בתרבויות קדומות רבות נודעה חשיבות רבה ליצירת מרחבים מקודשים, שיוצרים סדר של מעגל, המסודר סביב מרכז הקודש. בעקבות מחקרים אנתרופולוגיים ופסיכולוגיים, שחשפו את האוניברסליות של התופעה – המופיעה באופן בלתי תלוי במקומות רחוקים ובתקופות רבות – קיבלו כל המעגלים המקודשים הללו את השם הכללי "מנדלה", שמשמעו בשפה הסנסקריט: מעגל.

אחת המנדלות הידועות בעולם הוא מעגל האבנים הניצבות בסטונהנג' שבבריטניה, אך גם האיזור שלנו לא נפקד מרשימת המקומות בהן ניתן למצוא מנדלות שכאלו. אתר מעניין ביותר, ולא כל כך מוכר, הוא מעגל האבנים הענק והעתיק עד מאוד המצוי בדרום רמת הגולן, הידוע בשמו הערבי "רוג'ום אל הירי".  אולם כאן ברצוני לעסוק במנדלה קדומה אחרת, עברית ביסודה, המתוארת בפרוטרוט בתורה, בספר במדבר.

ארבעה דגלים לישראל
בתיאור נדידת שבטי ישראל במדבר המופיע בתורה (במדבר, פרק ב'), מופיע סדר מוגדר מאוד,  שבו נסעו השבטים זה אחרי זה ועל פיו גם התיישבו, כאשר חנה ענן האלהים, והתמקמו בצורת מעגל סביב המקדש.
על פי המתואר, שלושה עשר השבטים היו מחולקים לארבעה מחנות, שבכל אחד מהם שלושה שבטים, ורק שבט לוי – שבניו היו ממונים על פירוקו, הרכבתו ונשיאתו של המשכן – היה נוסע בנפרד וחונה במרכז המעגל, יחד עם המשכן.tribes_mandala

בכל מחנה שבט אחד היה המנהיג ושני שבטים נוספו עליו. ארבעת המחנות היו חונים סביב חצר המקדש, כארבעה דגלים הממוקמים לארבע רוחות השמיים: דגל מחנה יהודה – למזרח; דגל מחנה ראובן – לדרום; דגל מחנה אפרים – למערב, דגל מחנה דן – לצפון. בדיאגראמה הבאה סידרתי את ארבעת המחנות כפי שהיו מסודרים במרחב, על פי הגישה התנ"כית, בה הפנים מופנות קדימה, לכיוון קדם, היינו למזרח.

הנחש הנוסע
לפי המתואר בספר במדבר (פרק י') היתה נסיעתם של המחנות יוצאת לדרך כמו נחש, המתיישר מפיתוליו והופך אט אט לקו ישר, הנע קדימה. בכל פעם ששבטי ישראל יצאו לדרך היה מחנה יהודה, המצוי כאמור במזרח, קם ממושבו ראשון ומתחיל לזוז. אחריו פרקו הלויים את המבנה של אוהל מועד ויצאו לדרך. לאחר מכן קם מהדרום מחנה ראובן. כשמחנה ראובן זז, קמו ממושבם במרכז המנדלה הלויים בני קהת, נושאי כלי הקודש על כתפיהם. לאחר הלויים והמשכן קם ממקום מושבו בצפון מחנה אפרים, ולאחר שגם הוא זז קדימה יצא אחרי כולם מחנה דן, שהיה ממוקם במערב המנדלה והוא המאסף לכל המחנות.

ההיפך מזה היה מתרחש כאשר חנו השבטים. אז היה הופך הטור הנוסע לנחש המתעקל ומתפתל למעגל, וכך חנו השבטים כאשר יהודה מתמקם תחילה במזרח, הלויים בונים את המשכן במרכז, שבט ראובן ואנשיו חונים בדרום, כלי המשכן מגיעים ומוכנסים אל המשכן הבנוי כבר ומחכה להם (ראו רש"י על במדבר י' כא) שבט אפרים ואנשיו במערב ודן ואנשיו מתמקמים בצפון.

מעניין לציין שספר הזוהר טוען כי מסע המחנות לא היה בטור עורפי, או נחשי, כפי שתיארתי לעיל, אלא בצורתה של אות מ"ם סופית, כלומר בצורת ריבוע – ממש כשם שחנו בצורת מנדלה, כך גם קמו והלכו, ללא שינוי מבני.the traveling tribal snake

שנים עשר החודשים
חלוקת המעגל של המנדלה לשנים עשר השבטים מזכירה לנו כמובן צורה של שעון. מאז הימים הקדומים אנו עדיין נוהגים לחלק את היממה לשתי קבוצות של שתים עשרה שעות. חלוקה זו, שאיננה הכרחית כמובן, נובעת ישירות מתפיסת הזמן הרחבה יותר שלנו, הקשורה לכך שמעגל השנה מורכב משנים עשר חודשים, או משתים עשרה פעמים בהן מתחדשת הלבנה במהלך סיבוב אחד של כדור הארץ סביב החמה.

אמנם, כידוע, אין זה מדויק, ולכן יש הכרח "לעבר" את השנה אחת לכארבע שנים בערך, ולהוסיף את החודש השלושה עשר למנין החודשים. כך גם שבטי ישראל שחנו סביב המשכן היו שנים עשר, אך היה השבט השלושה עשר, שבט לוי, שאם "צריך" אפשר למנות גם אותו במניין השבטים, ואם לא צריך משאירים אותו כמחנה בפני עצמו.

שלושה עומקים 3 circles of the Israel camp
קיימת חלוקה נוספת במבנה המרחבי של המנדלה המקודשת של שבטי ישראל: חלוקה לשלושה עומקים, הידועים בספרות בתור "מחנה שכינה", "מחנה לויה" ו"מחנה ישראל". במרכז כל המנדלה הזו היה מחנה השכינה – כלומר המשכן (שהוא עצמו מנדלה מורכבת למדי, כמו מנדלה בתוך מנדלה, אך לא ארחיב על כך כאן). סביב המשכן, בהיקף הבא של המעגל, שכנו הלויים, וזהו מחנה הלוויה. סביב מחנה הלויים שכנו כל שבטי ישראל האחרים, כשהם מסודרים בארבעה דגלים לארבע רוחות העולם.
נקודת המקור

רובד נוסף מוסיף המדרש לתמונת

המנדלה הישראלית הקדומה. אגדה ידועה מספרת כי הסלע אשר ממנו הוציא משה בשעתו מים לעם, הסלע שהפך לבאר, הנקראת "בארה של מרים", היה מתגלגל והולך עם העם ממקום למקום, כמו באר ניידת שכזו. וכשהיו חונים המחנות, היה הסלע מתגלגל ובא לחצר המקדש, ואז נשיאי השבטים היו מתקבצים ועורכים טקס מסוים ליד הסלע, שהיה נפתח מחדש לבאר והמים היו עולים ממנה ומשקים את כל המחנות:

"והיאך היתה הבאר עשויה סלע, כמין כוורת היתה, ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות. וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל-מועד והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים 'עלי באר' והיתה עולה לקראתם" (מדרש רבה במדבר, פרשה א', פסקה ב').
במקום אחר במדרש מסופר בפרוטרוט כיצד היו ראשי המטות באים לפני הסלע והמטות בידיהם, והיו עומדים ומכים בארץ עם מטותיהם מספר פעמים ואומרים 'עלי באר, עלי באר', ואז היתה הבאר עולה לקראתם.

מי הבאר, על פי אותו מדרש, היו מקיפים במעגל את אוהל מועד, ואחר כך מתפצלים לארבעה נהרות ההולכים לארבע רוחות העולם, בהם חנו ארבעה מחנות ישראל. אז, בכל מחנה היה הנהר מתפצל לשלושה פלגים, ההולכים לכל שבט ושבט במחנה, ואז היה מתפצל הנהר עוד לכל משפחה ומשפחה שבתוך כל שבט, וכך היו המים מגיעים עד לאוהלה של כל משפחה. תמונה זו שמצייר המדרש מוסיפה קווי קישור של חיים, הזורמים בתוך המנדלה ומחברים את כל חלקיה עם נקודת הנביעה שבמרכזה.

להחזיר הרמוניה שנפגמה
כאמור לעיל, יצירת מנדלות ארכיטקטוניות היתה אחת הצורות המעשיות הקדומות להביא איזון בעם או בשבט, ולהשיב הרמוניה שנפגמה על כנה. שבטים קדומים הקדישו מאמצים מרובים לפרויקטים ארכיטקטוניים של בניית המעגל המקודש, ועל ידי הבניה עצמה התרחש תהליך של ריפוי לבני העם או השבט. באמצעות תהליך הבניה נמצא המרכז, ונמצא מקומו האמיתי של כל פרט ביחס לנקודת המרכז הזו.
אינני יודע, כמובן, אם אכן כך היו הדברים מבחינה היסטורית, אם אכן יצרו שבטי ישראל הקדומים מנדלה שכזו תוך כדי הליכתם הממושכת והמייגעת במדבר ארבעים שנה. אם כן – הרי שיצירת המנדלה הזו היתה בודאי תהליך של ריפוי החוזר על עצמו ומחדש את ההרמוניה במחנה הנודד הזה, הנמצא בתקופת מעבר לא קלה, בין חיי עבדות לחיי חירות בעתיד בלתי ידוע.

אך גם אם אין בדברים הללו יותר מדברים בעלמא, מה שברור הוא שעם ישראל יצר את המנדלה הזו כסיפור. זהו "סיפור מנדלי" שאותו קוראים בני ישראל בתורה, שנה בשנה, שוב ושוב, מזה אלפים בשנים. בעצם סיפור הדברים וציור התמונה בתודעה, מדי שנה בשנה, יש בכדי ליצור מנדלה בתודעה – מנדלה המייצרת תמונה של שלמות, של סדר ושל הגיון פנימי בין כל חלקי העם.

קריאת התורה יצרה מנדלה שכזו בתודעתו של עם ישראל במשך כל הדורות, ואכן המקובלים הירבו לעסוק בסוד המנדלה הסיפורית הזו, ולהוסיף בה פרטים ופרטי פרטים. כך למשל הקבלת ארבעת המחנות לארבע ציציות הטלית (וכך הפכה פתאום הטלית למנדלה גם היא) או הקבלתם לארבעת המלאכים המקיפים את כסא הכבוד, או לארבע העונות, לארבע חיות המרכבה, לארבעת היסודות האלמנטריים, לארבע אותיות שם השם, ועוד.

לא כאן המקום להאריך בפרטים הללו. מטרתו של מאמר זה היא לגרות את מחשבתנו מעט בכיוון, ולהתחיל לצייר את המנדלה של שבטי ישראל בתודעתנו. מי שירצה יכול לקחת כלי ציור ולנסות לדגם את המנדלה הזו על נייר או בד. עבודותיכם יתקבלו במערכת בשמחה..

12/12/2006

1 הגב

התגובות סגורות.