חינוך מיני (אמיתי) לנוער

חינוך מיני אמיתי

אוהד אזרחי מאי 2010

מהו חינוך מיני אמיתי לנוער?

רבי אוהד אזרחי, מרצה ומייעץ לחיי האהבה, מייסד "הגן- ביה"ס לאהבה וקבלה"

ריבוי מקרי האלימות המינית בקרב הנוער, שעלו לתודעה הציבורית בתקופה האחרונה, מחייב אותי לומר כמה דברים, שעלולים קצת להכאיב, אך הם באים מאכפתיות כנה: הנוער שלנו לא מקבל חינוך מיני אמיתי. חינוך מיני אמיתי הוא חינוך לאהבה. מין הוא דרך נפלאה לבטא אינטימיות, אך הוא חייב להיעשות בתוך הֶקשר חברתי ופסיכולוגי מתאים, כי אחרת הוא הופך למקור של סבל ומצוקה.

אולם החברה שלנו איננה חברה שמחנכת לאינטימיות או לאהבה. אנו חיים כיום בחברה שמעודדת תפיסה צרכנית, אגואיסטית והשרדותית, ולא בחברה שמלמדת את עצמה כיצד לאהוב. לכן הנוער שלנו לא מקבל חינוך מיני אמיתי. לעומת זאת, הוא נחשף בשפע לחינוך מיני מסוג אחר: חינוך לתוקפנות ולניכור, לצרכנות ולאגואיזם, שמועבר אליו ישירות מעולמם של "המבוגרים האחראים": הוריו, מוריו, גיבורי התרבות שלו ואנשי התקשורת – למעשה כל הגופים שהיו אמורים או יכולים לחנכו.

מערכת החינוך הקונבנציונאלית משדרת לילדנו השכם והערב שהם סוג של אובייקטים. אובייקטים שאמורים להיות "מוצלחים", והם יהפכו להיות "מוצלחים" רק אם יהיה להם ערך צרכני בעיניה של החברה המנוונת שלנו. כדי "להצליח" בחיים עליהם להשיג ציונים גבוהים בבגרות, עליהם להתאים את גופם לתבנית הרצויה (אנורקטית עבור הבנות), ועליהם לרכוש כמה מותגים אוויליים. אף אחד מהדברים הללו לא הופך כמובן את הנערים והנערות הללו לבני אדם מאושרים, לאנשים שיש בהם ערך מוסף כלשהו, שיש בהם שאר-רוח ואומץ לחלום חלומות גדולים על עולם טוב יותר, או יכולת אמיתית לגלות מי הם באמת.

התלמידים אינם נתפסים עוד כבני אדם אלא כמוצרי צריכה של מערכת החינוך. לכן אין פלא שכך הם גם לומדים להביט זה על זו: בנות נתפסות בעיני זכרים צעירים כחתיכות בשר נאה שניתן וראוי לצרוך. בשר שהחיכוך בו מאפשר להם לפרוק מתחים הורמונאליים בלתי נשלטים (כיוון שלא לימדו אותם מה אפשר לעשות בהם אחרת) ולזכות תוך כדי כך לקרדיט חברתי של צרכן בנות מובחר. חברות האשראי מלמדות אותנו שאם נצרוך יותר נהפוך מסתם פלסטיק לבן ל"זהב" או אפילו ל"פלטינה", ולמה שלא יעלה דירוג האשראי החברתי גם לנער מחוצ'קן שצרך הרבה בשר בנות צעיר ומשובח? הבנות מצדן לומדות גם הן לראות בעצמן אובייקט, מוצר צריכה, "חבילת שי" מיוחדת תנתן אולי לצרכן המובחר, אך לפני כן הן לומדות כיצד להציע מספר טעימות חינם, כדי לגרות את הצרכנים הפוטנציאלים להשקיע.

למרות כוונות טובות של מספר מורים יחידי סגולה (ולרוב גם אובדי עצות), בבתי הספר שולט בעיקר הפחד: פחד של המורים מהתלמידים, פחד של המנהל מתביעה אפשרית של ההורים, ופחד שמרבית המורים היו רוצים שיהיה לתלמידים כלפיהם – כי רק בתוך מבני הפחד הם מרגישים בטוח.

מערכת חינוכית ששולטים בה הפחד והניוון, במקום האהבה והחזון, איננה מסוגלת לחנך לשום ערך אחר מלבד לערכי הפחד וההשרדות. אבל חינוך מיני אמיתי הוא חינוך לאהבה! וחינוך לאהבה אינו התמכרות לצריכה של הזולת – גם לא לצריכה רגשית של בני הזוג שלנו.

אבל כיצד נוכל לחנך אחרת? הרשו לי לשאול שאלת תם: האם מורים ומורות שלא באמת חווים בביתם חיי זוגיות רצופי-אהבה, פתיחות ושמחה ולא נהנים מחיי מין עשירים וטובים יכולים לחנך את ילדנו למשהו אחר ממה שהם עצמם חווים בחייהם הפרטיים?

ועוד יותר פשוט: האם הורים, שחיי המין שלהם אינם בריאים, יכולים להעניק לילדיהם משהו, מלבד שחזור התסביכים שלהם עצמם – תסביכים שאת רובם גם הם ספגו מהוריהם ומוריהם? תסביכים שרק התעצמו ככל שהחברה שלנו הפכה למנוכרת ואגואיסטית יותר, כמו שחידק מסוכן מתרבה על מצע גידול משובח…

אם אנחנו רוצים להציל את ילדינו מסבל רב בכל הקשור לחיי האהבה, הזוגיות והמין שלהם אנחנו חייבים להתנער, ומהר. אנחנו חייבים להבין שכחברה אנחנו תקועים כרגע במערכת שמסוגלת רק לשחזר ולהעצים את תחלואיה עוד ועוד.

אז מה צריך לעשות? ראשית כל – יש לקחת את הנושא ברצינות רבה ולהשקיע בו. יש למצוא ולהכשיר מורים מתאימים, גברים ונשים שמוכנים בעצמם לעבודה רצינית בתחום הרגיש הזה, של אהבה ומיניות ולא רק מהצד הביולוגי או המשפטי. שהרי אין די בלהגיד לנוער מתי מותר לגעת ומתי אסור על פי החוק. זה מגוחך. אהבה איננה עניין משפטי ומין איננו רק עניין ביולוגי, ואל לנו לנסות לטפל בהם בכלים לא מתאימים שנועדו מראש לכשלון. עלינו לחנך לאהבה בכלים של אהבה – על ידי אנשים שלומדים בעצמם כיצד לחיות אהבה אמיתית (לא תלותית ולא צרכנית), הכוללת בתוכה מיניות שמחה ובטוחה בעצמה. לשם כך יש לפתח צוותי הוראה שיעבדו ראשית כל על עצמם. לא יעלה על הדעת להניח לאחד כמוני, למשל, ללמד מתמטיקה: זה יהיה אסון! אני אנחיל לילדים לא רק טעויות בחשבון, אלא אף את השעמום הרגשי שמעורר בי המקצוע. מורה למתמטיקה צריך לשלוט בחומר הלימוד, אבל לא פחות מזה פשוט לאהוב חשבון ולשחות באלגברה ולהתלהב מטריגונומטריה. כנ"ל ביחס למחנכי האהבה: עליהם להיות בעצמם אנשים ששינו משהו עמוק בחיי האהבה שלהם, עליהם לדעת אהבה, להיות מומחים למין שמח, ובעצם להיות אנשים שעבדו על עצמם בנושא והגיעו לתוצאות בעלות משמעות. האם ככה נראית המורה היועצת המעניקה "חינוך מיני לנוער" בבית הספר בו לומדים ילדיכם?

לאור התגובות שקבלתי כאן – ערכתי מחדש את הדברים. והנה הגרסה החדשה. תודה למגיבים… אוהד