נביעה נובעת בגדול

נביעה נובעת בגדול. לפני שפתחנו את נביעה לא ידעתי מה הולך להיות. האם יתמלאו החדרים? האם האנשים שיבואו יהיו מתאימים? האם והאם והאם… כי כזה אני. גם חוזה וגם ספקן. גם אופטימי וגם זהיר.

אבל עכשיו כבר זמן להודיה. אפילו שהדרך רק התחילה – ההתחלה ראויה! הכיתות מלאות אנשים, והאנשים – אנשים טובים! נאים התלמידים בעיני. אני נהנה ללמד, אני מרגיש איך עצם העניין שעברתי ממצב של ללמד שיעור פה ושיעור שם למצב בו יש "אקדמ>יה עברית של הרוח" עם המשכיות וסוג של סדר ורצינות (לא כבדה), מביא גם אותי לאפשרות פנימית של חידוד ודיוק ההוראה שלי. וזה מבורך.

אני נהנה גם ללמד, ולדעת שבמקביל לשיעור שלי מתרחשים בנביעה גם שיעורים אחרים, של חברים שלי, של שותפים אמתיים לדרך, של מי שהיו לפעמים גם תלמידים שלי וגדלו להוראה, ובעיקר של אנשים שאני תומך לגמרי בכל מה שהם מלמדים. לראות בהפסקה אנשים יוצאים מהכיתות עם ברק בעיניים ותחושה של משהו אמתי שקורה פה זה תענוג גדול.

אני מודה להויה הגדולה. אני מודה לחברים שהולכים אתי בדרך, לתומכים, הגלויים והנסתרים, בחומר וברוח, שהעלו אותנו כולנו על מסלול מפואר כזה.

הקמת הפרוייקט של נביעה דרשה צירוף נדיר של אנשים לא מעטים שבאו ממקום של נדיבות רוח. אנשים שנתנו כישרונות יוצאי דופן, וגם כסף אישי, כדי שהחזון הזה יתממש. וזה אכן מתממש! ועל כך כולנו מלאי תודה.

ועדיין – עבודה גדולה לפנינו. אני מלא הודיה, וגם – עובד קשה, וגם – יודע שזו לא העבודה שלי שלנו שמייצרת את הדבר הזה שנקרא נביעה, אלא זה בגדר של "הארון הנושא את נושאיו": חז"ל טענו שארון הקודש לא ישב כמשקל על כתפי הלוים שסחבו אותו. הם היו צריכים אמנם להטות שכם ולהסכים לשאת את הארון, ואז – הארון היה מתרומם ואף מרומם אותם. הארון היה נושא אותם ולא הם אותו – אבל כל זאת – רק אחרי שהם הסכימו לשאת בעול ושמו כתף. כך הרגשתי ביחס למשא נביעה. הנביעה נובעת מים חיים ומשקה את חופרי הבאר, ואשרינו שכך הוא.

***

הפוסט הקודם שלי שעסק בפרשת קצב זכה לתגובות רבות מכם – הקוראים. רוב התגובות נשלחו אלי ולא נרשמו כתגובה בדף באתר, וחבל. היו ששבחו וראו בזה "מילים כדרבנות" (הביטוי חזר על עצמו בכמה תגובות) והיו שהזדעזעו וכעסו והתנגדו מאד. אני לא מאלו שחושבים שכולם צריכים להסכים איתם. אני כתלמיד לחכמים מכיר בחשיבותה של המחלוקת, כשהיא לשם שמים. כלומר – כשכל צד שומע באמת מה אומר הצד השני, ובאמת רוצה לברר את האמת, ולא דווקא לצאת מנצח. אצל לא מעט מהתגובות שבטאו כעס כלפי הדברים שכתבתי הרגשתי שלא באמת קראו מה אני אומר. כאילו המאמר הקצר ההוא לחץ להם על כפתורים שהניבו תגובה אוטומטית של כעס ותוקפנות, תגובה שאיננה קשובה באמת למי שאני ולמה שאמרתי. כמו שאמר רבי נחמן מברסלב על החולקים עליו: :"הם יצרו לעצמם נחמן כזה, דמות כזו של נחמן, והם חולקים עליו. והאמת היא שעל הנחמן הזה גם אני חולק…".

אז למען הסר ספק: אונס = רצח בעיני. אין שום הצדקה לאונס כשם שאין שום הצדקה לרצח. ברור? כדי למנוע מקרים עצובים כאלו עלינו להבין לא רק את הקרבן, אלא אף את התוקפן ואת עולמו הפנימי, ולא להסתפק בלומר שהוא רשע ואלים ושוביניסט. אם לא נעשה זאת לעולם לא נבין מה מוליך אנשים לפשע. זה נכון כלפי כל פושע, ובפרט כשהוא היה הנשיא של המדינה שגם אני נמנה על אזרחיה. בעל כרחי – הוא היה גם הנשיא שלי. המאמר בא לומר שכשהנשיא הוא פושע – הוא לא רק אדם פרטי. הפשע שלו מייצג בעיה אנושה בחברה כולה. זה פשוט. אחרת אדם כזה לא היה הופך לנשיא. ואני מבקש להצביע על כך שלא רק שיש לנו כחברה בעיה קשה של אלימות, ושל דיכוי נשים (על זה הרי מדברת גם התקשורת השכם והערב. לא צריך אותי בשביל זה), אלא שיש לנו בעיה עמוקה יותר של רדידות משוועת בכל הקשור למערכות יחסים. וזו בעיה עולמית, לא רק ישראלית. התרבות שלנו לא קלטה עדיין שמערכות יחסים זה דבר שכדי שיצליח הוא דורש לא רק "משמעת וחוקים" אלא רמה גבוהה של אינטליגנציה רגשית ושל אינטליגנציה ארוטית. יש כזה דבר – והוא עדיין לא נלמד בשום מערכת חינוכית, לצערי הרב. לכן רוב החברה שלנו מתוסכלת מהבחינה הארוטית (כשאני אומר "ארוטית" אני לא מתכוון רק מינית – אלא לכל הקומפלקס הרגשי-תודעתי-יצרי שכרוכים בו געגועים עמוקים לקרבה ואהבה ואחדות, שלרוב אין להם מענה גם במסגרת הנישואין הרגילה של רבים וטובים).

דרך חיים רוחנית מחייבת בעיני יכולת התבוננות על עולמו הפנימי של "האחר" מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר, גם אם ה"אחר" הוא הנשיא לשעבר, וגם אם הוא מחבל פלסטיני וגם אם הוא מתנחל לאומני. פשוט כי הוא אדם, והוא חלק ממרקם החיים שגם אתם ואני חלק ממנו. לכן המחלה שלו היא המחלה שלי (כפי שהיה אומר כל איבר בגוף כלפי מחלתו של איבר אחר באותו גוף) ולכן הריפוי שלו הוא חלק מהריפוי שלי. במובן זה גם קצב הוא אני, וגם א' ממשרד התיירות היא אני. אינני סבור לרגע שקצב (שהוא חלק ממני) לא צריך לשבת בכלא. שם מקומו! אולי אמנם לא באגף ה"תורני" דווקא, אלא באגף שיעזור לו להבין את עולמו עמוק יותר. הייתי שמח שהאסיר קצב יזכה להשתתף למשל בתכנית מדיטציית ויפסנה, כשם שקרה במספר בתי כלא בהודו, בהם גם אסירים כבדים החלו לגלות כך את עולמם הפנימי, כתוצאה מריטריט ויפסנה שהוצע להם חינם בכלא. למשל.

 ————–

ועכשיו מספר הודעות:

  • ב 21 לחודש נערוך כדרכנו בחמש השנים האחרונות טקס הדלקת אש קדושה. טקס "אורקו-וורנקה" מתרחש בו זמנית בכתשעים מקומות סביב הגלובוס, כולל סין וטיבט, ועוד עשרות מקומות באירופה והאמריקות. אנחנו נדליק הפעם את האש שבדרך כלל אייל ורונית קופליס מחזיקים  – במגידו – וגם נדליק ליידה נרות חנוכה. 21 לחודש בשעה 3 אחה"צ למשך כמה שעות. הטקס לא כרוך בתשלום כלשהו, רק נוכחות של הלב. המעונינים להשתתף תתקשרו אלינו לתאום 052-6109713. בנוסף יש אש קדושה בהר תבור, בג'אבל מוכבר ליד ירושלים, בבית לחם ובעוד מקומות בארץ.

  • ארקן הוא מדיסין מאן ומורה רוחני גדול המלמד בדרך האינדיאנית. הוא גדל בפרו ועבד שם כמרפא שמאני מסורתי שנים רבות. לאחר שעבר לצפון אמריקה אומץ על ידי שבטי הלקוטה כמורה והוסמך להנחות טקסים גם בדרך שלהם. אבל מעבר לכל זה – ארקן הוא אישיות עמוקה, חכמה ולא דוגמאטית. אנחנו חברים קרובים כבר שנים רבות, ודברים רבים למדתי ממנו. אני שמח לבשר שהוא מגיע לביקור בארץ ויעביר אצלנו בבית אורן סדנה. הסדנה כמובן בשפה האנגלית. מאד מומלץ למי שכבר למד עם ארקן לבוא שוב ולהעמיק, כי הוא לא חוזר על עצמו…
    הסדנה עם ארקן תתקיים בבית אורן בשישי-שבת 13-14 לינואר. פרטים על הסדנה הזו ועוד אירועים שיתקיימו עם ארקן אצל אייל קופליס – כאן. להרשמה – זואי 054-4540276. ארקן הוא אחד מהמורים הקשורים לנביעה מיום הקמתה ברוח, ולכן לכל האירועים תהיה הנחה לתלמידים הרשומים בנביעה.
  • גם דון וגם אני מקיימים מפגשי יעוץ והדרכה אישיים עם גברים, נשים וזוגות. המעוניינים בתהליכים אישיים – מוזמנים לפנות אלינו במייל (אני: kabalove@gmail.com  דון sisterdawn3@gmail.com )
  • מאמרים עם זוית אחרת על חג חנוכה תוכלו למצוא (כמו תמיד) באתר שלנו.

תכף שבת
שבת שלום
אוהד