הרב פרומן והלסביות

אל תשבו שבעה על לסביות!

רבי אוהד אזרחי * (אדר תש"ע, פברואר 2010)

לאחרונה התבטא הרב מנחם פרומן מתקוע בתכנית טלוויזיה כלשהי, ואמר להוריה של בחורה דתיה, שיצאה מהארון כלסבית, שאילו היתה היא ביתו היה יושב עליה שבעה, כי בת לסבית זה אסון[1]. יחסים חד-מיניים, טוען הרב פרומן, הם "החמצה אנושית גדולה משום שיחסים בין איש לאישה הם עיקר החיים".

ואני רוצה לחלוק כאן על דבריו ועל דעותיו של הרב פרומן, ולומר – האהבה היא עיקר החיים. האהבה, ולא "היחסים בין איש ואישה".

כשאין אהבה הופכים הרי היחסים שבין איש ואישה למערכת של ניוון הדדי, למוות פנימי של הנפש, לכלא של הנשמה, ולאסון שמשום מה התרגלנו לראות אותו כלגיטימי. "העיקר שהם נשואים", יגידו הרבנים והדודות, ויעלימו עין ממות הנשמה במערכות נישואין מנוונות רבות מספור, שרבות מהן קיימות בתוך עולמם שלהם, בעולם הדתי, הישיבתי, ומחוצה לו.

(Photo by Ohad Ezrahi (c

אני רוצה לומר את מה שבעיני הוא מובן מאליו: כשיש אהבה – אין זה חשוב מה מינם של האוהבים. תמיד זוהי חגיגה גדולה, ונפש האוהבים פורחת, והעולם כולו נשכר מכך.

כשאני אומר את הדברים הללו אני מסתמך דווקא על ספר הזוהר, אשר טוען שיש מילה אחת בת ארבע אותיות שהיא הקדושה מכולם. היא כה קדושה עד שעולמות עליונים ותחתונים תלויים בה. היא כה קדושה עד שאפילו השם הקדוש של ה' בן ארבע האותיות י – ה –ו – ה תלוי גם הוא בה.! ומהי אותה מילה קדושה בת ארבע האותיות הקדושות? "אלף, הי, בית, הי" אומר הזוהר – אהבה.

שימו לב: אלו אינם דברים שכתב איזה רבי היפי בשנות השישים, אלא דברים שכתבו המקובלים שחיברו את הזוהר במאה הי"ג בספרד. ויש להבינם לעומקם: שם ה' תלוי באותיות המילה "אהבה", ומשמעות הדבר היא שהאהבה היא השורש העמוק של הקיום, העומד למעלה אף מהדתיות עצמה! למעלה מהכרת האל דרך שמו הקדוש נמצאת הכרת האחדות המופיעה בנפש דרך חוויית האהבה.

לבחור את השיח' הנכון

הרב פרומן, כידוע, מנסה כבר שנים רבות להשכין שלום באזורנו, ובמסגרת זו אף נפגש פעמים רבות לא רק עם יאסר ערפאת, אלא אף עם השיח' אחמד יאסין, אביו הרוחני ל החמאס. לדעתו של ר' פרומן ישנה שפה משותפת לאנשי הדת, המוסלמים והיהודים, ועל בסיס זה ניתן לייסד שלום במקום לחרחר מלחמה. ובכן – אני בטוח שאכן יש הסכמה בקרב אנשי הדת של החמאס לדעותיו של פרומן ביחס להומואים ולסביות, והם אפילו יהיו מוכנים לעזור קצת בצדדים הפרקטיים הקשורים לעניין ה'שבעה'…

מה שחבל לי זה שהאיחוד הדתי בין רבנים ושיחים מופיע על בסיס השמרנות המשותפת אכן לרוב אנשי הדת, ולא על בסיס אחר, נעלה יותר. אפשר היה למשל להתאחד סביב הדברים מופלאים שכתובים בזוהר על עניין האהבה כערך מקודש ועליון מכל, כשבמקביל כתובים דברים דומים גם על ידי גדול השיחים הסופיים, בן המאה הי"ב, הלא הוא השיח' אבן ערבי, שכתב את הדברים הבאים:

"לבי נעשה מסוגל לכל צורה: הוא כר מרעה לאיילות, מנזר לנזירים נוצרים, מקדש לפסלי האלילים. הוא הכעבה של עולי הרגל המוסלמים, הוא לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה! לאן שגמל האהבה יישאני – זאת דתי וזאת אמונתי". אבן ערבי, תרג'ומן אל אשוואק[2].

איזה דברים נפלאים! עם כל היכרותי עם הספרות הרבנית לדורותיה, לא זכיתי למצוא קטע דומה לזה של אבן ערבי ברמת הפתיחות שלו ובהצהרה שדתו האמיתית היא דת האהבה, וזה לא ממש חשוב אם היא לובשת צורה מוסלמית, נוצרית, פגאנית או יהודית.

אני שותף לאבן ערבי ואיתו רוכב ומקרטע בעקבותיו על גמל האהבה. משום כך אני בוחר לחתן זוגות שאוהבים זה את זה, ולא אכפת לי אם הם בני אותו מין או בני אותו עם או לא. מה שמשנה זה אם יש קשר עמוק של אהבה בין נשמותיהם.

זכר ונקבה בראם

ועוד דבר הייתי ממליץ להפנים: זה נכון שהשלמות נתפסת בתורה כאיחוד של זכר ונקבה. בסיפור הבריאה הלא נאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". אבל – וזה אבל גדול – ההבנה הקבלית של הדברים איננה מצמצמת את ה'זכר' לגבר דוקא, ואת ה'נקבה' לאישה. בכל אחד מאיתנו יש גם זכר וגם נקבה, ולמען האמת בכל מפגש של זוג הומואים או לסביות שיש בו משיכה מינית, אחד מבני הזוג מגלם באופן טבעי אנרגיה זכרית יותר והשני מגלם אנרגיה נקבית יותר. לכן יש שם משיכה, ולכן מבחינה פנימית גם שם מתקיים האיחוד הקדוש של "זכר ונקבה".

אכן לפעמים דווקא הקבלה יכולה להמציא מזור לבעיות שללא הבנה קבלית של הסוגיה נתקעים אנשי ההלכה ברובד החיצוני של הדברים, שבו נוצר הקונפליקט, ולא מוצאים פתרון. אבל כמו שאמר אלברט איינשטיין – הפיתרון נמצא תמיד ברובד אחר מהרובד בו נוצר הקונפליקט.

ואני מצדיע בהזדמנות זו לרב בני לאו שהתראיין באתה תכנית והזדעק כנגד דעותיו של פרומן. אני מצדיע לו על הבנתו האנושית הפשוטה, שמשיכה של גבר לגבר או אישה לאישה איננה מחלה (כדברי רבה של צפת, שגם הוא הביע את דעתו בעניין) ולכן אין היא זקוקה לרפואה, ואיננה גם משהו שניתן "להתגבר" עליו ולהתאהב בבן המין השני. היא פשוט מציאות, ועם המציאות לא מתווכחים, אלא מנסים ללמוד אותה בענוה ולראות מה יש לה ללמד אותנו.

לא מעט פעמים באו אלי בחשאי אנשים מהמגזר הדתי שאולצו על ידי מוסכמות החברה להתחתן עם אישה, למרות שבאמת הם נמשכים לגברים. עבורם לחיות עם אישה זה ממש סיוט! גם עבור האישה זה סיוט לא קטן, כמובן, לחיות עם גבר הומוסקסואל שכפו עליו לחיות איתה בגלל מוסכמות חברתיות שמרניות. הנורא הוא שעל הסיוט המתמשך הזה לא יושבים הרבנים שבעה ואפילו לא "שבעה נקיים". את הסיוט הזה הם מוכנים לטאטא מתחת לשטיח, ולהעמיד פנים שהכל ממש נהדר "שידוך משמיים". וזו הרי צביעות נוראה ואכזריות גדולה מאד!

ועוד דבר על ריפוי הומואים

אני כן מכיר מקרים שבהם עקב טיפול רוחני עמוק בנושא המיני השתנתה אצל אנשים מסויימים הנטיה המינית. אני מכיר הומואים שעבודה רוחנית נכונה, מקבלת, חוקרת, אמיצה ואוהבת הביאה אותם להימשך לנשים. אני מכיר לסביות שאותו כנ"ל הביא אותן להפסיק להדחות מגברים ואפילו להמשך אליהם. אבל – זה אף פעם לא החליף את הנטיה החד-מינית אלא רק הוסיף עליה!

כלומר – ההומואים הללו למדו להמשך גם לנשים, והלסביות למדו להימשך גם לגברים. הם הפכו לבי-סקסואלים. למה? כי בניגוד לדעתם המלומדת של רבנים רבים, משיכה מינית לבני אותו מין איננה סטיה כלל ועיקר מטבע האדם. להיפך – בני האדם הם יצורים מיניים עד מאד, וללא תכנות חברתי של איסורי טאבו היינו כולנו נמשכים מדי פעם לבני שני המינים. מן הסתם היתה לנו העדפה כזו או אחרת, אבל בטבע האדם קיימת המשיכה לכל מה שמשדר אנרגיה מינית, המקוטבת לאנרגיה שיש בי באותו זמן. אם יש בי אנרגיה נקבית – אמשך לאנרגיה זכרית, ואם יש בי אנרגיה זכרית אמשך לאנרגיה נקבית. זהו טבע האדם מבחינה מינית, ואינני הראשון לומר זאת. ולכן כשהומו עובר תהליך רוחני ונפשי עמוק, שבוחן את החסימות והפחדים שלו וכולי וכולי הוא עשוי למצוא עצמו נמשך גם לנשים פתאום, אבל היות ובטבעו מצויה האפשרות להימשך לבני שני המינים – המשיכה לנשים לא תבוא במקום המשיכה לגברים, אלא תתווסף עליה, וכן להיפך אצל לסביות.

בקיצר – לדת הכתובה יש בעיה רצינית של התנגשות חזיתית בין הקודים השמרניים שלה ובין המציאות הגאה שטופחת על פניה. היא היתה מעדיפה לסתור על לחיים של החד-מיניים ושיסבלו בשקט – כמו שסבלו במשך דורי דורות, בשקט ובבושה. אבל ברוך השם תודה לאל כשם שתורת הנסתר מתגלה בדורנו ואי אפשר לעצור אותה, כך נסתרות הנפש ונסתרות החברה מתגלות, ואי אפשר כבר להכניסם בחזרה לארון. מה שנותר זה רק להתבונן בענווה בבריאה אותה ברא הבורא – בריאה שוקקת חיים, מינית, אירוטית, הומואית, לסבית והטרו-סקסואלית גם יחד – ולזכור שבצלם אלהים ברא את האדם… ואם האדם ככה – מה זה אומר על האלהים?

ואולי המושגים הדתיים שלנו הם שצריכים להשתנות, כמו שהציע הרב קוק בסוגיות דומות, ולא הטבע? שהרי ידוע אצל המקובלים כבר מזמן שהמילה "הטבע" שווה בגימטריה "אלהים"?

* רבי אוהד אזרחי עומד בראש "הגן – בית הספר לאהבה וקבלה" www.kabalove.org . הוא מוסמך לרבנות על ידי רבי זלמן שחטר-שלומי שליט"א, וחיבר מספר ספרים ומאות מאמרים בהגות קבלית חדשה. לשם הבהרה – ר' אוהד איננו נמנה על הקהילה הגאה, אך תומך במאבקם הצודק לחיות חיי אהבה מלאים ושמחים כאחד האדם.


[1] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3848897,00.html

[2] למאמר שלי המרחיב את הדברים ראו  https://kabalove.org/articles/ibn-arbi . המקור מצוטט אצל רחל גורדין – "מלאכים אינם חולמים – משנתו של אבן ערבי, השיח הסופי הגדול ביותר", הוצאת כרמל 2007, עמ' 11.