השבטיות העברית – מניפסט כללי

השבטיות העברית

</p>
  • – חיה עם רוח אלהים חיים – ולא עם איזו אידיאולוגיה דתית.
  • שואבת ממקורות ישראל כוווולם – מיסטיקה ודת, חילונות ופילוסופיה, מה שהוגדר בעבר כ"כפירה" ופריצת גדר, ואף ממקורות כנען ומאמותינו הקדומות שעבדו ל"מלכת השמיים".
  • – מחדשת טקסים וריטואלים בעלי משמעות, אך לא מקבעת אותם כדוֹגמה. היא מתחדשת תדיר.
  • – יצירתית. רואה אומנות – ריקוד, ציור, צילום, גרפיקת מחשב, שירה, תיאטרון, טכנולוגיה בת-קיימא וארכיטקטורה מקודשת – כפרחים יחודיים הפורחים בנפש האדם ומוגשים כמנחת אהבה לרוח אלהים, היוצרת דרכנו השתקפויות לעולמה. השבטיות העברית רואה אמנות לא רק כאסטטיקה אלא אף ככלי טרנספורמטיבי.
  • – תשוקתית. מאמינה שהתשוקה המשיכה והארוס ממקור קודש נובעים, והאהבה – "רשפיה רשפי אש שלהבתיה". לפיכך השבטיות העברית איננה מדכאה אותם אלא להיפך – מרוממת ומקדשת אותם, מתרעננת בהם וחוגגת איתם את אהבת האלהים, הטבע והאדם.
  • – פתוחה למפגש מפרה עם דתות ודרכים אחרות, ממקום שוויוני ובגובה העיניים.
  • – טבעית ואוהבת טבע. לפיכך גם אקולוגית, מבקשת לחיות נכון עם אמא אדמה, שואפת לתזונה נכונה ומכבדת את זכותן של החיות לחיות ולמות בכבוד ושמחה.
  • –  קהילתית. יודעת שלא טוב היות האדם לבדו, ושהיצור האנושי מטבעו הינו יצור שבטי וקהילתי. לכן מבקשת השבטיות העברית ליצור קהילות קטנות וגדולות, התומכות בהתפתחות האדם במלוא מובן המילה, ומעצימות כל פרט בתוכן לתת את מתנתו הייחודית לעולם בשלמות.
  • – שוחרת שלום. מכירה בכך שכמו הקשת בענן – האחדות מורכבת מגוונים שונים, ואין בה אחידות. לפיכך יש ללמוד כיצד לחיות יחד עם אנשים אחרים, שבטים אחרים ודרכים אחרות, מבלי להמעיט את עצמנו או את האחר. השבטיות העברית שואפת לגשר על פערים, ולחקור כיצד ניתן להתמיר פחד, חשדנות ואלימות ולחשוף אהבה, אמון ומשחקיות. השבטיות העברית מבקשת לכונן תרבות של שלום עלי אדמות ירוקות וימים כחולים צלולים.