הברית החדשה של ירמיהו ומתן תורה שלא פוסק

הבעל שם טוב אמר שהקול הגדול של מתן תורה מעולם לא נפסק. שנאמר "קול גדול ולא יסף", כלומר – לא נפסק. הקול האלהי ממשיך לנסר בחלל העולם, בקולות הגדולים של מתן תורה, אבל אנחנו כבר לא מקשיבים. תלמידי הבעל שם טוב סיפרו שכשהיו במחיצתו של הרבי בחג השבועות היו שומעים את הקול הגדול של מתן תורה שאומר "אנכי יהוה אלהיך".

מתן תורה לא נפסק. הוא ממשיך כל הזמן. סיני זה עניין פעיל ללא הרף. "משה קבל תורה מסיני", נאמר בפרקי אבות, ושמואל ידידי אומר – מסיני ממש. מהטבע של סיני, לא באיזה בית מדרש קיבל משה את התורה, אלא בחיק הטבע הפראי.

גם אליהו הנביא, כשרצה לברוח אל האלהים מפני איזבל, לא ברח למקדש בירושלים (למרות שירושלים היתה בממלכת יהודה, והוא היה יכול לבקש שם מקלט מדיני). הוא ברח לסיני "אל הר האלהים חורבה", כמסופר בספר מלכים.

האם ניתן גם היום ללכת אל הטבע ולקבל תורה חדשה?

ירמיה הנביא התנבא ואמר שיגיע יום בו יווצר סוג חדש של קשר בין האלהות והאדם, ברית אחרת מהברית שנכרתה בתקופת יציאת מצריים. יגיעו ימים, התנבא ירמיה, שתכרת ברית חדשה בין האדם והאלהים:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהֹוָה. נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהֹוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהֹוָה. (ירמיה פרק לא).

הדברים שאומר ירמיה הם רדיקאליים למדי. "ברית חדשה", כלומר סוג חדש של קשר, יווצר בין האלהים והאדם. התורה תהיה כאילו כתובה על לב האנשים ולכן, כשצריך לדעת "מה כתוב בתורה" איפה יצטרכו להסתכל? – אכן כן – אל הלב! שם יהיו הדברים כתובים. ולא באיזה ספר.

ברור הדבר שתורה שכזו, שכתובה על הלב, איננה נדרשת לאלפי גדרים וסייגים. תורה הבאה אל האדם מבחוץ כפויה עליו בבחינת "הר כגיגית" כמו שאמרו חז"ל, ולכן נדרשים בה סייגים וגדרות, אבל כשהיא כתובה על הלב – אין בכך צורך. זו תורה הבאה מתוכנו. אנחנו נדרשים אליה באופן וולונטארי. אנחנו מקיימים אותה כי זה מה שהלב שלנו מרגיש הכי קרוב והכי אינטימי שזה מה שהוא רוצה.

ירמיה ממשיך ואומר שבתקופה הזו תתבטל ההיררכיה שקשורה לתורה. בברית הישנה יש את האנשים שמחזיקים את התורה והם מלמדים את העם. אבל בברית החדשה לא יהיה כבר מקום ללמד איש את רעהו את דברי התורה, כי כולם ידעו את הויה באופן ישיר ואישי.

"ועל לבם אכתבנה" (צילום: אוהד אזרחי. מתוך הסדרה Sacred Body Text)

 

אני מרגיש שדברי ירמיה מתקיימים כיום אט אט. ברור הדבר שהקשר שלנו עם האלהות – שהוא פוסט דתי ופוסט חילוני, הוא בגדר של "ברית חדשה" (ואינני מתכוון כמובן לספר "הברית החדשה" של הדת הנוצרית, שהשתמשה במטבע הלשון של ירמיה הנביא כדי ליצור דת חדשה עם דרכים חדשות לדיכוי הקדושה הטבעית של נפש האדם).

הקשר החדש שנוצר בעידן שלנו בין אלהים ואדם קשור באמת הרבה יותר להתבוננות אל הלב ומציאת דבר ה' בלב. הוא גם קשור בהבנה שמורה אמיתי איננו מלמד את האדם מאומה. הוא רק מזמין אותו להתבונן אל הלב. לפעמים – לצאת אל הטבע כדי להשקיט את ההמולה המרעישה במוחו של האדם, ושם – להקשיב לקול הויה, קול מתן תורה שמעולם לא נגוז ומעולם לא נפסק.

הצטרפו אלינו לתיקון ליל שבועות ביער הפיות

פרטים כאן