התפתחות רוחנית ושנאת זרים

התפתחות רוחנית ושנאת זרים

אוהד אזרחי. דצמבר 2010

אחד הסודות היותר יפים של החכמה הפנימית, הנסתרת במבנה השפה העברית טמון ביחס שלה לסוגיות של זרות, ניכור וחשש לעומת קרבה והתגלות. הזר אינו אלא מי שטומן בחובו רז – משהו שאינני מכיר ואינני יודע, סוד שלא הצלחתי לפענח, ולכן הוא מאיים עלי, כי נוח לאגו האנושי לחיות בתחומי הידוע והמוכר.

באופנישדות (חלק מכתבי הקודש ההינדים העתיקים) נאמר שברגע שמופיע ה'אחר' כנוכחות מופיע אתו מיד גם הפחד, או החשש. לכן הגר, וגם המהגר, מעוררים בנו מגור (=פחד, חשש).

אבל עבודת הקודש כרוכה לא בנפילה וקריסה אל תוך דפוסי החשש שרק מרבים ריחוק, ניכור, איבה ומשטמה בעולם – כפי שעושים, לדאבון לבנו, הרבנים האורתודוקסים השכם והערב – אלא בהתגברות על הניכור על ידי חשיפת הרז שבזר. התגברות על הפירוד על ידי הבנה שיש קדושה ייחודית, שיש סוד אלהי יחודי, גם ואולי דווקא, באדם שנתפס אצלי כזר וכמאיים. עבודת הקודש של תורת הסוד העברית היא למצוא דרכים להתגבר על הניכור, ולהפוך את הנכרי למוכר, כפי שעשה למשל בועז במגילת רות, כאשר לא נבהל מאחרותה של רות המואביה, ופרש עליה את חסותו, בהפכו אותה מנכריה למוכרת ("מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה" – רות ב, י).

עבודת הקודש של דרך הרוח העברית היא לקחת את מה שנתפס אצלנו כ'אחר' ולהתגבר על האחרות על ידי הרחבת התודעה של האחד הגדול. תודעת הקודש מסומלת באות הקטנה י', וכשהיא מתווספת לאות ר' של ה'אחר' הופכת אותו לד' ואת ה'אחר' ל'אחד' – כלומר לחלק מהאחדות הגדולה של הקיום. דיברתי על הדברים הללו קצת בהקדמה לאחד מהשיעורים האחרונים על פרשות השבוע אותם אני מוסר בכל יום שני ברמת גן,  שיעור שחלק ממנו עלה לאחרונה ליוטיוב, ואתם מוזמנים לצפות בו ואפילו לעשות "לייק" בפייסבוק…

 

הגזענות טבועה ביהדות

"מכתב הרבנים" הידוע לשמצה מגלה את ערוותה של היהדות, כדת שיש בה רכיבים גזעניים הטבועים בה בעומק רב. אמנם זו לא כל היהדות, ובארון הספרים היהודי ניתן למצוא גם אמירות ידועות כמו "חביב אדם (=כל אדם) שנברא בצלם" שחובבי היהדות והליברליזם אוהבים לצטט, אבל יש בה ביהדות, בבסיסה, גם סוג של גזענות עמוקה. ניתן לראות זאת בהלכה (כמו זו האוסרת להציל את חייו של גוי, או זו האוסרת למכור לו קרקעות ולתת לו נחלה בארץ ישראל), אך גם בקבלה ובחסידות (!). למשל בפרקי היסוד של ספר התניא של חב"ד, בהם מוסבר באריכות כיצד לגויים אין נשמה אלהית, וכיצד גם הנפש הבהמית של ישראל היא טובה בעוד של הגויים היא רעה, וכיצד גם כאשר גוי עושה משהו טוב, הוא בעצם מתכוון לטובת עצמו. זוועה, לא? והדברים הללו מיוסדים על ספר הזוהר…

קריאת רבני ערים לא להשכיר דירות לערבים

קריאת רבני ערים לא להשכיר דירות לערבים

לדעתי חובה עלינו להכיר בכך שבדת היהודית יש תפיסות גזעניות הדומות לתיאוריות האנטישמיות הגרועות ביותר שנוצרו. חובה עלינו להכיר בכך ששנאת הזר, האחר והשונה איננה תופעה של אומה מסויימת, אלא היא תופעה של הנפש האנושית באשר היא, וחלק מתגובה טבעית של האגו, המצוי בכולנו. לכן גם ביהדות נזרקה שנאת הזרים, והיא שולהבה על ידי הפוגרומים ותודעת הקרבן של אבותינו, שסימאה את עיניהם מלראות שהיהודים אינם "הטובים" והגויים אינם "הרעים". זה באמת די עצוב שצריך בכלל להתייחס לרעיונות מופרכים שכאלו כיום. אבל זו המציאות, ותמיד צריך לעבוד עם מה שיש…

ומה שיש כיום זה כמות אדירה של רבנים שלא עברו תהליכי התפתחות נפשית ורוחנית כדי לאחוז במשרת רבנותם. כל שהיה עליהם לעשות זה לעמוד בבחינות על ידע טכנוקרטי, שחשיבותו מוטלת בספק, ביחס לפרטי פרטים של הלכות שבת וכשרות ונידה ואבלות. לכן אין פלא כאשר רבנים אלו מפריחים לחללו של עולם אמירות שמעידות על רמת תודעה אתנוצנטרית, שלא התחילה עדיין להתפתח ולהיפתח להכרת הכוליות של החיים כולם.

הבעיה היא שכיום אין כבר מרחב גדול למשחק האתנוצנטרי והאגוצנטרי של האנושות. מצבו של כדור הארץ מאותת לנו שנגמר הזמן. או שנקלוט את אחדות הקיום, או שהעולם יסתדר בלעדינו – כפי שהיטיב לבטא זאת הצ'יף אורן לייונז בקליפ הזה על האמת שמאחורי הסרט "אווטאר" (הצ'יף האינדיאני הנ"ל דרך אגב משמש גם כפרופסור באוניברסיטה בבופלו).

לקיחת אחריות

אם חפצי חיים אנחנו עלינו לא רק להתנער בסלידה מגזענותם של רבני הערים, אלא לקחת מחדש את האחריות לעיצוב השלב הבא בהתפתחות המסורת היהודית. עלינו להכיר בכך שלא כל מה שנכתב על ידי "חכמים ומקובלים" בעבר הוא אמת, וגם לא כל מה שכתבו הוא שקר. מה שהם כתבו הוא פשוט אנושי מאד. וכחלק מהאנושיות הזו – יש בה לפעמים חכמה עמוקה, ולפעמים צרות אופקים וקטנות מוחין ודברים שאינם משקפים את גדלותה של רוח האדם כלל וכלל.

עלינו ליצור, במו ידינו, במו נפשנו, את השלב הבא של המסורת העברית: מחוברת מחדש לכל מה שהיהדות ניתקה עצמה ממנו כבר מאות בשנים – מחוברת מחדש לעוצמה הרוחנית של הטבע, מחוברת מחדש לעוצמה המופלאה של העיקרון הנשי, ומחוברת מחדש אל כללות האנושות. מחוברת מחדש לכל אלו – ללא בהלה מעוצמת התשוקה הארוטית שנולדת כתוצאה מכך, וללא בהלה גם ממפגש בגובה העיניים עם אומות העולם.