סקס ומוות

"ישבנו יחד ודיברנו על אלהים, שאותו כינה מיקונוס 'האחד הגדול'. צפינו בנשים ההולכות בסך, ומיקונוס דיבר בהרחבה על האיכות הרוחנית של אברי המין הנשיים באופן שהדהים אותי. כשהערתי בבדיחות שהוא נראה אובססיבי מעט בענייני נשים הוא ענה: "במה עוד היית מעדיף להגות מלבד בסקס ובמוות?"

"שאלה טובה" – הודיתי, ומיקונוס הניד בראשו קלות, והביט עמוק אל תוך עיני. לרגע הכל נעצר. שום קול, שום תנועה,אפילו נשימתי נעצרה…"

זהו ציטוט מתוך הספר "לילות פרא" מאת דיוויד דיידה, אותו הוצאנו לאור לפני שנים מספר. מיקונוס הוא אדם אמיתי, ובמסעות הלימוד שלנו זכינו, דון ואני, לפגוש בו וללמוד ממנו גם קצת. אשרינו מה טוב חלקנו שהתקרבנו לרבנו" היו שרים על כך הברסלבים.

 בהגותו של מיקונוס, העקרון הנקבי קשור למלאות, לחיים בכל עוצמתם, ומולו העיקרון הזכרי קשור לריקות, לאין, ובמובן זה – למוות. לכן מיקונוס אומר שם בספר: "נשים, אתה יודע, הן עצמן החיים, אבל כשגבר הולך לאיבוד בחיים מבלי להכיר את המוות שלו, הוא כבר לא גבר. אתה מבין למה אני מתכוון?" (לילות פרא, עמ' 128).

וכך יצא בשבוע האחרון שאני יצאתי שוב, בפעם העשירית (!) לעזור למורה הזן רושי ברני גלסמן בהנחיית ריטריט המדיטציה הבין-לאומי לנשיאת עדות באושוויץ-בירקנאו, ודון ארחה בארץ את באבא דז, שהעביר שיחה וסדנה (ששמעתי עד פולין כמה היתה משובחת) על עניני אהבה ומיניות מקודשת. אני יושב במדיטציה על מסילת הברזל במחנה המוות בפולין, והיא שתחיה ותאריך ימים מפזזת בחדווה בסדנאות שמרבות אהבה ותשוקה ושמחת חיים בארץ הקוידש.

הלילה אני חוזר ארצה ואצטרף כמובן לסדנאות של באבא דז ביום שני (למטפלים ומורי טנטרה בלבד, אצלנו בבית אורן) ושלישי בערב בתל אביב (לכווולם). שמעתי שבארץ גשום וקר… ופה, בפולניה – שמש נעימה. איזה עולם.

עולם הקבלה – פתוח לרגל שיפוצים!

זו הכותרת שהבריקה לי כשחשבתי איך לקרוא לערב המרתק שהולך להיות ביום רביעי במסגרת אירועי הפתיחה של "נביעה". אני אוהב קבלה, ולומד ומלמד אותה כבר יותר מעשרים שנה. בגיל עשרים ואחת נשלחתי על ידי האדמו"ר מבעלז להיות חבר בישיבת המקובלים הירושלמית "שער השמיים", והוא מינה לי מנטור פרטי, מקובל ממאה שערים, שיכניס אותי בסודות אותה חכמה. ימים ולילות שקדתי עליה מרותק. למדתי מפי ספרים ומפי סופרים כמו שאומרים, ואז עבדתי תחת הדרכתו של ר' יצחק גינזבורג בעריכת כתביו הקבליים. גינזבורג היה מורי ורבי כמה שנים טובות. יום אחד הוא הציע לי לעבוד איתו על כתיבת פירוש מקיף לכל קבלת האר"י. אבל זה היה כבר בימים בהם התחלתי לתהות על המשך דרכי, וסרבתי. יצאתי והלכתי לאוניברסיטה העברית ללמוד על הקבלה מזוית לגמרי אחרת, מפיהם של גדולי החוקרים: יהודה ליבס, משה אידל, יוסף דן, רחל אליאור… ואז פניתי לדרך חדשה, שהובילה להקמת נביעה כיום, כמוסד לימודי אחר, להעמקה בחכמה העברית המיסטית והשלכותיה בעולם האמתי.

אחת השאלות הגדולות בעיני קיימת בפער בין המפות הקבליות של העולמות העליונים ובין החוויה הישירה של אותם עולמות וגם – ההסתכלות פקוחת העיניים על העולמות התחתונים. כי הרי יש קשר בין עליונים ותחתונים. קשר עמוק ושיקופי. וככה נולד מסלול הלימודים למקובלים חדשים, ולמקובלות חדשות. ליום רביעי ביקשתי ממספר אנשים חכמים במיוחד שאני מרגיש שאני רוצה לשמוע באמת את הלך מחשבתם, לפתוח את הדיון על יצירתה של קבלה חדשה. ד"ר מלילה הלנר-אשד, שכתבה את הדוקטורט שלה על חוויית ההתעוררות המיסטית בספר הזוהר, תומר פרסיקו, חוקר הדתות שכבר קנה לעצמו שם כהוגה מרתק עוד לפני שסיים את עבודת הדוקטור שלו, וד"ר אלחנן שילה שכתב את הדוק' שלו על הקבלה בכתבי שי עגנון. הם ואני, יחד עם שמואל שאול, עמיתי להקמת נביעה, נפתח את האפשרות לחדש ולשפץ את המפות שנרשמו במאה השש עשרה. אולי המקובלים של היום נוסעים לפי GPS  רוחני לא מעודכן ולכן דופקים את הראש בקיר כל כך הרבה פעמים, עם אמירות גזעניות, או מיזוגניות, המבוססות כביכול על "תורת האמת" כפי שקרא הרמב"ן לחכמת הקבלה?

אני מאד מזמין אתכם להצטרף לערב המיוחד במינו הזה שיתקיים במכון מופ"ת ביום רביעי הקרוב. פרטים – כאן.

זהו. אני משלם את החשבון בבית הקפה בקרקוב ומזמין מונית לשדה התעופה.

נתראה בארץ כנען.

אוהד