סיום אלטרנטיבי למגילת אסתר

קטע הסיום של מגילת אסתר החדשה, מתחיל מיד לאחר הפסוק בו אומר המלך "תלוהו עליו!" (פרק ז, פסוק ט'):

ותתחלחל המלכה ותזעק אל נא המלך!

ויתמה המלך מאד ויאמר: הלא בקשת על נפשך ועל נפש בני עמך!

ותאמר אסתר: על נפשנו בקשתי, ואילו בגללנו יהרג האיש הזה וביתו הלא תאבד גם נפשי ונפש בני עמי. כי אין זו דרכי ולא כך דרך עמי.

ויאמר המלך ומה דרכך המלכה אסתר ותעש!

ותאמר אסתר המן האגגי הזה חשב על היהודים להרגם וישלח ספרים לכל מדינות מלכותך להרוג להשמיד ולאבד את כל היהודים מטף ועד זקן, ואילו הרגו היהודים המה בשונאיהם מכת הרג והרס ואבדן הלא נעשה גם אנחנו כרשעתו, ואבדה נפשנו בזממו?

ויתפלא המלך וכל חכמיו מאד והמן נפל אפים ארצה.

ויאמר המלך: אך מה נעשה בו, כי את מוצא פי המלך אין להשיב ריקם.

ויאמר כְּרִשְׁנָא מהיושבים ראשונה במלכות: המלך אמר תלוהו עליו, ולא אמר יהרגוהו. יתלוהו עליו הפוך ברגליו, ויתקים פתגם המלך ודתו, ואחר יורידוהו.

ויצחק המלך מאד ויאמר: יהי כן!

ותבקש אסתר מעם המלך את בית המן האגגי, ויתן המלך לאסתר המלכה לעשות כטוב בעיניה בהמן ובביתו. ויבעֵט המן ויבהל מאד כי אמר עתה תקח המלכה נקמתה ממני בחשאי, ותוצא נשמתי אט אט בעודי תלוי במהופך, אך רע ומר היום הזה.

ותביא אסתר את מרדכי לפני המלך ויתן המלך למרדכי יקר וגדולה וכבוד, כי הגידה אסתר לאחשוורוש מה הוא לה.

ויתלו שומרי המלך את המן ברגליו על העץ אשר הכין למרדכי בביתו גבוה חמישים אמה. ויתנדנד המן הלוך ושוב כל אותו היום.

ותבוא אסתר אל בית המן האגגי ותקרא את זרש אשתו אליה. ותבואנה הנשים חדר בחדר, ותדבר אסתר עם זרש עד חצי היום, ואין איש בבית בדברה אליה. ותצא זרש מעם אסתר ועיניה בוכיות, ותאסוף את כל בניה ובנותיה אל חיקה ותחבקם.

ותצא אסתר אל חצר בית המן ותבקש מן השומרים להניח את המן על האדמה. ויונח המן על האדמה למרגלות אסתר ויודה לה על רחמיה כי רבים הם. ויאמר המן אל אסתר לא האמנתי בלבי שלא תהרגיני אותי ואת ביתי וכל אוהבי ביום אחד. כי הלא כך כתוב במגילת אסתר, ומה נשתנה בסיפור הזה?

ותאמר אסתר אל המן בסיפור הזה, היא מגילת אסתר החדשה, כולם יוצאים מנצחים, אם רק תיתן לבבך לראות בטוב. כי יודעת אני שלא לחינם בקשת להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. כי לימדוני הנשים החכמות בנות ירושלים, יודעות לבב אנוש, כי רק הפגוע מבקש לפגוע, ואם בקשת לפגוע בנו כך הלא רק פגוע אתה עד מאד. וישבר לבב המן ויבך בכיה גדולה ומרה וימרר המן בבכי.

ותאמר אסתר: מה לך המן? ספר נא לי. ויספר המן לאסתר את כל הדברים אשר עשה לו אביו המדתא האגגי, מימי ילדותו ועד עצם היום הזה. כיצד קרא לו מי אפסיים וכיצד היה רומס את נפשו כל ימי ילדותו. ויוסף המן ויספר לאסתר כיצד הרביצו בו כל ילדי שושן מכות, ואף ילד אחד יהודי הפליא בו לעג וצחוק ועלבון.

ויספר עוד המן לאסתר כי נדר בנפשו להיות חזק ומושל, להראות העמים והשרים ואביו ואמו וכל אנשי שושן כי אין כמוהו חזק ונכבד בכל הארץ. וכיצד נדר בלבו כי יבוא יום ויקח נקם לא רק מאת אותו ילד, מרדכי שמו, שלעג לו בילדותו, כי אם מכל היהודים שבכל מדינות המלך.

ותשלח אסתר בידי האחשדפרנים רוכבי הרכש הרמכים את המן האגגי וזרש אשתו שישה חדשים למרחצאות המרפא אשר למלך בהרים הרחוקים בקצה מדינות מלכותו. ותצווה על זרש לעשות ככל אשר למדה אותה בסודות הנשים.

ותקח אסתר תחת חסותה אֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא  וְאֵת דַּלְפוֹן, וְאֵת אַסְפָּתָא. וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא, וְאֵת אֲרִידָתָא.  וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי, וְאֵת אֲרִידַי  וְאֵת  וַיְזָתָא.  עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא ותשלח אותם לבקר בבתי היהודים בשושן הבירה ולאכול יחדיו חמין ומיני מגדים.

ועל היהודים הנמצאים בשושן הבירה ציוותה אסתר ומרדכי לעשות את ימי הפורים האלו כהוויתם, ימי שמחה וששון ומשתה ולב טוב, ולהזמין את שכניהם מכל האומות, כי גדולה לגימה שמקרבת הלבבות. ונשלוח ספרים ביד הרצים אחשתרני המלך הרמכים בכל מדינות המלך אחשורוש מהודו ועד כושׂ לעשות ריקודין ומשתה וימים טובים, כי נצלה נפש היהודים ועמדו על בריאות נפשם ולא נכשלו.

כי המן בן המדתא האגגי ביקש להרג ולאבד את היהודים וכמעט ונתקיימה מחשבתו בלבו, ואבדו גם הם בשנאה, אך שלא כמצופה ונהפוך הוא, במקום שנאה באה אהבה ובמקום איבה בא שלום.

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב וירקוד כמשוגע כל אותו הלילה והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ויקראו לשכניהם לשמוח בשמחתם. ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפלה חיבת היהודים עליהם. כי אמרו אך עם חכם ונבון הגוי הקטן הזה, כי שלום הוא מביא בכל ולא מלחמה.

ותאמר זרש להמן במרחצאות המרפא אין בכל מדינות המלך איש אשר אני חפצה ביקרו יותר ממך, ואין בכל שושן הבירה איש אשר שרביטו יגדל כשרביטך. ותקם זרש ותאחז בשרביט ותעש בו כדבר אסתר. וימלא המן שמחה ולבו נמס בקרבו. ותאמר זרש אם מזרע היהודים אסתר, אשר החלותי ללמוד לפניה את סודות האהבה, לא אחדל, כי עוד גדול יגדל שרביטך לפני.

ותאפנה הנשים אשר בשושן עוגות משולשות בדמות שושן, ובדמות אותו מקום אשר לאסתר המלכה בו עשתה תשועה גדולה לעמה ורווח והצלה עמד ליהודים במקום זה ולא ממקום אחר, ואף למדה את זרש סודותיה ותעש, יפקחו אזני המן וישמע האמת.

ויתר דברי המן וזרש אשתו הלא הם כתובים בספרי הכמה סטרא לעמי הודו וכוש.

ותשלח אסתר ספרים לשלושת אלפים שנה ימים קדימה, להיות אגרת הפורים הזו השנית נקראת בכל מדינות המלך.

כי גדול מרדכי לכל העמים ורצוי לרוב אחיו, דובר טוב בזרעו ודורש שלום לכל עמי עולם.

 ——

 נרשם על ידי אחד מסופרי המלך, אוהד האזרחי, היושב בשער בית אורן, תשע"ב