"אני מתּי כבר אלף מיתות"

שבתי מארץ אדום. ארקאן אחי אדום העור, איש הרפואה האינדיאני, העביר שם מפגש מיוחד במינו: ארבעים ומשהו איש ואישה, פלסטינים, ישראלים, ירדנים, מצרים ולבנונים נפגשו יחד לתהליך של עבודה משותפת בדרך העבודה הרוחנית של האינדיאנים. ואחרי המפגש הזה – אין מילים בפי. ארקאן תמיד עמוק ואמיץ ומדהים בעוצמתו הרוחנית ובענווה המושרשת היטב בו. אבל ארץ אדום העתיקה מקסימה ביופיה. שהינו במחנה בדואי בואדי רם ולא הפסקנו להתפעל מהצבעים והצורות של האדמה והשמיים. איזו יצירת אומנות מדהימה שמשאירה חותם של הוקרת כבוד בלב האדם. הבדואים שם שומרים היטב על הסביבה והכל נקי ובראשיתי מאד. ואחינו הערבים נסכו בי הרגשה חדשה: יש עם מי לדבר!!! אני שמח ומאושר לבשר לכם ידידי היקרים – לאחר שנים של עבודת שלום שתמיד הרגשנו בה קצת צליעה, קצת הרגשה שאין ממש עם מי לדבר, כי הצד השני "לא היה בשל", שפתאום, בזכות "האינדיאני הזה" אנחנו פוגשים חבר'ה צעירים חדשים, עם רצון אמיתי להתפתחות רוחנית אישית, שכבר נמאס להם להיות בתודעה קורבנית קולקטיבית ולרחם על הערבים הדפוקים ולשנוא ביחד את הישראלים… חברים צעירים בראש אחר. היה תענוג להכנס איתם לסווט-לודג', ולהרגיש שיש לנו אחים ואחיות אמיתיים בשכם וביריחו, בעמאן ובבירות ובקהיר… אילנה מעלם האלופה היא שאספה את כל האנשים הללו באמצעות הקשרים שהיא רוקמת כבר שנים, באהבה עצומה לאדם ולאדמה, ואני מודה לה פה בכל פה. בקיצר – מארץ אדום חזרתי עם רוח חדשה – ישר ליום השואה הישראלי….

בקרוב אצא לשרת שוב כרבי של הריטריט הבין-דתי באושוויץ. במדיטציה שאנו עורכים שם כל יום ליד פסי הרכבת, נאמרת מנטרה ארוכה ארוכה, מנטרה ללא סוף, מנטרה של שמות הנרצחים במחנה ההשמדה. באחת הפעמים שבה יצא לי להקריא את השמות, גיליתי בגליון השמות המונח לפני את שמה של אחת הנשים הגדולות שיומניה האישיים מהווים את אחד המסמכים הרוחניים העמוקים והאותנטיים ביותר של העת החדשה: אתי הילסום. באותיות שחורות של מכונת כתיבה ישנה, לייד אלפי שמות אחרים, הקליד פקיד במשרדי המחנה שת שמה של האסירה הזו, שעבורה השואה היתה תהליך עמוק של הארה רוחנית. למי שלא מכיר אני ממליץ בחום לב לקרוא (שוב ושוב) את יומניה שתקציר מהם יצא לאור בעברית בשם "השמיים שבתוכי":

"להגיע לעצמאות פנימית זה תהליך איטי וכואב" כותבת אתי הילסום ביומנה (עמ' 44) ועל עצמה היא מעידה: "עשיתי דרך קשה וארוכה עד שחזרתי ומצאתי את המחווה האינטימית כלפי אלהים: לעמוד בערב על יד החלון, ולומר: תודה לך אלהים" (65). בתוך המצב הנורא שבו היא נמצאה אחזו כולם בדעות פוליטיות כאלו או אחרות, ואתי מתעדת שיחה שלה עם ידיד בה היא אומרת: "אתה מדבר על אנשים, אבל אל תשכח שגם אתה אחד מהם… הרוע נמצא גם בנו… לפי דעתי אין פתרון אחר, שום פתרון אחר, אלא להתרכז בעצמנו, ולבער את הרע מקרבנו. אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו. וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו, ולא בשום מקום אחר".

יותר משישים שנים עברו מאז השואה ועדיין אתי נמצאת בדעת מיעוט. עדיין כאומה אנחנו מחפשים אשמים – נאצים, ערבים – לא חשוב מי, העיקר שזה לא יהיה אנחנו. העיקר לא להסתכל פנימה, העיקר שנוכל בכל דור ודור למצוא אשמים בחוץ ש"קמים עלינו לכלותנו" ולהשאר במעמד הקרבן הנצחי של ההיסטוריה. אבל אתי הילסום מוצאת תמיד חמלה ושלווה פנימית בחיקם האוהב של החיים המתרסקים סביבה: ""שכבתי בזרועותיהם החשופות של החיים, והרגשתי בטוחה כל כך, ומוגנת. וחשבתי לעצמי, זה מפליא כל כך. אנחנו שרויים במלחמה, אנשים נשלחים למחנות ריכוז, מעשי האכזריות היומיומיים הולכים ורבים. כשאני הולכת ברחוב, אני עוברת על פני בתי רבים שמוכרים לי: בנם של אלה בבית הסוהר, אביהם של אלה נחטף, אלה סובלים משום שבנם נידון למוות, וכל הרחובות והבתים האלה קרובים לביתי שלי. אני רואה את הבהלה שבאנשים, את הסבל האנושי ההולך ומצטבר, אני יודעת על הרדיפות, והדיכוי, ושרירות הלב, והשנאה חסרת האונים והסאדיזם… ובכל זאת – ברגעים של הסח הדעת והתבודדות אני מוצאת את עצמי נשענת על חזה החיים, וזרועותיהם הרכות והמגוננות עוטפות אותי, ואני שומעת את פעימות הלב שאיני מסוגלת לתאר אפילו: כה איטיות וכה קצובות וכה חרישיות, עמומות כמעט, אבל כה נאמנות, נצחיות, וגם טובות כל כך, ורחומות. ככה זה, זאת תחושת החיים שלי, ואין מלחמה או מעשה אכזריות, ויהיו חסרי טעם ככל שיהיו, אשר יוכלו לשנות אותה". (75-76). כשהנאצים אוסרים על היהודים לצאת לטבע ולעמוד תחת שמיים רחבי ידיים היא מגלה את השמיים שבתוכה וכותבת: "השמיים שבתוכי רחבים וגדולים כמו השמיים שמעלי. אני מאמינה באלהים, ואני מאמינה בבני האדם, ואני מעיזה לומר את הדברים האלה בלי בושה מזוייפת" (83). אתי עלתה לרכבת לאושוויץ ביודעין. היא סרבה להימלט כי ידעה שמישהו אחר ימלא את מכסת המשלוח בהעדרה וימות במקומה. מהרכבת היא השליכה פתקה ובה כתוב היה "עלינו על הרכבת בשירה". הרכבת הגיעה למחנה ההשמדה. פקיד רשם את שמה כשעברה את ה"טיהור" בכניסה למחנה, גזיזת השיער הכפויה, מקלחת קפואה, מיספור על הזרוע. אני מכיר את הביתן הזה היטב ומדמיין את אתי הילסום עוברת בו את ההשפלה הגדולה הזו ושומרת בתוכה על החמלה ועל אלהים. ואז שמה מגיע דווקא אלי, ואני קורא אותו, והוא הופך למנטרה של מדיטציה בינלאומית לשלום העולם. כיאה לשמה של הבחורה המופלאה הזו. אתי הילסום, דרך אגב, בחרה גם לקיים את אהבתה מחוץ לדפוסים המוכרים של קנאה ורכושנות. את חייה האינטימיים היא חלקה עם מספר גברים במקביל, כי לא ראתה כיצד ומדוע תגביל את אהבתה העצומה לאדם אחד בלבד… בתוך כל המהומה השואתית היא מתפללת גם לשלומה של ארוסתו של אהובה הגדול יוליוס ספיר, והיא מוצאת משמעות גדולה בכל רגע של חיים, אכזריים ככל שיהיו: "החיים אינם נראים לי חסרי משמעות. ואלהים לא חייב לנו הסבר על חוסר המשמעות שהוא תוצאה של מעשינו שלנו. אנחנו הם החייבים הסבר! אני מתּי כבר אלף מיתות באלף מחנות ריכוז. חוויתי הכל על בשרי, וידיעות חדשות כבר אינן מדאיגות אותי. בדרך זו או אחרת הכל ידוע לי. ועם כל זאת חיי יפים ורבי משמעות, כל רגע ורגע מהם" (88).

סליחה אם נסחפתי וכתבתי פתיח ארוך מידי… אבל המציאות הזו שיש בה מלחמה ושנאה ופחד לא באמת השתנתה מאז ועד היום. הפריירים לא מתים, הם רק מתחלפים, אומרת האימרה הידועה. כך גם שוחרי המלחמה, ומעוררי הפחד והאימה, הם רק מתחלפים. ולכן – בכל דור ודור מצווה עלינו לספר ביציאת מצריים הפנימית ולגלות את הדרך שלנו עצמנו לבניית אמון בחיים ובאנשים ובאלהים למרות הפחד והחשד שסביבנו.

טקסי הזיכרון המשותפים ליהודים וערבים שיתקיימו הפעם בכמה מקומות בארץ לציון ימי הזיכרון, העצמאות והנכבה, ויאחדו את שני הצדדים המפסידים מעצם קיומה של המלחמה, הם הזדמנות נפלאה להתנסות במפגש מחוץ לקופסת הפחד והחשד. לפרטים על טקס הקרוב למקום מגוריכם פנו בבקשה למיכל טל-יה : 052-3404107. mtalya@gmail.com

  • אומנות: דון ואני יוצאים בשבוע הבא ללמד באירופה, ובהעדרנו יערכו אומני השבט העברי המופלאים ביבנאל סדנת יצירה (23-24 לאפריל):"אומנות או נמות". לפרטים פנו אל עומר לב ארי פלג     TaoTouch@gmail.com
  • • להעמקת האהבה:  וכשנשוב נקיים שתי סדנאות רצופות, בסוד הכרובים חלק א' וחלק ב'. אלו סדנאות עוצמתיות ומשמעותיות שנועדו להעמקת החקר של סודות הנשיות והזכריות, המשיכה בין המינים וכיצד לחיות באהבה כדרך של צמיחה רוחנית עמוקה. חלק א' יהיה בחג השבועות (18-19-20 למאי) וחלק ב' מייד לאחריו ב 20-21-22. ניתן לבוא לשני החלקים יחד או לכל אחד מהם לחוד. אנחנו עובדים כדי ליצור מערכת מחירים שתאפשר לכם לבוא, גם אם כבר הייתם פעם בסדנא ואתם רק רוצים להתרענן. בדקו פרטים באתר. הסדנאות מיועדות גם ליחידים וגם לזוגות. אנחנו עובדים עם כל אדם כאדם, וכשהוא משתנה – חייו משתדרגים בהתאם.


  • סדנת "אור עברי 3" עם שמואל שאול ואתי תתקיים הפעם בסביבות הכנרת ב27-29 למאי, בעקבותיהם של רבי ישוע מנצרת ומריים במגדלית. אנו נלמד, נבחן ונחווה את האור היחודי שהוריד ישוע כמורה עברי בעל איכות גבוהה ביותר, ולא כ"נוצרי". פרטים – באתר.
  • השיעור הקבוע שלי מתקיים היום ברמת גן כרגיל, אך בשל נסיעתנו יצא לחופשה קצרה עד ה 10 למאי.

מקווה לראותכם בסדנת "בסוד הכרובים" – ההרשמה החלה.

להתראות

אוהד