דברים שכתבתי לקראת דיון על "הקוד האתי" בנביעה

היודעים את האלהים בדרך האהבה אינם מנסים לכתוב לה חוקים.
הם יודעים שהאהבה, והמנוע הגדול שלה – התשוקה – אינן חיות לפי חוקים, פראיות הן מעצם טבען, ולעולם לא ניתן יהיה לבייתן. האהבה – כמו אלהים – הינה מקור החוק ומשום כך אינה כפופה לו. לכתוב חוקים לאהבה כמוהו כמו לכתוב חוקים לאלהים. האהבה – היא עצמה החוק.

מי שכותב חוקים לאהבה ואומר לה "פה מותר לך להתגלות ופה אסור לך" – איננו בא מצדה של האהבה אלא משחק במגרש הפחד והחשד. בזירה הזו תצא תמיד האהבה וידה על התחתונה. לכל בר דעת היודע את דרכי האהבה ברור שהיא, בפראותה המולדת, תחרוג מן החוק, אם לא היום אז מחר. פראית היא – כמו אלהים. כמו הטבע. היא תחרוג מן החוק ותהפוך מיד לאהבה אסורה ועבריינית. האוחזים בה ישלמו על כך את עונשם הקצוב בחוק, ומנסחי החוקים יגידו לנו "אמרנו לכם שצריך לשים פה חוקים?".

אז הנה אני מקדים ואומר: כל חוק שתכתבו לאהבה יופר על ידי האוהבים. בגלוי או בסתר, במוקדם או במאוחר – הוא יופר. פשוט כי זה טבעה של המציאות. זה טבעו של אלהים.

אינני רוצה לתפוס את האהבה מושפלת. אינני חפץ להוכיח שהיא טועה, אינני רוצה להפוך אוהבים לטועים או לפושעים. אני רוצה לאשר ולאשרר את האהבה שוב ושוב. אני מבקש לאפשר לה לפרוח כמה שיותר במחוזותינו – ובגלוי. אינני חפץ לייצר מערכות בהן מתביישים האוהבים באהבתם, או אף גרוע מכך – מפחדים שמא יחשפו ויענשו על דבר הקשר ביניהם.

אין רוע באהבה. אין בה כפייה ואין בה ניצול. אהבה היא זרימה של אור הדדי, ופריחתה מבשמת את האוויר.

ולכן מן האוהבים אני מבקש: אם אין רוע באהבתכם, אם אין בה כפייה, אם אין בה ניצול – אם ראויה היא להיקרא אהבה – אהבו אותה בגלוי ולא בסתר!
העניקו לנו ולעולם כולו את מתנת אהבתכם, ואנו נשמח נתמוך בה. רגילה או משונה ככל שתהיה – אם אהבה היא – ריחה יפיח בושם באוויר העולם. אם שלמים אתם באהבתכם ובתשוקתכם – יש לה מקום, גם אם היא עשויה לאתגר מערכות ישנות, או לשפוך אור על פינות עבשות החיות בחיק המערכת המשפטית של החברה הנורמלית – יש לה מקום.

אבל אם גם לנוכח הזמנה כנה זו יש בכם פחד להיחשף… שמא אין זו אהבה? שמא נפשכם יודעת שיש כאן משהו שבאמת איננו ראוי להיקרא בפה מלא "אהבה"?

וגם אז – אינני רוצה לאסור או לנזוף. אולי הפחד הזה שבלבכם אינו אלא שארית ישנה ממשטרי האימה שוללי האהבה להם הורגלתם כל חייכם? לכן אני מזמין אתכם לבירור. בואו בואו באשר תהיו – אם חפצי אמת הנכם – אם מבקשי אלהים הנכם – אם אוהבי הויה הנכם – בואו ונשמע אתכם. בואו ונעזור לכם לשמוע את עצמכם, ואולי תגלו שאין באהבתכם כל בושה וסתם פחדתם מתוך ההרגל, או אולי תגלו שבטעות הדבקתם תווית של אהבה למעשה שאינו באמת אוהב? ומודה ועוזב ירוחם.

כך הייתי רוצה לראות את דרכי האהבה ב"נביעה" ובכל תרבות חדשה שתצוץ כיום על פני האדמה, תרבות חדשה המבוססת על אמון, ולא על חשד, תרבות התומכת בריבוי ובצמיחת האהבה ולא רואה בה ובפראיותה המובנית סכנה, אלא הזדמנות נפלאה לרענון ולחשיפה עמוקה של החדש והנועז והאהוב והאלהי, בפריחת האביב.

אוהד אזרחי. יום תקופת טבת, 21 לדצמבר 2011.

1-P3312159