על בדידות ומדיטציה בחיי הזוגיות

על בדידות במערכת היחסים

אוהד אזרחי 2010

הרבה אנשים נכנסים לזוגיות מהסיבות הלא נכונות. מה הן "סיבות לא נכונות"? סיבות לא נכונות מכניסות אותנו למערכת יחסים כאשר אנחנו לא באמת מוכנים לכך, או כאשר מה שאנחנו מחפשים באמת זו לא הזוגיות, אלא משהו אחר. זה קצת כמו לקנות פרה בשביל כוס חלב, אבל זה עוד מילא – כי לפחות הפרה באמת נותנת חלב. אבל במקרה של זוגיות לפעמים זה כמו לקנות פרה בשביל כוס מיץ תפוזים, ואז לנסות לסחוט את העטינים של הפרה המסכנה שוב ושוב בתקווה שהיא תתן מיץ תפוזים, וגם להתעצבן עליה שהיא נותנת רק את אותו חלב כל הזמן, ולא מיץ תפוזים, ואז להתאכזב ממנה – כי הרי חשבתי שהיא נותנת מיץ תפוזים, והנה – היא נותנת רק חלב, חלב, חלב וזה הכל…

ככה זה לפעמים בזוגיות. אנחנו קונים את ה"מוצר" הזה כמו זומבים, כי מישהו הבטיח לנו אי שם במחוזות ילדותנו שה"מצור" הזה יפתור לנו את כל הבעיות. ואז, לא רק שהזוגיות לא פותרת את כל הבעיות – אלא היא עצמה הופכת לבעיה גדולה, שמוסיפה אמנם עניין לחיינו, אך מוסיפה פעמים רבות גם סיבוך גדול והרבה סבל.

ושלא תבינו אותי לא נכון – אני לגמרי בעד חיי אהבה וזוגיות עמוקה וטובה – אני יודע, מניסיון של הרבה שנים, שאין ריפוי גדול הריפוי כמו שהלב עובר בחיי זוגיות נכונה. אבל כאשר הזוגיות לא נכונה, או כשנכנסים אליה מהסיבות הלא נכונות – זה הופך למוקד של סבל.

בדידות

אחת הסיבות הלא נכונות שבגללה נכנסים אנשים פעמים רבות למערכות יחסים זו הבדידות. קשה לאנשים לסבול את הבדידות, ולרבים מאתנו נדמה שזוגיות היא משהו שירפא את הכאב הנורא של הבדידות. נדמה לנו שאם רק נחיה בזוגיות לא נהיה בודדים.

ואכן כבר התלמוד מכיר את הנטייה האנושית הזו, וקובע כי דרך החשיבה הרגילה של בני האדם היא שעדיף לשבת בשניים מלשבת לבד, או בלשון הפתגם הארמי: "טַב לְמֶיתַּב טַן-דּוּ מִלְמֶיתַּב אַרְמֶלוּ" (= 'טוב לשבת בשניים מלשבת כאלמנה'. מסכת קידושין זא).

אלא מה? שכאשר ברחנו אל הזוגיות מפחד הבדידות מה שקורה פעמים רבות זה שאנחנו עלולים לגלות שלא רק שזה לא עזר, אלא שעכשיו אני פתאום בודד או בודדה בתוך מערכת היחסים…

הלב שלנו סובל מבדידות איומה כאשר אנחנו מוצאים עצמנו גרים פתאום באותו בית עם איזה אדם "זר", שהתחתננו איתו. אדם שלא באמת מרגיש אותנו, שלא ממש מתעניין במה שקורה לנו בלב, אנחנו גרים עם אדם שאיננו מסוגל להכיל אותנו באמת, שאיננו מסוגלים לגלות לו את מצפוני לבבנו, אדם שגם בפניו אנו נאלצים להעמיד פנים, ואז לא רק שהבדידות לא מתרפה – היא עוד מחריפה.

חצי כפול חצי

כשאדוה ואני ראיינו את חברי הטוב רפיק לתכנית הרדיו "זיגזוג" (אדוה לוי גושן היא שותפתי להגשת תכנית הרדיו "זיגזוג", העוסקת בזוגיות ומערכות יחסים ב"רדיו מהות החיים"), העלה רפיק בחכמתו כי רבה נוסחה מאד פשוטה העוסקת בחיי הזוגיות: אם כל אחד מבני הזוג מגיע לזוגיות כשהוא שלם עם עצמו, הרי שאז לא רק שאחד ועוד אחד שווה שניים, אלא שאז מתרחש הנס שבו אחד ועוד אחד שווה שלוש! אבל אם כל אחד מבני הזוג מגיע למערכת היחסים כשהוא לא שלם עם עצמו, הוא רק חצי ממה שהוא, אז מתרחשת הנוסחה האיומה שבה חצי כפול חצי שווה רבע! ומה שקורה הוא שמערכת היחסים לא מגדילה אותנו אלא מקטינה אותנו, את שנינו, וכל אחד מאיתנו סובל. גאון הבנאדם!

עכשיו אני רוצה לעשות פירוש רש"י לדברי חברי הטוב רפיק ולומר שעל המצב שבו אחד + אחד = שלוש, כבר נאמר בתלמוד בשם רבי עקיבא ש"איש ואישה זכו שכינה ביניהם". השכינה היא הגורם ה"שלישי" במערכת היחסים, כשמדובר במערכת יחסים טובה, מה שנקרא "זכו". חבר אחר שלי – איש זקן וחכם בשם ג'ק צימרמן שחי בהוואי ומעביר מדי פעם סדנאות מרתקות בארץ כתב בספרו Flesh and Spirit שבמערכת יחסים יש תמיד גם את "השותף השלישי", שהוא הזוגיות עצמה, ולפעמים צריך לבחון לא רק מה אני אומר ומה את אומרת, אלא גם מה "הזוגיות שלנו אומרת".

אבל כשאנשים בורחים אל הזוגיות מפני מפלצת הבדידות, הם רק חצי כפול חצי, שמקטין את עצמו והופך לרבע. לפעמים האדם הזר ביותר לנו זה אנחנו עצמנו. לכן אנחנו בתרבות המערבית נוטים כל כך לברוח מלהיות לבד עם עצמנו, ואם חלילה יש לנו זמן לבד – מייד למלא אותו באינטרנט, או טלוויזיה, או מוזיקה, או טלפונים. כל מיני טכנולוגיות מתוחכמות שנועדו להבטיח שחלילה לא נשאר סתם ככה לבד עם עצמנו – כי אז בודאי נשתעמם, כי 'עצמנו' זה מישהו שמשעמם אותנו עד מוות, והוא זר לנו, וקשה לנו להיות ככה לבד עם ה'עצמנו' הזה, אז אנחנו בורחים מפניו אל המדיה.

אז מה התרופה לבדידות?

להפוך בדידות להתבודדות

כבר לימדו המיסטיקאים כולם, ביהדות ומחוצה לה, כי התרופה לבדידות איננה מצויה בלברוח מפניה אל החברה, ולעסוק בשיחות חולין ריקות מתוכן, שמנהלת קבוצת אנשים הבורחים מעצמם אלו עם אלו. התרופה לבדידות היא לקחת אותה בשני חופניים ולהפוך בדידות להתבודדות.

"התבודדות" היא אחת המילים בעברית של המקורות שלנו שניתן לתרגם כמדיטציה. רבי אברהם בן הרמב"ם כותב למשל בספרו "המספיק לעובדי ה'" פרק שלם על נושא ההתבודדות, ובו הוא מבחין בין ההתבודדות החיצונית, שמשמעה פרישה מהציבור וישיבה לבד במערות או במקומות פולחן, ובין מה שהוא מכנה "התבודדות הנפש הפנימית", שהיא העיקר, ובה האדם נכנס אל תוך עצמו, מתרחק מהסחת הדעת של החושים החיצוניים ומוצא את אלהים בתוכו.

התבודדות אמיתית, או בלשון ימינו "מדיטציה", היא אחת התרופות הטובות ביותר לזוּגִיוּיוֹת שעלו על שרטון, ואם עוסקים בה לפני שנכנסים לזוגיות ועולים על שרטון – מה טוב! (על היחס בין המושג המערבי "מדיטציה" ושיטות ההתבוננות הפנימית בקבלה כתבתי מאמר לפני מספר שנים, וניתן למצאו כאן).

מדיטציה נכונה מחזירה את האדם אל עצמו, אל הנקודה הפנימית שלו. מי שעוסק בהתבוננות פנימה מפסיק להתעניין כל כך בלהשליך החוצה האשמות וציפיות. הוא חוקר את נפשו שלו ומגלה בה מעמקים ורבדים שונים. הוא מפסיק להיות זר לעצמו, ומפסיק לבקש לברוח מהלבדיות, כי גם בהיותו לבד אין הוא בודד. הוא מגלה את האלהי שבתוכו. הוא לא בודד יותר. תמיד יש איתו נוכחות.

מי שעוסק במדיטציה, והופך בדידות להתבודדות, יכול לגשת לחיי האהבה ממקום שלם, ולא ממקום של חסר. לכן כשהוא יגיע לחיי הזוגיות הוא לא יהפוך ל"משאבת אנרגיה" עבור בן או בת הזוג. אדם כזה בא מוכן כדי להביא את כל כולו לחיי האהבה. הוא מגיע כמי שחוקר את נפשו ומוצא בה אלהים, ומוכן ומשתוקק לחקור את חיי האהבה ולמצוא גם בהם את השכינה, כדברי רבי עקיבא, שעסק רבות ועמוקות בסודות התורה: "איש ואישה שזכו – שכינה ביניהם".

 

אז המלצה סופית: לעסוק במדיטציה ועבודה פנימית! זה טוב מאד לפני החתונה, וזה מציל נפשות ממש אחרי החתונה. המערכת הזוגית ממילא לא תפתור את האדם מקללת הבדידות המכרסמת, ורק אם ילמד להפוך את בדידותו הקיומית להתבודדות פנימית יוכל להעשיר את חייו באהבה שבאמת תפרח ותביא מזור וריפוי ללבבו, וברכה גדלה לחברה בה הוא או היא חיים.

2 תגובות
  1. עידו
    עידו says:

    מאמר נפלא!
    אני חושב שכדאי (לנסות) לבוא שלם לכל אינטרקציה עם מה שסביבנו, ולא רק לזוגיות…

התגובות סגורות.