בין תרבות התרומה לתרבות הצריכה, וגם על יום כיפור

יום ההולדת שלי מתקרב. נולדתי ב-ז' תשרי תשכ"ו (3.10.65) ובסוף השבוע הזה אהיה בן 44. איזה מספר מעניין זה 44. בגימטריה זה דם. נוזל החיים של הגוף.

יש משהו בחברה שלנו שלא כל כך מכבד את ההתבגרות מעבר לגיל 40.
בימים עברו, חיכית להיות בן 40 כי רק אז נפתחו לך שערים מסויימים, סודות שלא יכולת ללמוד לפני הגיל הזה.
פעם היית מחכה לגיל 60 כי רק אז יכולת להצטרף למועצת זקני השבט. וכל עוד לא הגעת לגיל הזה נחשבת צעיר ונמהר מידי כדי להימנות על החכמים והזקנים.

היום זה לא ככה. בגיל הנעורים עוד רוצים להתבגר כדי להיות ראויים לרישיון נהיגה ולרכישת אלכוהול..
בגילאי העשרים גם, עוד מסתכלים עליך כמו על ילד מגודל, ואתה יודע שרק אחרי 30 תחשב חבר בוגר בחברה.
אבל מכאן והלאה – נראה כאילו כבר אין יותר שערים שניתן (וכדאי) להכנס בהם, שבשבילם כדאי להתבגר עוד, ולהזדקן אפילו. בפרט לאחד כמוני שלא מצפה לפרישה מאיזה גו'ב קבוע עם פנסיה שמנמנה בגיל חמישים או שישים.

אז אני מתבונן בגיל הזה שמתדפק על חלוני. 44. המממםםם…. מה הוא טומן בחובו?
אני מרגיש את הזדקנות הגוף. במידה רבה אני מרגיש שהגוף מיישר קו עם הנפש.
כאילו הנפש שלי היתה זקנה יותר מהגוף מאז ומתמיד, ועכשיו הגוף מיישר קו איתה, והם יכולים עוד מעט ללכת יחד.

דחיית כינוס התלמידים

לפני כמה שבועות כתבתי שאני רוצה לכנס ביום ההולדת שלי כינוס שמיועד רק למי שרואים עצמם כתלמידים שלי.
רציתי ליצור בהירות בנושא ההוראה שלי בעולם, הדרך שלי ולדעת עם מי אני הולך.
אבל כרגע זה מרגיש לי כדבר שאינו נחוץ באמצע תקופת החגים ואני מבקש לדחות את הכינוס למועד אחר. סליחה על השינוי.

קצת על ראש השנה המופלא שהיה

ראש השנה עבר עלינו בשלושה ימים מלאים של חגיגה נפלאה. כמאה איש ואישה מצאו מקום איך שהוא במרחבי השבט העברי המתחדש ביבנאל (יש לנו כמה בתים וחצרות פה כבר).
מיכל טליה הנחתה יחד אתי את התפילות בחן השפוך עליה מלמעלה לרוב, וכולנו עפנו גבוה ועמוק יחד.
סדנאות עומק, טקסי מעבר ושיעורים שונים שהעבירו לילך שמיר, וד"ר מיכה אנקורי, ואייל בן דב, ועומר פלג ודורית בת שלום ותמר עדי ודון הרבנית שליט"א וזואי וויקראם וזוג הלצים ירון ואדווה המופלאים ביותר – יצרו לנו פתיחה מפוארת לשנה חדשה שנת תקומת השבטיות העברית. תודה לכולם!

לצערנו נאלצנו לומר לכמה עשרות אנשים שאין יותר מקום. לכן – אנא – להבא – הקדימו להרשם וכך נדע להערך טוב יותר לכמות האנשים שמבקשת להגיע באמת. (ברצינות!)

תמונות – אם יש לכם תמונות מהארוע – אנא שלחו לנו או העלו אותן לרשת! תודה.

כסף ורוחניות

בראש השנה הזה עשיתי ניסיון לא קל.

ניתקתי את העלות של האוכל והלינה והתשלום עבור התוכן של הסדנא. מי שהגיע שילם עבור אוכל ולינה (מה שלא הולך אלי אלא למי שמספק את הדברים הללו בשבט), ונאמר מראש, גם במייל ששלחתי, שאני אבקש מאנשים לתרום – כראות עיניהם – למען התוכן של המפגש שעליו אני אחראי, ולשם תמיכה כלכלית בעבודתי בעולם.

החלטתי לעמוד לראשונה בפני באי הסדנא ולפתוח את הנושא. לדבר בגלוי בפני כולם על כך שאם יש ערך למה שאני עושה בעולם בעיניכם – אנא בטאו זאת בתרומה.
"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים" צטטתי את אמרת חז"ל. ביקשתי שכל אחד יעשה תהליך עם עצמו לגלות באמת מה מרגיש נכון לתת כדי לתמוך ביצירת התכנים והתרבות הזו שאנו יוצרים כאן יחד.

בשיחה שנתתי התיחסתי להבדל בין שתי גישות שונות לכסף:
האחת חושבת במושגים של תרבות הצריכה "איך אוכל לקבל יותר במחיר הכי זול? איך אוכל להשיג סדנא של שלושה ימים במחיר מציאה?"
והאחרת, שבישראל הפוסט-טראומטית לא רגילים אליה בכלל חושבת אחרת:
"איך אוכל להשתמש בכסף שיש לי כדי לתמוך ביצירה של תרבות שבה אני מעוניין, וכמה אני מסוגלת באמת לתת לשם כך".

"תרבות הצריכה" ו"תרבות התרומה" הם שני עולמות שונים לגמרי. האחד הישרדותי וצרכני והאחר פילנתרופי ורחב מבט.

תשאלו בודאי מה יצא מזה.
ובכן – בשורה תחתונה – קבלתי סכום סביר. ברור שאילו הייתי שם תג מחיר על התוכן הייתי מקבל הרבה יותר, אבל אולי מעט יותר אנשים היו באים – כך שזה היה מתאזן.

מאידך הדבר העלה גם אמוציות שונות. היו שהעריכו את האומץ והשקיפות שגיליתי (תאמינו לי – זה לא היה לי קל, או מובן מאליו, לעשות זאת), אך היו גם שכעסו והתעצבנו מזה. לחלק מהאנשים זה הדהד כמו איזה קשר לא טוב בין רוחניות וכסף (למה הקשר הזה בהכרח לא טוב?). חלק מהאנשים כעסו על כך שעשיתי זאת מיד אחרי תקיעת שופר, אחרי שכולנו עלינו לגבהים וצללנו לתהומות של קדושה. ואני מבין אותם. אלא שמבחינתי זה היה בכוונה.

בכוונה רציתי לשים את נושא התרומה כעניין של קודש, ולא כעניין של חול. ולאתגר את כולנו – לגשת לארנק לא כשפוטים שצריכים שוב לשלם, אלא כמי שבאים להעלות תרומת קודש, כדי ליצור תרבות רוחנית חדשה ופתוחה שמכבדת אלהים ואדם.

אבל רבים גם התרגשו מזה. היו אף שנגשו אלי והודו לי על עצם המעמד, ועל ההוראה והדוגמה האישית.

אני מבחינתי מתייחס לכסף שקבלתי בכבוד ובאחריות גדולה. אם אנשים נתנו לי את כספם מתוך כוונה שכזו – הכסף הזה רווי באהבה ובתפילה, וזה מעניק לי כח לא רק במובן הפיננסי של לסגור חלק מהאוברדראפט שלי אלא גם במובן עמוק יותר. אני מרגיש שותפות עם מי שתרם לי, הרבה יותר מאשר אילו היה זה תשלום עבור שירותים שנתתי. זוהי תפילה וברכה לעתיד הגלומה בצ'קים ושטרות ומטבעות – ואני מקבל אותה ככזו. תודה לכולם!

מה קורה ביום כיפור

ביום כיפור כבר כתבתי שלבי קורא לי לצאת להיות הומלס לרגע ברחובות תל אביב. אני עושה זאת בעקבותיו של מורי וידידי רושי ברני גלסמן שכבר שנים רבות יוצא עם אנשים לרחובות בניו יורק, סן פרנסיסקו או ברלין לחיות כהומלסים ולהבין מה קורה שם. ראו http://www.zenpeacemakers.org/sa/bearing_witness.htm

מי שמעוניין להצטרף אלי – מוזמן. אנחנו נפגש ביום א' ב12 בצהרים בכניסה לתחנה המרכזית בתל אביב, ברחוב סלמה. מי שמעוניין בעוד פרטים – צרו אתי קשר.

מאידך – הקהילה שלנו עורכת כאן את יום הכיפורים במתכונת אותה נהגנו לערוך תמיד: תפילות, שירה מקודשת וסדנאות עומק. דורית ומיכל ודריה וזואי ולילך ועומר וינחו ויכנסו את הקהילה ליום כיפור עמוק ומשמעותי. מי שמעוניים להצטרף לזה –
מספר המקומות מוגבל ל 30 איש בלבד, הזדרזו להרשם!
לפרטים והרשמה:
אנא התקשרו אל זואי אלירז: 054-4540276
או שילחו אימייל    :notsa.shovava@gmail.com

בסוכות נהיה בפסטיבל זורבה, באשראם במדבר. נלמד ונחגוג כראוי – כמיטב מסורת השבטיות העברית-כנענית.
מאמר שכתבתי על תרבות הפסטיבלים והקשר שלהם לתרבות העתיקה ניתן לקרוא כאן: https://kabalove.org/articles/beit_hashoeva
אני מתנצל על אריכות המכתב

אבל אם קראתם עד כאן – אז תודה. וכרגיל – אשמח לתגובות.

שנה טובה שתהיה לכולנו

אוהד