חתול, מפלצת או ילדה יפה

חתול, מפלצת או ילדה יפה

מאמר לפורים על המסכות והאנטי-מסכות של דמויות הנפש

אוהד אזרחי. 2007

פורים הוא חג של עבודה פנימית ורוחנית. קשה לקרוא לה "עבודת מודעות", כי דווקא בפורים הדרך היא ללכת אל מעבר למודעות העצמית – כמאמר התלמוד – "חייב כל אדם להתבסם בפורים עד דלא ידע".

רוב השנה אנחנו עסוקים בלהיות נורא מודעים לעצמנו, ובפורים אנחנו נקראים לסוג אחר של חוויה ושל עבודה פנימית: "עבודה שלמעלה מהדעת".
הדעה שלנו אודות עצמנו מעצבת דפוסים של התנהגות. יש דברים שנראים לנו כחיוביים ויש שנראים כשליליים, ואנחנו מעצבים את התנהגותנו לפי הקודים הללו, שספחנו מהחברה בתהליך ה"חיבְרוּת" שעברנו, כמו כל אדם אחר, כאשר עיצבנו את האישיות הבוגרת שלנו.

אבל מהי אותה דעה? מהו אותו דימוי שיש לנו על עצמנו, אם לא סוג של מסכה, המסתירה את המהות העמוקה יותר, את מהותו האמיתית של האדם?

אנטי מסכה
כנגד כל "מסכה" תרבותית שאנו חובשים במהלך כל השנה כולה, מתפתחת במעמקי הנפש גם סוג של "אנטי-מסכה", העומדת בניגוד גמור ומוחלט לדמות שאותה עיצבנו לעצמנו.
אם בחיי הרגילים אני, למשל, אדם נורא אחראי, ואב נאמן לילדי, אלו הן תכונות שנראות לי כחיוביות מאוד, אני מטפח אותן ושש בהן, כי הן מקבלות אישור חיובי על ידי המוסכמות החברתיות. אבל מתחת לפני השטח, מעצם היותי אדם, נרקמת והולכת גם סוג של "דמות-מראה" לאותה דמות אחראית שפיתחתי לי. במסתרים רוקמת נפשי דמות אחרת, שיכולה לאזן את הנפש דרך פעילותה של אותה דמות-נגד בתחומי הלא מודע. דמות שכזו תהיה למשל דמות של בחור צעיר, פרפר, חסר מחויבות ואחריות, המקפץ לו מפרח לפרח מבלי לדפוק חשבון לאף אחד.
כבר הראתה פסיכולוגית המעמקים כי כאשר אנחנו מזוהים יתר על המידה עם הדמות הפוזיטיבית, שאותה אימצנו לעצמנו, ואיננו מכירים ב"אנטי-מסכה" ונותנים לה מקום בחיינו – בסופו של דבר תתמרד הנפש, והאנטי-מסכה תפרוץ באופן בלתי נשלט ותחולל מהומות בחיינו המסודרים.

לכן בא חג פורים ומאפשר לנו לתת מקום מכובד ומשעשע לדמות המראה שלנו. אבל אין בזה רק סוג של פורקן רגעי. פורים מזמין את הנפש כולה לתהליך של איזון מחדש.
אחד מתלמידי, שהוא אדם מוכשר ונחמד מאוד לכל הדעות, גילה בתוכו, תוך כדי תהליך שעברנו יחד, כי מעבר לדמות האדם הנחמד שיש לו שוכנת בתוכו דמות של ויקינג אכזרי ומטורף. ההצעה היתה שאכן בפורים הוא יתחפש לויקינג הזה, וייתן לו לחיות דרכו במלאות. לא רק כדי "לשחרר קיטור", אלא מתוך ידיעה כי ברגע שמעלים דמות שכזו באוב, היא ממשיכה להשתתף במשחק הנפש גם אחרי פורים – וזו הנקודה החשובה ביותר:

האינטגרציה
מה שחשוב, כמו תמיד, זה המשך העבודה אחרי החגיגה הגדולה. במקרה של הבחור החביב הנ"ל – כיצד יעשה אותו אדם אינטגרציה של הוויקינג הזועם שלו אל תוך חייו הנורמליים? ברור שבחייו ה"נורמליים" הוא נכנע לתכתיבים חיצוניים, שגרמו לו להיות יותר נחמד, אבל פחות בעל חיות. ברור גם שהוויקינג הזועם איננו מה שהוא צריך להיות תמיד – זה טוב רק לפורים – אבל אם ישכיל לשלב אלמנטים מסוימים מהדמות הפורימית של הוויקינג המופרע אל חייו המהוגנים – משהו עמוק ישתנה בו. ולטובה!
בזמן שבין פורים ופסח אנחנו מניחים לדמות שחייתה דרכנו בפורים להדהד בתוכנו פנימה. אותו בחור יחזור לעבודתו, למשרד בו הוא עובד, וימשיך לחיות כרגיל, אבל בכל אינטראקציה חברתית תהיה לו האופציה להקשיב לדמות שאותה הכיר בפורים – להקשיב לוויקינג שבתוכו ולבדוק איך הוא היה מגיב בסיטואציה שכזו.
ההד העולה מדמות המראה אל פני השטח של האישיות, לאחר שנתנו לאותה דמות לחיות דרכנו, מתעצם. כך אנחנו יכולים לערוך את המסע החשוב ביותר – את דרך האינטגרציה של הנפש.
ההדהוד של פורים מלווה אותנו עד פסח, וכשיגיע הפסח כבר יהיה לנו ברור יותר מה הם הדברים המיותרים שאנחנו יכולים להשליך מאיתנו, כי הם כבר החמיצו –  כדי לצאת לחירות חדשה וטריה, באביב המתעורר בתוכנו ומחוצה לנו מכל עבר.

———–

* המאמר התפרסם באתר של "מהות החיים"

http://people.eol.co.il/כתבות/אמונה/חתול_מפלצת_או_ילדה_יפה.aspx