שבעת המינים ושבע הצ'קרות

מדרש שבעת המינים

אמרו רבותינו ז"ל: בשעה שנתן הקב"ה פירותיה של ארץ ישראל בתוכה אמר לה, דעי שעתידים בני לאכול מפירותיך, ואותו מאכל שאוכלין עולה בתוכן ונעשה דם ובשר וגידים ועצמות. לפיכך אני נותן בך שבעה מינים משובחין אלו, שבשעה שיאכלו בני מפירות אלו המינים יעלו בתוכם, ויניעו את שבעת גלגלי החיים שנתתי באדם, שעתידים בְּנֵי הוֹדוּ לְהוֹדוֹת בהן תחילה.

וכך אמר לה: שעורה זו שאני נותן בך ראי שתחיה את האדם במקום מושבו על האדמה, שהיא פרי האדמה והוא גם הוא פרי האדמה, שנאמר: "וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה", ולא עוד אלא שהשעורה מאכל בהמה היא, על כן תהא השעורה הזו מחזקת כחות האדמה שבאדם, ומחזקת כחות החיה והבהמה שבאדם, שלולא כן אין לו מעמד בארץ.

ועוד אמר לה: תמר זו שאני נוטע בך אין כמוהו בכל מין ומין. שלולבין שבו דומין לזכר וגלעיני פירותיו סדוקין כעין הנקבה. תמרה זו תעלה כח חיים באדם עד למקום הקודש, ותעורר בו את כח היצר וכח היצירה, שנאמר "וייצר ה' אלהים את האדם", בשני יודין נאמר, יוד ליצר ויוד ליצירה, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ואין לך כל צדיק וצדיקה שלא נמשלו לתמר, שנאמר "צדיק כתמר יפרח", ואין צדיק אלא איבר הקודש, שנאמר "וצדיק יסוד עולם" ואיזהו יסוד עולם? כל שתקוע במקום נאמן, שנאמר "ותקעתיו יתד במקום נאמן"..

בני שעתידים לבוא ולאכול מפירותיך יהודין הם, וכחנים הם, רגשנים הם. כל צרות העולם וקושיים שבו מתרגשים עליהם ובטנם רוגזת עליהם, שנאמר "שמעתי ותרגז בטני". על כן אני נוטע בך הגפן, שעושה יין. שבשעה שמתכרכמים פניהם מדאגה ומצער ובטנם צבה, שנאמר "הציקתני רוח בטני" הם שותין מן היין הטוב הזה ומיד מתגברים ונעשין חברים זה לזה, שהיין ישמח לבב אנוש, ולא עוד אלא שהם מגלים את כל לבם וצפונותיהם ש"נכנס יין יצא סוד".

והתאנה אני נותן בך, וצורתה כצורת לב, והיא מתוקה כאהבה, ואני אין אני בוחר אלא באהבה, שהיא שם הקודש בן ארבע אותיות: אלף-הא-בית-הא. מה תאנה זו מתוקה כולה ואין בה פסולת, שבשלמותה נאכלת, כך יהא לבם של בני ובנותי מתוק ושלם באהבה שאין בה פסולת. ולא עוד אלא שיהא לבם פתוח לרווחה כתאנה זו שבשעה שהיא בשלה היא מתבקעת מרוב טוב – כה יהא לבם של בני!

ועוד אני נוטע בך את החיטה, שאילן היתה בגן עדן, ועתה נתמעטה, ואף על פי כן אין התינוק קורא אבא עד שטועם טעם דגן, לפיכך כנגד הגרון אני נותן בך את החיטה, והיא בגימטריה כ"ב, כמנין כ"ב אותיות התורה. יהי רצון שיאכלו בני את לחם החיטה ותרבה בהם הדעת, ויעלו האותיות בגרונם ולא יהיו מיצרי הגרון חסומים בפניהן כשם שהצרו מצריים עליהם, ולא יהא הדיבור בגלות, כי לחם החיטה ירבה בהם הדעת שפותחת את המיצרִים ויפתח את גרונם לומר את אשר על לבם, בבחינת "פתח פיך ויאירו דבריך".

עוד אמר המקום ברוך הוא לארץ הקדושה: זית שמן אני נותן בך, ובו ימָשחו כהנים ומלכים ולויים וכל דבר שבקדושה. שמן זית ימשחו על מצחם ויאיר עיניהם, שהשמן תמצית כל דבר הוא, כך יאירו עיניהם לראות תמצית הדברים ופנימיותם.

ודעי, שאפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון זה, שכתר על ראשו, והוא למעלה מכל חכמה והגיון. מה רימון זה אפילו אם נופל ומתלכלך בטיט ובצואה, מה שבתוכו אינו נמאס, והוא עומד בטהרתו כך נשמת בני האדם, שהיא חלק אלוה ממעל ממש לעולם אינה נמאסת, שנאמר "כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך" שרֵיקוּת שבהם למעלה מראשם, בבחינת "ושמחת עולם על ראשם" וכל מי שנופל יש להרימו, בכח זה הרימון, שנאמר: "הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי, כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי".

ענתה האדמה להקדוש ברוך הוא ואמרה: על כן בכל פעם שיעשו בניך זה הסדר לפני, ויאכלו משבעת המינים שנתת בי, מיד יעלה בהם השרף כפי שעולה באילנות, שנאמר: "כי האדם עץ השדה", ואיזה הוא השרף העולה באדם? זהו כח הנחש דקדושה, שנאמר "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף" ויניע את שבעת גלגלי החיים, ויאירו בהם כשבעת קני המנורה המאירים במקדש שבגוף, שנאמר "וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ". וכשיעלה בהם השרף ויאירו בכל שבעת הגלגלים, מיד יהיו ניזונין מן המים החדשים, ויתנו פרי, וְהָיוּ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשֹוֹת פֶּרִי, כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה

(מן המדרש הקדום. נמצא בגניזה שבלב*)

* למען הגילוי הנאות: המדרש הזה נכתב בשנת 2002 על ידי אוהד אזרחי