על גברים, קנאה ואלימות

על גברים, קנאה ואלימות

אוהד אזרחי מאי 2010

יש אומרים שקנאה היא סימן מובהק לאהבה. אבל אני לא סובר כך. קנאה, לעניות דעתי, היא סימן מובהק לרכושנות, אלא שכבר מזמן בלבלנו בין אהבה ורכושנות בתרבות שלנו.

אהבה איננה רכושנות
תרבות שרואה באיש "בעל" של אשתו מנציחה את התפיסה הרכושנית בשפה. לא לחינם התנגד לכך כבר לפני אלפי שנים הנביא הושע כשאמר "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא…תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" (הושע, ב' י"ח)

גם בן גוריון במסמך רשמי משנת 1953אל שר האוצר דאז הציע לשנות את השפה הרשמית במסמכי המדינה ולא להשתמש יותר במונח "בעל" – בעקבות המלצתו העתיקה של הנביא הושע. אבל להושע הנביא לא שמעו וגם לבן גוריון לא הקשיבו, ועדיין אנחנו חיים בתרבות העובדת לבעל, וסוגדת למושגי הבעלות.

"קשה כשאול קנאה"

אהבה היא נתינה, והיא רחוקה מאד מרכושנות. לכן כשאני אוהב את ילדיי אני לא מקנא בכך שיש להם חברים ועיסוקים אחרים, להיפך – אני שמח בשבילם. אבל באהבה זוגית התבלבלנו, ובמקום להעניק אהבה אנחנו מייד תופסים את בן או בת הזוג שלנו כאובייקט המיועד להעניק לנו אהבה (שהיא מצרך מאד חשוב לנפש האדם), וכמו ילדים קטנים – אנחנו רוצים שיאהבו רק אותנו!

רוח טהרה או טומאה?
בתלמוד קיימת מחלוקת בין החכמים על אודות הקנאה הזוגית: יש מי שסובר שרוח הקנאה הנכנסת בגבר המקנא לאשתו "רוח טהרה" היא, ויש מי שסובר ש"רוח טומאה" היא (בבלי, סוטה, גא). אני מסכים לחלוטין עם הסוברים שרוח הקנאה רוח טומאה היא. רוח הקנאה היא רוח שגורמת לכל כך הרבה שקרים ופחדים, צער ואלימות, כאב ואבדן בחברה האנושית, עד שאינני יכול להבין כיצד ניתן לראות בה "רוח טהרה", אלא אם כן רואים גם במלחמה ובשפיכות דמים משהו טהור… ויש כידוע קנאים שחושבים ככה, לצערנו.

נשים נרצחות בעולמנו מדי שבוע על ידי גברים המקנאים להן. נשים מוכות דבר יום ביומו על ידי גברים קנאים, ועל רובן אין אנו יודעים דבר. כל דרמה טלוויזיונית בגרוש מחנכת את הנוער כיום לסיפורים של בגידה המובילה לקנאה, ואז כדבר המובן מאליו גם לאלימות. לפעמים זו אלימות פיזית, אך תמיד קיימת לפחות אלימות מילולית. נשים סותרות לגברים וגברים הופכים שולחנות בזעם. נשים סונטות בגברים ופוגעות להם באגו השביר ממילא, וגברים מאיימים להרוג לפחות את הגבר האחר ולפעמים גם עושים זאת. ככה זה בטלוויזיה ובקולנוע ובספרי הקריאה הנפוצים. בחומרים המשובחים הללו אנחנו מלעיטים את מוחות ילדינו, הלומדים כיצד לנהל את חיי האהבה שלהם בעיקר מהטלוויזיה והמחשב – איך לא.

כלי זין
במיתוס היווני מלחמת טוריה – "אם כל המלחמות" – פרצה בגלל סיפור קנאה של גבר אחד בגבר אחר כששניהם חמדו להם את אותה אישה, הלא היא הלנה היפה מטרויה. ומלחמת טרויה היא מלחמה מיתולוגית – כלומר היא מספרת סיפור פסיכולוגי בלתי מודע של כל המלחמות של האנושות.כאילו תמיד יש מאחורי המלחמה בה מרטשים הלוחמים זה את גופו של זה, סיפורים נסתרים של קנאה גברית, של אגו גברי פגוע וצורך של כל מיני "גיבורים" להוכיח את גבריותם בכלי הזין.

שאלת השאלות
האם קיימת אופציה אחרת מבחינה נפשית, חוץ מקנאה? לרבים מאתנו נדמה שלא. לרבים נדמה שאנו נדונים לקנא ולסבול לעד. "קַשָה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה" נאמר בספר שיר השירים, ואנו כמו נדונים בעיני עצמנו להתמוטט נפשית ולרדת לשאול בכל פעם שבן או בת הזוג שלנו מגלים התעניינות של אהבה או תשוקה באדם אחר חוץ מאתנו.

אבל האם זו האופציה הנפשית היחידה? או שפשוט אנו שטופי מוח באופן כה עמוק עד שנדמה לנו שאי אפשר בכלל אחרת?

חברות אנושיות בשבטים אינדיאנים באמזונס למשל, וכן חברות עתיקות שתועדו באזורי סין וטיבט מצאו צורות חיים שונות, שנראו להן טבעיות לגמרי, חברות שהקנאה הזוגית המטורפת לא עומדת בבסיסן. ראו למשל את התיעוד על תרבות המוסו בויקיפדיה ובספרה של האנתרופולוגית נאמו יאנג ארצ'ה "פרידה מאמא אגם" (הוצאת ידיעות אחרונות).

בארה"ב מתקיימת כיום רשת גדולה בת אלפי גברים ונשים שבחרו במודע לחיות חיים המאפשרים יותר מקשר אהבה אחד. כדאי להכיר את אתר האינטרנט שלהם, שמספק ספרות מקצועית בנושא ותמיכה למעונינים לבחון את אורח החיים הזה: www.lovemore.com

זה אומר שהמעגל שאותו אנו מכירים של בגידה ושקרים, פחד ומתח, קנאה ואלימות, פרידה וכאב איננו מעגל הכרחי. ואם רוצים לחיות אחרת – אפשר!

וכאן עולה השאלה האמיתית: האם אנו רוצים לחקור דרכי חיים אחרות או שאנו בעצם מעונינים להנציח את מעגל הקנאה והאלימות? האם יש בנו מוכנות לבחון כיצד ניתן לחיות אחרת, מבלי ליפול קרבן לטפריה נוטפי הדם של מערכת הקנאה? או שאנו מעוניינים להמשיך ולהנציח את הקנאה כבסיס מובן מאליו לכל מערכת זוגית, ולשלם על כך את מחירי הכאבים הנפשיים, הרגשיים, הכלכליים והפיזיים שהיא מביאה איתה כנדוניה לכל מערכת יחסים?

—————-

הכותב הינו רבי ומורה לקבלה בתנועה ליהדות מתחדשת, ומייסד "הגן – בית הספר לאהבה וקבלה" www.kabalove.org