סיום אלטרנטיבי למגילת אסתר

קטע הסיום של מגילת אסתר החדשה, מתחיל מיד לאחר הפסוק בו אומר המלך "תלוהו עליו!" (פרק ז, פסוק ט'):

ותתחלחל המלכה ותזעק אל נא המלך!

ויתמה המלך מאד ויאמר: הלא בקשת על נפשך ועל נפש בני עמך!

ותאמר אסתר: על נפשנו בקשתי, ואילו בגללנו יהרג האיש הזה וביתו הלא תאבד גם נפשי ונפש בני עמי. כי אין זו דרכי ולא כך דרך עמי.

ויאמר המלך ומה דרכך המלכה אסתר ותעש!

ותאמר אסתר המן האגגי הזה חשב על היהודים להרגם וישלח ספרים לכל מדינות מלכותך להרוג להשמיד ולאבד את כל היהודים מטף ועד זקן, ואילו הרגו היהודים המה בשונאיהם מכת הרג והרס ואבדן הלא נעשה גם אנחנו כרשעתו, ואבדה נפשנו בזממו?

ויתפלא המלך וכל חכמיו מאד והמן נפל אפים ארצה.

ויאמר המלך: אך מה נעשה בו, כי את מוצא פי המלך אין להשיב ריקם.

ויאמר כְּרִשְׁנָא מהיושבים ראשונה במלכות: המלך אמר תלוהו עליו, ולא אמר יהרגוהו. יתלוהו עליו הפוך ברגליו, ויתקים פתגם המלך ודתו, ואחר יורידוהו.

ויצחק המלך מאד ויאמר: יהי כן!

ותבקש אסתר מעם המלך את בית המן האגגי, ויתן המלך לאסתר המלכה לעשות כטוב בעיניה בהמן ובביתו. ויבעֵט המן ויבהל מאד כי אמר עתה תקח המלכה נקמתה ממני בחשאי, ותוצא נשמתי אט אט בעודי תלוי במהופך, אך רע ומר היום הזה.

ותביא אסתר את מרדכי לפני המלך ויתן המלך למרדכי יקר וגדולה וכבוד, כי הגידה אסתר לאחשוורוש מה הוא לה.

ויתלו שומרי המלך את המן ברגליו על העץ אשר הכין למרדכי בביתו גבוה חמישים אמה. ויתנדנד המן הלוך ושוב כל אותו היום.

ותבוא אסתר אל בית המן האגגי ותקרא את זרש אשתו אליה. ותבואנה הנשים חדר בחדר, ותדבר אסתר עם זרש עד חצי היום, ואין איש בבית בדברה אליה. ותצא זרש מעם אסתר ועיניה בוכיות, ותאסוף את כל בניה ובנותיה אל חיקה ותחבקם.

ותצא אסתר אל חצר בית המן ותבקש מן השומרים להניח את המן על האדמה. ויונח המן על האדמה למרגלות אסתר ויודה לה על רחמיה כי רבים הם. ויאמר המן אל אסתר לא האמנתי בלבי שלא תהרגיני אותי ואת ביתי וכל אוהבי ביום אחד. כי הלא כך כתוב במגילת אסתר, ומה נשתנה בסיפור הזה?

ותאמר אסתר אל המן בסיפור הזה, היא מגילת אסתר החדשה, כולם יוצאים מנצחים, אם רק תיתן לבבך לראות בטוב. כי יודעת אני שלא לחינם בקשת להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. כי לימדוני הנשים החכמות בנות ירושלים, יודעות לבב אנוש, כי רק הפגוע מבקש לפגוע, ואם בקשת לפגוע בנו כך הלא רק פגוע אתה עד מאד. וישבר לבב המן ויבך בכיה גדולה ומרה וימרר המן בבכי.

ותאמר אסתר: מה לך המן? ספר נא לי. ויספר המן לאסתר את כל הדברים אשר עשה לו אביו המדתא האגגי, מימי ילדותו ועד עצם היום הזה. כיצד קרא לו מי אפסיים וכיצד היה רומס את נפשו כל ימי ילדותו. ויוסף המן ויספר לאסתר כיצד הרביצו בו כל ילדי שושן מכות, ואף ילד אחד יהודי הפליא בו לעג וצחוק ועלבון.

ויספר עוד המן לאסתר כי נדר בנפשו להיות חזק ומושל, להראות העמים והשרים ואביו ואמו וכל אנשי שושן כי אין כמוהו חזק ונכבד בכל הארץ. וכיצד נדר בלבו כי יבוא יום ויקח נקם לא רק מאת אותו ילד, מרדכי שמו, שלעג לו בילדותו, כי אם מכל היהודים שבכל מדינות המלך.

ותשלח אסתר בידי האחשדפרנים רוכבי הרכש הרמכים את המן האגגי וזרש אשתו שישה חדשים למרחצאות המרפא אשר למלך בהרים הרחוקים בקצה מדינות מלכותו. ותצווה על זרש לעשות ככל אשר למדה אותה בסודות הנשים.

ותקח אסתר תחת חסותה אֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא  וְאֵת דַּלְפוֹן, וְאֵת אַסְפָּתָא. וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא, וְאֵת אֲרִידָתָא.  וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי, וְאֵת אֲרִידַי  וְאֵת  וַיְזָתָא.  עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא ותשלח אותם לבקר בבתי היהודים בשושן הבירה ולאכול יחדיו חמין ומיני מגדים.

ועל היהודים הנמצאים בשושן הבירה ציוותה אסתר ומרדכי לעשות את ימי הפורים האלו כהוויתם, ימי שמחה וששון ומשתה ולב טוב, ולהזמין את שכניהם מכל האומות, כי גדולה לגימה שמקרבת הלבבות. ונשלוח ספרים ביד הרצים אחשתרני המלך הרמכים בכל מדינות המלך אחשורוש מהודו ועד כושׂ לעשות ריקודין ומשתה וימים טובים, כי נצלה נפש היהודים ועמדו על בריאות נפשם ולא נכשלו.

כי המן בן המדתא האגגי ביקש להרג ולאבד את היהודים וכמעט ונתקיימה מחשבתו בלבו, ואבדו גם הם בשנאה, אך שלא כמצופה ונהפוך הוא, במקום שנאה באה אהבה ובמקום איבה בא שלום.

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב וירקוד כמשוגע כל אותו הלילה והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ויקראו לשכניהם לשמוח בשמחתם. ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפלה חיבת היהודים עליהם. כי אמרו אך עם חכם ונבון הגוי הקטן הזה, כי שלום הוא מביא בכל ולא מלחמה.

ותאמר זרש להמן במרחצאות המרפא אין בכל מדינות המלך איש אשר אני חפצה ביקרו יותר ממך, ואין בכל שושן הבירה איש אשר שרביטו יגדל כשרביטך. ותקם זרש ותאחז בשרביט ותעש בו כדבר אסתר. וימלא המן שמחה ולבו נמס בקרבו. ותאמר זרש אם מזרע היהודים אסתר, אשר החלותי ללמוד לפניה את סודות האהבה, לא אחדל, כי עוד גדול יגדל שרביטך לפני.

ותאפנה הנשים אשר בשושן עוגות משולשות בדמות שושן, ובדמות אותו מקום אשר לאסתר המלכה בו עשתה תשועה גדולה לעמה ורווח והצלה עמד ליהודים במקום זה ולא ממקום אחר, ואף למדה את זרש סודותיה ותעש, יפקחו אזני המן וישמע האמת.

ויתר דברי המן וזרש אשתו הלא הם כתובים בספרי הכמה סטרא לעמי הודו וכוש.

ותשלח אסתר ספרים לשלושת אלפים שנה ימים קדימה, להיות אגרת הפורים הזו השנית נקראת בכל מדינות המלך.

כי גדול מרדכי לכל העמים ורצוי לרוב אחיו, דובר טוב בזרעו ודורש שלום לכל עמי עולם.

 ——

 נרשם על ידי אחד מסופרי המלך, אוהד האזרחי, היושב בשער בית אורן, תשע"ב

8 תגובות
  1. amir aor ahamenata
    amir aor ahamenata says:

    מצוין יפה ומדויק. ..רק שזו לא המגילה החדשה אוהדי.יקר. זו הגירסה המקורית כפי שהיא קרתה באמת לפני שסולפה. !אתה פשוט ברגישותך אהבתך וחכמתך התעוררת אליה, זמנת אותה אליך מצאתה קיבלת והבאת אותה ניפלא.תודה.בירכותיי. יישר כח והמון אוזני המן אורגניים. :).אהבה

  2. נועה
    נועה says:

    מקסים! הלוואי שככה באמת הייתה נגמרת המגילה…
    תודה על חימום הלב והחיוך הרחב לקראת החג 🙂

  3. דורון צור
    דורון צור says:

    אוהד יקר

    תודה על האלטרנטיבה הזאת שבכישרון רב משורטטת ונוגעת עמוק
    בכאב האנושי ובחסד שיכול להתאפשר, אם רק נדע לבחור אחרת.

    שנדע לפרום את הסיפורים שלנו שוב ושוב ולארוג אותם מחדש
    כך שיהיו תפורים במידת החמלה שבנו.

    פורים שמח.

  4. משה
    משה says:

    קצת נאיבי, לא? תדמיינו את היטלר באותה סיטואציה. זה מה שהיה המן הרשע.

    אסתר אומרת להמן הרשע במגילה האלטרנטיבית הזו …"כי יודעת אני שלא לחינם בקשת להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. כי לימדוני הנשים החכמות בנות ירושלים, יודעות לבב אנוש, כי רק הפגוע מבקש לפגוע, ואם בקשת לפגוע בנו כך הלא רק פגוע אתה עד מאד. וישבר לבב המן ויבך בכיה גדולה ומרה וימרר המן בבכי"…

    ממש אנחנו גרמנו לו להשמיד אותנו. רק בגלל שהיה פגוע מאיתנו הוא "נאלץ" להשמיד אותנו. לא היינו כנועים ואנחנו כל כך עצבנו אותו וגרמנו לו להשמיד אותנו. מזכיר קצת, להבדיל, את האשה המוכה, הכנועה, הנשלטת ולמה "היא אשמה" שבעלה מכה אותה. …"אם רק לא היית מעצבנת אותי לא הייתי נאלץ להרביץ לך"…

    ממש "מסכן" המן הרשע, אבא שלו התעלל בו, ילדים הציקו לו, רחמנא ליצלן גם איזה "יהודון" הציק לו ולכן מובן למה הוא "השמיד" אותנו.

    יאלה, בואו "נכשיר" את השרץ, בואו נייפה את המציאות, בואו נהיה חברים של ה"היטלר" של אותה תקופה, בוא נסלח, בואו נעשה מסיבות ו"נחגוג" לנו יחדיו. למה? כי אנחנו יהודים, כי אנחנו רחמנים בני רחמנים.
    רק לדמיין את אותה סיטואציה עם היטלר.

    יש איזה יהודי שהיה מסכים בכלל לחשוב עם סיום כזה, דומה, ל"מגילת אסתר" של הדור הזה, של השואה.

    אני מאוד לא אהבתי את הטקסט הנאיבי הזה. אני מאוד לא מתחבר ל"סיום האלטרנטיבי למגילת אסתר. לא סתם אנחנו שורדים 3,000 שנה ויש אומרים גם יותר.

  5. משה
    משה says:

    תגובה בגרסה המלאה…נראה אתכם מפרסמים אותה כאן. אני העלתי לפייסבוק עם קישור להנ"ל…

    קצת נאיבי, לא? אותה מגילה האלטרנטיבית הזו שאיזה מתחכם כתב. תדמיינו את היטלר באותה סיטואציה. זה מה שהיה המן הרשע, פחות או יותר באותה תקופה.

    זה פוסט שלי לכבוד פורים כדי להיזכר, לזכור ולהזכיר לנו כמה נאיביים ומעצבנים יש בעם היהודי שלנו, כן גם היום, שבאים מהחלק שרוצה שלום עכשיו, שלום בכל מחיר, שלום "של אמיצים", לא שלום בטוח, שלום עכשיו הם רוצים ומוכנים להיות בת יענה. תקראו בקישור…

    אסתר המלכה אומרת להמן הרשע במגילה האלטרנטיבית הזו …ציטוט…"כי יודעת אני שלא לחינם בקשת להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. כי לימדוני הנשים החכמות בנות ירושלים, יודעות לבב אנוש, כי רק הפגוע מבקש לפגוע, ואם בקשת לפגוע בנו כך הלא רק פגוע אתה עד מאד. וישבר לבב המן ויבך בכיה גדולה ומרה וימרר המן בבכי"…סוף ציטוט.

    ממש "נפש רכה" המן הרשע, מסכן, אנחנו "גרמנו" לו להשמיד אותנו. רק בגלל שהיה פגוע מאיתנו הוא "נאלץ" להשמיד אותנו. לא היינו כנועים ואנחנו כל כך עצבנו אותו וגרמנו לו להשמיד אותנו. מזכיר קצת, להבדיל, את האשה המוכה, הכנועה, הנשלטת ולמה "היא אשמה" שבעלה מכה אותה. …"אם רק לא היית מעצבנת אותי לא הייתי נאלץ להרביץ לך"…

    ממש "מסכן" המן הרשע, לפי ה"סיום אלטרנטיבי למגילת אסתר" שכתב "הגאון", היפה נפש, המעצבן והמתחכם – …"נרשם על ידי אחד מסופרי המלך, אוהד האזרחי, היושב בשער בית אורן, תשע"ב"…אבא שלו התעלל בו, ילדים הציקו לו, ורחמנא ליצלן, הכי גרוע, גם איזה "יהודון" הציק לו ולכן מובן למה הוא נאלץ ל"השמיד" אותנו.

    יאלה, בואו "נכשיר" את השרץ, בואו נייפה את המציאות, בואו נהיה חברים של ה"היטלר" של אותה תקופה, בוא נסלח, בואו נעשה מסיבות ו"נחגוג" לנו יחדיו. למה? כי אנחנו יהודים, כי אנחנו רחמנים בני רחמנים.
    רק לדמיין את אותה סיטואציה עם היטלר.

    יש איזה יהודי שהיה מסכים בכלל לחשוב עם סיום כזה, דומה, ל"מגילת אסתר" של הדור הזה, שיש ממנו שעוד חיים בקרבנו, של השואה.

    אני מאוד לא אהבתי את הטקסט הנאיבי הזה, בלשון המעטה. אני מאוד לא מתחבר ל"סיום האלטרנטיבי למגילת אסתר". לא סתם אנחנו שורדים 3,000 שנה ויש אומרים גם יותר.

    יאלה, באותה הזדמנות בואו נשלים עם האיראנים של היום, כאילו שהם ישלימו איתנו, מה זה חשוב שהם מכינים איזה "קפצון", בואו ניקח אותם לים המלח…"לעשות ריקודין ומשתה וימים טובים"…"נזמין אותם לבקר בבתי היהודים בשושן הבירה ולאכול יחדיו חמין ומיני מגדים"…ניקח אותם ל…"שישה חדשים למרחצאות המרפא אשר למלך בהרים הרחוקים בקצה מדינות מלכותו"…ונכניס את הראש לחול כמו בת היענה והכל יהיה בסדר…"ותאפנה הנשים אשר בשושן עוגות משולשות בדמות שושן, ובדמות אותו מקום אשר לאסתר המלכה בו עשתה תשועה גדולה לעמה ורווח והצלה עמד ליהודים במקום זה ולא ממקום אחר, ואף למדה את זרש סודותיה ותעש, יפקחו אזני המן וישמע האמת"…אם רק אנחנו נהיה בסדר, הכל יהיה בסדר.

    כמה נאיביים ומעצבנים יש בעם היהודי שלנו.
    https://kabalove.org/articles/alternative-esther-megila/comment-page-1#comment-1539

  6. רן
    רן says:

    הי הייתי רוצה להציע אפשרות ביניים … ללא ספק ה"אויבים" שלנו הם השלכה שלנו שנוצרת בגלל עוונות שאנחנו יוצרים. ה"אוייבים" הם ללא ספק ה"המקל" של הקדוש ברוך הוא, אנחנו יכולים לראות שמחבלים לא נגמרים לא משנה כמה חיסולים אנחנו עושים. ברור שמעגל האלימות חייב להיפסק וברור שאפשר להמתיק את ה"רע" רק בשורשו, כלומר רק כשנפסיק לטפח אלימות ,בדלנות וגזענות נפסיק בהדרגה לחוות אלימות, גזענות וובדלנות כלפינו. אבל יש במנבנה של היקום פער בין סיבה לתוצאה ( אם ברגע שהינו מוחצים יתוש ישר היתה נשברת לנו צלע כולם היו נמנעים מאלימות). ברגע ש"דין" מתגשם ומבשיל כמו בסיפור המגילה או ב"שואה" כבר קצת מאוחר מידי לשנות את המציאות. ולפעמים כן צריך ל"הרוג" את האוייב כדי לחיות עוד יום, לא בטוח שהיטלר היה מוכן ובשל לעבור תהליך פסיכוטרפיה, ולא בטוח שהמן לא הייה ממשיך במלחמת החורמה נגד ה"אוייב" השנוא…, יש אנשים שבשלים לטרפורמציה פנימית ויש כאלה שלו, הייתי שם את הדגש על טיפוח הדרגתי של אהבה , חמלה והשתוות צורה לכל הבריאה ואז כשיגיע "יום חייב" לא יהיו כל כך הרבה "דינים" שיכריחו פעולה מסוג תקוף או הימלט, הרוג או תהרג. סוף מעשה במחשבת תחילה… צריך לחשוב איך אנחנו היום מתקנים את שורש של השנאה כך שלא נצתרך להיות במצב כזה, כאומה וכפריטים לעולם יותר.

  7. מאיה לב
    מאיה לב says:

    תודה אוהד,
    דמעות החלו לעלות בעיניי, כי החמלה חזקה היא ומרגשת, פותחת את הלב.
    כן, דמעות עלו בעיניי.
    כי הסיפורים הקיימים גורמים ללבי להתקשח וגורמים לי להפנות עורף אליהם.
    לא, לא ציפיתי עכשיו להתרגש. רק התכוונתי לקרוא סוף אחר.
    תודה.

התגובות סגורות.