נדמה לי שאת שרשרת הדומינו של המחאה החברתית בקייץ 2011 התחיל גביע הקוטג'. בהתחלה נדמה היה שהאירוע נדם בקול ענות חלושה ושהוא לא יגרור אחריו את כל מגדל הקלפים הישראלי הרעוע, אך לאחר זמן מה החלה הערימה כולה לקרוס על ראשם של ברוני ההון והשלטון.

אז בימינו זה התחיל אמנם עם הקוטג', אבל לפני אלפיים שנה היו אלו מחירי היונים (כן, אלו עם הכנפיים) שעשו שינוי. באותם ימים, המתועדים במשנה, עמד בראש המערכת הדתית אדם עם רגישות חברתית גדולה, שסבר שמותר לשנות את ההלכה כדי להוריד מחירים: במשנה במסכת כריתות (א', ז') מסופר על מחיריהם של קני היונים שהאמירו למחיר אגדי של שני דנרי זהב בשוקי ירושלים. את קני היונים הללו קנו בעיקר הנשים היולדות, שהביאו אותן כקרבן למקדש לאחר לידה מוצלחת. הסוחרים הירושלמים של אז כבר עשו על גבן קופה.

המחירים המופקעים הרגיזו מאד את נשיא הסנהדרין באותם ימים – רבן שמעון בן גמליאל הזקן – שנשבע שהוא הולך לשנות מיד את המצב. וכך עמד רבן שמעון בן גמליאל ודרש דרשה הלכתית חדשה ששינתה את ההלכה המקובלת, והמעיטה מידית את צריכת היונים לקרבן.

מיד לאחר מכן הוזלו המחירים באופן דרסטי. מהפכת הקוטג' והמחאה החברתית שלנו כיום יכולות רק לחלום על הוזלה שכזו: במקום שזוג יונים יעלה דינר זהב, צנח המחיר בן לילה לרבע דינר כסף (עשרים וחמישה דינרי כסף שווים היו לדינר זהב אחד). כלומר, אם למשל קן כזה עלה קודם לכן 250 שקל, גרמה הדרשה של רשב"ג לכך שתוך לילה אחד יצנחו המחירים לחמישה שקל בלבד!

מי יעמוד וידרוש בימינו דרשה כזו, שתוריד את מחירי הדלק, או הדיור, האופן עמוק שכזה?

המעניין הוא שרשב"ג ראה לנכון לשנות כאן את דין התורה (!) כדי ליצור תקנה חברתית. רבי עובדיה מברטנורא, מגדולי מפרשי המשנה במאה הי"ד מסביר: "אף על פי שהקל בשל תורה, ולימד דבר שאינו כהלכה, משום עת לעשות לה' עשה כן, שאלמלא כן לא ימצאו (הנשים ממון בכיסן), וימנעו העניות מלהביא אפילו (קרבן) אחד…"

מסתבר שהיו זמנים בהם המנהיגים הדתים לא רק שהיו רגישים חברתית, אלא היו מוכנים אף לשנות דיני תורה כדי לתקן עוולות חברתיות המתבאטות במחירים מופקעים. הם הבינו שעוולה כלכלית סופה שתביא את הציבור לעבור עבירות שונות, חמורות לא פחות, וטוב לשנות את ההלכה כדי להביא את הדברים למצב סביר.

כיום לעומת זאת נדמה שרוב הרבנים מדירים את רגלם מהמחאה העממית שלנו, או מסתרכים אחריה בקול ענות חלושה, אם לא מתנגדים לה בבוז, כאילו היתה מחאה של מפונקי השמאל הצפונבוני.
אבל הרוח נושבת בציבור.
רוח של התחדשות, רוח של התלהבות, של מחאה שהיא לא כל כך "נגד" כמו שהיא בעד סדר חברתי חדש. סדרי עדיפויות חדשים. צורת התנהלות חדשה – שתכבד את האדם הפשוט.

היש מחאה נפלאה וצודקת מזו?

יהי רצון שתשוקת הלב שלנו תשמע.
איננו רוצים רק דיור במחיר סביר ושאר טובין
שמדינה סבירה אמורה לספק לאזרחיה כדבר המובן מאליו.
אנחנו הרי משתוקקים למהפכה של תודעה. לשינוי השיטה כולה.
מה זה אומר?
זה אומר צורת התייחסות אחרת בין אדם לרעהו,
בין הפרט לחברה,
בין הפקיד למי שיושב מולו,
בין המעסיק והעובדים.
לכן זו "מהפכה של אהבה"
אינשאללא!

 

2 תגובות
  1. אבי עובדיה
    אבי עובדיה says:

    תגובתי מתייחסת יותר לכתוב בראיון שלך שערך תומר פריסקו שהמאמר לעיל מפנה אליו:
    שם כתוב: ״…על פי אזרחי במהלך הגלות הארוכה התאוותה היהדות לכדי ניכור…״
    תגובתי:
    אמנם קשה, אך אולי חבל שלא יכול כל דור ודור לכתוב את התורה, ספר הספרים שלו לפי רוחו ורצונו במקום להמשיך ולהתפתל סביב הטקסט המקודש שאולי חלקו אינו מוצא חן בעיננו יותר.
    אני חושב שגם בטקסט המקורי יש עיוותים וחלקו גורם לי להרבה אי נוחות
    לדעתי על האדם למצוא אומץ לכתוב לעצמו את התורה שלו, של דורו.
    אבי

התגובות סגורות.