מה הייתי עושה אילו הייתי ראש הממשלה של ישראל כיום?

אילו הייתי ראש הממשלה עכשיו – מה הייתי עושה?


קודם כל אילו אני או שכמותי היינו בתפקיד ראש הממשלה לא היינו נכנסים למצב בו אנחנו היום. מזמן כבר הייתי פועל אחרת והמצב לא היה כמו היום.

אבל, נגיד שהיו מחליפים אותו עכשיו ובאים אלי ושואלים נו, מה עושים? מה הייתי אומר?

 

Pelle JAN 2014הייתי עולה על במה גדולה ומבקש קודם כל סליחה מהעם הפלסטיני. סליחה שלא ראינו אתכם כבר מאה שנה, שלא כיבדנו אתכם. באנו לפה אחוזי פחד ואימה, ניצולי פוגרומים והשמדות, והצדקנו את עצמנו כפי שכל קורבן מצדיק את ניסיונות ההשרדות שלו, כפי שאתם עכשיו מצדיקים מעשים זוועתיים שעושים בשמכם לא כי אתם באמת אנשים רעים, אלא כי אתם מרגישים קורבנות, וקורבנות חושבים שמותר להם לעשות הכל כדי לשרוד.
כשאנחנו קורבניים ומשליכים על האחר את האשמה בכל, אנחנו הופכים ליצורים מסוכנים מאד ואלימים מאד. אינני יודע על מקרה זוועה אחד בהיסטוריה שלא נגרם בגלל שהתוקף ראה במעשהו תגובה לאיום כלשהו על אורח חייו, איום מציאותי או דמיוני. ככה אנחנו בנויים, בני האדם, יהודים, ערבים, נוצרים, בודהיסטים, כל הזן האנושי.

לכן, בלי להאשים את הצד האחר כלל, הייתי מנסה לקחת אחריות על מעשינו אנחנו במאת השנים של הציונות, מימי העליות לארץ ועד המלחמה בעזה. בלי לטטא עובדות ובלי להצטדק. זה מפחיד. אנחנו חושבים שעדיף להתקיף את האחר במקום להודות על טעויותי. זו עצמה טעות. כפי שכבר הראו מחקרים דווקא פגיעות חשופה מייצרת הורדה של אלימות ותוקפנות.

אשאיר לפלסטינים את האחריות להתנצל על מעשיהם ולקחת אחריות עליהם. גם אם זה יקח להם קצת זמן, אני בטוח שבמוקדם או מאוחר יקומו מנהיגים ערבים מקרב הפלסטינים ושאר ארצות ערב, אולי אפילו אחד שקוראים לו אבו מאזן, וישיבו לנו באותה מטבע של לקיחת אחריות לאומית-אישית. ישיבו לנו? ישיבו לעצמם!
לקיחת אחריות אישית איננה צעד שנעשה לטובת האחר יותר משהו עבורי עצמי. כדי שלא אשקר לעצמי בהאשמת האחר עלי לקחת אחריות מלאה על מעשי. זהו צעד עמוק אל עצמנו, ומתוכו, מתוך הפגיעות שהוא מייצר, נוצר מצב חדש במרחב הבינ-אישי, או הבינ-לאומי (שזה אותו דבר רק בקנה מידה גדול יותר).
אך בהתנצלות אין די.
בנוסף להתנצלות הייתי אומר גם את הדבר הכי פשוט שיש: כל מי שגר פה עכשיו, בין הים והירדן, צריך לחיות חיים טובים. מדינה נועדה כדי לשרת את תושביה כולם, ללא הבדלי דת, גזע, מין ומוצא אתני. כל מי שגר פה היום הוא תושב. ואני קורא לנו אחרי לקיחת האחריות האישית להתחיל לחשוב לא על איך להחריב את האחר, אלא על איך יהיה פה טוב לכולם, לערבים וליהודים, פשוט לכל מי שגר פה.

יתכן שנצטרך לבקש סליחה מיהודי הגולה שעדיין לא היגרו לכאן ולבטל את זכות השיבה המוקנית אוטומטית לכל יהודי רק בגלל יהדותו, כמו גם את חלום "זכות השיבה" הפלסטינית ולומר: עצרו! פוס! מי שנמצא פה עכשיו נמצא. בואו ניקח עכשיו 20 שנה לבניית מקום מקסים לכל מי שפה, גם אם אתם חושבים שהוא לא אמור היה להיות פה מלכתחילה. מי שנמצא פה (כולל הפליטים הסודנים) ראוי לו לחיות חיים טובים, ואנחנו יכולים לעשות זאת. יש פה מספיק משאבים ומספיק יצירתיות כדי לכלכל את כל הנפשות היושבות כיום בכל המרחב הזה.

אם נצטרך לחלק את המרחב לאזורים מפורזים, לקנטונים (כמו בשייוץ), אז סבבה. יהיה קנטון עזה וקנטון רמאלה, קנטון תל אביב וקנטון חיפה, אבל העיקר – אנחנו מפסיקים להתקוטט כמו ילדים קטנים, מתנצלים בפני הצד השני על טעויותינו כלפיו מבלי להאשים אותו במה שעולל לנו (איפוק רב נדרש כאן, אבל הוא חשוב לנו עצמנו) מתחילים לקחת אחריות על קיומנו וליצור חיים טובים לכולם.

אני משוכנע שיהיו לכך תומכים מכל רחבי העולם, מארה"ב ועד רוסיה מסין ועד מצרים. אני משוכנע שזה יפתיע כל כך עד שיעלה חיוך על פנים דומעות שחיכו שיכירו בהם כבר זמן רב, ויזרע תקוה במקום שכבר נבט היאוש.

אוהד אזרחי. תמוז, יולי 2014