השיח' הסופי אבן ערבי ודת האהבה שלנו

בעקבות דת האהבה

אוהד אזרחי. יוני 2008

"לבי נעשה מסוגל לכל צורה: הוא כר מרעה לאיילות. מנזר לנזירים נוצרים. מקדש לאלילים. הכעבה של עולי הרגל. לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה: לאן שגמל האהבה יישאני – זאת דתי וזאת אמונתי". אבן ערבי, תרג'ומן אל אשוואק[1].

כבר שנים מספר שאני שייך לדת האהבה. כבר שנים מספר שגמלה בלבי ההחלטה שהדת היהודית ככזו איננה הדת שלי, אלא היא השפה שדרכה אני מבטא את הדת האמיתית שלי, שהיא דת האהבה. שהרי בשם הדת היהודית נאמרים ונעשים גם דברים של שנאה ונאצה, טיפשות ואטימות לב. בשם הדת היהודית ובשם כל דת אחרת נעשים מעשים שכאלו בכל יום ויום, ואין לומר שמעשים אלו אינם משקפים באמת את הדת היהודית (או כל דת אחרת, רק שאני מדבר בעיקר על היהדות), כי הם הרי מעוגנים פעמים רבות בפסוקים מפורשים ובדברי אגדה והלכה המוסמכים ביותר שקיימים. ומכאן נותן בפרוש לומר שתחת כנפי הדת היהודית (למשל) יש מקום לבטא רעיונות וגישות מנוגדות לחלוטין זו לזו. ניתן לבטא את אהבת האדם – תחת המסגרת של הדת היהודית, וניתן בהחלט גם לבטא את שנאת הזר ושאר רעיונות גזעניים להחריד – תחת כנפי אותה "דת".

למעשה- כך הבנתי לפני עשר שנים או יותר – החלוקה המקובלת לדתות איננה חלוקה נכונה. זו היא רק חלוקה שעל פני השטח, אבל קיימת חלוקה אחרת לחלוטין, שהיא חלוקה , החוצה דתות ואמונות רבות ומאחדת אנשים שבאופן רשמי שייכים כאילו לדתות שונות אך למען האמת אומרים דברים דומים בשפות שונות. אפשר לומר שבאמת קיימת למשל דת האהבה, ולוקחים בה חלק מאמינים מן היהדות ומן האסלאם, מהנצרות ומהבודהיזם, ועוד הרבה שאינם מוגדרים באף אחת מן העמודות הללו. קיימת גם דת העויינות והפירוד והחשד והמלחמה. גם בה לוקחים חלק רבנים רבים של היהדות והם חולקים את אמונתם יחד עם שיח'ים מוסלמים רבים, מטיפים נוצריים, כמה בודהיסטים בכתות שונות ועוד קבוצות בלתי מזוהות ופחות מוגדרות. אלו הן הדתות האמיתיות.

יש מי שעבודת האלהים שלו מבקשת שלום לכל היצורים ומוקדשת להרבות אהבה בעולם, ויש מי שעבודת האלהים שלו מוקדשת לבידול של אומה אחת על חשבון האחרות, של קבוצה אחת על חשבון האחרות, של ארץ אחת על חשבון האחרות, שבמשנתו יש נבחרים יותר ויש נבחרים פחות, והוא מבין את הקרבה אל האל כהבדלות מן הפחות נבחרים, ושליטה של הנבחרים יותר על הנבחרים פחות. אלו גם אלו שייכים לכאורה לדתות שונות, אך באמת אין אלו דתות, אין אלו אמונות שורש, אלא רק שפות ביטוי של האמונה האמיתית של האדם. והאמונה האמיתית של האדם איננה קשורה לתרבות שבה הוא צמח. היא קשורה לנשמתו.

יכול הוא לגדול בערבות הודו או בערבות סיביר, בגטו היהודי בלודז' או במחנה הפליטים בלאטה ליד שכם – אין לכך חשיבות רבה. בכל מקום ותחת כל שפה, תחת כל תרבות ובכל תקופת זמן נתונה בהיסטוריה יצוצו נשמות ששיכות לדת האהבה, ויצוצו נשמות השייכות לדת הפירוד והבידול והשנאה. אלו הן הדתות האמיתיות – אלו הן התפיסות העמוקות ביחס לשאלה כיצד להתקרב לאלהים? כמובן – יש גוונים שונים גם בדתות האמיתיות. זה לא מחולק רק לאהבה ושנאה, לאחדות ולבידול, אבל לשם הדיון כאן – נשאיר זאת כך, לשם הפשטת הדברים.

חתונה מעורבת?

הרבה פעמים יוצא לי לחתן זוגות אוהבים שאחד מהם יהודי ואחד איננו יהודי. רוב הרבנים אינם מחתנים זוגות שכאלו, אבל אני כן. אני מחתן זוגות אוהבים. אני באמת מאמין באהבה יותר ממה שאני מאמין בהשתייכות לאומית כזו או אחרת.

במשך שנים רבות מצאתי סימוכין לדברי בדברי הזוהר שטוען כי יש שם אחד בן ארבע אותיות קדושות שהכל תלוי עליו, וגם השם הקדוש י-ה-ו-ה תלוי על השם הקדוש הזה. ומה הוא אותו שם קדוש? הוא מורכב מארבע האותיות אלף, הא, בית, הא – אהבה. מרכז הדתיות היהודית מושתת על השם הקדוש יהוה. אליו מכוונת עבודתנו והוא הדרך בה מתגלה האל אלינו. אולם הזוהר טוען כאן כי גם השם הזה תלוי בשם גבוה ממנו, והוא האהבה. אם כך – ניתן לומר כי דת האהבה היא המקור ודת יהוה היא ההתגלות הנשענת על דת האהבה. ומשום כך – בחרתי בבחירה מודעת להתעלם מכמה הלכות פסוקות בדת היהודית, הלכות שכל כולן באות מדת הבידול החשד והפחד ולתלות עצמי בדת האהבה ולהשתמש בזכות שניתנה לי לחתן זוגות אוהבים כדי לאחד גם זוגות מעורבים – ובתנאי שאני מרגיש שהם אכן אוהבים, לא רק זה את זה אלא גם את המסורת הדתית שממנה שניהם באים. שאין באף אחד מהם טינה או שנאה כלפי הדת היהודית, למשל, ולמעשה – משום כך הרי הם באים אלי, כרב, כדי שאקדם אותם, ולא הולכים למשרד עו"ד אזרחי בלבד.

אך ניתן באמת לשאול אם חתונה שכזו היא חתונה מעורבת בכלל? כי למעשה שני הצדדים גם יחד שייכים באמת לדת אחת – דת האהבה – ולכן אינני מרגיש שאני עורך חתונה 'מעורבת' או גורם להתבוללות. להיפך – חתונה שכזו מאחדת שני אנשים מאותה דת, הבאים משפות ביטוי שונות, ויש סיכוי רב שגם ילדיהם יגדלו אל חיקה של דת האהבה, הכבוד והאמת (שהולכים איתה יד ביד).

כלפי מי חלה האהבה?

אני באמת מאמין כי אחד הדברים החשובים ביותר לאנושות הוא היכולת להרגיש אהבה, ללמוד לתת ולקבל אהבה ואף לגדול ולצמוח בתוכה. אנשים אוהבים הם אנשים שמחים יותר. לאנשים אוהבים קל יותר לכבד את הזולת, וקל להם יותר לדאוג לשלום כדור הארץ כולו. אנשים אוהבים נוטים פחות לנקמנות ולאלימות. יש להם במה להתנחם – באהבה.
אנשים שנעדרת מהם האהבה מפתחים תסמונות של אלימות ושל אגואיזם הולך וגובר. כאשר אנשים מן הסוג הזה הופכים להיות גם "דתיים", בכל דת שהיא, הם מפתחים בנוסף לאגואיזם הרגיל גם אגואיזם קולקטיבי. כלומר – גם אם הם לא פועלים לטובת עצמם האישי, כי הם הרי "מקריבים את עצמם" לכאורה, בכל זאת הם יפעלו לטובת הקבוצה הנבדלת שאליה הם שייכים, כנגד קבוצות אחרות. את קבוצת ההשתייכות שלהם הם תופסים כסוג של "אגו מורחב", והם פועלים לטובתה באותה תפיסה אגואיסטית ואגוצנטרית המאפיינת אדם אגואיסט "רגיל". אותם אנשים יפרשו את גם מצוות האהבה כמצווה לאהוב את בני עמם בלבד! כך למשל אם הם יהודים הם יפרשו את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כמתייחסת רק למי "שהוא רעך בתורה ובמצוות"[2] ולא לכל אדם באשר הוא אדם, או לכל יצור באשר הוא יצור חי.

הנה למשל ישו, שאותו אוהב אני לכנות רבי ישוע מנצרת, אמר לשומעיו בדרשה על ההר: "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ' וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים.  הֵן אִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם מַה שְֹכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת . לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא." (הבשורה על פי מתי, פרק ה').

כן – מה הרבותא בלאהוב את מי שאוהב אותך? זו נטיה כה טבעית ואגוצנטרית. עבודת האהבה של דת האהבה מתחילה במקום בו אתה לומד לאהוב את שונאיך. כלומר לחוש, כפי שחש מורה הזן טיך נהאת האן (בשיר שאצטט מייד), שאני ואויבי, שאני והנוראים שבבני האדם – מתחת לכל פני הדברים – אחד אנחנו:

"אני הילד באוגנדה, כולי עור ועצמות
רגלי רזות כמקלות הבמבוק
ואני סוחר הנשק,
המוכר נשק קטלני לאוגנדה

אני הילדה בת השתיים עשרה,
פליטה על סירה קטנה
שהשליכה עצמה לאוקיאנוס
אחר שנאנסה על ידי פיראט
ואני הפיראט
לבי אינו מסוגל עדיין לראות או לאהוב"

זהו קטע משירו של מורה זן הוייטנאמי טיך נהאת האן הנקרא "אנא קראו לי בשמותי האמיתיים"[3]. אני אני, ואני הילדה הנאנסת ואני גם האנס – כל אלו הם שמותי האמיתיים, אומר טיך נהאת האן.

אינני חושב שישוע או טיך נהאת האן התכוונו לומר שלאהוב את האוייב משמע לתת לו לעשות ככל חפצו ולגרום לעוד ועוד סבל בעולם. לא. האהבה מחייבת פעולה למניעת סבל, אך כאשר האהבה בלבך אינך מזדהה רק עם הקורבן – אתה מנסה להגן על הקרבן, אך אתה עושה זאת שלא מתוך שנאה, אלא מתוך הרגשה של כאב ואמפתיה גם כלפי התוקפן. גם הוא חלק מן האחד הגדול שמחייה את כולנו.

יחד עם זאת – דבריו של רבי ישוע מנצרת נפלו לידיים של אנשים שלכאורה הלכו אחריו, אך באמת לא היו מבני דת האהבה, ועל כן הרגו ורצחו בשמו. כי ההשתייכות הדתית החיצונית איננה חשובה. מה שמשמעותי הוא האם אתה מאותם אנשים היודעים לזהות את גרעין האמת בכל הדתות כולן – וללכת אחרי "גמל האהבה" – כדברי השיח הגדול אבן ערבי[4]:

"לבי נעשה מסוגל לכל צורה:
הוא כר מרעה לאיילות,
מנזר לנזירים נוצרים,
מקדש לאלילים,
הכעבה של עולי הרגל,
לוחות הברית וספר הקוראן.
אני הולך בעקבות דת האהבה:
לאן שגמל האהבה יישאני
– זאת דתי וזאת אמונתי"
.

אבן ערבי מזהה את הגרעין העמוק המשתף את הדתות השונות ואליו הוא מתייחס כבסיס האמונה – וכמקומו של הלב המאמין.

בספרו הוא כותב: "איש הדעת לעולם לא יהיה לכוד בצורה אחת של אמונה. ביודעו את גרעין כל האמונות הוא מזהה גרעין זה בכל לבוש שבו הוא מופיע"[5].

יחד עם זה – אבן ערבי פעל בתוך המסגרת האיסלמית, ולימד בתוך מסורת הדרך הסופית. איש הדעת המזהה את גרעין האמת של כל האמונות מזהה זאת גם באמונתו שלו – ולכן הוא יכול לעשות שימוש בשפה הדתית שאל תוכה הוא נולד כדי להביע בה את אותו גרעין עמוק של אמת.

יכול הוא לדבר בשפה שלו – יהודית, או איסלמית, נוצרית או בודהיסטית – כדי לכתוב גם בה שירי אהבה.
שירי אהבה לאחד.


[1] מצוטט אצל רחל גורדין – "מלאכים אינם חולמים – משנתו של אבן ערבי, השיח הסופי הגדול ביותר", הוצאת כרמל 2007, עמ' 11.

[2] "ודווקא לרעך שהוא רעך בתורה ובמצוות, אבל (פסחים קיג, ב) אדם רשע ואינו מקבל תוכחה מצווה לשנאותו, שנאמר (משלי ח, יג) יראת ה' שנאת רע ואומר (תהלים קלט, כא-כב) הלא משנאך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" ספר המצוות הגדול (סמ"ג), חלק מצות עשה, מצוה ט.

[3] השיר וכמה דברים של טיך נהאת האן עליו (באנגלית) כאן: http://www.quietspaces.com/poemHanh.html

[4] אבן ערבי היה שיח סופי שחי במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. הוא היה אחד ממקורות ההשפעה הרוחנית לגדול משוררי הסופים – ג'לאל אדין רומי

[5] מצוטט אצל רחל גורדין, "מלאכים אינם חולמים", עמ' 11.