היהודי הבלתי נדלה, ולהוכחת צדקת דרכנו. עד היום נשפכות אל המחנה הזה ללא הרף קבוצות של נוער ישראלי לפני גיוס, שבאות להיווכח ב"צדקת דרכנו" וכמה חשוב כמובן שנהיה "חזקים"…

אבל לא לשם כך אנחנו יושבים שם. אנחנו יושבים כדי להקשיב. זו הפעם השמינית או התשיעית שאני מגיע לאושוויץ כדי ללמוד ממנה, לא רק היסטוריה – אלא ללמוד על עצמי ועל המצב האנושי בכלל. למשל עד כמה הכרחי הדבר להפוך את ה'אחר' ל"לא אנושי" כדי לאפשר לנו לפגוע בו.

לעולם לא אשכח מה ענתה לי פעם קרובת משפחה שלי שגרה עד היום בארץ יהודה. באותם ימים נודע לי על כך שבכפר הערבי הסמוך אין מים בבורות וגם לא בצינורות. פשוט אין. פותחים ברז ולא יוצא כלום. אנשים תופסים מקלחת חפוזה אחת לשבוע בערך, כשפתאום מגיע איזה זרזיף מים אקראי וממלא איזו גיגית שעומדת הכן, ועם המים האלו שוטפים אחר כך גם את הכלים והרצפה והילדים והכל. בכפר הערבי לא היו כמעט מים לשתות, בעוד בישוב היהודי הסמוך מילאו את בריכת השחיה והשקו את הדשא. שוחחתי על כך עם קרובת משפחתי וחשבתי שאולי נארגן יחד איזו עזרה לכפר הסמוך, אך היא אמרה לי פתאום: "אני לא רוצה שתספר לי על כמה שהם סובלים. אני יודעת שהם סובלים, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה, כי אם נזדהה עם הסבל שלהם לא נהיה מסוגלים להלחם בהם, אז תפסיק".

את המנגנון הנפשי הזה, של הדהומניזציה של האחר – מנגנון שקיים גם בה וגם בי, וגם בכל מי שחושב למשל שהיהודים, או ההומואים, או הצוענים או המוסלמים הם הם המחלה של האנושות, ואסור כמובן להרגיש שהם סובלים, כי אחרת לא נוכל להפטר מהם – את המנגנון הזה אני רוצה להכיר יותר מקרוב. לכן אני בא לאושוויץ לא כקרבן נצחי של ההיסטוריה, המאשים את כל העולם ואשתו בסבל עמו, ולא כציוני שמאלני, המרגיש אשם ללא הרף על כל צריף שנבנה בשטחים – אני בא פשוט כחלק מהמין האנושי המתמחה ביצור סבל לעצמו.

הפעם מגיעים לריטריט שלנו לראשונה גם נערים ונערות מהארץ ומפלסטין, ומאמריקה ומאירופה. אני תוהה איך יהיה איתם. האם הם יסכינו לקבל את תהליכי המודעות עליהם מושתת הריטריט?

שלושת תהליכי המודעות שמתוכם אנחנו עובדים בריטריט הזה – בהנחייתו של מורה הזן הבכיר רושי ברני גלסמן –  הם להגיע לכל מצב ממקום של אי ידיעה (Not Knowing), ולהקשיב ללא דעה מוקדמת. לשאת עדות פתוחה למה שמתרחש (Bearing Whitness), ורק מתוך המקום ה"ריק" הזה יכולה לצוץ החלטה אמיתית לתיקון עולם (Loving Action). זה די דומה לשלושת העקרונות שלימד הבעל שם טוב את תלמידיו: הכנעה, הבדלה, והמתקה. ואולי אכתוב על זה בעצם מאמר קטן ואפרסם באתר.

ובינתיים כבר נכנס ה@טרודל הוינאי החביב אל קרביי, ואני מקווה שהוא שמח להפוך להיות "אני".

אבל השיעורים על מודעות רוחנית דרך פרשת השבוע ממשיכים, גם בהעדרי. לשמחתי הסכימו שני אנשים שהערכתי אליהם רבה מאד ללמד במקומי, וזו הזדמנות נהדרת להכיר אותם' למי שלא מכיר עדיין:

את השיעור ביום ב' הקרוב תעביר לילך שמיר. לילך היא פסיכולוגית תרפיסטית שלומדת מקורות יהודיים הרבה שנים, ומנחה יחידים וקבוצות בתחום של "פסיכולוגיה יהודית". אבל מעבר לזה – היא פשוט מישהי שאני בטוח שיהיה שווה לשמוע וללמוד יחד איתה את הדמויות העסיסיות של פרשת תולדות – יעקב ועשיו ויצחק הזקן ורבקה המניפולטיבית ורחל ולבן ולאה… אך! איזה דברים נפלאים אפשר לפתוח בפרשות הללו….

ואת השיעורים בשני השבועות שאחרי (פרשות ויצא, וישלח) יעביר אחי ורעי שמואל שאול. שמואל הוא איש חכם ועמוק ששוה להכיר וללמוד ממנו. הוא מתמחה כבר שנים רבות בעבודה שמאנית-עברית ויש לו ידע רחב ונסיון רב בהוראה של עבודת תודעה והענקה של כלים רוחניים מהמסורת העברית. בקיצר – שווה!

השעורים יתקיימו כרגיל ברח' המעגל 17א, רמת גן. בימי ב', בשעה 20:00, ומומלץ לתרום 50 ₪ בקופה הוולונטארית שעל הפסנתר.

  • מי שכח אצלנו חולצה צהובה של גבר בראש השנה?? נשמח להחזירה לבעליה, היא חולצה יפה למדי.
  • ההרשמה לקבוצת הגברים עדיין פתוחה, אבל ברגע שתתמלא הקבוצה היא תסגר. גברים שרוצים להכנס לעומק נפשם ולאתגר עצמם להתפתחות פנימית מוזמנים להצטרף לפני שיהיה מאוחר מידי. הקבוצה עוסקת בך כגבר, וביכולתך לחדור אל העולם ואל לבה וגופה של אהובתך (הכל אותו דבר) ולתת את מתנתך האותנטית ביותר מעבר לכיווץ המשתק והמגמד של הפחד. מי שמוכן – שיכתוב לי.
  • גם ההרשמה לסדנת בסוד הכרובים (תגידו – לשנות לה את השם?) נמשכת. הסדנא, אותה אני מעביר יחד עם זוגתי הרבנית הצדקת דון שתחיה, תתקיים בבית אורן ב 23-25 לדצמבר. פרטים באתר. היא מיועדת לכל מי שרוצים לחיות חיי אהבה עמוקים יותר וגדולים יותר ממה שהם חווים כיום בחייהם – בין אם יש להם בני זוג כרגע ובין אם לא!

אז להתראות אחרי שאשוב

אוהד