מהטינופת אל המקדש

"אני לא רוצה להשתמש יותר במונח 'טרנסמישן' (הסמכה)" אמר רושי ברני גלסמן, מגדולי מורי הזן החיים כיום בטקס אותו ערך לנו לפני מספר ימים בגינה ציבורית ברחובות מנהטן, כשהוא מעניק לכל אחד מאתנו את לבוש ה"רוקסו" המסורתי במסורת הזן. "המונח הזה 'טרנסמישן' יוצא מנקודת הנחה פטריארכלית והיררכית, שאני כבר לא מחזיק בה" הוסיף ואמר, "כאילו אצלי יש את הכח ואני בטקס הזה מעצים אתכם. אבל אני לא מרגיש שזה כך. אני מעדיף להשתמש במונח 'הכרה' (רקוגנישן). כי בטקס הזה אני מביע את הכרתי בכל אחד מכם כשותף שלי לעבודה הרוחנית בעולם, וגם אני חלק מן המעגל שלכם, אני לא למעלה מאף אחד. אז אתם יכולים לומר בעולם שקבלתם הכרה מברני גלסמן".

יומיים קודם לכן נפגשנו בגינה ציבורית אחרת כדי לצאת ממנה ל"סטריט ריטריט" ברחובות ניו יורק. הזן של רושי ברני גלסמן קשור תמיד במעורבות חברתית עמוקה. ברני, כפי שכולם קוראים לו בפשטות, עושה ריטריטים ברחובות כהומלס עם תלמידיו כבר 20 שנה בדיוק. בדרך כלל הכללים של הריטריט די נוקשים: אתה בא לסטריט-ריטריט לחמישה ימים רצופים ולא לקוח אתך כלום. לא אוכל לא תיק לא שק"ש לא כסף לא מפתחות ולא טלפון. כל מה שיש לך באותם ימים זה רק מה שהצלחת לגרד ברחובות, בפחי האשפה או בקיבוץ נדבות. אבל הריטריט הזה היה קצת אחר. הוא נועד בעיקרו כדי להיות הקדמה לטקס ההסמכה שלנו, או בעצם לטקס ההכרה, שהוענקה לעשרה מתלמידיו ואני ביניהם – בסוף הריטריט.

הלילה הראשון היה קר וגשום. בדרך כלל המצעים ללינת הלילה ברחוב הם ארגזי קרטון. ניתן לשים אותם תחתיך וגם להתכסות בהם. אם אתה עשיר ומצאת קופסא גדולה – אפשר לבנות ממנה בית ולהכנס בפנים, ושם ממש חמים ונעים. אבל באותו הערב, כשהגיעה השעה לישון כל הקרטונים ברחובות כבר היו ספוגים במים. המקום המומלץ ללון בו בלילה גשום שכזה, כך למדנו מהומלסים אחרים, הוא במעבורת המחוממת שמפליגה בחינם, כל הלילה, הלוך וחזור בין מנהטן לסטייטן אילנד. ההפלגה לוקחת כחצי שעה. אנחנו נכנסים למעבורת ומיד משתרעים לתנומה קצרה על הספסלים, מתעוררים, יורדים בצד השני, לוקחים את המעבורת הבאה חזרה, וחוזר חלילה. כך תפסנו תנומות קצרות של 20 דקות פה ו20 דקות שם כל אותו הלילה.

בבוקר הלכנו לבית מחסה נוצרי שמחלק מזון לנזקקים. במאור פנים וללא שיפוטיות מגישים המתנדבים מזון לכל דכפין. לא שואלים אותך שם שאלות על מי אתה ומה אתה, ולא מטיפים לך מוסר. אתה רעב? בוא תאכל. ויש גם קפה חם. 500 הומלסים הם האכילו שם באותו היום…

בחוץ ירד גשם ואנחנו פשוט ישבנו בפנים על הרצפה, מנהלים שיחות חולין עם הומלסים אחרים ומנסים ללמוד את החיים דרכם……. (להמשך קריאת המאמר, כולל תמונות – ראו כאן)

ועכשיו לכמה הודעות שלכל אחת מהן היה ראוי להקדיש שמחה וששון:

  • בפסח חשפנו לראשונה לקהל את "נביעה – האקדמ>יה העברית של הרוח האוניברסאלית" אותה אנו פותחים בהתרגשות רבה עכשיו. נביעה מציעה מסלולי לימוד והכשרה עמוקים ורציניים שמשלבים לימוד, יצירתיות, חויה וקהילה. הכנסו לאתר החדש של נביעה וראו את רשימת המורים המפוארת שעובדים איתנו, את רשימת הקורסים ועוד. הרשמו שם גם לניוז-לטר וקבלת מסר יומי של ספירת העומר. באתר תוכלו לצפות גם בוידאו בו מסבירים חלק ממורי נביעה מה לדעתם דרוש כיום בעולם.
  • דון ואני נהיה בארה"ב עד אמצע מאי. ולכן השיעור שלי ברמת גן לא יתחדש עד ה 16 למאי
  • לעשות את יום השואה אחרת: "על ידי פתיחת ליבי לסבל אני לומדת, אני לומדת לחלוק את אהבתי עם כל הבריאה." (אתי הילסום) מפגש ישראלים גרמנים ופלסטינאים ברוחה של אתי הילסום. טקס משותף בטנטור ליד ירושלים בערב יום השואה תשע"א ה-1 במאי בין השעות 17.00 – 20.00. בהנחיית אמה-שמבה איילון ומיכל טליה. לפרטים: 050-9596868. מאד מומלץ!
  • לנשים בלבד: כינוס האוהל האדום – 22-21 למאי עם דון, ומיכל מעיין דון וזוהר נוי מאיר ועוד נשים גדולות מהחיים. אם הייתי אישה הייתי בא. פרטים פה
  • ל"ג בעומר ביער הפיות – מייד לאחר סיום האוהל האדום של הנשים יצטרפו גברים למעגל והטראנס יתחיל. פרטים פה
  • טקס תיקון שבועות ביער הפיות: בליל שבועות נערוך יחד עם שמואל שאול ועוד מורים ומורות מנביעה טקס כל הלילה, שיקח אותנו למחוזות בלתי נודעים לקראת קבלת תורה חדשה. היכונו היכונו, ופרטים נפרסם כשיתקרב החג.

זהו בינתיים. עכשיו אנחנו בסדונה, אריזונה, ואני כותב מהמטבח במקדש טנטרי מיוחד במינו. מחר יתחיל פה כנס של שלושה ימים מלאים כל טוב, שגם אנחנו מעבירים בו כל מיני טופינים. המעבר בין הרחובות המטונפים של ניו יורק ליופי עוצר הנשימה של סדונה ובין להיות הומלס בפינת רחוב רטובה ובין לישון בחדר מפואר במקדש טנטרי הוא מדהים ומצחיק כאחד.

אוהד