סדר פסח הוא חגיגה נהדרת של אביב ושל חירות, אבל צריך לעשות בו סדר. אחת הרעות החולות שכעם וכאומה אספנו אל תוכנו במהלך רדיפות הגלות המרה והארוכה בה אנו נמצאים למעשה מאז חורבן הבית הראשון, היא הטינה אל הגויים.

בימי תרבות ישראל השבטית והקדומה היו לישראל מלחמות, כמו לכל עם אחר, אבל עדיין לא התפתחה בנו שנאת הגויים התהומית המאפיינת אותנו כיום. קיימת אמנם כבר בימי המקרא התודעה שאנחנו עם שנבחר על ידי האלהים "שלנו" לתת לנו את התורה, כמו בפסוק: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ספר דברים פרק ז, ו') וכדומה, אבל הפסוק הזה איננו מכיל שנאה וטינה כלפי הגויים.

יש לשים לב לכך שיחד עם תודעת הבחירה הזו נמצאים גם פסוקים המצווים עלינו למשל לאהוב את הגֵר הגַר בתוכנו, שאיננו מבני עמנו. זו מצווה מן התורה לאהבת הגר, ממש כמו המצווה של ואהבת לרעך כמוך, או ואהבת את ה' אלהיך: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָים" (ספר דברים פרק י) וכן: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ספר ויקרא פרק יט, ל"ד).

יש לשים לכך לב היטב לפני ליל הסדר: גלות מצריים והעבדות הקשה לה זכינו שם לא נתפסה בתורה כהצדקה לשנאת המצריים, או הזרים בכלל, אלא דווקא כמקור ללימוד על החמלה, ההבנה והאהבה לה נזקק אדם הגר בתוך אומה אחרת, שאיננה אומתו, כמו למשל העובדים הזרים הגרים עמנו כאן היום (שלא לדבר על ערביי הארץ, הדרוזים והבדואים).

התורה גם אוסרת על שנאת הגויים הקרובים לנו: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ:", נאמר במקרא (ספר דברים פרק כג, ח'). שוב – ההיסטוריה הקשה שלנו במצריים איננה הופכת את המצרי לשנוא, אלא דווקא למישהו שאסור לשנוא אותו!

ומה ביחס לאדום?

אדום היתה האומה השכנה לנו, זו ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן המזרחי, ונחשבת בתורה לצאצאיו של עשיו, בנו של יצחק. מבחינה אתנית האדומים גורשו מערבה על ידי הנבטים, כשהחריבו הבבלים את המקדש ניצלו האדומיים את המצב וכרכרו את חורבות יהודה עד היסוד, אך לאחר מכן בימי בית שני נכבשו על ידי מלכי חשמונאי, אולצו להתגייר ונטמעו אל תוך עם ישראל. יחד עם זאת, מבחינה מיתולוגית התודעה היהודית של ימי בית שני ראתה ברומי את "אדום" ומאז שזו הפכה להיות נוצרית, רואה הקבלה את הנצרות כולה כ"דת אדום" (זאת למרות שלפי מחקרים ארכיאולוגיים האלה הראשית של בני אדום נקראה….. "קוס"[1]).

התורה מצווה אמנם על איסור השנאה כלפי אחינו האדומיים, אך הצרות הרבות שגרמו האדומיים לממלכת יהודה הביאו נביאים רבים לשפוך קיטונות של רותחין ונבואות זעם ונקמה על ראש האדומיים. ולמרות כל זאת – ברבות הימים סופחו האדומיים אל היהודים והפכו לחלק מאיתנו. חלקנו, מן הסתם, כיום, נושאים גנים אדומיים.

שפוך חמתך

הפסוק שרובנו מכירים מן ההגדה הקורא לקב"ה לשפוך את זעמו על הגויים לקוח למעשה מתוך ספר ירמיה (פרק י, פסוק כה): "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ".

ירמיהו ראה את חורבנה הטוטאלי של יהודה, וכאב את כאב הרעב, ההשפלה, המוות והשכול בהן חזה מול עיניו הכלות. איננו יכולים להעמיד עצמנו במקומו, כשם שאיננו יכולים לשים עצמנו בנעליו של ניצול שואה או פיגוע טרור.

אבל אנחנו כן יכולים – וחובה עלינו – לשאול את עצמנו אם ברצוננו לבחור במורשת השנאה והנקמה או בציוויי החמלה והאהבה. האם ברצוננו לגדל עוד דור של יהודים על "שפוך חמתך על הגויים", או שברצוננו לגדלם על ברכי "ואהבתם את הגר".

את המלחמות והחורבן של העת העתיקה יש לראות בהקשר הכללי – לא רק לנו זה קרה. עמים נלחמו זה בזה, כבשו והגלו זה את זה ורצחו באכזריות רבה את העלולים להתקומם כנגדם. כך עשו ךנו הגויים שנצחו אותנו וכך עשו מלכי ישראל – דויד המלך למשל – לעמים אותם הם כבשו. כך היה מוסר המלחמה הקדום. שום דבר מהדברים שנעשו לנו בעת העתיקה לא נבע מאנטישמיות ושנאת יהודים. היו אלו סכסוכים אזוריים והתכתשות של מעצמות זו בזו.

אבל העת החדשה הביאה את האנטישמיות. גורמים רבים יש לה, לאנטישמיות ומחקרים רבים לערכו על כך, אך ברצוני לומר רק דבר אחד כלפיה: גם לנו, כיהודים, יש אחריות על היווצרותה של האנטישמיות.

אהבה גוררת אהבה, וגזענות גוררת גזענות. אל לנו להתפלא ששונאים אותנו כל עוד חלק נכבד מנוסחי התפילות שלנו בנוי על משפטים דוגמת "שפוך חמתך על הגויים".

בכל סיום של תפילה בבית הכנסת אומרים המתפללים את תפילת "עלינו לשבח". שלוש פעמים ביום, 365 ימים בשנה אומר היהודי הדתי כך: "עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה, שהם משתחווים להבל ולריק ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה". אנחנו והם. אנחנו אחלה, והם משתחווים להבל ולריק. הם – הבודהיסטים והנוצרים, הסופים והאינדיאנים. כולם הבל וריק, ורק אנחנו על מהמרים על הסוס הנכון של הקב"ה.

אינני רוצה בכלל להתפלמס עד כמה תודעת הנבדלות הזו שלנו היא תוצאה של הפוגרומים ועד כמה היא גם זו שלפחות באופן חלקי תרמה ליצירתם של פוגרומים. מה שברור לי הוא רק דבר אחד – אני אינני מוכן להמשיך עוד את הקו הזה, וכחלק מהעם היהודי אני מודה בחלקנו בטעות הגדולה של השנאה בינינו ובין אומות העולם, ולוקח אחריות, קטנה ומתבקשת מאליה, לתיקון המצב. אינני הראשון כמובן וזה טוב מאד דווקא. ככל שירבו יהודים שישימו לב לכך – כן יטב.

עלינו ליצור את הדתיות שלנו מחדש. לקחת את הטקסים והטקסטים שהורישו לנו אבותינו – כמו ההגדה של פסח למשל – ולעבור עליהם עם "אנטי-וירוס" המסוגל לזהות את זרעי האיבה והשנאה בחלקנו שלנו, ולתקן את הקבצים הפגומים.

טיפוח השנאה וחשדנות והאיבה מזיק לנו יותר מכל. לא רק בחשבון הפוליטי, אלא בעיקר ברובד הפנימי של הפתיחה הגדולה אל האחד הגדול של האלהים.

אצלנו בליל הסדר נתפלל לחירות שאיננה כוללת את שיעבודו או סבלו של האחר:

"שפוך חיבתך על כל אשר ידעוך, וקרב את אלו שלא ידעוך לדעתך באמת".

חג שמח
אוהד אזרחי

[1] על כל האמור ביחס לאדום, ראו במאמרו של ב"צ לוריא "האוייב מדרום" בקישור הבא: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/haoyev.htm

4 תגובות
  1. עופר קירשנר
    עופר קירשנר says:

    בניגוד לתגובה האינטלקטואלית הקודמת,אני מאוד הזדהיתי עם כל מילה ומילה במאמר,לו עוד ועוד אנשים היו מבינים ומקבלים היינו יכולים לחיות פה בצורה "קצת" אחרת,פה בארץ ופה בעולם…יישר כוח ומוח ולבב

  2. גלעד
    גלעד says:

    בס"ד

    כתבה יפה, ואכן אדם צריך לבחור את דרכו ודרך חינוך ילדיו- שנאה או אהבה.
    אבל-המשפט של "שפוך חמתך על הגויים" לא מופנה כלפי ילד הודי שלא יודע שיש את מדינת ישראל על המפה. הוא מופנה כלפי הגויים ש "אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ". כלפי השונאים שלנו. מי שעומד עלינו לכלותינו בכל דור ודור. אין שנאת חינם בתורה. סינון באנטי וירוס הוא אישי, ואם אתה רוצה לייצר 6,000,000 תורות בעמ"י (כנגד 6 מליון היהודים בארץ) – נראלי שתביא רק לבלאגן…
    חג פסח כשר ושמח!

  3. טל כהן
    טל כהן says:

    מצחיק. ועצוב. פירוש רדוד ולקוי בחסר. זה לא שכל תורה, אלא קרוב יותר לרפורמים. לא הבנת את החיבור של שני הצדדים. לאהוב את הגר ולשנוא את הגוי. אני מקווה מאוד בשבילך שאתה חוזר בתשובה בתחילת דרכך.

התגובות סגורות.