סיפור על הומוסקסואל, טראנסג'נדר וידידי האינדיאנים

חוסֶה הוא נער בן שמונה עשרה מצ'ילֶה. סבתא שלו היא מרפאה עממית (היום קוראים לזה "שמאנית") מכובדת מאד על ידי בני עמה וקהילתה בצ'ילה, אבל הוריו של חוסה נידו אותו מעליהם כשהתגלה להם שחוסה הוא הומוסקסואל. היתה זו סבתא שלו, השמאנית, שאספה אותו אליה ואצלה הוא חי מאז. כשהסבתא הוזמנה לתמוך בטקס הסאן-דאנס המופלא בו זכינו להיות נוכחים, דון ואני, בקיץ האחרון בניו מקסיקו, גם חוסה הגיע איתה.

הסאן-דאנס הוא טקס קדוש מאד של שבטי הלקוטה בצפון אמריקה. במהלך הטקס צמים המשתתפים צום מלא שנמשך ארבעה ימים וארבעה לילות רצופים. ללא אוכל, ללא שתיה, כמו יום כיפור, אבל לא יום אחד אלא ארבע יממות רצופות, ולא בבית כנסת ממוזג אלא בריקוד בטבע, אל מול השמש הקופחת של המדבר בניו מקסיקו. טקס הסאן-דאנס נחשב כאחד הטקסים המרכזיים והמקודשים ביותר לאומה האינדיאנית הזו, ורק לפני כמה עשורים חזר להיות חוקי בארה"ב. לפני כן אסרה הממשלה הפדרלית על קיום הטקסים ה"פגאניים" הללו, והלקוטה קיימו אותם רק בסתר. כיום זה כאמור כבר חוקי אבל עדיין הטקס נערך בטבע, הרחק מעין זר. וכמובן – אסור לצלם.

ההכנות לטקס לוקחות כשבוע שלם שבו כל הקהילה עסוקה בדבר אחד: ההכנות לטקס המקודש. יש הכנות מעשיות ויש הכנות שקשורות להכנת הלב. הטקס מתרחש במרחב עגול שמסומן כולו עם ענפי מרווה המונחים על הקרקע, ומוטות קצרים שמסמנים את המעגל, חציו בצבע אדום וחציו בכחול. למעגל המקודש הזה יש ארבעה שערים כנגד ארבע רוחות העולם, וכל שער מדוגל בדגלים של בד צבעוני לפי הצבעים המסמלים כל אחת מן הרוחות (באופן מפתיע המסורת של הלקוטה זהה בעניין זה למסורת הקבלית: זהוב במזרח, לבן בדרום, שחור במערב ואדום בצפון). במרכז המעגל ממקמים עץ שנכרת גם הוא באופן טקסי מאד בתחילת הטקס ומובל בכבוד להוות את "מרכז העולם" של הטקס. הרקדנים לא מדברים. הם רק רוקדים ריקוד קצבי, לקצב התיפוף החזק של קבוצת המתופפים שהולמת בתוף ענק ללא הפסקה, ושרה שירים אינדיאנים מיוחדים, בזה אחר זה.

רק הרקדנים מורשים להכנס למעגל. אנחנו, התומכים בטקס, וכן המתופפים, נמצאים בסוכות שמקיפות את המעגל, עומדים בצל ושרים בקול גדול. במהלך הטקס, ביום השלישי, עושים הרקדנים פירסינג של מקל קטן אל שני צדדי החזה שלהם, קושרים את המקל אל העץ שבמרכז ובאקסטזה של הריקוד והצום והלמות התופים רצים אחורנית ומאפשרים לעור החזה להקרע, לדם להשפריץ, וללב להפתח. הטקס הזה נועד במקורו (בין היתר) כדי לפתוח את לבם של לוחמי השבט, שלא יהיו לוחמים טיפשים ואכזריים, אלא לוחמים עם לב פתוח, גם אם עליהם להילחם ולצוד או להרוג כדי לשמור על השבט.

יכולתי לכתוב ספר שלם על החוויות מאותו טקס רב עוצמה, אבל אני רוצה לספר לכם הפעם על חוסה ההומוסקסואל. ביום השלישי, שהוא היום המרגש ביותר כי בו פותחים הרקדנים את החזה ומממשים כפשוטו את מה שכתוב בתורה (דברים פרק י) "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" – פתאום ראינו את חוסה במעגל. להפתעתנו הגמורה חוסה היה לבוש בגדי אישה ורקד יחד עם הרקדנים בתוך המרחב המקודש. הצ'יף הזקן של הלקוטה דיבר אל כל הנוכחים והסביר שאנשים כמו חוסה נתפסים אצל הלקוטה כאנשים עם רוח כפולה "Two Spirited People" והם מכובדים כשווים בכל דבר ועניין, בדיוק כפי שהם. יש להם יחוד, כי הם גם איש וגם אישה, ואנחנו מכבדים את היחודיות שלהם, אמר הצ'יף. חוסה הצעיר זכה לכבוד רב במהלך הטקס הזה. הוא יכול היה לגשת אל הרקדנים ולתמוך בהם, נתנו לו נוצות של נשר בידו והוא נפנף בהן, מביא רוח של ריפוי ותמיכה אל הגברים והנשים שרקדו כבר שלושה ימים. אבל פעם אחת כשחוסה ניסה לגשת לאחת הרקדניות שהראתה סימני חלישות עצר אותו הצ'יף בזריזות. מישהו אחר היה צריך לתמוך בה. אני מאד אוהב את הדרך האינדיאנית בה הטקס מוחזק בעוצמה אדירה של כוונה, ויש בו דיוק גדול, ואף אחד לא יכול לעשות סתם מה שבראש שלו, ואם הוא עושה משהו לא מכוון – מיד שמים אותו הזקנים במקום, בעדינות נחושה. ילדים שגדלים אל תוך הטקסים הללו מבינים מיד, אינטואיטיבית, שהם מכובדים ורצויים אבל  – הם לא מרכז הענינים. הם לומדים לכבד את המסורת ואת הזקנים ואת מנהגי השבט. הבדל גדול ממה שקורה בהרבה מקומות אחרים בהם הילדים פשוט משתלטים על האוירה והמסר הברור שהם קולטים הוא שהם מרכז הענינים, וזה לא טוב להם. לא טוב לאגו שלהם, ולא טוב לחברה.

בכל מקרה – היה מרגש לראות כיצד הקהילה האינדיאנית מקבלת את חוסה ההומוסקסואל באהבה. הוא לא היה צריך להסתיר את זהותו המינית, ולא להתבייש בה, כי לכל אחד יש יחוד, וגם ל"טו ספיריטד פיפל". אבל בזה לא הסתיימה ההפתעה שלי.

בכל ערב עשינו גם טקס סווט-לודג', או כפי שהוא נקרא בשפת הלקוטה "איניפי". זהו טקס שבו נכנסים לאוהל חשוך ואל תוכו מכניסים אבני בזלת לוהטות, יוצקים עליהן מים ואל תוך האדים המהבילים שרים שירים מקודשים ומתפללים מעומק הלב.

באותו ערב ערכנו שני סווטים נפרדים – אחד לגברים בלבד ואחד לנשים בלבד. בין הנוכחים בסאן-דאנס היה גם זוג לסביות, שכבר פגשתי אותן בעבר, לפני שנים, אבל הפעם אחת מהן התחילה תהליך של שינוי מין והפיכה לגבר. עדיין היה לה חזה נשי, אבל היא אספה אותו כפי יכולתה ולבשה לבוש גברי לכל דבר.

להפתעתי באותו ערב היאהוא הגיע לסווט של הגברים. תהיתי מה יתרחש.. האם מנחה הסווט יקבל את האדם הזה שנולד בגוף של אישה והחליט לשנות את מינו ולהיות גבר, אבל בעצם הגוף שלושלה עדיין בנוי כגוף של אישה? האם יקבלוהו אל הסווט של הגברים או ישלחו אותואותה לסווט השל הנשים?

נכנסנו אל הסווט, וגם היאהוא נכנסה איתנו. כשמנחה הטקס פתח את הטקס הוא אמר: "אני מבין שאת גבר. אז ברוך הבא ברוד'ר! אני רוצה שתדע שאתה אחד מאיתנו לכל דבר ועניין. אנחנו מכבדים את הרוח בכל דרך שהיא רוצה להופיע, ואם הרוח מנחה אותך להיות גבר – אתה גבר כמו כולנו כאן. הגבר החדש הודה מעמקי לבבו. הוא אמר: באמת לא ידעתי אם תקבלו אותי כגבר ורעדתי בפנים. אני מודה לכם מאד.

כמה נפלא ומרגש היה הדבר הזה. לכאורה יש משהו מאד גברי וקשוח בטקסים של הלקוטה. והיה מקום לחשוב שהם לא יקבלו גבר שמתנהג כאישה, או אישה שהחליטה להיות טראנס-ג'נדר ולהפוך לגבר, אך הם הפתיעו אותי בפתיחותם ובקבלה שלהם את האלהי בכל צורה שהוא רוצה להתבטא. יש בזה ענווה גדולה, ואני רק מאחל את מידת הענווה הזו גם לחברה שלנו כאן בישראל…