קצב והצביעות המינית של החברה הישראלית

קצב, נשיא מדינת ישראל הורשע באונס ונכנס למאסר. עם המאסר המתוקשר הזה עברה החברה הישראלית כולה קתרזיס משחרר של עריפת ראשים ציבורית, וחזרה לשגרת יומה. שגרת יומה של אותה חברה ישראלית-מערבית תייצר בקרוב את המנהיג הבא שיחטא בניצול מיני, כי קצב או קלינטון או הרב מוטי אילון או הרב גפני בשעתו אינם תופעה של סטייה פרטית. כל אלו ואחרים הם תוצרים מובהקים של חברה שלמה שקשה לה להודות בכך שאין היא יודעת מה לעשות עם כל הנושא הזה של מין וזוגיות.

בתפיסה החסידית כאשר מנהיג חוטא הוא לא מייצג בכך רק את עצמו הפרטי אלא גם רבדים בלתי מודעים של החברה אותה הוא מנהיג: "אשר נשיא יחטא… לאשמת העם, כי כל דור ודור ודורשיו הם שורש אחד, כמו משה רבינו עליו השלום עם דורו, כן כל דור ודור לפי דורשיו, והדורשין לפי הדור" (הבעל שם טוב על התורה, לפרשת ויקרא)

החברה שלנו עדיין מנסה לחלום לעצמה חלומות שווא, השאובים מסיפורי הילדים החינוכיים כביכול עליהם גדלנו – חלומות על אנשים שהתחתנו וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. בפרט נכון הדבר ביחס לדמויות ציבוריות – מנהיגים פוליטיים או דתיים – שמהם דורשת החברה באופן די מלחיץ לנסות ולקיים בפועל את המיתוס הזה ולהציג, לפחות כלפי חוץ, את עצמם כ"משפחה למופת".

כולנו יודעים שבמציאות הריאלית החברה המערבית כולה רחוקה מאד מלענות על ציפיות אלו: אחוזי הגירושין גבוהים מאד. גבוהים מהם אחוזי הבגידות והרומנים הסודיים (בפרט אלו שלא נחשפים: יש הטוענים כי שלושה מכל ארבעה זוגות בארץ מתמודדים עם בגידה). גבוהים משניהם אחוזי הזוגות החיים אמנם יחד, אך חייהם הזוגיים נטולי שמחה ונטולי תשוקה. לפעמים הם אף נטולי אהבה.

שום דבר לא מצדיק בעיני אונס, כמו גם כל גילוי אחר של אלימות וכפיית רצונו של אדם אחד על זולתו. אבל האם שאלנו את עצמנו מה יכול היה כבר אדם כמשה קצב לעשות עם הדחף המיני הגדול שלו? האם אנחנו באמת חושבים שיחסיו עם גילה אשתו אמורים היו, או מסוגלים היו, לספק את כל  צרכיו המיניים ואת כל כמיהתו לכל מה שאישה מייצגת? אם התשובה על שאלה זו שלילית, כי אז מה היינו מציעים לו לעשות?

להתגרש ולמצוא אישה אחרת? אולי… אבל רוב הסיכויים שזה היה מסבך את מצבו מאד (כי הרי הוא היה שבוי בצורך להראות שיש לו "משפחה טובה" כפי שדורשת החברה בה גדל).  וחוץ מזה מן הסתם הוא היה משחזר את אותן בעיות גם עם האישה החדשה והסיפור היה חוזר על עצמו.

האם היינו מציעים לו לשכור, בדיסקרטיות, את שירותיה של נערת ליווי? אולי… אבל הרי היינו גם מאיימים עליו תוך כדי כך ש"כמובן אם נתפוס אותך, חביבי, עם נערת ליווי נערוף את ראשך"… ומעבר לכך – את הזנות אנחנו מחזיקים עדיין מחוץ לחוק, כי כחברה אנחנו עדיין חושבים שמין מותר באמת רק במסגרת הזוגיות המונוגמית המופלאה שלנו, גם אם היא לא ממש עובדת אצל רוב הזוגות הנשואים באושר ועושר…

בחברה שלנו אנשים רבים, גברים ונשים, נמצאים בלחץ אטומי בכל הקשור לצרכים המיניים שלהם ולכמיהות האינטימיות שלהם, שפעמים רבות אין להם מענה סביר בגבולות "הנורמה". נכון – הפער בין להיות מתוסכל מינית לבין לעשות מעשים של אונס, כפיה, שקר, וכזב הוא משמעותי, אבל האם החברה שלנו מוכנה לקחת אחריות על כך שתסכול מיני הוא מצב בילט-אין בתוכה? על כך שהיא מביאה את אנשיה (ומנהיגיה) למצבים בלתי סבירים? מצבים שבהם הם נאלצים לבחור בין תחושה של מוות פנימי בתוך גבולות הנורמה, לבין חציית גבולות הנורמה כדי להרגיש שהם באמת חיים? כשאותם אנשים אוזרים אומץ וחוצים לבסוף את גבולות הנורמה הם מרגישים בפנים כ"עבריינים" גם אם עדיין לא עברו על החוק, אבל הם כבר מאבדים פרופורציה ומאבדים בהירות ביחס למה נכון ומה לא נכון (כי ממילא החברה אומרת ש"הכל אסור").

אז הנה כמה עובדות בלתי מדוברות שלדעתי כדאי לשים אליהן לב:

  1. מונוגמיה היא תופעה יחסית חדשה מבחינת המין האנושי. מחקרים חדשים טוענים כי בשחר הפרה-היסטורי של המין האנושי היינו הרבה יותר קרובים לצורת הסדר החברתי של קופי הבונובו (מכירים? אם לא אז חפשו באינטרנט מידע על חיי המין של קופי הבונובו, הקרובים ביותר מכל הפרימאטים לאדם מבחינת מבנה הDNA, ותגלו כמה דברים מעניינים).
  2. מבחינה היסטורית, עם צמיחת הפטריארכיה, גברים לא היו מחויבים על פי רוב לחיות חיים מונוגמיים. זאת אף אם הם כפו מונוגמיה על נשותיהם, כנהוג למשל בחברה היהודית, המתירה לגבר לשאת מספר נשים ואינה מתירה זאת לאישה (בעולמם של יהודי המזרח, עליהם נמנה משה קצב, המונוגמיה נכפתה רק לפני כמה עשרות שנים על ידי חוקי מדינת ישראל)
  3. שליטים ומנהיגים הם לרוב אנשים עם אנרגיה גבוהה וגם תשוקה חזקה. בין היתר משום כך שליטים ומלכים נהנו באלפי השנים האחרונות מחיי מין מגוונים. הם היו נשואים למספר נשים ובנוסף היו להם פלגשים ומאהבות רבות. כיום אולי רק צרפת נוהגת לראות בעין יפה את העובדה שהנשיא שלה עושה חיים… שאר מנהיגי העולם אמורים להחביא את תשוקתם ולגלם את מיתוס ה"משפחה למופת".
  4. האדם הוא יצור מיני וככזה חייב הוא למצוא דרך לחיות חיי מין מספקים. כשאין הוא זוכה לכך הוא עלול להפוך מריר, נרגן, עצבני ואף אלים. הדבר נכון כלפי גברים ונשים כאחד.

קצב ושאר המנהיגים שנתפסו עם המכנסיים למטה אינם מקרים פרטיים בעיני, אלא יצוג של חברה חולה שלימה. חברה צבועה. חברה שמנסה להציג חזיון שווא, שהיא עצמה יודעת שלא באמת עובד. חברה שמשדרת גירויים מיניים לאזרחיה ללא הרף, אבל לא מאפשרת להם לממש את תשוקתם אלא בתוך מסגרת הנישואין המונוגמית הצרה, שלרוב איננה ממש מגלמת את ערס התשוקה אלא את הרס התשוקה.

ברור שאדם כמו קצב לא יכול להיות נשיא, ושעליו לשאת בעונש על מעשי האונס בהם הורשע. אבל אני חושב שכחברה הגיע הזמן שנכיר בכך שהקודים הבסיסיים שלפיהם אנחנו מנסים לפעול בכל הנוגע למיניות האדם לא באמת עובדים טוב עבורנו.

לדעתי ניתן היה ליצור חברה עם הרבה פחות מקרי אלימות בכלל (ולא רק עם פחות מקרי אונס) חברה עם הרבה פחות שקר ובגידה, אילו היינו חוסכים מעצמנו את הפוריטניות ומגלים מחדש את היופי, האהבה והחירות הכרוכים במיניות האדם מעבר לכבלי הדתות המונותאיסטיות.

אבל בשביל זה עלינו להעז וללמוד את עצמנו מחדש. לנסות להבין מחדש מה זה להיות אדם, כיצד  יכולה חברת אנשים להתקיים בשלום וכיצד נכון לנו כיום לחיות ולנהל את חיי האהבה שלנו? מה באמת יכול להביא מזור למחלת המין הנפוצה ביותר כיום – מחלת הפחד, הבושה והאשמה?

 ————

תוספת למאמר לאחר התגובות שקבלתי:

הפוסט הקודם שלי שעסק בפרשת קצב זכה לתגובות רבות מכם – הקוראים. רוב התגובות נשלחו אלי ולא נרשמו כתגובה בדף באתר, וחבל. היו ששבחו וראו בזה "מילים כדרבנות" (הביטוי חזר על עצמו בכמה תגובות) והיו שהזדעזעו וכעסו והתנגדו מאד. אני לא מאלו שחושבים שכולם צריכים להסכים איתם. אני כתלמיד לחכמים מכיר בחשיבותה של המחלוקת, כשהיא לשם שמים. כלומר – כשכל צד שומע באמת מה אומר הצד השני, ובאמת רוצה לברר את האמת, ולא דווקא לצאת מנצח. אצל לא מעט מהתגובות שבטאו כעס כלפי הדברים שכתבתי הרגשתי שלא באמת קראו מה אני אומר. כאילו המאמר הקצר ההוא לחץ להם על כפתורים שהניבו תגובה אוטומטית של כעס ותוקפנות, תגובה שאיננה קשובה באמת למי שאני ולמה שאמרתי. כמו שאמר רבי נחמן מברסלב על החולקים עליו: :"הם יצרו לעצמם נחמן כזה, דמות כזו של נחמן, והם חולקים עליו. והאמת היא שעל הנחמן הזה גם אני חולק…".

אז למען הסר ספק: אונס = רצח בעיני. אין שום הצדקה לאונס כשם שאין שום הצדקה לרצח. ברור? כדי למנוע מקרים עצובים כאלו עלינו להבין לא רק את הקרבן, אלא אף את התוקפן ואת עולמו הפנימי, ולא להסתפק בלומר שהוא רשע ואלים ושוביניסט. אם לא נעשה זאת לעולם לא נבין מה מוליך אנשים לפשע. זה נכון כלפי כל פושע, ובפרט כשהוא היה הנשיא של המדינה שגם אני נמנה על אזרחיה. בעל כרחי – הוא היה גם הנשיא שלי. המאמר בא לומר שכשהנשיא הוא פושע – הוא לא רק אדם פרטי. הפשע שלו מייצג בעיה אנושה בחברה כולה. זה פשוט. אחרת אדם כזה לא היה הופך לנשיא. ואני מבקש להצביע על כך שלא רק שיש לנו כחברה בעיה קשה של אלימות, ושל דיכוי נשים (על זה הרי מדברת גם התקשורת השכם והערב. לא צריך אותי בשביל זה), אלא שיש לנו בעיה עמוקה יותר של רדידות משוועת בכל הקשור למערכות יחסים. וזו בעיה עולמית, לא רק ישראלית. התרבות שלנו לא קלטה עדיין שמערכות יחסים זה דבר שכדי שיצליח הוא דורש לא רק "משמעת וחוקים" אלא רמה גבוהה של אינטליגנציה רגשית ושל אינטליגנציה ארוטית. יש כזה דבר – והוא עדיין לא נלמד בשום מערכת חינוכית, לצערי הרב. לכן רוב החברה שלנו מתוסכלת מהבחינה הארוטית (כשאני אומר "ארוטית" אני לא מתכוון רק מינית – אלא לכל הקומפלקס הרגשי-תודעתי-יצרי שכרוכים בו געגועים עמוקים לקרבה ואהבה ואחדות, שלרוב אין להם מענה גם במסגרת הנישואין הרגילה של רבים וטובים).

דרך חיים רוחנית מחייבת בעיני יכולת התבוננות על עולמו הפנימי של "האחר" מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר, גם אם ה"אחר" הוא הנשיא לשעבר, וגם אם הוא מחבל פלסטיני וגם אם הוא מתנחל לאומני. פשוט כי הוא אדם, והוא חלק ממרקם החיים שגם אתם ואני חלק ממנו. לכן המחלה שלו היא המחלה שלי (כפי שהיה אומר כל איבר בגוף כלפי מחלתו של איבר אחר באותו גוף) ולכן הריפוי שלו הוא חלק מהריפוי שלי. במובן זה גם קצב הוא אני, וגם א' ממשרד התיירות היא אני. אינני סבור לרגע שקצב (שהוא חלק ממני) לא צריך לשבת בכלא. שם מקומו! אולי אמנם לא באגף ה"תורני" דווקא, אלא באגף שיעזור לו להבין את עולמו עמוק יותר. הייתי שמח שהאסיר קצב יזכה להשתתף למשל בתכנית מדיטציית ויפסנה, כשם שקרה במספר בתי כלא בהודו, בהם גם אסירים כבדים החלו לגלות כך את עולמם הפנימי, כתוצאה מריטריט ויפסנה שהוצע להם חינם בכלא. למשל.

10 תגובות
  1. אילן
    אילן says:

    אוהד, דיברת על צד אחד של הבעיה. לדעתי חשוב יותר לתת את הדעת לחינוך המיני הקלוקל בחברה שלנו. חינוך שלא מלמד גברים לראות בנשים אדם, אלא אך ורק כלי לסיפוק צרכיהם.
    שלא לדבר על התרבות הכוחנית בישראל שבה בעל הכוח חושב שמותר לו לעשות מה שהוא רוצה, למי שהוא רוצה (אולי בעולם שנשלט על ידי נשים וגברים יחד זה היה נראה אחרת?).

    אך יחד עם הכול הדגש החשוב ביותר הוא שאף אחת מהטענות החברתיות האלו איננו תירוץ, הצדקה או לגיטימציה לאונס.

  2. איציקי
    איציקי says:

    אוהד, והצביעות המוסרית של הבלוג שלך.

    מקומם.
    מאוד מקומם.

    לרגע, מי שקרא את העמוד הזה הרגיש צורך לרחם על נפשו הגבוהה של קצב, על הדחפים העצומים שעליו לדכא, ועל גילה האומללה שלא מספקת את כל מה שאישה היתה אמורה אליבא דקצב לספק. ולרגע, היה נראה שאולי השופטים היו צריכים לדון את קצב לעונש קל יותר – בגלל היותו איש ציבור עם דחפים מיניים חזקים מגדר הרגיל.

    בדרך אוהד, עשית כמה טעויות לוגיות ומוסריות. ראשית, החברה הישראלית לא צבועה. בין האישים הבולטים מבחינה מינית (ללא קשר אם אכן הם מעוגנים במציאות) יש את שמעון פרס וביבי נתניהו. ומה לעשות, הם לא הואשמו באונס. מקסימום את ביבי האשימו בבוגדנות. אנחנו מבינים את ההבדל. כך, שאנחנו לא ממש צבועים. (בכוונה אני לא מציין את דיין). ומצד שני, ישנם סדרה שלמה של אנשים ציבוריים מהמעלה הראשונה, שדווקא ידעו לראות בנשותיהם את אידיאל הנשיות, והמקור לעוצמה שלהם: מנחם בגין, אריק שרון (על נשותיו), בן גוריון, יצחק רבין ועוד.

    אין ספק, שדיעותיו מוטות, וכאן כשלת בניתוח ההשלכות של האג'נדה שלך, ושימוש בה כפריזמה לעיוות הסוגיה האומללה של קצב. שמקומו הראוי הוא באגף הרוחני של בית הכלא.

    תעשה לנו טובה. ואף פעם, אף פעם אל תדבר, ואפילו לא מעט בתירוצים של אנסים. אונס הוא מעשה מחריד. והקשר בינו ובין הרוחניות אליה אתה מטיף הוא עוד רחוק יותר. מיניות נעשית תשוקה בלבד.

    מזעזע אותי שהצלחת להקל ולתרץ את מעשי האונס, הבגידה, והשקרים של קצב.

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      קריאה בלתי משוחדת בטקסט שכתבתי תראה לכל בר דעת שלא ניסיתי ולהקל על קצב, ולא לתרץ חלילה שום מעשה של אונס או של אלימות או של כפיה כלשהי. אונס = רצח בעיני. האם אוכל לומר זאת ברור יותר?
      מה שביקשתי להאיר זה את העובדה שקצב בהיותו נשיא (מודח) איננו רק אדם פרטי, אלא הוא מסמל של חוליים שקיימים בחברה כולה. אכן – לא רק החולי ביחס לאי ההבנה של המיניות אלא גם חולי האלימות, הכפיה ואי ראיית האחר, שאנחנו כחברה מאד מאד לוקים בו. והדת היהודית בגרסתה הנוכחית מייצרת הרבה עיוורון ביחס לאחר – ביחס לגוי, לערבי, להומו, ללסבית ובכלל זה גם לנשים ולצרכיהן ולרגשותיהן.
      ניסיתי לבקש שכחברה לא רק נעשה את קצב רשע, אלא נראה את האחריות הכוללת שלנו ליצירת המבנה המעודד אנסים, ובכלל אלימות על רקע מיני, להופיע.

      אני מקווה שהובנתי הפעם נכון

  3. שלי
    שלי says:

    אונס הוא פורמט של כוח ושליטה
    אונס הוא כוחניות גברית על העוצמה הנשית. אין קשר למיניות. אלו יחסי אימה.
    הבעיה של קצב היא לא מיניות מוגברת אלא חוסר שליטה עצמית. מצער אותי לדעת שלא מבחינים בין השנים, ואפילו אנשים מודעים חלקית, טועים בכך.
    קשרת מין בשאינו מינו…תרתי משמע

    • Vano
      Vano says:

      שלי,
      אוהד לא הגיב ובצדק להמשך דבריך.. את לא ניהלת דיאלוג, לא התכתבת עם שאלותיו.. שבת וחזרת והדגשת את אותם דוגמות(Dogma) שפרסת בתגובה הראשונה.

  4. אורנה
    אורנה says:

    אני מסכימה עם שלי. אני חושבת שהכתבה מערבבת באופן לא אחראי מספר נושאים, חשובים וצודקים בפני עצמם-אחד עם השני.
    ישנו דיכוי כולל על המיניות, כשם שישנו דיכוי כלפי נשים וכלפי הטבע וניתן למצוא דרכים רבות להקביל ולקשור את צורות הדיכוי הללו אלו באלו. כולן מפירותיה של השליטה והחשיבה הפטריארכלית.
    אולם חשוב מאד לזכור ולדעת שרובם הגדול של האנסים מבצעים את פשעם לא בגלל מחסור במין, שאותו הם יכולים להשיג לרוב בדרכים חוקיות ומגוונות, כי אם בשל דחף להשפיל ולשלוט ומתוך שנאת נשים.
    לכן הקישור של אונס עם מחסור במין בפירוש מעוות וחוטא לאמת.
    אני מסכימה שדיכוי המיניות הוא חולי חברתי שיש לתת עליו את הדעת לכשעצמו,
    אולם ריבוי מקרי האונס אינו משקף רק אותו, כי אם חושף פתולוגיה חברתית עמוקה וקשה ממנו, המעורבת לא רק בחוסר סיפוק ותסכול, כי אם במלחמה אלימה בין המינים.
    אין לראות את המתקפה על קצב כהתנפלות על מי שמנסה לבטא את מיניותו כנגד הציפיות אלא כהוקעה של התנהגות גברית נפוצה המוצאת את סיפוקה הנפשי במעשה שיש בו הצהרה של שמירת העליונות החברתית הגברית באמצעים של כח פיזי, כפייה, השתקה ובושה.

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      שלום אורנה. אני באמת תוהה מאיפה את בטוחה ש:"רובם הגדול של האנסים מבצעים את פשעם לא בגלל מחסור במין, שאותו הם יכולים להשיג לרוב בדרכים חוקיות ומגוונות" ? באמת? חוקיות ומגוונות? כמו מה? (אני לא ציני. אני באמת שואל).
      וככלל – לא נראה לי שיש כאן אשם אחד, כמו "קצב". זו תגובה קטארטיט של המון משולהב שמסרב להביט במראה. ולא נראה לי גם שיש צד אחד אשם במצב המביש בו אנו נמצאים – "הגברים". תבניות ההתנהגות של נשים בחברה הפטריארכאלית לוקחות חלק ביצירת החוליים החברתיים והאקולוגים שלה. כמו שנאמר it takes two for tango

  5. גלעד
    גלעד says:

    אוהד, אתה איש אמיץ ויקר. מילים חדות וחזקות. הלוואי שהרשימה הזו תעורר לפחות כמה אנשים לחשיבה.

התגובות סגורות.