חינוך מיני אמיתי

אוהד אזרחי מאי 2010

מהו חינוך מיני אמיתי לנוער?

רבי אוהד אזרחי, מרצה ומייעץ לחיי האהבה, מייסד "הגן- ביה"ס לאהבה וקבלה"

ריבוי מקרי האלימות המינית בקרב הנוער, שעלו לתודעה הציבורית בתקופה האחרונה, מחייב אותי לומר כמה דברים, שעלולים קצת להכאיב, אך הם באים מאכפתיות כנה: הנוער שלנו לא מקבל חינוך מיני אמיתי. חינוך מיני אמיתי הוא חינוך לאהבה. מין הוא דרך נפלאה לבטא אינטימיות, אך הוא חייב להיעשות בתוך הֶקשר חברתי ופסיכולוגי מתאים, כי אחרת הוא הופך למקור של סבל ומצוקה.

אולם החברה שלנו איננה חברה שמחנכת לאינטימיות או לאהבה. אנו חיים כיום בחברה שמעודדת תפיסה צרכנית, אגואיסטית והשרדותית, ולא בחברה שמלמדת את עצמה כיצד לאהוב. לכן הנוער שלנו לא מקבל חינוך מיני אמיתי. לעומת זאת, הוא נחשף בשפע לחינוך מיני מסוג אחר: חינוך לתוקפנות ולניכור, לצרכנות ולאגואיזם, שמועבר אליו ישירות מעולמם של "המבוגרים האחראים": הוריו, מוריו, גיבורי התרבות שלו ואנשי התקשורת – למעשה כל הגופים שהיו אמורים או יכולים לחנכו.

מערכת החינוך הקונבנציונאלית משדרת לילדנו השכם והערב שהם סוג של אובייקטים. אובייקטים שאמורים להיות "מוצלחים", והם יהפכו להיות "מוצלחים" רק אם יהיה להם ערך צרכני בעיניה של החברה המנוונת שלנו. כדי "להצליח" בחיים עליהם להשיג ציונים גבוהים בבגרות, עליהם להתאים את גופם לתבנית הרצויה (אנורקטית עבור הבנות), ועליהם לרכוש כמה מותגים אוויליים. אף אחד מהדברים הללו לא הופך כמובן את הנערים והנערות הללו לבני אדם מאושרים, לאנשים שיש בהם ערך מוסף כלשהו, שיש בהם שאר-רוח ואומץ לחלום חלומות גדולים על עולם טוב יותר, או יכולת אמיתית לגלות מי הם באמת.

התלמידים אינם נתפסים עוד כבני אדם אלא כמוצרי צריכה של מערכת החינוך. לכן אין פלא שכך הם גם לומדים להביט זה על זו: בנות נתפסות בעיני זכרים צעירים כחתיכות בשר נאה שניתן וראוי לצרוך. בשר שהחיכוך בו מאפשר להם לפרוק מתחים הורמונאליים בלתי נשלטים (כיוון שלא לימדו אותם מה אפשר לעשות בהם אחרת) ולזכות תוך כדי כך לקרדיט חברתי של צרכן בנות מובחר. חברות האשראי מלמדות אותנו שאם נצרוך יותר נהפוך מסתם פלסטיק לבן ל"זהב" או אפילו ל"פלטינה", ולמה שלא יעלה דירוג האשראי החברתי גם לנער מחוצ'קן שצרך הרבה בשר בנות צעיר ומשובח? הבנות מצדן לומדות גם הן לראות בעצמן אובייקט, מוצר צריכה, "חבילת שי" מיוחדת תנתן אולי לצרכן המובחר, אך לפני כן הן לומדות כיצד להציע מספר טעימות חינם, כדי לגרות את הצרכנים הפוטנציאלים להשקיע.

למרות כוונות טובות של מספר מורים יחידי סגולה (ולרוב גם אובדי עצות), בבתי הספר שולט בעיקר הפחד: פחד של המורים מהתלמידים, פחד של המנהל מתביעה אפשרית של ההורים, ופחד שמרבית המורים היו רוצים שיהיה לתלמידים כלפיהם – כי רק בתוך מבני הפחד הם מרגישים בטוח.

מערכת חינוכית ששולטים בה הפחד והניוון, במקום האהבה והחזון, איננה מסוגלת לחנך לשום ערך אחר מלבד לערכי הפחד וההשרדות. אבל חינוך מיני אמיתי הוא חינוך לאהבה! וחינוך לאהבה אינו התמכרות לצריכה של הזולת – גם לא לצריכה רגשית של בני הזוג שלנו.

אבל כיצד נוכל לחנך אחרת? הרשו לי לשאול שאלת תם: האם מורים ומורות שלא באמת חווים בביתם חיי זוגיות רצופי-אהבה, פתיחות ושמחה ולא נהנים מחיי מין עשירים וטובים יכולים לחנך את ילדנו למשהו אחר ממה שהם עצמם חווים בחייהם הפרטיים?

ועוד יותר פשוט: האם הורים, שחיי המין שלהם אינם בריאים, יכולים להעניק לילדיהם משהו, מלבד שחזור התסביכים שלהם עצמם – תסביכים שאת רובם גם הם ספגו מהוריהם ומוריהם? תסביכים שרק התעצמו ככל שהחברה שלנו הפכה למנוכרת ואגואיסטית יותר, כמו שחידק מסוכן מתרבה על מצע גידול משובח…

אם אנחנו רוצים להציל את ילדינו מסבל רב בכל הקשור לחיי האהבה, הזוגיות והמין שלהם אנחנו חייבים להתנער, ומהר. אנחנו חייבים להבין שכחברה אנחנו תקועים כרגע במערכת שמסוגלת רק לשחזר ולהעצים את תחלואיה עוד ועוד.

אז מה צריך לעשות? ראשית כל – יש לקחת את הנושא ברצינות רבה ולהשקיע בו. יש למצוא ולהכשיר מורים מתאימים, גברים ונשים שמוכנים בעצמם לעבודה רצינית בתחום הרגיש הזה, של אהבה ומיניות ולא רק מהצד הביולוגי או המשפטי. שהרי אין די בלהגיד לנוער מתי מותר לגעת ומתי אסור על פי החוק. זה מגוחך. אהבה איננה עניין משפטי ומין איננו רק עניין ביולוגי, ואל לנו לנסות לטפל בהם בכלים לא מתאימים שנועדו מראש לכשלון. עלינו לחנך לאהבה בכלים של אהבה – על ידי אנשים שלומדים בעצמם כיצד לחיות אהבה אמיתית (לא תלותית ולא צרכנית), הכוללת בתוכה מיניות שמחה ובטוחה בעצמה. לשם כך יש לפתח צוותי הוראה שיעבדו ראשית כל על עצמם. לא יעלה על הדעת להניח לאחד כמוני, למשל, ללמד מתמטיקה: זה יהיה אסון! אני אנחיל לילדים לא רק טעויות בחשבון, אלא אף את השעמום הרגשי שמעורר בי המקצוע. מורה למתמטיקה צריך לשלוט בחומר הלימוד, אבל לא פחות מזה פשוט לאהוב חשבון ולשחות באלגברה ולהתלהב מטריגונומטריה. כנ"ל ביחס למחנכי האהבה: עליהם להיות בעצמם אנשים ששינו משהו עמוק בחיי האהבה שלהם, עליהם לדעת אהבה, להיות מומחים למין שמח, ובעצם להיות אנשים שעבדו על עצמם בנושא והגיעו לתוצאות בעלות משמעות. האם ככה נראית המורה היועצת המעניקה "חינוך מיני לנוער" בבית הספר בו לומדים ילדיכם?

לאור התגובות שקבלתי כאן – ערכתי מחדש את הדברים. והנה הגרסה החדשה. תודה למגיבים… אוהד

22 תגובות
  1. אילנה
    אילנה says:

    היי אוהד,

    האנרגיה של המכתב מביעה כעס וכאב, לא אופיני לדברים שכתבת ויצא לי לקרוא עד כה.
    האם זה עשוי לעורר יותר מאשר ביטוי הרעיון באנרגיה של אהבה?
    האמת, אני לא יודעת, אולי.

    בהצלחה!

    • רבי אוהד אזרחי
      רבי אוהד אזרחי says:

      שלום אילנה (וכל שאר מי שהגיב על ה"כעס" שלי)

      כפי שציינתי בניוז-לטר – המאמר הזה נכתב עבור טורי הדעות בעיתונות הכללית. ידיעות מעריב ודומיהם, ולכן סיגל לעצמו שפה שבמחוזותיהם נחשבת קבילה…. כשאני כותב אחרת – מסננים אותי החוצה בתור משהו יותר מידי "רוחני".
      נראה אם את זה יכניסו…

      וחוצמזה – לפעמים אהבה היא לא רק וורוד ותכלת. לפעמים יש בה זעקה.

  2. עומר
    עומר says:

    ישר כח!
    מילים ברורות וחדות.
    מי יתן ויפקחו העניים
    ויתגלה המלך במערומיו…
    ואז יסתבר שגם ערום אינו רק דבר גס ופוגע…

    כמו ששמעתי בזווית העין משהו בפתיחת התערוכה של אבא של דריה: "ראית איזה פונוגרפיה תלויה פה ולזה הם קוראים אומנות… " הסתכלתי טוב, נכון היה ערום נשי מקסים ואפילו קצת עירום גברי, אבל הכי קצוני היתה תמונה של זוג שהאשה יושבת על הגבר בציור מקסים ולא קרוב אפילו למשהו בוטה. נכון שאפילו פונוגרפיה היא בעיני המתבונן… בוא נחזור לאהבת אמת פתוחה וחופשית.

    רק אהבה
    עומר לב-ארי

  3. אילנה
    אילנה says:

    בהמשך,

    לא הצלחתי לישון הלילה.. אז קמתי, עכשיו כבר אחרי שש בבוקר ואני רואה את אוהד.
    איך כל השנים הוא מלמד ומעביר את תורת הרוח, מפיץ ומפיח חיים בידע רחב ועמוק של חכמי וגדולי רוח , תוך נגיעה בעומק הנפש וחיבורה לנשמה. חווית הלימוד דרך הווית המורה הכל כך נדיבה ,יוצרת , אוהבת, פשוטה, מלאת חן וחיים העניקה לנו התלמידים מקור להשראה, גדילה והתפתחות.
    אוהד כותב על דמותו של "בעל התפילה" מהסיפור של ר' נחמן מברסלב : "בעל התפילה אינו נאמן בהכרח לחוקים חיצונים של התנהגות , הוא מופעל מבפנים… , הכל לפי מה שנראה לו חשוב לטובת הענין הגדול המעסיק אותו, והוא השבת ההרמוניה האלוהית לתיקונה. החיבור העמוק שלו "למעלה" או לנקודה הפנימית חזק עד מאוד והוא שמאפשר לו לפעול בחופשיות יתירה בעולם מתוך משחקיות ובהירות רבה. בכל מקום שהוא נמצא הוא מוסיף קדושה ופועל לקראת הרמוניזציה ואינטגרציה של חלקים מן השלם, הנמצאים לעת עתה במצב של ניכור ואבדן."
    אז זוהי התשובה שקמתי איתה הבוקר , כאשר מאחורי ביטוי של כעס,כאב ותוכחה עומדת אהבה גדולה וכוונתו של "בעל התפילה" – האמירה עשויה לגעת ולפעול בעולם מתוך עוצמת האוטנטיות הגבוהה שבה.
    לי באופן אישי חשוב מאוד שאנשים יקרים כמו אוהד לא יתיאשו פתאום . ..
    אני יודעת שזה לא יקרה …אבל בכל זאת אומר, אני איתך אוהד, ובודאי כמוני רבים , אוהבים ומחזקים את ידך להמשיך להביא את האמונה לאהבת אלוהים ואדם.
    ואולי באמת הגיע העת בשביל כולנו או לפחות חלקנו לפעול ביתר מרץ ונחישות ולמצוא דרכים מעשיות לביטוי האמונה שבלב .להרים את הכפפה לראות , איך להיות שותפים בפועל בבניית עולם שיודע לנשום חיים ,שיש בו יותר אהבה ,יצירה חסד ואמת.

    בוקר טוב ואהבה , אילנה

  4. טל
    טל says:

    שלום אוהד,
    כתבת: "יש למעגל התחלואה הזה פתרון, והוא שונה ממה שנעשה עד כה. אם תשאלו אותי מה הוא, אומר לכם את דעתי ברצון."
    אני שואלת. אשמח לקרוא את תשובתך.
    טל

    • רבי אוהד אזרחי
      רבי אוהד אזרחי says:

      אכתוב על כך ראשי פרקים בקרוב
      ואני מעוניין גם להקים מסגרת בתוך "הגן", (ערוגה בגן. אולי חממה..) שתהפוך את ראשי הפרקים הללו למשנה חינוכית, ולמסרים שיועברו באופן חכם וצעיר לדור המבקש אותם

  5. איתן
    איתן says:

    הי אוהד אהוב
    מסכים לגמרי עם כל מילה שכתבת ומחזק אותך ואותי באמונה שצריך ואפשר לשנות
    אשמח מאוד להמשך של הכתבה איך אתה רואה את הדרך לשינוי ויציאה ממעגל התחלואה.
    בחיבוק
    איתן קדמי

  6. Doron Weisbarth
    Doron Weisbarth says:

    Dear Ohad,

    There is only Love and Love is always the answer. You know that very well. Anger, frustration, hatered and other heavy emotions are simply distortion of Love. In your piece I sense the Love, however the distortion seems more prominent. May I suggest that you revisit your thoughts and see if you can express them more clearly with Love being more prominent. One thing that might help is to ask what would Kindess do? How would Kindness express itself here? Then follow that. x

    Love and peace,

    Doron

  7. יעל עופר
    יעל עופר says:

    הי אוהד
    שמחתי לקרוא את דבריך, והלואי שסופסוף מערכת החינוך תתעורר בכלל ותצא מחשכת ימי הביניים!
    לשמחתי בתי הצעירה למדה בבית הספר הדמוקרטי בכ"ס והיא זכתה לחוות מערכת חינוך קצת שונה מהמערכת הקונבנציונלית. אך זוהי רק תחילתה של דרך.
    אני חושבת שהיה כדאי לחדור למערכת החינוך קודם כל דרך בתי הספר האלטרנטיביים בארץ, כי שם יש את הפתיחות לשמוע. אפשר לדבר על זה זה יכול להיות מעניין, לערוך מספר מפגשים בכל בית ספר כזה ולשוחח
    עם התלמידים והמורים, ואפילו לפתוח קורס שנתי. הנה רעיון מעשי. חשוב לעבור למעשה כדי ליצור הגשמה אמיתית ומי כמוך יודע.
    אני מוכנה לסייע, גם ביצירת הקשר הראשוני עם בית הספר, וגם לתרום מיכולתי והידע שלי.
    מה אתה אומר?
    יעל

  8. עדי ליאה
    עדי ליאה says:

    פשוט נכון! אוהד, אתה מבטא את מה שאני חושבת כבר שנים והתיזמון שלך היום ממש מפתיע אותי. אתמול בערב בדיוק אחרי שקראתי עבודה ארוכה שחברתי כתבה על ההשפעה השלילית של פורנו, דיברתי עם חברה על זה שאין חינוך מיני אמיתי בארץ. מי מלמד את הצעירים מה ואיך עושים מיניות באהבה? בביה"ס אין באמת חינוך מיני, הילדים לומדים (לצערי!!!) מה "כביכול" עושים, מסרטי פורנו מזעזעים שיש בהם רק ראיה חלקית של האדם ללא גילוי רגשות, חלילה אהבה!, יש בהן החפצה מזעזעת של נשים.. ואפשר לכתוב על זה עוד המון. לא פלא באמת שבחברה שלנו צומחים אח"כ מעשי התעלולות מינית ואונס ויחסי מין שבהן הבנים מתייחסים לבנות כמו לשחקניות פורנו בלי התייחסות לצורך הנשי. צריך להבין שאף אחד לא לימד אותם אחרת! אף אחד לא דיבר איתם, הסביר להם או הראה להם אחרת.ובנות שמרגישות שהן לא נהנות מהאקט הלא מאוזן, חושבות שמשהו איתן לא בסדר ( הרי השחקנית בסרט מאוד נהנתה שדחפו לה לתחת וגמרו לה על הפרצוף, ככה אמורים לעשות, לא?).
    בקיצור, חסר כן חסר חינוך מיני אמיתי בחברתינו
    בואו נתעורר,
    אני אשמח להצטרף איכשהו למערך הסברה בעניין אם אתם מארגנים משהו בסגנון.

  9. אורי
    אורי says:

    יישר כוח אוהד, על העוצמה של הדורבנות ועל הנגיעה בפצע המדמם והמפחיד. מאמין בריפוי ומאמין בך ובשותפות איתך. אינשאללה שלא נתבטל מעבודתנו.

  10. דורון צור
    דורון צור says:

    אוהד. קראתי את הרשימה. גם אני חש אנרגיה של זעם בכתיבה. אני גם מקבל את ההסבר שלך לגבי בחירתך לכתוב כך. אני מכיר את היכולות שלך להביא נושאים שנוגעים במהות קיומנו בדרך של חסד ואהבה וחשוב גם להביא את האיכות הזאת בהמשך, בוודאי במפגש אמיתי עם בני אדם.
    האבחנה שלך והמיקוד בסוגיות האהבה, האינטימיות והמיניות הקשר לתחלואיה של החברה שלנו, מהדהדים בי לגמרי ואני עסוק לא פעם אחת במסע שלי ובמפגשי עם הורים ומורים בשאלה שהעלת : האם אנחנו לא מעבירים הלאה את אתום דפוסים חולים בתחומים האלה לילדים ולתלמידים שלנו, כאשר אנחנו לא עושים עבודה משמעותית כדי לרפא את הפצעים שבנו ? גם אני נדהם ומזועזע מהבורות והפחד שיש סביב.
    אני רואה חשיבות אדירה לגעת באהבה ומיניות במפגש עם מתבגרים בדרכים חדשות, אותנטיות, חוקרות ושמחות אני מאמין שזה אפשרי. אני חושב שעבודה עם הורים חשובה במקביל לזו עם המתבגרים. אני רואה את האפשרות לעשות את זה בקהילות המתחדשות בארצנו ובבתי החינוך שלהם.
    מזכיר לעצמי שזה דורש סבלנות וסובלנות מאלה מאתנו שנמצאים כבר רגל אחת ב"עולם החדש" בכל מפגש עם מי שעדיין תקוע עמוק עם שתי רגליו בזה "הישן" ונכונות לראות את הצעדים הקטנים בדרך.
    מתלהב מאד מהאפשרות להקים בית ספר לאהבה, אינטימיות ומיניות להורים וילדים ! ואשמח להיות חלק
    ביצירת מציאות כזאת…
    ואחרון – מכיר ומוקיר את המקום שלך ואת הדרך שלך בהבאת אמת וריפוי לעולם הזה.  
    שלך, דורון

  11. מרגנית ארז
    מרגנית ארז says:

    שלום לאוהד ולכל המגיבים
    אני מסכימה עם כל מילה ויותר מזה: אני מעבירה חינוך מיני אמיתי- חינוך לאהבה, לזוגיות ולמיניות בריאה לנוער ולצוותים חינוכיים. הדעות האלו הן שהניעו אותי לעשות מעשה, ללמוד את הנושא ולהעביר סדנאות ברוח זו בבתי ספר ובמסגרות אלטרנטיביות. הטאבו והחשש לדבר בישירות עם בני נוער וילדים גורם לבורות, לבלבול, לחשיפה לתכנים מזיקים ובעיקר- מותיר אותם בחלל ריק שאנחנו המבוגרים לא מעיזים להיכנס ולתת שם יד מכוונת ואוהבת.
    בעיני זו שליחות, כפי שאמרה לי אחת הנערות: 'לנערות היום אין עם מי לדבר וזה גורם להן להרבה בעיות'.
    אשמח להיענות ולתת את ידי לעניין: 054-8062424

  12. יפעת
    יפעת says:

    הי אוהד
    קראתי את דבריך שנגעו בי בבטן הרכה.למען גילוי נאות לקוראיך,אציין שאני מורה בתיכון שנים רבות,ברובן בתיכון רגיל קונבנציונאלי ובחלקן בחינוך אלטרנטיבי דמוקרטי.
    אז כן,עם חלק מדבריך אני מסכימה ואף אני שנמצאת בתוך מערכת החינוך איני חוסכת ביקורת עצמית וכללית ולא פעם גם מנסה להשפיע בדרכי.
    אך מחלק מדבריך אני רוצה להסתייג.מאוד פופולארי היום (שלא לאמר פופוליסטי) להפנות את רוב החיצים על תחלואי החברה כלפי מערכת החינוך.אז רק כדי לאזן קצת את התמונה ולצבוע אותה בגוונים ולא רק בשחור לבן אכתוב את שאני מכירה מבפנים.מערכת החינוך היא ענקית ויש בה הרבה גוונים.ובתוך המערכת הזאת יש לא מעט מורים,ואני מכירה כמה מהם שעושים,בעצם עושות עבודת קודש.מורות שעובדות תמורת שכר זעום ובתנאים קשים ועל אף זאת מעניקות לתלמידיהם אהבה,רואות בכל אחד מהם אדם ייחודי ומיוחד.יש לא מעט מורות שהן גם מקצועיות בתחומן וגם משמשות חונכות,מלוות,יועצות,פסיכולוגיות ואמהות לתלמידיהן (שעסוקות בקריירה שלהן).וגם,אתה יודע מה? מודל לחיקוי.אז מאוד קל להכפיש את כל העדה אבל לא כך הוא.תחלואי החברה קיימים גם בתוך מערכת החינוך ממש כשם שהם קיימים בכל מקום בחברה ,אבל אולי דווקא פחות.
    ובאשר לחינוך המיני בבית הספר,גם כאן יש הרבה מה לחדש ולשנות,אבל יש לא מעט פרוייקטים וסדנאות שעוסקים בנושא,בחלקם מעורבים אנשי מקצוע טובים.נכון,יש הרבה מה לשפר ובודאי לאדם כמוך יש הרבה מה לתרום,אך לכתוב שהכל מונע עי פחד זו אמירה גורפת שעושה עוול להרבה מאוד אנשים.לכתוב שמערכת החינוך לא מתייחסת אל התלמידים עוד כבני אדם,זו האשמה גסה וגורפת.
    רוב מאמרך מוקדש למערכת החינוך ורק חלק קטן ממנו מוקדש להורים.תפקידם של ההורים לחנך,היום זה מאוד פופולארי שההורים זורקים את האשמה על מערכת החינוך ולא לוקחים על עצמם את האחריות,אמר זאת השבוע ראש עריית רמת השרון כשקבוצה גדולה של בני נוער נתפסה בשימוש בסמים וההורים הפנו אצבע מאשימה כלפי מערכת החינוך והיכן היו ההורים? בחברה הכאוטית היום ההורים זקוקים לליווי לא פחות ואולי יותר מילדיהם.אם ההורים צרכניים,גם ילדיהם יהיו צרכניים.משרד החינוך משדר לילדים שהם אובייקטים? ומה משדרים ההורים לילדים?
    ולמרות הכל,כמי שחשופה יום יום למפגש עם בני נוער רבים אני יכולה לאמר לך שרבים מהם יותר חכמים מאיתנו,רבים מהם יותר פתוחים ומשוחררים מדעות קדומות,סטיגמות ופחדים שאנו גדלנו בתוכם.זהו נוער שחשוף לטלויזיה ולאינטרנט,זהו נוער רב תרבותי,רב לאומי,נוער חד מחשבה,ביקורתי.נוער שמודע לזכויותיו,שלא חושש להביע ביקורת בפני מוריו והוריו.נוער שמקבל בטבעיות את האחר והשונה.נוער שרגיש לעוולות חברתיות וחלקו גם תורם ועושה לא מעט למען החברה.אז לזכות מי יש לזקוף זאת ?יש בי המון הערכה ואהבה אליהם,אינני חוששת מהם והם לא חוששים ממני ואני מורה במערכת החינוך ובאמת לא רוצה להעיד על עצמי,אני בטח עושה המון טעויות.
    טוב,זהו, הוצאתי את שעל ליבי
    וכל זאת אני כותבת לך באהבה רבה ושמחה על ההתעוררות שלך בנושא,כי כמו שכתבתי יש לך הרבה,הרבה מה לתרום באהבתך הגדולה,בידיעותך ובנסיונך.
    להתראות
    יפעת

    • תמרה אור סלילת
      תמרה אור סלילת says:

      הי יפעת
      ביטאת יפה את שגם אני הרגשתי ורציתי לכתוב.
      אוהד – הזעם שלך מובן והוא במקומו. אינני חושבת כמו דורון, שצריך תמיד לבוא באהבה והבנה. לפעמים צריך גם לדעת לעמוד על שלך, לפרסם דיעותיך ולהגן עליהן בנחישות. לפעמים גם צריך להילחם, וזה מה שאנו עושים עכשיו – נלחמים על הדמות העתידית של החברה האנושית, והרי זו מטרה ראויה מאד להילחם עבורה.
      יחד עם זאת, גם אני כמו יפעת הרגשתי מאד לא נוח עם הפניית רוב האשמה אל מערכת החינוך. חוץ מהעובדה שבמקרים רבים זה לא נכון, יש פה גם זריקת אשמה על האובייקט הנוח ביותר להאשמה, וזה מה שכולם עושים בעצם – ההורים, התקשורת, מי לא?
      גם אני מורה כבר 18 שנה ואני יכולה להעיד על עצמי ועל חברי שאנו מלמדים באהבה רבה ודואגים לכל תלמיד, לוקחים בחשבון את רגשותיו, רווחתו והבגרות הרגשית שלו. אין זה נכון שהציונים הם חזות הכל – הם רק הדבר המדיד היחיד. אבל בדרך לציון התלמיד לומד ליישם כלי חשיבה, מפנים משמעת עצמית הדרושה לכל הישג, הוא מרחיב את אופקיו ולומד על העולם שסביבו, על האנשים שסביבו וגם הרחוקים יותר, הוא לומד לקבל, ולכבד את השונה – ואם זה לא חינוך ברוח שדיברת עליה אז כנראה לא הבנתי את מה שכתבת.
      אני בהחלט מסכימה שצריך לשפר את שיעורי החינוך המיני בבית הספר ולדבר יותר על מערכות יחסים. אני באופן אישי, למרות שאינני מורה לחינוך מיני, מנצלת כל הזדמנות שהילדים מדברים על סרטים כחולים או גולשים לאתרים אסורים בחדר מחשבים כדי להסביר להם עד כמה הפורנוגרפיה היא מעוותת ופוגעת בהם. אני מקווה שיש עוד מורים שנוהגים כך.
      בידידות
      תמרה

  13. רבי אוהד אזרחי
    רבי אוהד אזרחי says:

    הנה קטע מהמשך המאמר:
    "אז מה צריך לעשות? ראשית כל – יש לקחת את הנושא ברצינות רבה ולהשקיע בו. יש למצוא ולהכשיר מורים מתאימים, גברים ונשים שמוכנים בעצמם לעבודה רצינית בתחום הרגיש הזה, של אהבה ומיניות ולא רק מהצד הביולוגי או המשפטי. שהרי אין די בלהגיד לנוער מתי מותר לגעת ומתי אסור על פי החוק. זה מגוחך. אהבה איננה עניין משפטי ומין איננו רק עניין ביולוגי, ואל לנו לנסות לטפל בהם בכלים לא מתאימים שנועדו מראש לכשלון. עלינו לחנך לאהבה בכלים של אהבה – על ידי אנשים שלומדים בעצמם כיצד לחיות אהבה אמיתית (לא תלותית ולא צרכנית), הכוללת בתוכה מיניות שמחה ובטוחה בעצמה. לשם כך יש לפתח צוותי הוראה שיעבדו ראשית כל על עצמם. לא יעלה על הדעת להניח לאחד כמוני, למשל, ללמד מתמטיקה: זה יהיה אסון! אני אנחיל לילדים לא רק טעויות בחשבון, אלא אף את השעמום הרגשי שמעורר בי המקצוע. מורה למתמטיקה צריך לשלוט בחומר הלימוד, אבל לא פחות מזה פשוט לאהוב חשבון ולשחות באלגברה ולהתלהב מטריגונומטריה. כנ"ל ביחס למחנכי האהבה: עליהם להיות בעצמם אנשים ששינו משהו עמוק בחיי האהבה שלהם, עליהם לדעת אהבה, להיות מומחים למין שמח, ובעצם להיות אנשים שעבדו על עצמם בנושא והגיעו לתוצאות בעלות משמעות. האם ככה נראית המורה היועצת המעניקה "חינוך מיני לנוער" בבית הספר בו לומדים ילדיכם? "

  14. נחשון כרמי
    נחשון כרמי says:

    שלום לאוהד ולכולם,
    קראתי בענין רב את הגירסא הראשונה והשניה וגם את התגובות.
    אני חושב שכדי להבין תופעה חברתית ולפעול בצורה אפקטיבית צריך להבין את הכוחות הפועלים. במקרה הנ"ל את המנוע של תופעת הצרכנות והחומרנות הקיצונית.
    את ההבנה הכי טובה של זה קיבלתי מקריאת ספרו של הרב ד"ר מיכאל לרנר spirit matters.
    https://www.reachandteach.com/store/index.php?l=product_detail&p=205
    לרנר מסביר איך הגענו למצב שההתיחסות לעולם כאל משהו שמשרת את הצרכים והגחמות שלי -כולל אנשים אחרים- לא נחשב לכשל חברתי אלא כמושא להערצה ומקבילה להצלחה. הוא מסביר איך התפישה הצרה הזו מעצבת את החינוך, יחסי העבודה, המשפחה וכל התחומים החשובים בחיינו.
    לרנר קורא לפרויקט של תיקון המצב: קו תחתון חדש.
    מה הוא מציע לגבי המשפחה ודברים אחרים אפשר לקרוא פה
    http://www.spiritualprogressives.org/index.php?topic=family
    לרנר מגיע לארץ לביקור בתחילת יולי. אם יש ענין אני יכול לארגן מפגש לשיחה איתו על שורשי הבעיה ופתרונות למערכת החינוך.
    בנוסף אני עצמי בעל תואר שני בחינוך למיניות. יש לי קשרים ענפים עם אנשי המקצוע המובילים בתחום בארצות הברית וגישה למאגרי מידע ותוכניות לימודים. אני אשמח לשתף פעולה עם מי שמעונין/ת להתחיל פרויקט של חנוך למיניות בריאה ובשלה בכל הרמות לתלמידי תיכון. לא בשמיים היא.
    אפשר להתחיל בהרצאה להורים שרובם כורעים תחת הדרישות של כלכלת השוק מחד ומפחדים מהמיניות של בני נוער מאידך ולכן לא עושים כלום.
    שבת שלום
    נחשון 054-9249297 ndcarmi at gmail.com

  15. יהוא
    יהוא says:

    שלום אבא- קראתי את המאמר, ואני מסכים ששיעורי החינוך מיני בבתי הספר באים ממקום לא טוב, וחוץ מזה שהם לא מלמדים על אהבה, הם בקושי מלמדים משהו בכלל. אני חושב שחוץ מלהתחיל לדבר עם הוריםן ועם מורים, עם בני הנוער ירצו את זה זה יעזור לעשות את השינוי ככה שכדאי להתחיל בדברים לנוער מחוץ למערכת החינוך ואז שבני נוער יעזרו לצעוק את הצעקה. נראה דברים כמו הקבוצת גברים/נשים, רק קבוצת נערים/נערות, יכול להיות דבר טוב ועוד פרויקטים, כי להתחיל את השינוי דרך הורים שכל החיים שלהם למדו משהו אחר, והמורים שגם הם למדו משהו אחר כל חייהם, יהיה שינוי קשה, ואם הנוער יעזור בשינוי זה יהיה עזרה גדולה.

  16. יניב
    יניב says:

    מאוד משונה שבחברה הדתית כלל אין חינוך מיני במתכונת המוקרת לציבור החילוני.
    אולם בציבור הדתי אין כלל דבר כזה תקיפה מינית, אונס למרות שבתקשורת החילונית מנסים להציג כאילו יש
    ואם מוצאים איזה משוגע שבמקרה יש לו כיפה על הראש או שהוא לבוש כמו תלמיד ישיבה אז מייד מנפחים את זה ועושים מזה כתבה בשערי העיתונים.

    אני למדתי בבית ספר חילוני ואת החינוך המיני העבירו נשים שבאו ומה לימדו שם?-איך לשים קונדום על חתיכת עץ שדימתה איבר של גבר, בושה וחרפה למשרד החינוך להביא תכנים כאלה לילדים או נערים
    זה לא מה שימנע הטרדות מיניות זה רק יגביר את זה.
    משרד החינוך הביא לנו חוק שאסור להתחתן לפני גיל 18 כאילו שיש לו זכות לזה.
    אבל שבן ובת חיים בייחד בלי נישואין ובלי כתובה שזה איסור חמור דאורייתה שדינו כרת על בעילת נידה.
    אילו לא היו מונעים בחוק על בן ובת להתחתן לפני גיל 18 אז היו מצילים רבבות מאיסורים חמורים.
    ילדים בדורות קודמים לא ידעו מה זה אונס, אלימות, סמים.
    עד שהקימו את המדינה אם השלטון הנוכחי.
    כל הקלקול הוא של 3 דורות.

Trackbacks & Pingbacks

  1. […] בתקופה האחרונה אני מרגיש שזהו זה. חייבים להוציא את הידע על אודות אהבה ומיניות לקהל הרחב, ובעיקר – לילדים ולמתבגרים. כי כשזה לא קורה – מה שקורה זה במקרה "הטוב" אונס עצמי של נפשות מתוסכלות שאונסות את עצמן, ובמקרה הגרוע יותר – אונס כלפי האחר. חלק מתלמידי הם מורים במערכת החינוך, וחלקם מעבירים תכנים גם במסגרת החינוך המשלים. מה שאני שומע מהם על מערכת החינוך בארץ מעורר בי פלצות. לכן כתבתי רשימה קטנה על חינוך מיני אמיתי לנוער, ושלחנו אותה היום למערכות המדיה. אני מקווה שהיא תתפרסם ותעשה גלים. אבל בינתיים – אתם מוזמנים לקרוא אותה ראשונים באתר שלנו כאן. […]

התגובות סגורות.