קריאה לחשיבה חברתית אחרת – מערכת זקני השבט

אוהד אזרחי. נובמבר 2010, בעקבות התאבדותו של אורן גני.

את ההודעה על מותו של חברי האהוב אורן גני קבלתי תוך כדי הנחיה של סמינר מדיטציה בין לאומי במחנה המוות אושוויץ-בירקנאו. במקום בו אנשים אבדו את היקרים להם דבר יום ביומו. עדיין קשה לי לכתוב את צירוף המילים הזה "מותו של אורן גני", אבל יהיה עלי להתרגל לכך. אורן גני מת. הוא החליט לסיים את הפרק הזה בהיסטוריה הקוסמית של נשמתו ושם קץ לחייו. אני אתגעגע אליו מאד. הוא היה לי חבר קרוב. איתו ביליתי לילות ארוכים בשיחות נפש. היינו שותים קפה שחור והוא היה מגלגל ג'ויינט עשיר במריחואנה רפואית משובחת, אותה קנה באישור המדינה להקלה על מכאוביו.

מותו של אורן השאיר רבים מאתנו המומים, נבוכים ומתמודדים עם קורטוב גדול או קטן של רגשות אשם. מה לא עשינו נכון? כל אדם שהולך מרצונו אל מותו משאיר שובל אפל שכזה מאחוריו. קהילה שלימה של אנשים, חברים וקרובי משפחה, שעד יומם האחרון ישאו את אותה שאלה גדולה בנפשם ללא פתרון.

אבל אורן היה מורה במהותו, ולכן כמו במותו של צדיק חסידי גם מותו של אורן גני הוא משהו שניתן לדעתי ללמוד ממנו, ועל זה בעיקר רציתי לכתוב.

אדם דגול אך מיותר?

אני רוצה להסתכל על הדברים נכוחה: בשנים האחרונות אורן גני נותר ככלי שאין בו חפץ. היום רבים אומרים הו הו! כמה מיוחד היה האיש, מורה גדול, איש אמת, אדם חד אבחנה וכולי, אבל זה בגדר דברים שאומרים אחרי שהאדם כבר לא מסתובב פה, מעל פני האדמה, וקל להעריץ אותו כשהוא כבר לא מאיים. אלו דברים שעוזרים למצב כמו כוסיות רוח למת [איך קוראים לבחורות רוחניקיות? – כוסיות רוח (סליחה, אבל אורן היה נהנה מהבדיחה)].

אורן גני, שהיה בעיני רבים אדם דגול, הרגיש מיותר. הוא היה בן שישים, חולה ועני ועזוב. רבים האנשים שלמדו אצלו, ולא מעט מהם הפכו למורים בזכות עצמם, שהתחילו להנחות סדנאות, לעשות פסטיבלים ולמשוך אליהם את שוק הקליינטים הרוחני, שוק שמתנהג כמו כל סופרמרקט – כל מוצר חדש ונוצץ מוכר, ומה שישן ולא נוצץ כבר לא מוכר, כי לרוב הוא לא ארוז לפי המילה האחרונה, ואין מבצע של אחד פלוס אחד.

מקלחת של צוננים

אורן לא היה מוצר נוצץ ובטח לא ארוז היטב. היה בו משהו מפחיד. נוקב עד תהום. ביקורתי גם אם אוהב, ומי רוצה ביקורת? כמו עורב זקן נהג אורן לקרקר לפעמים לעבר המורים הצעירים לטנטרה, ולהטיח בהם דברי ביקורת חדים כתער.

מסופר על רבי יצחק מאיר מגור שספג פעם שטיפה של דברי ביקורת קשה מהרבי שלו – הרבי מקוצק. הרבי מקוצק היה אדם חריף כצ'ילי וחד כתער, והוא נתן לחסיד שלו בראש, כמו שאומרים היום. ר' יצחק מאיר לא אמר כלום. הוא שתק והרכין ראשו לקבל את דברי הביקורת הקשים, למרות שבאמת המקרה שהכעיס את הרבי בכלל לא היה קשור אליו. הרבי טעה בעובדות. מי שהיה אחראי לפשלה היה אדם אחר ולא ר' יצחק מאיר. כשנודע הדבר לרבי, הוא הזמין אליו את ר' יצחק מאיר, התנצל בפניו ושאל אותו למה לא אמר לו שזה בכלל לא הוא שאחראי לכך? ענה לו ר' יצחק מאיר: דברי הביקורת של הרבי יקרים מפז, ולא רציתי לוותר על ההזדמנות לשמוע ביקורת כה נוקבת מכבודו, גם אם במקרה הפעם לא אני הייתי זה שאחראי למה שקרה".

אבל בחברה המודרנית מי רוצה לקבל שטיפה? אנחנו רוצים מורים חמודים שילטפו לנו את האגו, ובפועל – אנשים לא באו יותר ללמוד עם אורן. הם הלכו ללמוד עם מורים אחרים, יפים ומתוקים, כאלו שמארז השיווק שלהם פועל בהצלחה שאורן לא יכול היה להתחרות בה. חלק מאותם מורים ומורות למדו עם אורן, אפילו מאד מאד קרוב. חלקם בנו עצמם על בסיס העבודה של אורן, ואורן, עלי לומר, מעולם לא היה קמצן ולא כעס על כך. הוא היה נדיב בכל מה שהיה לו לתת, ברוח ובחומר. אבל הוא היה מודע למצב.

שלא תבינו אותי לא נכון – אינני בא להאשים אף אחד, אני רוצה רק להצביע על מצב חברתי שלדעתי אורן מראה לנו במותו, מצב שעלינו לתת עליו את הדעת, ללמוד ממנו לקח ולראות מה ניתן לעשות בנדון.

עולם הרוחניות החדש והחברה המסורתית

בחברה רוחנית מסורתית דברים כאלו לא היו קורים. במנזרים בודהיסטים, או נוצריים, בחברה חסידית או אינדיאנית – בכל חברה רוחנית בעלת מסורת עתיקה – יש והיה תמיד כבוד לזקני השבט, וגם בזקנותם הם לעולם לא היו נזנחים.

חלק מהרעות החולות של החברה המודרנית היא שהעולם שייך, כביכול, לצעירים, והזקנים נותרים ככלי שאין בו חפץ. לצערנו אנחנו רואים שזה קורה גם בעולם של מבקשי הדרך הרוחנית. עולם הניו אייג' המערבי הוא מאד קפיטליסטי במהותו, ועדיין לא התבגר מן החלום האמריקאי המטופש של להיות גורו עשיר כמו דיפאק צ'ופרה. עולם הרוח שלנו כיום שואב את רוב חכמתו ממסורות החכמה העתיקות של המזרח והמערב, אבל מה שאין לנו זה מערכת חברתית נכונה, שיכולה לתמוך בהתפתחותה של חכמה עמוקה ומקיפה ובהתעלות הדרגתית ומתמדת של הרוח. כדי שחכמה תתפתח ותעמיק צריך שיהיו אנשים מוכשרים שיקדישו את חייהם לכך, לא כתחביב בלבד, לא כמשהו שעושים מהצד, אלא כמשהו שחיים אותו יום יום, ללא הפוגה, שלומדים אותו והוגים אותו ומתרגלים אותו ומשקיעים בו  ה כ ל. "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

האנשים שהקדישו את חייהם לרוח מטבע הדברים מתבגרים, ומזדקנים, ופעמים רבות אין להם שום חסכונות. הם חיו מהיד לפה. הם הסתפקו במועט והקדישו את חייהם לאלהים. הכסף לא היה מעולם שיקול מכריע בתהליך קבלת ההחלטות שלהם. בחברה מסורתית הופכים האנשים הללו להיות זקני השבט. דמויות מוערכות, שבאים אליהם לקבל ברכה או כדי להתייעץ, ולפעמים גם מקבלים שטיפה ומקלחת של צוננים. בחברה מסורתית זקני המנזר, או השבט, נתמכים על ידי החברה כולה. הם אולי כבר לא המנהיגים – כי יש צ'יף חדש צעיר ונוצץ, אבל אנשים מכבדים אותם ולעולם לא יזנחו אותם. בעולם מסורתי יש מי שיראה לעצמו זכות לטפל במורה המזדקן ולהיות לידו, פשוט לחיות לידו וללמוד ממעשיו, דרך מה שנקרא במסורת היהודית "שימוש תלמידי חכמים", שגדול מלימוד תורה טקסטואלי, כי "גדול שימושה מלימודה".

גדול שימושה

המנזר או השבט או הקהילה יחזיקו את המורה, יפרנסו אותו, בצנעה אמנם, אבל לעולם לא יחסר לו אוכל או אמצעי תחבורה, ולעולם הוא לא יצטרך לדאוג לפרנסתו. יש גיל מסויים (שהוא לא תמיד גיל ביולוגי) שבו אתה הופך כבר לא ממש כשיר להתמודדות ולתחרות בשוק העבודה, גם אם עבודתך היא הוראה של סדנאות טנטרה. אנשים "נורמליים" בעולם המודרני שמים בצד כסף בחשבון פנסיה. בעולם המסורתי ההשקעה הפנסיונרית של המורים היתה בפיתוח הנפש של תלמידיהם, שהיו אסירי תודה אליהם כמו להורים, ופעמים רבות אף יותר. לעולם הם לא היו זונחים אותם לאנחות, גם בזקנתם.

אורן היה מהאנשים ששייכים לקטגוריה של זקני השבט הרוחני בישראל – הוא היה מה'אלדרז' שלנו – למרות שהיה רק בן שישים במותו. אבל העולם הרוחני במערב ובישראל, לא בנה לעצמו עדיין מנגנונים חברתיים וכלכליים שיתמכו בזקני השבט שלו. זקני השבט שהקדישו את חייהם ואת כל מה שהיה להם לפיתוח עולם הרוח צריכים פתאום להתמודד ולהתחרות עם אנשי עסקים מלאי מרץ בגילאי השלושים לחייהם, שמתחילים לבנות לעצמם "קריירה" רוחנית, ולזקנים אין סיכוי להצליח. בפועל מה שקרה זה שאנשים לא נרשמו יותר לסדנאות שאורן הציע, והוא הרגיש מיותר, כמו סרך עודף.

אז מה עושים?

מותו של אורן האהוב האיר לי את הנקודה הזו, ואני רוצה לתהות ביחד אתכם מה ניתן לעשות בנדון. כי זה לא רק אורן, זה משהו שקורה לזקני המורים במקומות רבים בעולם. רם-דאס, למשל, שהתחיל את דרכו בשנות השישים כבחור צעיר ועשיר שירש הרבה כסף ממשפחתו, הגיע לשנות האלפיים כמי שעבר שבץ מוחי, וכזקן חסר פרוטה. את כל חייו השקיע רם-דאס בהתפתחות רוחנית ובנתינה לאחרים, ואת כל כספו השקיע ביוזמות שונות שקידמו את הרוחניות באמריקה. למזלו הוא פעל באמריקה, שיש בה מסורת יציבה של נתינה ותרומה. מי שתורם באמריקה לא מרגיש פרארייר, כמו הישראלי המצוי, אלא כשותף למשהו גדול ובעל משמעות. לכן אנשים שאהבו את רם-דאס לקחו אותו תחת חסותם והוא חי כיום באחלה מקום בהוואי (דון ואני ביקרנו אותו לפני שנה. הוא חי באחד המקומות היפים בעולם, כשאנשים צעירים רואים לעצמם זכות לטפל במשק הבית שלו, ובצדק).

גם הרבי שלי – רבי זלמן שחטר – עלול היה להגיע למצב עגום למדי, לולי הקימו כמה מתלמידיו קרן מיוחדת שנועדה לתמוך בו בשנותיו האחרונות, ולאפשר לו ליצור את יצירות הרוח הבשלות, של אחרית ימיו, בשלווה ובנחת.

רבי שלמה קרליבך לעומתו היה חסר כל, וכשהלך לעולמו רק חובות הוא הוריש לבנותיו, למרות שמאות שירים שכתב הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית, ולמרות שאלפי אנשים הזילו מליוני דמעות בהלווייתו והעידו שהוא שינה את חייהם מקצה לקצה.

אז מה עושים? האם ניתן לחשוב על מערכת חברתית וכלכלית שנוכל, כחברה רוחנית, להתבגר אל תוכה, מערכת שלא תהיה כפויית טובה לזקני השבט שלה עצמה, אלא תתן להם מקום של כבוד בתוכה? האם ניתן לחשוב על מערכת חברתית-רוחנית שאפשר לכולנו לחיות בחברה שאיננה חברה קפיטליסטית אכזרית, אלא חברה של חמלה, אהבה וכבוד?

41 תגובות
  1. מיכל
    מיכל says:

    בדצמבר שנה שעברה – ביומולדת של רפיק – שוחחתי עם אורן על הסדנה שלו שעמד לפתוח בביתו בקרית אתא. מאד רציתי להשתתף, אבל בדיוק התחלתי את הכשרתי בטיפול בריברסינג. אורן ואני שוחחנו על מיניות ועל פחדים, ועיניו אורו כשהסביר לי איך טנטרה וריברסינג יכולים להשלים זה את זה. אני – שמשאבי הזמן והכסף שברשותי היו מוגבלים, אמרתי לאורן שאחשוב על כך, אולם קשה לי להניח שאצליח לשלב בין שני הקורסים. סימנתי לי את קורס הטנטרה כדבר הבא. דווקא טנטרה. ודווקא אצל אורן. אתמול עם הידיעה על מותו קיבלתי תזכורת על שבריריות החיים. מוזר…אבל דווקא בימים האחרונים אני מסתובבת עם תחושה שחסרה לי בחיי אישה זקנה וחכמה שנוכחותה תאיר לי עומקים אחרים של הבנה…
    אוהד, מה שאתה כותב מאד עצוב ואני עדיין לא מוכנה לקבל שזה נכון. אני באופן אישי מאד נמשכת לאנשים מבוגרים וזקנים. סבי עליו השלום היה האדם הקרוב לי ביותר בזמנו, והאיש החכם ביותר שהכרתי.
    אורן גני, מי יתן ותמצא שלווה שלמה ומנוחה.

  2. shay eyal
    shay eyal says:

    אורן גני שחשף בפני בפעם הראשונה את הספר דרך גבר
    אורן גני שדרכו הגעתי לקבוצת שיווה
    אורן גני שבסשן שהוא הנחה :שיווה לינגאם הוא גרם לי לא להתבייש בגבריות
    שלי לא להכנע לאתגרים ולהתמודד עם הסביבה
    אורן גני שבשיווה 10 העזתי להביע את דעתי המנוגדת איליו
    והכוח להביע את זה נבע מהמסרים שקיבלתי בסדנאות שהוא הנחה
    אל תתבייש במי שאתה בגבריותשלך ובזין שלך .

    אורן לא היה זקן השבט
    בשיווה קולו של אורן נשמע חזק
    ותמיד הביא למפנה גדול.
    שיווה צריכה להודות לאורן שבשיווה 7
    אמר שהחזון שלו שפסטיבל שיווה יכיל 400 גברים
    אנחנו כמעט מגיעים לזה בשיווה 11 היו 120 גברים
    בשיווה 13 יהיו 200 גברים
    בשיווה 15 יהיו בעזרת השם 400 גברים .
    אורן רצה שיהיו סניפים בארץ של התכנסויות של גברים
    שיעצימו אחד את השני .
    אנחנו מחוייבים לקיים את הבטחתו .

    שי איל -מנחה מופהנעה דבר אלי באהבה
    נטורופת,מטפל בשיאצו,מדריך חדר כושר
    חבר בצוות הפקה שיווה .
    0772100347
    0523646805
    shay501@walla.co.il

    • תומר קורון
      תומר קורון says:

      שי,

      דבריך נגעו מאד לליבי, אני על סף דמעות.

      גם עבורי אורן היה מורה גדול ודגול ועצום, ובאמירות האמת האותנטיות הארד-קור שלו בשיווה ובשיחות ב- 4 עיניים בינינו, הביא לי השראה עצומה ותזכורת נוקבת וחדה להיות אותנטי עד הסוף.

      חיבוק, ומי ייתן ונלמד ממותו כמו שאוהד מציע כאן לעשות, ובצדק.

      אגב, גם אני מודה בבושה שחטאתי כשאמרתי לאורן, שהציע לי לעשות שת"פ חיזור-טנטרה שכמובן כמובן משלימים, שאני כרגע לא שם, ושאני צריך לחשוב על זה. וכשאני קורא את אוהד אני מבין שגם אני – לא ממש במודע בהקשר כזה שאוהד מציג של אחראיות חברתית לזקני השבט – אחד הצעירים בני השלושים שמפתחים קריירה רוחנית יום-יום, ובסטייל מערבי-קפיטליסטי (ידע שיווקי, אריזה וכד')

      מעבר לזה שסירובי לאורן (הזמני בעיני, אך כעת לצערי הרב מתגלה כנצחי) הינו שלי באופן כללי (אני זאב בודד ובתהליכי למידה מתקדמים על איך לשחרר שליטה ולשת"פ עם אחרים בקו-הנחיה, סדנאות משותפות, האצלת סמכויות וכד'), ברור לי שאשקול מעתה שת"פים קודם כל עם זקני השבט.

      וכבר יש לי 2 שמות בראש, ראו הוזהרתם 🙂

      באהבה רבה ובהרכנת ראש לאורן המאסטר,
      ובתודה גדולה לאוהד המורה על המילים המדויקות,
      תומר

  3. עומר (כן אני...)
    עומר (כן אני...) says:

    איתך.
    המאמר מדוייק ןפותח מחשבה פנימית עמוקה.
    מצאתי אותך מדבר על אורן ומחזק בי את בחירותי, בדרכי שלי.
    כפי שנאמר בספר הטאו:
    "לחכם הטאו אין בעיה לעקם עצמו (לסטות ממרכז דרכו) כי הוא תמיד ישר"

    מי יתן ודרכך תוביל חזרה אל חברה של חמלה, אהבה וכבוד.
    אוהב ומחבק אותך
    אי שם באושוויץ,
    ֿעומר

  4. גל
    גל says:

    זה הרבה יותר מן הסיפור הפרטי פה. זו נקודה כאובה שדורשת מחשבה מערכתית. זה נורא שאנשים מסתובבים פה בעולם בלי שהמערכת שלוקחת מהם כל כך הרבה מיסים לא דורשת ודואגת שיהיה חוק שיחייב קופת חיסכון לימים הללו. עכשיו התחילו עם זה . מאוחר. מאוחר מידי לפחות עבור איש כמוהו ועוד רבים אחרים.
    יהי זכרו ברוך.

  5. יאיר כהן
    יאיר כהן says:

    שלום אוהד, שלום,

    ומבקש אני לבחון נקודות אותן אני לומד.

    אולי ואתה יודע כי מתחילת שנות ה80 אני בוחן תרומה לקהילה ותשובתה חזרה.
    ועל כך אני מבקש לחדד וסליחה אם אני פוגע במקום לא מתאים.

    האם כפיות טובה היא חלק מהמערכת הרוחנית? האם צדיק ורע לו?
    איך קורה שמתרחשים מהלכים כמו שתיארת? האם המורה / ים שותפים לסגנון הזה?

    אולי וראוי שמורה ידרוש מהתלמיד /ים סגנון של תמורה הגונה. שילמד תלמידים שונים בהתאם לתרומתם לו. תרומתם למהלך שמייצג.
    תלמידים שונים יראו את האיכויות הניתנות לתלמידים השונים וילמדו מכך.

    האם ולמען להפיץ תורה, עלול מורה לטעות ולרצות לספק לאדם מעבר לכוחותיו המוסריים. ועבורי, אם אדם אינו נוהג בהתאם לשקיבל, כוחותיו המוסריים אכן מבקשים בירור.

    ואכן ראינו אנשים שהלכו וצחצחו תורה שלמדו, עטפו אותה במחלצות מקובלות, ואורן אמר פעמים רבות, שהוא מבקש "לפגוש אנשים המעזים לחשוב ולחיות מעבר לכללים המקובלים" ואולי אלו הלכו גם נגד הכללים המוסריים הרוחניים של הבנת היחד, התמיכה ההדדית….

    ואולי והחברה הנבוכה המבקשת ללמוד ממורים רוחניים כללים וכלים ראוי שמורים אלו ילמדו אותה גם סגנון של עבודה מול מורה?

    פגשתי כבר מספר פעמים את השיטות והסגנונות בהם מחנכים מורים בודהיסטים המגיעים לארץ את תלמידיהם לתמוך בהם. הדבר נעשה ברוך ובנחישות ברורים לגמרי. וזה קורה.

    אכן ההרגשה של מיותר, עזוב… הייתה חזקה. ואולי ואורן הקריב עצמו על מזבח העזובה החברתית הנפוצה. כזו שמנצלת כל משאב בטבע, שמנצלת אחד את השני, שמנצלת תמימות, טיפשות ושאר חולשות כדי לנכס לעצמה נכסים. ואין כאן כוונה לעורר אשמה. יש כאן כוונה לדרוש ולעשות את המדרש הרוחני, ביתר שאת, מודגש. חריף ונדרש מכל מלמד. לשום מעשה בחורבן ובבניה, בהרס ובכמיהה, במוות ותחיה, דרישה ללומדים לקבל בהתאם לתרומתם. להבנתי, זו אינה חייבת להיות תמיד כספית. זו חייבת לתרומה בהתאם לתמורה.

    ותודה בלימוד נורא זה.

  6. עינת
    עינת says:

    אוהד, תודה. היה טוב מאוד לקרוא את מילותיך. אני מניחה שפגשתי את אורן אי שם, ובכל מקרה, אני מרגישה חזק שהיה ועודנו חבר.
    כן, צריך לכבד את זקני השבט, בהחלט.
    ואולי, צריך לכבד את כל ה"זקנים" – עשו מה שעשו במהלך חייהם, ותרמו מה שתרמו. יהיו אשר יהיו, הם אלו שהחזיקו את העולם בשנים קודמות לנו…
    וכן, יש לכבד ולדאוג לכל האדם.
    אורן, יהי זכרך ברוך, ותודה על כל שנתת. תודה.

  7. צביקה אפור הזקן
    צביקה אפור הזקן says:

    מילים כדורבנות אוהד

    נכנסת לנעליו של הרבי מקוצק.

    שלא נדע עוד צער
    ושנדע לסייע ולכבד את זקנינו

    צביקה

  8. אורנה
    אורנה says:

    הי
    היכרתי את אורן בסדנאות טנטרה שעברנו ביחד אצל איריס יוטבת וליאון ספונר..לאורן היה שקן ארוך,מדהים..התחברנו מיד
    יום אחד כשפגשתי את אורן בהקשר אחר ..אורן היה נרגש מן העובדה שהוא הוריד את הזקן ,ואני אפילו לא שמתי לב, כי אני הייתי כל כך מחוברת לנשמתו שלא שמתי לב לשינוי החזותי והמאוד קיצוני
    שנים שלא ראיתי אותו ,אך הצער על מותו והתדהמה מכים בי
    אורנה

  9. יעל מי אורה
    יעל מי אורה says:

    אוהד היקר

    תודה שאתה מעז לגעת ככה באיברים המוצנעים של הקהילתיות המתפתחת
    ושל הרוחניות "החדשה"

    טוב שאתה מזכיר לנו שראוי וכדאי ללמוד גם את המקצועות הפחות בוהקים של ההתקהלות :
    הסעד בזקנים , ליווי, הכנה, וקבורת המתים , סעד בחולים בגוף או בנפש ,
    ובכלל מה שאצל הדתיים נקרא (ומאד מפותח) – "גמילות חסדים " ..

    אני מאמינה שזו היא אבן הבוחן האמיתית של חברה רוחנית !
    איך עושים את זה בחברתינו הכל כך אינדיווידואליסטית – גם ברוחניותה ???

    תודה שאתה !
    אנא מסור את אהבתי לאיהב
    וגם לסבא וסבתא שלי שהומתו שם..

  10. הילה, מכשפה טובה
    הילה, מכשפה טובה says:

    אוהד היקר. מלותייך, כרגיל, מרגשות אותי מאד.
    אני אהרהר בדברים שכתבת אחרי שאתגבר על הדמעות.
    לא הכרתי את אורן באופן אישי.
    רק התכתבתי איתו פעם כדי להשתתף בקורס שלו, שהתברר כרחוק לי.
    וראיתי אותו פה ושם במעגלים שלך. אולי גם בפסח האחרון.
    ובסרטונים שלו ושל מיכל דון.

    היום חגגתי בליבי יומולדת לאריק חליפקס-
    חבר קרוב ויקר שלי, שהחליט להתאבד לפני 16 שנים
    בזמן ששירת בצבא.
    אריק היה הומו, ובאותה תקופה זה היה משהו שמאד כדאי היה בעיניו להצניע.
    מצאתי את הידיעה על התאבדותו של אורן , שניה לפני שפרשתי לישון
    ואני כואבת עכשיו את שניהם.
    לאורך השנים שאריק איננו, אני מכבדת את בחירתם של המתאבדים
    כבחירה לגיטימית מתוך הידיעה שלהם את נפשם והאופציות שעומדות בפניה.
    כואבת ומכבדת.

    אני לא יודעת אם מישהו אחר, עם נפש אחרת, שהיה מגיע למעמד זקן שבט רוחני
    בחברה קפיטליסטית, ללא תרומות, היה גם בוחר לסיים את חייו.
    אולי לא היה מתחרה בשיווק של הצעירים, אבל מוצא אלטרנטיבות טובות
    לחייו הבוגרים?

    הרבה הומואים שחיו בתקופתו של אריק חיים היום חיים טובים ומחוץ לארון, שהוא לא הספיק לחוות.
    כמו גם, שאנשים שחיו באושוויץ ויצאו חיים היו בעלי תפיסות מגוונות של מה הם יכולים לעשות ומה לא.

    אני מצטערת מאד בשביל אורן שלא מצא בליבו ונפשו אלטרנטיבות מאירות עיניים
    ו..שוב, מכבדת.
    יהי זכרו ברוך!!!!!

    הילה

    • אבי
      אבי says:

      הילה,
      היום יום הזכרון ומשהו בי החליט לחפש איזכור לחלל צה"ל שהייתי הכי קרוב אליו -אריק.
      הייתי המ"כ שלו בטירונות וקורס המכ"ים והיה לי ברור שזכיתי בחייל מדהים!
      בעודי רס"פ בבסיס האם שלנו-קיבלנו את הידיעה על מותו של אריק בקורס הקצינים.
      אודה ואומר שיש בי שמץ של הרהורי אשמה בקשר אליו, אך אעדיף לחשוב כמוך ולהניח לשיפוט הנוראי
      ולהבין שזוהי בחירתו-מטלטלת אשר תהיה. חבל שלא זכיתי להכירו יותר!!!
      אבי אוחיון

  11. מיכה אנקורי
    מיכה אנקורי says:

    גם אותי הממה הידיעה
    הכרתי את אורן לפני עשרות שנים כשלמדנו יחד בקורס פילוסופיה של המדע. זמן לא רב אחרי כן הקמתי עם רעייתי ועוד קבוצות של הורים את בית הספר הפתוח בחדרה ואורן גני היה לנו ליועץ.
    אני זוכר פגישה ראשונה אתו. הוא היה מורה בבית הספר הפתוח בראשון לציון – נסיון שנכשל, ואורן ידע להפיק לקחים מהכשלון.
    הוא אמר לנו: בית ספר פתוח או שיסגר (יהפוך לא פתוח אלא סגור) או שיסגר (על ידי המשטרה כשיהיו יותר מידי סמים).
    בסוף הפגישה הוא אמר לנו: אני חושב שבית ספר פתוח יכול להצליח, אם בכניסה יעמדו שני גורילות עם עוזים.
    אני חושב שאורן הבין מאד לעומק את המורכבות של האידיאה של החירות – ואזכור לו לעולם את הלימוד שהעניק לי.
    עצתו ליוותה אותנו בהקמת בית הספר – שמאד הצליח (ועד היום).

    דבריו של אוהד מעוררים מחשבות, בחלקן נוגות מאד: מיהו שיחליט מיהו הזקן שראוי לתמוך בו? מי הוא איש הרוח ומיהו רועה רוחות שמטעה את הרבים ללכת אחר אמונות כזב?
    בעיני, רוחניות אמת מחייבת שתי רגליים על האדמה. אחריות לנפשותיהם של תלמידיך ושל ילדיך מחייבת גם לא להשאיר להם חובות בבנק. טעויות כלכליות הן טעויות לא פחות מטעויות רוחניות. תפיסה הוליסטית מחייבת לכלכל בתבונה גם את כלכלת הנפש וגם את כלכלת המשפחה. האידיאה היפה של תמיכת החברה במורים רוחניים יכולה בקלות לגלוש לטיפוח פרזיטיות כלכלית ורוחנית כאחת.
    לעיתים פונים אלי אנשים ש"מחפשים את עצמם". כאשר מתברר לי שבזה הם עוסקים ופרנסתם על נשותיהם אני מציע להם ללכת לעבוד ואחר כך לבוא אלי.
    ומצד שני, כמובן שאין לשקול את נכסי הרוח במאזני כסף.
    אורן השאיר לנו חידה גדולה שתלווה אותנו בכאב
    מיכה

    • יורם מדן
      יורם מדן says:

      אהבתי את תגובתך.
      ישיר, אמיתי ומאוזן.
      הכרתי את אורן לעומק ולאורך שנים רבות.
      הוא היה המורה שלי לחיים.
      והיום אני שולח אהבה לנשמתו
      שתמצא את הדרך אל האור
      יורם מדן

  12. איריס יוטבת
    איריס יוטבת says:

    הצטערתי מאד לשמוע שאורן גני הלך לעולמו. למרות שלא הייתי בקשר איתו בשנים האחרונות, הערכתי את החשיבה רחבת הגבולות שלו ואת האומץ שלו לגעת בנושאים מורכבים וקשים לעיכול. עצוב.

  13. אמית
    אמית says:

    כמו שאורן תמיד היה אבנגרד עם הטנטרה והמהפיכה המינית גם בהתאבדותו הוא מציב בפנינו רף חדש של קידמה.
    אורן, באומץ לבו, הסתלק מעולמינו כשהרגיש שסיים את תפקידו עלי אדמות
    וסבלו האישי הפך לבלתי נסבל עבורו.
    בכך, הוא הציג מודל, על זכותו המולדת של האדם, ללכת מפה, כשלא מתאים לו. בשביל מה לסבול, אם אפשר לחתוך מפה במה שנקרא
    self delivery 
    המודל החוקי הרואה בהתאבדות איום על הסדר החברתי דרך הדיקטטורה של האשפוז.
    לא מציאותי שתקום רשת חברתית לסיוע פיננסי לזקני השבט והעידן החדש הוא חלק מהמערכת הקפיטליסטית לכל דבר. כל עוד רק הכסף מדבר, הרבה מהקהילייה הרוחנית, שאינם בני עשירים, צפויים לזיקנה לא מכובדת. המודל הראם דאסי הוא כרגע בחזקת אוטופיה בקונקסט של החברה הישראלית.
    האלטרנטיבה היחידה היא חיבור בין תודעה רוחנית ותודעה חברתית ויצירת סולידריות של מאבק משותף להחזרת מדינת הרווחה הסוציאל דימוקרטית.

  14. יעל
    יעל says:

    הי אוהד
    התרגשתי לקרוא את שכתבת. והתעצבתי מאד שכך ארע לחבר יקר לך, וכפי שאני מבינה שהיה יקר לעוד רבים.
    אני מזדהה לחלוטין אם התאור שלך את מצבה העגום של החברה הזורקת את זקניה לשולי החברה במקום להציבם במקום של כבוד.
    אני חוששת שההתמסחרות שרלטנות רבה, שגרמה לזילותה של הרוחניות, שלי באופן אישי גורמת לתחושת כבש, הם חלק מן הסיבות לדחיקתם של מורים רוחניים אמיתיים.
    הבורות והבלבול בציבור שלא יודע להבחין בין המורים האמיתיים לבין השרלטנים שלצערי רבו במקומותינו, שהפכו לגורו של פתיים עוורים ואנשים במצוקה שמשועים לישועה ומזור.
    משהו מאד מקולקל בחברה שלנו
    משתתפת בצערך.
    יעל

  15. אמית אבני
    אמית אבני says:

    עצוב כואב ואולי אף מעורר זעם. פגשתי את אורן בהזדמניות קצרות בפינות של ארוע זה או אחר החלפנו מילים.
    אני זוכרת את מילותיו בסדר פסח על אפשריות הזוגיות ואהבה. כשמצבו של אדם לא פשוט כלכלית בריאותית וזוגית , הוא עלול להפגש עם היאוש השחור עד שזה יחנוק אותו. אנחנו הנותרים עלולים להרגיש יתומים אך אולי קצת אשמים , מה יכולנו לעשות? האם יכלונו לעשות?
    החברה שלנו לא פשוטה התרחקנו מחיי קהילה ושבט ובכך השתחררנו מכללים חברתיים תובענים אך גם מתמיכה חברתית שבטית. אם אני מסתכלת על החברה הדתית החרדית שמשמרת את כל אלה אני שמה לב שיש להם גם בית כנסת, כזה שלא עולה , כזה שמאפשר מפגש כל שבוע ומלכד את השבט .
    . בעבר כאשר היה לנו אוהל סדנאות היו לי תוכניות לארגון קבלות שבת ומדיטציה בערבי שישי אך הם עפו ברוח עם אוהל הסדנאות.
    אולי אתם תרצו להרים את הכפפה . באם תצתרכו אשמח להיות לעזר

  16. גיאן אמין
    גיאן אמין says:

    אוהד תודה על המאמר. כל מלה בו שורפת עד העצב.
    הצעד הבא לאחר הכאב בראיית האמת האיומה הוא חזון. בעיני הרעיון של קהילות החיות מסביב למורים מתבגרים הוא ראוי ביותר. בעצם לא רק מורים רוחניים. ומה איתנו המפגרים? אילו שהצליחו ללכת בכל הדרכים חוץ מזו האמיתית, האם אותנו יש להשליך?
    קהילות המפנות מקום בתוכן לזקנים יהיו קהילות עשירות ומענינות יותר. לזקנים תמיד מה יש להגיד ולפעמים זה ממש לעניין. במיוחד אדם שפסע מספר צעדים בדרך הרוחנית יכול לפעמים במילים מספר או במעשה פשוט להוות השראה גדולה, לתת זווית חדשה או עומק שלא חשבנו שהיה שם. והוא גם יכול להיות סתם נודניק ולהדגים לנו איך אפשר להזדקן בלי לגדול… ולפעמים זה בא מאותו בן אדם ובהפרש של דקות. 🙂
    מימושו של חזון כזה הוא שידרוג משמעותי מההתקהלויות המיקריות כמעט המאפיינות את ההולכים בדרך הרוח החדשה, זו המאווררת מהמסורתיות צרת המוחין והעכוז.
    אבל כפי שציינת במסורתיות יש דאגה לחלש ולזקן (בצד ים ציפיות מוסרניות וחונקות, לא נשכח), דאגה המעוררת יראת כבוד וכמיהה, שגם אצלנו, בביצת האינדיווידואליזם הנפלאה והאיומה גם יחד תתכן תופעה כזו.
    בימים אלה אני בודק ביחד עם כמה חברים אפשרות של מגורים בתאילנד (אני גר בטאייוואן כרגע) בשאיפה של בניית קהילה בין לאומית. האם נשכיל להתעלות מעל לילדותיות הניו אייג'ית? אני בהחלט מכוון לשם, ואוהד, אתה השראה גדולה בשבילי.
    פגשתי את אורן בפעם האחרונה לפני כחודש וחצי בביקורי הקצר בישראל, הפגישה היתה קצרה ולא ממצאת, הרגשתי שהיה לי המון על מה לדבר איתו אבל המקום והזמן לא התאימו. כל כך חבל לי. הדברים שכתבתי כאן כבר מתבשלים אצלי זמן רב, ואין ספק שהיו עולים בשיחה יותר עמוקה איתו, אבל עכשיו הוא העלה לי את זה בדרך לא צפויה.

  17. יעקב
    יעקב says:

    לידה ומוות גורמות לנו להרהר מחדש בין היתר בשאלות מי אנחנו ומה יעדונו.
    אמר לי אדם חכם פעם שאנו גרגר בשובל ההיסטוריה האינסופית,אבל גרגר משמעותי ושונה מכל גרגר אחר.
    ראוי שאדם יחיה את את חייו באופן המלא ביותר,המקיף ביותר והמאושר ביותר-עד כמה שאפשר.
    קשה לדבר במונחים כאלו שמביטים אחורה באושוויץ ובמה שהיא מסמלת לנו לעם היהודי.
    קשה לחשוב שאדם-נזר הבריאה כפי שחז"ל מכנים זאת יכול לסיים את חייו בצורה טראגית שכזאת.
    לעולם לא נדע מה התחולל בראשו ובעיקר בליבו של איש שהחליט לשים קץ לחייו.
    והשאלה האם אנו כחברה צריכים ללמוד מזה משהו ? האם זה נוגע בנו ? גם אני שלא הכיר את אורן-עצוב לי מאוד על האופן בו אדם מיוחד שהשפיע והאיר אחרים חותם כך את ספר חייו.
    מבחינתי זהו אנטיתיזה לאימרה ש"כל זמן שהנר דולק ניתן לתקן" וראוי שאנחנו דווקא נלמד מאלו שהתגברו ונותרו בחיים למרות הכל.
    יהי זכרו ברוך!
    יעקב

  18. מיכל גילה
    מיכל גילה says:

    הי אוהד

    לא הכרתי את אורן, ויחד עם זאת מאד מתחברת לדבריך בנושא הדאגה ל"אלדרס", כמו גם הכבוד וההערכה המגיע ים למי שתורם ומשפיע על חיינו.
    אין לי ברגע זה פיתרון אינסטנט, אך בהחלט מוכנה לחשוב ולתרום רעיונות כיצד להבטיח למודעות ולעשייה שדברים כאלה לא יישנו. זה נכון בכול קהילה. ובכול משפחה. "אל תשליכני לעת זקנה"- נאמר במקורותינו.
    ואולי אחד הצעדים שנכון לנקוט בהם, לכול מי שמעביר סדנאות וניתנת הזכות להשפיע על אנשים היא להעלות בקביעות את נושא הערבות ההדדית. נכון כשכאשר אנו תורמים לעצמנו- אנו תורמים לחברה (מיקרו קוסמוס ומקרו קוסמוס) ובמקביל נכון להזכיר תמיד את המשפט שהמורה שלי בבית הספר למטפלים ב- tai sophia בארה"ב היה אומר:
    to honour my ancestors and for the sake of the children

    בכול רגע נתון, האם מעשי מכבדם את האלדרס, והאם הם תורמים לחברה. איזה עולם אני משאיר לדור הבא, לילדים?

    אני גם חושבת שכשמבקשים משוב בסדנאות, לא מספיק להתהדר באמרות של "היה נפלא" "היה לי טוב" "שינה לי …" אלא להוסיף לדף המשוב משפט להשלמה- כיצד כל אחד לוקח את מה שקיבל ומעביר הלאה? דוגמאות ספציפיות, מחויבות ספציפית. וכך בפועל , לאט, לאט להנחיל את הרעיון למחויבות מעשית , תוך הגברת המודעות ל"ערבות הדדית".
    לא להתבייש לשאול בסוף סדנה , ואולי תוך סדנה – במעגלי שיתוף קטנים – במה נתרמתי? וכיצד אני הולך להעביר את התרומה הזו הלאה בחיי?

    שנזכה לגרום לשינוי, שמותו של חברך אורן לא יהיה לשווא
    אמן

  19. אמית אבני
    אמית אבני says:

    אני רואה שהתגובה שלי לא אושרה האם יש משהו לא נוח בתגובה שלי , אשמח להערות והארות
    על כל פנים אם עברתי גבול כלשהו איתכם הסליחה

  20. דליה
    דליה says:

    אוהד היקר
    מילים כדורבנות. לצערי מה שאתה מתאר מדוייק עד כאב
    אני רואה מנסיוני האישי איך מורים רוחניים חדשים אכן מנסים להיות דיפאק צופרה הבאים.. אך יש עוד כמה תהליכים בדרך. שמורה צריך לעבור. אכן המורים הרוחניים החדשים יודעים לבקש את שמגיע להם. אך בעייני לא מעט מהם מפספסים את הדרך . להקים קרן מימיון למורים היא רעיון מעולה וישים.
    בברכת אריכות ימים ומאושרים לכולם
    דליה

  21. ליאת
    ליאת says:

    בעבר בחרתי מורה דרך לחיי – סבא שלי זכרוו לברכה.
    אחרי שהוא נפתר בחרתי לשבת בבית חולים לקשישים סופניים כדי לשאוב מהם קצת ידע לחיים.
    מכולם השכלתי ללמוד (בדרכים שונות) וזה – לשמור על הענווה.
    לא הייתי תלמידה של אורן.
    אבל מתוך מעט המפגשים שלי עימו (בשנתיים האחרונות) למדתי שוב דבר אחד מיוחד במינו – את אותו השקט, פשוט מאד, את השקט הפנימי.

    אורן גני, יהי זכרך ברוך אמן!

  22. Doron Weisbarth
    Doron Weisbarth says:

    I hope that there is some room for a bit of dissent.

    A few years ago there was a book called "do what you love and the money will follow. that came out with a lot of fanfare. Unfortunately, the book did not answer the questions "how much?" and "when?". Many people had ventured into their favorite entrepreneurial path without being ready for it. I know because I met quite a few of them. By then I had already experienced my rollercoaster ride as well.

    My meditation and spiritual teacher, Barbara Brodsky, follows the Buddhist tradition of ‘dana’. She admits that she could not do this had she not had a husband who was supporting her. At the same time, she is very clear that if the community does not find her teachings valuable, she is perfectly fine with going back to earning a living in some other way (she used to be a very famous sculpture and abandoned that path in favor of the spiritual teaching).

    The great healer, John of God, offers his services for free as well. In fact, he has a cattle ranch that sustains him.

    At 60, most people are still perfectly capable of earning a sustainable living. Perhaps not a glamorous living, but at least one that could help sustain a life. And sustaining one’s life is vital!

    It is always sad when one feels that the only choice left for them is taking their own life. It is personally painful when it is a friend. And is even more painful when it is a teacher.

    Big hug.

  23. טל פלד
    טל פלד says:

    שלום אוהד
    אמנם לא הכרתי את אורן, אך דבריך נגעו וריגשו אותי.
    לצערנו האנשים המבוגרים בחברה שלנו הפכו להיות עול ותרומתם האישית המשפחתית והחברתית הולכת ודוהה בזכרוננו ככל שהם מתבגרים.
    התורה מדברת על "כבד את אביך ואת אמך.." ואני אישית חושבת שהדברים מתחילים שם, קודם כל, כל אחד בחלקת האלוהים הפרטית שלו וכך ימשיך ויחלחל לגבי המורים, דמויות הסמכות השונות ובוודאי לגבי אנשי הרוח והמורים הרוחניים.
    התעצבתי לקרוא שכך הסתימו חייו של אורן ובהחלט מעורר למחשבה לגבי הערכים שלי, ושל החברה בה אני חיה
    המון תודה לך

  24. רונית נשר
    רונית נשר says:

    אוהד יקר,
    כמה עצוב וכמה מדויק ונכון.

    נושא ה'אלדרס' מאד מעסיק אותי, בעיקר השאלה- כיצד ניתן בחברה המודרנית לכבד את האלדרס, לתת להם מקום של כבוד- כמי שסללו לנו את הדרך.

    וכמה יפה שלקחת שיעור זה וכתבת על כך ברבים,
    אני מאמינה שכאשר נותנים לזה מקום – בכתיבה, בדיבור- במחשבה-
    ייווצר לזה גם מקום אמיתי בחברה, במציאות.

    שולחת למעלה, אל המרומים, תפילה לליווי אורן, שימשיך לעשות טוב ולהפיץ ידע מלמעלה.

  25. מיכל ביאל-ויסלברג
    מיכל ביאל-ויסלברג says:

    שלום רב לך אוהד

    במשך תקופה של כמעט שנתיים הייתי חברה קרובה של אורן ועזרתי לו מקצועית, עקב כך יצא לי להכירו מקרוב וגם כשהסתיים הקשר המקצועי בינינו המשכנו לשמור על קשר. המוות שלו גרם לי צער עמוק, ודווקא בגלל שאני ואתה כמו רבים אחרים חולקים רגשות חיוביים והוקרה כלפיו, חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם.

    הקריאה שלך לא לזנוח מורים רוחניים עם הזדקנותם אכן חשובה מעין כמוה, אבל אני מאד מופתעת למצוא את אורן גני כדמות שחוללה את הקריאה הזו. אורן אמנם היה חולה, אבל מי שאומר עליו שהוא היה עני וזנוח לא הכיר את מצבו האמיתי. בשיחות על הנושא עם האנשים הקרובים לו ביותר, הם הסכימו איתי חד-משמעית.

    אורן אכן התבגר והגיע לגיל 60. זה אינו גיל של זקנה, ולאורן באופן אישי היה מבחינת התכנים המון מה לתת. עם זאת, מבחינה נסיבתית היו שני דברים איתם נאלץ להתמודד: מחלה פיזית שהטרידה אותו בשנים האחרונות והחלישה את המערכת שלו, ונטייה לדכדוך כבד אותה הוא נושא מאז ומתמיד. אני אסתכן ואנחש שמחלתו הפיזית איפשרה לדכדוך להתבסס חזק יותר במהלך השנים האחרונות, ואם יש משהו שגרם לדברים להתרחש כפי שהתרחשו זה השילוב הזה. היכולת שלו לראייה הגבוהה והרחבה, האהבה שלו ללא תנאי כלפי אנשים והתובנות שלו לא נחלשו ולא הועמו, אלא להיפך.

    אורן היה אחד האנשים המסודרים והמאורגנים ביותר שהכרתי בחיי, היתה לו יכולת לעשות תוכנית כספית עתידית מדויקת לפרק זמן לגביו החליט ולעמוד בה. הוא היה אדם שחי חיים צנועים יחסית, אך היתה לו תודעת שפע די מדהימה מבחינה זו שתמיד היה לו כל מה שצריך כדי לחיות. והוא תמיד ידע מה וכמה יש לו ותכנן עשרה צעדים קדימה עם סטייה קטנה מאד לכאן או לכאן. לאורן מעולם לא היו מינוסים או חובות, והיתה לו ראייה מאד ריאלית ומעשית לגבי המקום בו הוא נמצא. הוא גם בורך במשפחה חמה ואוהבת, שעטפה אותו בדאגה ואכפתיות.

    אז אני רוצה לחזור ולהדגיש שוב שקריאתך חשובה וצודקת וללא ספק תעזור לרבים שזקוקים ויזדקקו לה (ולצורך הענין אני לא מוציאה את עצמי מכלל זה), אבל אנא אל תשים את אורן כדמות המרכזית בקמפיין הזה כי זה אינו המקרה, וזה מעמיד אותו באור לא נכון.

    תודה מראש על ההבנה,
    מיכל.

  26. ברי
    ברי says:

    הכרתי את אורן לפני שנים רבות. למרות שלא היינו ממש בקשר בשנים האחרונות תמיד הרגשתי שזו נפש תאומה לי. עכשיו אני מכה על חטא (כמו רבים אחרים) על האובדן ועל כך שלא הייתי בקשר…
    לא ברור לי למה אורן לא מכר את הבית ושטח האדמה הענק סביבו. דבר שהיה מאפשר לו לחיות בנוחיות.
    הוא היה חוזר לאיזור המרכז ולא מרגיש כל כך בודד…
    אורן היה בן אדם מיוחד במינו, חריף מוח, אינטלקטואל ונונ-קונפרמיסט. איפה עוד אמצא אנשים כמותו.
    הוא אהב אותי כידידה ואני אהבתי אותו. נולדנו באותו היום.
    למה… למה…
    כואב ומאוד מצער.
    אערוך טקס פרידה ממנו מול הים ואשחרר אותו מכל מה שבידי לשחרר….
    לעולם, לעולם יהיה במחשבותיי.
    אורן. ממש סליחה.
    ברי

  27. תמי
    תמי says:

    היי אוהד,
    רק שמעתי על אורן, וזה נורא עצוב לשמוע על הרקע של המוות שלו.
    הקשר שלי אתו היה דרך העבודה שלי מולו כמנחה דיי קבוע ב'שעה בשקיעה' והביטחון העצמי שלו היה כל כך ניכר שזה נשמע עזוי שזה בכלל אותו בן אדם מהסיפור שאני שומעת עכשיו.

    יהיה זכרונו ברוך..

    ובעיניין הנושא שפתחת, הכהנים והלויים קבלו מעשר מהעם, ואנחנו יודעים איך הסיפור התפתח ואיך הוא נגמר, אכן צריך שיטה חדשנית יותר של כלכלה חברתית ויש כאלו..

    אם רוח וחומר מחוברים הם, אז לא רק אנשי הממון צריכים ללמוד ולהתחבר לרוח, אלא גם אנשי הרוח צריכים ללמוד ולהתחבר לחומר.. זו תהיה גם דרך להשפיע על ערכים הקשורים לכסף וחברה.

  28. מא אננד סמבביה
    מא אננד סמבביה says:

    שלום לכם
    אם יש משהו שארצה להוסיף בתור מישהי מבוגרי הקהילה, זה שיש הבדל משמעותי של ראיית החיים מגובה גיל 20, 30, 40, 50 או 60. כמי שחוותה בחייה חיים בקהילות רבות בעולם רוצה לציין שחוסר הענווה והכבוד בחברה שלנו הוא לעיתים בלתי נסבל. לאדם שעשה עבודה פנימית כנה וגדל לתוך בגרות רוחנית יש ראיית חיים יותר מעודנת ועמוקה שלעיתים קרובות לא מובנת על ידי הצעירים.
    בנוסף, שווק אגריסיבי תחרותי ממש לא מרגיש מדויק עם הלך פנימי זה…
    אני יכולה להבין מתוך זה מה קרה לאורן, שבנוסף, המחלה הקשה במשך שנים לא הקלה על המצב.

  29. דריה
    דריה says:

    שלום לאוהד יקירי גם דרך הרשת,
    עבר זמן והרוחות אולי שכחו, אבל כל אחד והקצב שלו.
    לא ממש היכרתי את אורן, אך התרשמתי שהיה אינדיבידואליסט לא קטן.
    בתחושה הפנימית שלי הוא התקשה להיות נתמך ובכלל להיות חלק מקהילה, ועל כן נטילת חייו בידיו לא בהכרח הייתה קשורה לנושא שאתה מדבר עליו.

    ואשר לנושא זקני השבט
    לצורך העניין, "הקהילה הרוחנית" הישראלית איננה קהילה. אין בה מוסדות כמו גמ"ח, אין בה מחוייבות ואין משהו ברור שמאחד אותה.

    אני מאמינה שאנשים שרוצים לחיות בחברה חומלת ראוי שיטלו יוזמות ליצירת קהילות.
    כולנו יודעים כמה זה קשה, וכמה ויתורים יש בדרך.
    אז אני מפנה אליך חזרה את הכדור ואומרת- עשה עוד למען יצירת קהילה . פיזית, אמיתית.
    שלא תמצא את עצמך בערוב ימיך זנוח חלילה.
    אהבה רבה והערכה גדולה לכל פועלך,
    דריה.
    הקהילתיות צריכה להתחיל עוד בחיינו.

  30. רון דרעין
    רון דרעין says:

    שלום אוהד יקר
    קראתי את מה שכתבת על אורן גני ומצאתי את עצמי גם מסכים עם הרבה מהדברים וגם מקנא בו מאד על אומץ ליבו לעשות את מה שאני מרגיש כבר הרבה זמן לעשות ואין לי אומץ, גם אני הייתי מורה שנחשב טוב וכיום ללא תלמידים וגם בכלל בלי כסף, בלי חשבון בנק, את החדר העלוב שבו אני מתגורר אני חייב לעזוב תוך כמה ימים, אני במצב בריאותי גרוע מאד (טרשת נפוצה) ועוד הרבה. אין לי אפילו מייל משלי ואני משתמש במייל של חבר לפעמים ויחד עם זה יש לי המון המון מה להציע (גם אליך שלחתי פעם הרבה כתוב, כשעוד היה לי מייל ולא הגבת) אני ממש ממש לא מאשים!!! למה שאני חושב ומבין אין קונים, כי כנראה אני לא יודע למכור נכון וזה שאני רואה דברים לפני שהם מתרחשים, לא ממש מעניין אף אחד ותכלס' – אין בשלב זה נביא בעירו. הייתי אצלך בסדנת יום כיפור, שהייתה מעניינת מאד, אבל מצאתי את עצמי לא ממש בפנים וגם את הסדנה הזאת קיבלתי ממך בחינם בנדיבותך דרך חבר אחר, באותה תקופה התגוררתי אצל חבר שאיפשר לי לגור אצלו קצת כי אשתו הייתה בחו"ל וכו'. בעניין מה שכתבת, אז אני מאמין שהיו לאורן הרבה סיבות ליטול את חייו בידיו, אני מאד מבין שהוא חש ככלי אין חפץ בו, אפילו שהיה לו בטח הרבה הרבה מה להציע לעולם וזה מתסכל לאללה. אני מכיר מנסיוני את העניין של להביט בתלמידים לשעבר שהופכים למורים והולך להם הרבה יותר טוב. לא היכרתי את אורן מספיק טוב ואני חש שאני מצטער על כך, אבל זה כבר אבוד, אגב זה שקיבלת את הידיעה על מותו במחנה הריכוז, זה משהו לחשוב עליו לדעתי ובעניין הרעיון של "זקני השבט" זה רעיון טוב ונכון , אבל כמו הרבה רעיונות טובים, הוא לא קורה במציאות. בעניין ה-לא להיות מוצר נוצץ אני מאד מסכים אתך, כי היום קונים בעיקר מוצרים שמתכלים מהר ונוצצים, מסתכלים יותר באריזה מאשר בתוכן וזה דבר שיחלוף, אבל צריך הרבה סבלנות שכמו רבים אני יודע בעיקר לדבר עליה.דרך אגב אני חושב שהעולם בהחלט שייך לצעירים כי הם העתיד וזה שזה לא נוח לזקנים כמוני שלא מצאו דרך לעשות שיהיה להם קל ונוח בחיים זו בעיה שלהם/שלנו. אני חושב הוא שכיום במאה המבולבלת שלנו (מהירות, אינטרנט ועוד) צריך להתרגל וזה לוקח זמן שכאילו אף פעם אין, אבל אני מאמין בעתיד למרות שאישית אני לא ממש רואה את עצמי חלק ממנו. נכון, עולם הניו אייג' המערבי מאד קפיטליסטי במהותו, אבל זו הדרך שמתאימה למציאות כיום ובאריזה כזו קונים יותר, מסיבה זו לדעתי אנשים כדיפאק צ'ופרה, אקהט טול וכו' מצליחים, כיום קונים מה שנמכר טוב ואין בזה רע מכיוון שזו המציאות וגם לדיפק/טול ועוד הרבה אחרים יש מה להציע, אם כי אני חושב שהגאולה תגיע בסופו של עניין מאיתנו כשנפסיק לריב עם עצמנו, אור לגויים וכו', כי רק אנחנו יכולים להוביל את העולם לשינוי מהותי לדעתי, אבל כמו שאמרתי, עוד חזון למועד וגאולה דרך הביבים זה ממש לא דבר קל. הייתי שמח להמשיך ולכתוב עוד, אבל החבר שאני משתמש במחשב שלו צריך אותו ולכן אסיים פה.
    הרבה הרבה טוב ואהבה
    רון

  31. michael
    michael says:

    yehi zichro baruch
    as for me, i dont have much pssibilitys
    i must play
    its the only thing that relaxes and connects my soul
    and money, i dont think of this.
    i feel pitty i did not have more chance to meet oren
    michael

  32. Sharron Clemons
    Sharron Clemons says:

    ‫הכרתי את אורן לפני שנים רבות. למרות שלא היינו ממש בקשר בשנים האחרונות תמיד הרגשתי שזו נפש תאומה לי. עכשיו אני מכה על חטא (כמו רבים אחרים) על האובדן ועל כך שלא הייתי בקשר… לא ברור לי למה אורן לא מכר את הבית ושטח האדמה הענק סביבו. דבר שהיה מאפשר לו לחיות בנוחיות. הוא היה חוזר לאיזור המרכז ולא מרגיש כל כך בודד… אורן היה בן אדם מיוחד במינו, חריף מוח, אינטלקטואל ונונ-קונפרמיסט. איפה עוד אמצא אנשים כמותו. הוא אהב אותי כידידה ואני אהבתי אותו. נולדנו באותו היום. למה… למה… כואב ומאוד מצער. אערוך טקס פרידה ממנו מול הים ואשחרר אותו מכל מה שבידי לשחרר…. לעולם, לעולם יהיה במחשבותיי. אורן. ממש סליחה. ברי‬

  33. Marisol Perry
    Marisol Perry says:

    ‫אוהד יקר, כמה עצוב וכמה מדויק ונכון. נושא ה'אלדרס' מאד מעסיק אותי, בעיקר השאלה- כיצד ניתן בחברה המודרנית לכבד את האלדרס, לתת להם מקום של כבוד- כמי שסללו לנו את הדרך. וכמה יפה שלקחת שיעור זה וכתבת על כך ברבים, אני מאמינה שכאשר נותנים לזה מקום – בכתיבה, בדיבור- במחשבה- ייווצר לזה גם מקום אמיתי בחברה, במציאות. שולחת למעלה, אל המרומים, תפילה לליווי אורן, שימשיך לעשות טוב ולהפיץ ידע מלמעלה.‬

  34. Nona Mills
    Nona Mills says:

    ‫שלום לכם אם יש משהו שארצה להוסיף בתור מישהי מבוגרי הקהילה, זה שיש הבדל משמעותי של ראיית החיים מגובה גיל 20, 30, 40, 50 או 60. כמי שחוותה בחייה חיים בקהילות רבות בעולם רוצה לציין שחוסר הענווה והכבוד בחברה שלנו הוא לעיתים בלתי נסבל. לאדם שעשה עבודה פנימית כנה וגדל לתוך בגרות רוחנית יש ראיית חיים יותר מעודנת ועמוקה שלעיתים קרובות לא מובנת על ידי הצעירים. בנוסף, שווק אגריסיבי תחרותי ממש לא מרגיש מדויק עם הלך פנימי זה… אני יכולה להבין מתוך זה מה קרה לאורן, שבנוסף, המחלה הקשה במשך שנים לא הקלה על המצב.‬

Trackbacks & Pingbacks

  1. […] שלי בעקבות מותו של אורן גני יצר הרבה גלים ותגובות (ראו טוקבקים באתר). היו מי שלקחו את העניין כזירוז אישי להתעוררות לקחת את […]

  2. […] אדם חכם וטוב. אוהד אזרחי, שהכיר אותו הרבה יותר טוב, כתב רשימה קצרה לזכרו, אבל לא רק לזכרו. הוא כותב גם על השוק האכזרי של […]

  3. […] שכתבתי עם כמה לקחים ממותו העצוב של אורן פרסמתי באתר, ואשמח אם תקראו ואם זה יוביל אנשים לעיה ולמחשבה […]

התגובות סגורות.