יושב בקפה בניו יורק, מלא שמחה לקראת סיום הביקור שלנו בארה"ב, שהיה כה מוצלח מהרבה בחינות. נסענו כדי לבשר באמריקה על הדרך החדשה-עתיקה שמתחדשת פה בארץ כנען, עם הקמתה של "נביעה". יהדות ארה"ב ייצאה את עצמה בכמה צורות מענינות לישראל, אבל לא כולן ממשנקלטו אצלנו. היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית למשל, שמיליונים מיהודי ארצות הברית חברים בה לא הצליחה להכות שורשים רחבים בארץ. במשך דורות ישראל היתה תקועה עמוק בקיטוב המשעמם של "חילונים" מול "דתיים".

ישראל יבאה מיהדות ארה"ב כל מיני תופעות דתיות יוצאות דופן: את הרב כהנא (שלא צדק).. ואת הרב קרליבך (ששר), וגם את מי שהיה מורי ורבי במשך שנים לא מעטות (עד שעזבתי) הרב יצחק גינזבורג. שלושתם, בדרגות שונות, ממוקמים בצדו הימני של המתרס. יהדות ארה"ב יצאה אלינו גם תופעות של שמאל וצדק חברתי, כמו למשל ארגון "שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם" (שאני חבר די פסיבי בו) שניתן לשמוע בין מייסדיו הרבה מבטא אנגלוסקסי.

וכאן אני רוצה לחלוק אתכם תחושה אישית מאד שיש לי: למרות שהוסמכתי כ'רבי' מטעם ראש התנועה ליהדות מתחדשת Jewish Renewal  רבי זלמן שחטר-שלומי, ההרגשה הפנימית שלי היא שסוף עידן הרבנים מגיע. הרבנים כבר לא מפיקים מרגליות (לפעמים צריך לומר את זה "בלשון המעטה"). התחדשות הרוח כבר לא נמצאת אתם. הרוח עברה אותם והמשיכה הלאה.

פעם היו נביאים, אחר כך היו חכמים, ואז באו הרבנים, והמקובלים והחסידים, שהביאו את אות היוד לתואר הרב, והפכו אותו מחדש ל"רבי" (היוד מסמלת את השראת רוח הקודש, הנאצלת מספירת החכמה על המנהיג הכריזמטי). החסידות אמנם התחילה שחר של עידן חדש, אך נתקעה בשמרנות יתר, ואיבדה את החזון בנבכי הפחד. להרגשתי כל העידנים הללו הגיעו כבר לסיומם. היהדות הרבנית גמרה את הסוס. גם הרבנים היותר נאורים, של היהדות הליברלית לא מחזיקים עוד את מה שדרוש לעתיד האנושות. אנחנו עומדים כיום בפתחו של עידן חדש בתולדות הרוח העברית, ואת העידן הזה אנחנו נעצב (והוא יעצב אותנו בחזרה).

הדבר החדש הזה צומח עכשיו ספונטנית בארץ כנען. צומח שם כמו עשב בר. הפעם – זה כבר לא מיובא מאמריקה, וגם לא מאירופה הישנה. זה שייך לשורשים של האדמה ממנה צמחה התרבות העברית בעבר, והיא צומחת שוב עכשיו, מחדש, מארץ כנען. (כן, שמתם לב: אני אוהב את השם ארץ כנען. למה? כי השם 'כנען' בא מלשון הכנעה. בעיני זה שם שמשמעותו the land of surrender. )

מה שהיה לי מעניין זה לגלות את העניין שהרוח של נביעה, שהבאתי אתי מארץ כנען עוררה בקרב המנהיגות הרוחנית של הדור החדש בארה"ב. רבנים, רבות, מחברי ספרים, וראשי ארגונים, כאילו חיכו לזה כבר. כאילו, הם מבינים את זה כבר. כאילו – היה ברור להם שמשהו כזה צריך להופיע, אבל הם לא ידעו להגיד את זה ככה ברור. כאילו – הם יודעים שזה מה שצריך לבוא עכשיו, והם מפרגנים לגמרי שזה מופיע כבשורה מציון. "הדרך העברית אל הרוח" איננה מוגבלת בתחומי היהדות הרבנית והלכותיה, אבל היא מכילה בתוכה את כל מה שטוב מהיהדות הרבנית והקבלית. כל מה שנוצר לאורך הדורות ויש בו יהלום  מאיר, מוכל בה.

למי שרוצה להבין במה מדובר, אני ממליץ מאד לגשת לשיעור לדוגמה שיעביר אחי ורעי להקמת נביעה – שמואל שאול – בתל אביב, לקראת פתיחת סמסטר ב' של נביעה. הכניסה חופשית וההזמנה בקישור הזה.

האם שמתם לב לכך שהמילה "להתחפש" קשורה למילה "חופש"? למה זה? כי מי שמתחפש כראוי בעצם מוציא לחופשי דמויות-צל שקיימות בתוכו פנימה. לא לחינם מגיע התהליך של ההתחפשות בפורים חודש לפני חג החירות: כי אי אפשר לצאת לחירות באמת בלי שמחפשים קודם היטב מה שקיים אצלנו במעמקי הצללים של הלא מודע. ולשם כך קיים פורים. רוצים לדעת עוד? זואי אלירז, רשמה עבורכם הנחיות כיצד למצוא איזו דמות רוצה להופיע דרככם בפורים הזה, בהתבסס על הלימוד שלה איתי וגם הלימוד שלה בפסיכולוגיה-תהליכית. מאד ממליץ לקורא – בקישור הזה.

ביום שישי הקרוב נערוך זואי ואני ועוד אנשים מצוות נביעה סדנת הכנה לפורים ואחריה קבלת שבת בלב תל אביב (מרכז לילי&בלום). פרטים כאן.
ראו עצמכם מוזמנים, גם ללימוד לקראת פורים (כדי שיהיה לכם חג בעל משמעות, ולא רק קפצונים) וגם לחגוג אתנו קבלת שבת מענגת במיוחד.

ובפורים עצמו – חבל"ז!
שילוב של סדנאות + קריאת המגילה+מסיבת פורים של נביעה בבית "מהפכה של אהבה" בתל אביב. פרטים כאן.

ידידי אורי איילון הולך לכלא ל10 ימים. אני בטוח שהוא יצא משם עם עוד תובנות על "המערכת". למה הוא בחר ללכת לכלא? תקראו כאן.

ירון ספקטור ראיין אותי ראיון אישי מאד והעלה אותו לרשת. תוכלו לצפות בו פה.

זהו. מחר טיסה חזרה לכנען 2012.

נתראה בארץ

אוהד