כמה שהטקס היה פשוט ככה הוא היה גם מרגש. עמדתי שם והזלתי דמעות של גיל. היה בו משהו כל כך תמים. לא היו בו פוליטיקאים ולא היתה תקשורת. רק ("רק") מנהיגים רוחניים מכל הדתות שחיות יחד על ההר הנהדר הזה נכחו במקום, וקבוצה חמודה של ילדים ונוער גם הם – מדתות שונות.

תשאלו מה עשינו יחד? התשובה היא: נטענו בוסתן, של עצי פרי, זיתים ורימונים ושקדים ותאנים. איפה זה היה? בכרמל. למה ככה? – אז הנה הסיפור:

אחרי מה שנודע בצער כ"מכתב הרבנים", אותו מסמך גזעני שקרא לא להשכיר דירות לערבים, שנכתב ונחתם על ידי רבנים, המקבלים שכר מקופת המדינה (כלומר – אתם ואני עדיין מעסיקים אותם), אחזה בכמה מאנשי הרוח בכרמל חלחלה, והם החליטו שככה אי אפשר להמשיך. חייבים לעשות משהו, אמר הרב הרפורמי גולן בן חורין מחיפה לעצמו, אבל מה עושים? מה עושים כשאתה לא גוף רשמי ולא בעל כספים ולא איזו תנועה עם סניפים? אספו הוא וגרשון חברו כמה אנשים טובים מהקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות של חיפה, והחליטו לקרוא לעמיתיהם מכל הדתות לבוא יחד לכנס צנוע באוניברסיטת חיפה, כדי להצביע קודם כל ברגלים כנגד המכתב.

באתי. בטח שבאתי. ושמחתי לשבת שם עם עוד ארבעה רבנים, חברי התנועות הליברליות ביהדות, ועם כמה שחים מוסלמים ודרוזים עם שפם גדול, ונציג העדה הצ'רקסית ונציג הפטריארכיה הנוצרית אורתודוקסית – כולנו הגענו – גברים ונשים ושני תינוקות. כמובן שאף כלי תקשורת לא טרח לבוא, כי זה חדשות טובות מידי, לא היתה דרמה. לא היה סיפור. אבל זו היתה התחלה לדרך חדשה. שתינו מיץ אשכוליות, אכלנו רוגלאך, אמרנו דברים, מחאנו כפיים זה לזה וסיכמנו שבעיקר צריכים להמשיך.

סטיקר
כך קם לו "הפורום לשתוף פעולה בין דתי" של חיפה והכרמל. יופי של פורום, באמת. אני כל כך גאה ושמח להיות חבר בו. הרבנים מהתנועה הרפורמית הנפיקו סטיקר מבריק שאומר "השכנים נאים בעיני!" ברוח הסיפור "דירה להשכיר", ואני נגשתי בששון להדביק אותו על מכוניתי.

באמת – לפני שעברנו לגור בקיבוץ בית אורן גרנו זוגתי הרבנית שליט"א ואני בטבריה עילית, והשכנים הקרובים שלנו היו משפחה ערבית. פעם גרו בטבריה הרבה ערבים. סבי וסבתי גדלו שם כילדים, והשפה המדוברת ברחוב בטבריה היתה ערבית. עד מלחמת העצמאות, בה ברחו ערביי טבריה ממנה והיא הפכה יהודית, היתה גם טבריה עיר דו לאומית. לאחרונה אומרים שהיא הופכת חרדית, אבל בכל זאת, השכנים שלנו בחצר ליד היו ערבים. הם נהגו לשבת הרבה בחצר ביתם בקיץ, ואנחנו נהגנו לקדם אותם תמיד בברכת שלום פשוטה, כזו של שכנים. אני זוכר איך בהתחלה נסוכה הבעת פליאה על פניהם. דומה שהם לא ציפו לברכת שלום, וזה היה נראה להם מוזר. אחר כך הם התרגלו. אחר כך גם הם התחילו לקדם אותנו לשלום, עם חיוך ו'מה נשמע'. אחר כך עברנו לגור בבית אורן. ואז היתה שריפה, ששרפה אנשים ועצים ובתים, ובתוך כך הפליאו הרבנים האורתודוקסים את חכמתם כי רבה והפיצו ברבים את המסמך המביש הזה, שיפה היה לה להיסטוריה של העם היהודי אילו לא היה נכתב מעולם. אבל הוא נכתב.

הפורום לשת"פ בין דתי יחד עם מקום בשם "בית הגפן" שתומך בפעילות יהודית-ערבית קבלו מעריית חיפה שטח אדמה יפה בכרמל, הצופה אל הים, ובה נטענו את "חורשת השכנות". כי השכנים ממש נאים בעיני כולנו.

סנדויצ'ים
אני מקווה שיום אחד יבואו הרבנים האורתודוקסים לפיקניק עם משפחתם הענפה והסנדויצ'ים, ישבו לנוח בצל בעצים שנטענו, ויגידו "כמה נאה אילן זה", ואז אולי יאכלו איזה רימון או תאנה או חרוב (כי נטענו עצי פרי מקומיים) יפרישו ממנו מעשר ויברכו ברכה, ואז יראו שאת העצים נטעו ילדים יהודים וערבים בצחוקים ושמחה, יחד עם כמה מנהיגים מוסלמים ונוצרים ויהודים ובהאיים שכולם מאמינים שבפשטות ניתן ואף רצוי לחיות פה ביחד, בשכנות טובה, ליטוע גינות ולבנות בתים, לשמוח בשמחת האחר ולכאוב בכאבו. כי אנשים אחים אנחנו. כולנו.

4 תגובות
  1. טל אופק
    טל אופק says:

    באמת יפה וטוב. הגישור שמעל נהר המחלוקות, שבת אחים גם יחד. כמה נחמד. אבל ….
    כמה מכל זה אמיתי כשזה מגיע פנימה? לתפיסות העמוקות יותר, לאמונות השורשיות יותר?
    כי אם אפשר להיות אחים ולוותר לרגע על השוני, אז למה בעצם ליצור אותו מלכתחילה?
    מדוע לייחס לו, לשוני, חשיבות כה רבה ולהמעיט מחשיבות המכנה המשותף של כולנו כאן?
    האם אלוהים הוא זה שהחליט על ההבדל בין "יהודי" ל"ערבי" או שזו המצאה שלנו, בני האדם?
    ומהי דתו של הבורא? האם הוא דתי? בשביל מה לו, הוא הרי כבר אלוהים…
    מדוע שלא נסתפק בכך שהוא נמצא בתוך כל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע או מין?
    מדוע שלא נוותר ללכתחילה על ההבדלים חסרי החשיבות במקום לנסות ולגשר עליהם?
    אולי הגיע כבר הזמן שנהיה מספיק צנועים כדי להודות שעצם עובדת קיומו של ריבון העולם, ממזערת את השוני שבינינו, יצוריו, ושכל מה שמתבקש מאיתנו הוא להנות מנוכחותו בתוכנו. לא?

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      ההבדלים בין הדתות, או התרבויות על פני כדור הארץ לא חייבים להיות מאיימים או בעייתיים יותר מההבדלים המבורכים ביני ובינך. כל אחד מאתנו שונה ויפה באופן מיוחד. כל תרבות התפתחה בתנאים הנכונים לה ויצרה מתוכה דרך אחת להתיחסות לנוכחות הקדושה בחיים. כל עוד לא נכנס למלחמות מיותרות של מי יותר יפה ומי יותר חכם ומי יותר צודק, נוכל לחגוג את היחוד והמייחד של כל אחד מאתנו, וגם לתמוך זה בזה, כשצריך

      • טל אופק
        טל אופק says:

        נכון. זה נשמע ממש יפה, איך שאתה מציג את זה. "כל עוד זה לא נכנס למלחמות מיותרות"…
        אבל מי כמוך יודע שמכתבי הרבנים והרבניות לא הגיע משום מקום. הם יושבים חזק על מיתוס
        "העם הנבחר" שבמהותו חוטא לעקרון השוויון הזה שבין העמים ובין האנשים ונגוע באתנוצנטריות
        ההנחה שיש הבדל מהותי בין "יהודים" לבין מי שלא היא לחלוטין טועה ומטעה. לא מדובר רק בהבדל תרבותי אלא בתפיסת עולם שמונחלת כבר מהילדות, במערכת החינוך, גם החילונית.
        הגיע הזמן להגיד: "המלך עירום". בני אדם הם בני אדם הם בני אדם ואין כזה דבר "עם סגולה".
        כל עניין הקדושה בחיים וההתעסקות עם אלוהים שבתוכנו הוא אידיבדואלי במהותו ומונע על ידי צמא, כנות וחוויה אישית. אם זה היה אחרת, זה לא היה הוגן. ואלוהים שלי, הוא הוגן.
        חוצמזה, אגב, יש לנו מכרה משותפת… מיה גל.
        טל.

  2. אזרחי אוהד
    אזרחי אוהד says:

    אכן, מכתבי הרבנים נובעים מבאג גדול שקיים במערכת היהודית כבר מאות רבות של שנים. ראה כאן באתר את הדברים שכתבתי על הדרך העברית ובמה היא שונה מהיהדות.

    הדיבור על עם סגולה כיום הוא אינפנטילי במהותו, ואיננו נובע מתפיסות עמוקות, גם אם הוא בא מ"מקובלים"…

    יש ביהדות גזענות מובנית, והיא פשתה כמו סרטן גם אל הקבלה. ויש לתקן זאת.
    אולי אם נקרון ונזרח ביופי ואהבת האדם – נזכה לרפא זאת לפחות כמו שהקרנות מרפאות סרטן… 🙂

התגובות סגורות.