כשהאישה הופכת לבית מקדש

המחזור החודשי של האישה איננו סתם דימום, הוא חלק ממחזור גדול של רגשות ותחושות, בעל השלכות לא רק על האישה, אלא אף על כל סביבותיה, על הבאים עימה במגע, על בן זוגה ועל משפחתה.

החברה המודרנית מתאפיינת בהתכחשות למחזור ובניסיון לטאטא אותו מתחת לשטיח, או לטמפון, ולהתנהג כאילו דבר לא קרה. כמו כל הדחקה והכחשה גם זו אווילות גדולה, שנוגעת אף באכזריות. נשים מתבקשות להתנהג כאילו דבר לא השתנה, לצאת לעבודה, להיות יצרניות ואו לשאת בכל מטלות הבית.
האישה נדרשת להיות "נחמדה", כמו תמיד בעצם, ולפעמים אף מינית, אם בן זוגה מעוניין בכך. בדרישות הללו יש בורות – משום שהן לא מכירות ולא מבינות את עומק התהליך שעובר על האישה עם המחזור החודשי, ויש בהן משום אכזריות, כיוון שהן מאלצות את האישה המודרנית לתפקד באופן "נורמלי" בניגוד למה שקורה לה באמת.
במאמר זה אני מבקש להראות את הגישה העתיקה אל ימי המחזור, כפי שהיא משתקפת במקרא. אני אף רוצה להראות כיצד (ולמה) הגזימה החברה הדתית את העניין והוציאה אותו מפרופורציה, וגם להציע דרך, המתאימה לזוגות בעלי לב-קשוב, שבה ניתן לכבד כראוי את האישה והמחזור החודשי שלה.

משמעות המושג "טומאה"

המקרא מכיר בשני סוגי דם המופרשים מהנרתיק: האחד הוא דם בריא, טבעי ונורמלי, דם המחזור, והשני דם שזב מן הנרתיק כתוצאה ממחלה של אברי המין הנשיים, והוא "דם זיבה". זיבה אינה מחלה נשית דווקא, המקרא מספר גם על זיבת גברים (מצב שבו נוזל הזרע זב אט אט מאיבר המין הזכרי, ללא גירוי מיני), ומתייחס לשניהם כאל מחלה דומה, שיש לה דינים משל עצמה.

על פי המקרא, כשאישה רואה דם היא צריכה לפרוש מפעילות רגילה. הן פעילות מינית והן פעילות של עבודות הבית. כדי להבטיח זאת קבע המקרא שכל מה שהאישה מבשלת, מכבסת או אופה בימי המחזור – נטמא בטומאת הנידה. גם הכסא שהיא יושבת עליו נטמא, וכל מי שיושב על כסא זה נטמא בעקבותיו.

יש לציין כי אין כל איסור להיטמא, מותר לאדם לבחור להיטמא כרצונו, ומה שאסור במקרא זה להביא טומאה למשכן או למקדש. אך ראשית נטפל במושג זה, "טומאה". מהי טומאה ומהי טהרה?

המילה 'טמא' קשורה באטימולוגיה העברית הקדומה למושגים של סגירות, כמו 'אַטוּם', ואף 'טוּמְטוּם' (אדם שנולד כשאברי המין שלו סגורים וחבויים בתוך הבטן – תופעה מוכרת שכיום מטפלים בה בינקות, אך בימי קדם יצרה מצב שהיו בחברה אנשים שנראו כאילו אין להם אברי מין בכלל, כי הם "אטומים").
מצב 'טמא' הוא מצב סגור ואטום. מצב טהור, לעומת זאת, הוא מצב אנרגטי פתוח. אין לבלבל בין "קדושה" ובין "טהרה", כשם שאין לבלבל בין "חולין" ו"טומאה". על פי המקרא וההלכה היהודית גם אדם וגם חפץ יכולים להיות במצב קדוש וטמא בעת ובעונה אחת. אין בזה כל סתירה. לחילופין הם יכולים להיות במצב שאיננו  קדוש, כלומר "חולין", אך יחד עם זאת טהור.

טהור משמעו פתוח להשפעה, טמא משמעו שהוא סגור בתוך עצמו ולא ניתן להשפעה. משום כך אין לבוא טמאים לבית המקדש. אל הקדושה יש לבוא כשאנחנו במצב פתוח להשפעה, במצב שיכול לפגוש את הקודש ולהיות מושפע על ידי כך.

 האישה כמקדש

חברה חכמה אמרה לי פעם: "כשאני בימי הדימום שלי ברור שאני לא צריכה לבוא אל המקדש – בימים הללו אני עצמי המקדש!".
נשים רבות מרגישות מושפלות ומזוהמות בימי המחזור, כתוצאה מחינוך של דורות רבים, שלא ידע להבין נכון את משמעות המחזור ואסף סביבו פחדים רבים. גברים פיתחו פחדים מאגיים מפני דם המחזור, ונשים שכחו את עצמן ואת עוצמתן וקנו את סיפורי הפחד והדחיה של הגברים.

נשים רבות למדו לתפוס את עצמן כדוחות בזמן המחזור, וכתוצאה מכך מנסות לעשות הכל כדי להעלים את הדבר עד כמה שניתן. רבות שכחו מזמן את היכולת לתפוס את ימי המחזור כימים שבהם "אני בעצמי מקדש" – כפי שאמרה לי אותה אישה אחרי שנים של עבודה מחודשת להכרת נשיותה העמוקה.

אישה בזמן נידתה אינה במצב מושפל, אלא במצב אישי מאוד, עטוף בעצמו, מצב שמורגש ומובן רק לה, וגם לה לפעמים הוא לא ממש ברור. זוהי אחת הסיבות לפחדם של גברים רבים מפני המחזור ותופעותיו הטבעיות (שהרי הגברים פוחדים מהתנהגויות נשיות, שקשה להם להבין ממילא, גם מבלי שהאישה הופכת פתאום למקדש מהלך).

האוהל האדום

בימים הקדומים, היות והאישה הוכרה כ"טמאה" בימי הדימום שלה – כלומר כסגורה בתוך עצמה, במצב שאין לאיש מבחוץ יכולת להבין – וכל מה שנגעה בו "נטמא", הדרך הפשוטה להתמודד עם המצב היתה ליצור מין "אוהל אדום". הביטוי אמנם לא היה קיים אז, הוא התחדש על ידי הסופרת אניטה דיאמונד בספרה "האוהל האדום", אבל הקונספט היה קיים.

חוקי המקרא נתנו בעצם לאישה חופש של שבוע מכל מלאכות הבית. יש לה כסא, או מושב משל עצמה, שאף אחד לא רוצה לשבת עליו (כי גם הוא נטמא עקב כך), ולא נותנים לה לבשל או לכבס בבית (כי הבגדים והאוכל ייטמאו). הדבר הפשוט ביותר הוא לאפשר לה לקחת זמן לעצמה, עם נשים אחרות שגם הן מדממות באותה עת, או פשוט לאפשר לה להיות בבית כשהיא יושבת על מושבה, פטורה מכל מחויבויות הבית והמיניות הזוגית. נידה היא חופש!

חשוב לציין שבחברה פטריארכאלית, בה האישה "אמורה" לספק את צרכיו המיניים של בעלה (או לפחות ככה נדמה לו ולה), ימי הנידה הם גם ימי חופשה מהעול הזה…

לאור כל זאת די ברור מפני מה היו אלו דווקא הנשים ("בנות ישראל") שבסביבות המאה השניה והשלישית החליטו להאריך את ימי הנידה משבעה ימים, המחוייבים על-פי הדין המקראי, לשנים עשר יום, כפי שנוהגים עד היום האורתודוקסים. 12 ימי חופש!

אני רוצה לחתום בדבריה של רחל אל אביה, לבן הארמי, כשהיא מתנצלת שלא קמה לקראתו ממושבה, ואומרת  (בראשית, לא, לה): "…אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי…". גם לבן הארמי ידע שאישה אינה אמורה לתפקד כרגיל בימי המחזור שלה. זה הזמן שלה עם עצמה, והוא, כגבר, מאפשר לה לחרוג מדפוסי הנימוס הקבועים ולא לקום לכבודו, אפילו שהיא בתו. זה פשוט, אבל חשוב.

(המאמר נכתב עבור אתר האינטרנט של "מהות החיים" ופורסם שם.)

4 תגובות
  1. ענת כהן
    ענת כהן says:

    שלום לג'ון ואוהד
    מאד שמחתי לפגוש אתכם בפסטיבל בסוף שבוע,מאחר ואין מקריות בחיים בטוחה אני שהמפגש אתכם היה הכרחי מבחינתי.הייתי מעוניינת לבדוק את האפשרות למפגש או סדרת מפגשים או סדנא מרוכזת לי ולבן זוגי אהובי שנועדנו זה לזו בזיווג שמימי ואתמול הבנתי שגם מקודש.
    ששמחתי לקרוא דברים אודות המחזור החודשי ,וכיום כאישה בוגרת ואמא לילדה מתבגרת אוכל בשבילה לעשות את הדברים אחרת. תודה
    מרווה שגעתי אליכם ,אנא שלחו תגובה שאדע שאני מתקשרת עמכם השארתי גם מייל אתמול בדף המיילים שהועבר בסדנא.
    תודה ויום טוב לאנשים טובים באמצע הדרך

  2. טל
    טל says:

    אכן חשוב הנושא הזה…גם בדרכים האינדיאניות יפה לראות איך זמן הדם של האישה מקבל משמעויות עמוקות של חיבור לאמא אדמה, לטבע…למחזוריות.

    הפירוש שאני מכירה למושג קדוש וטמא בקבלה הוא קצת שונה..קדוש=השפעה מלשון שהאדם הוא המשפיע, נותן השפע. טמא=שאיננו יכול להעניק שפע, שרוצה רק לקבל לעצמו..

    בברכה

    טל

  3. איילת
    איילת says:

    היי,

    מאמר מאוד מעניין תודה 🙂
    יש לי מספר שאלות בנושא… קראתי שיש במחזור האישה סגולות ואיכויות עוצמתיות ושבתקופות הקדומות אפילו הזינו את האדמה בדם המחזור לצורך צמיחה ושפע של פירות וירקות.
    אני לא יודעת אם זה נכון או לא כי העניין של הסגירות מתנגש לי עם השפע..
    בנוסף, קראתי גם שבתקופה הקדומה השתמשו בדם המחזור לטקסים וריפוי ושיש סודות רבים סביב העניין הזה. סודות שהסתירו מהאנושות בגלל פחד מהכח של האישה בזמן ויכולות השליטה שלה דרך דם המחזור.

    1. אוהד, הייתי שמחה לשמוע את דעתך בנושא
    2. אוהד, אשמח לדעת אם יש משמעות אנרגטית לסקס בזמן מחזור. מעבר לטומאה שמועברת.. באם זה יכול לגרום לריחוק או לקירוב בין בני הזוג ? מה קורה להם מבחינה אנרגטית ? האם הגבר נחשף למשהו אנרגטי מסויים ? ומה קורה לאישה ?

    תודה 🙂

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      שלום איילת. שאלות טובות שאלת.
      בדתות פגאניות מאטריארכליות נעשה שימוש מקודש בדם הוסת.
      גם כיום טקסים שכאלו מתחדשים בקבוצות מסויימות.
      אשתי, DAWN, העלתה בזמן מלחמת עזה האחרונה סרטון לפייסבוק בו היא מפצירה בנשים לתת את הדם שלהן לאדמה (ולא לטמפון או תחבושת הגיינית שהולכים לזבל ומזהמים את כדור הארץ). האדמה, כך אמרה מרחם לבה, מבקשת דם. תנו לה את דם המחזור כדי שלא תשתה את דם החללים. זו היתה קריאה ספונטאנית ממעמקי הלב שזכתה לאלפי צפיות סביב העולם.
      ברור לי שהעולם שלנו כיום, גברים ונשים כאחד, לא יודעים להתיחס בכבוד לדם המחזור.
      ברור לי שהרבה מהחוקים שנוצרו בדתות הגבריות כולן כנגד דם בוסת מקורם בפחד וניסיון לשליטה בעולמן של הנשים.
      ברור לי שיש מקום כיום לשחרר את הפחד הזה ולהתוודע מקרוב יותר לדם הוסת, לא ממקום של סלידה אלא ממקום של חיבה והערכה.

      סקס בזמן מחזור, כמובן אסור על פי ההלכה היהודית, אבל אני מניח שהשאלה שלך איננה הלכתית אלא את דעתי האישית את רוצה לדעת.
      ובכן דעתי האישית היא שיש להקשיב בזמן המחזור לחשקים העמוקים של גוף האישה (עוד יותר מתמיד).
      ואם זה מה שאת באמת רוצה – כדאי לעשות זאת.
      אלא שלפעמים בזמן מחזור מה שהאישה רותה זה לא סקס אלא קרבה אינטימית, כרבולים וליטופים, וראוי שתוכל לקבל זאת.
      הרעיון אותו הגתה אניטה דיאמונד, מחברת הספר "האוהל האדום" (מכירה?) לפיו בעולם הקדום היה קיים מין אוהל כזה שנשים היו פורשות אליו בזמן מחזור ושם היו מפטפטות, ומעסות זו את זו ומתכרבלות באינטימיות, גם אם אין לו בסיס היסטורי, נראה כרעיון נהדר, ואכן הוא קונה לו פופוךריות רבה בארה"ב ובארץ תחת תנועת the red tent.
      אני מכיר גברים שסולדים מדם המחזור. הם אוהבים את איבר המין הנשי רק כשהוא נקי ומצוחצח. לגברים הללו יש בעיה לדעתי עם "הצד האפל" של הספקטרום הרוחני.
      לעומתם יש גברים שמרגישים כבוד עצום לעשות אהבה עם אידה בזמן המחזור שלה – אם זו בקשתה (!)
      כאילו באותה העת האישה מקבלת את הגבר עוד יותר עמוק אל תוכה… אל הוורידים 🙂

      יש עוד ברים רבים לומר על דם המחזור, אך לא כאן המקום. עלי לציין שאת המאמר הזה כתבתי לפני לא מעט שנים, ומאז התפתחה הבנתי את התחום עוד הרבה. כיום לא הייתי כותב את המאמר הזה כפי שהוא.

      בברכה
      אוהד

התגובות סגורות.