לחתוך או לא לחתוך – זו השאלה

על ברית המילה

אוהד אזרחי

אין כמעט שבוע שלא מתקשרים אלי זוגות מאנשי העידן החדש כדי לשאול לדעתי בעניין ברית המילה. ואני שב ואומר להם את מה שאכתוב גם כאן, במאמר הקצר הזה: אילו היה נולד לי בן כיום אינני יודע אם הייתי מל אותו. אבל היות ולא נולד לי בן כיום, וזה גם לא בתכניות, אני לא יכול באמת לדעת מה הייתי עושה במקרה כזה עכשיו. יש סיכוי רב שלא הייתי מל אותו, אבל האמת היא שהייתי מן הסתם שואל את נשמתו של הילד מה היא רוצה.

כל אדם חושב, שאיננו דוגמטי, יכול לראות כיום שיש צדדים לכאן ולכאן בנושא הזה. עבור זוגות דתיים אין עדיין שום שאלה בנושא ברית המילה. קיומה של המילה מגדירה עבורם את השיכות לעם ישראל, והשייכות הזו קשורה בקשרים עמוקים למסירותם לאלהים, על פי הבנתם. לכן כאן (עדיין?) אין שאלה. אבל עבור כל מי שאיננו דתי, השאלה הופכת להיות יותר ויותר חזקה עם השנים. האם למול או לא למול את הרך הנולד?

מה יגידו

אחד הטיעונים היותר נוראיים שחילונים רבים שולפים בעד קיום ברית המילה הוא שהילד "לא יהיה שונה מכולם… שלא יצחקו עליו". בעיני זהו טיעון נוראי! הוא נובע מפחד מפני "מה יגידו האחרים", והאחרים, כמובן, גם הם הרי נימולו על ידי הוריהם רק כדי שלא יהיו שונים ולא יצחקו גם עליהם… וכך כולם נחתכים בגיל הינקות לא בגלל שום עניין רוחני, משמעותי, שקשור באמת ב"ברית", אלא פשוט מתוך פחדים קונפורמיים, זה מפני אכזריותו של זה. אפשר כמובן רק להרהר איזו נטיה עמוקה לקונפורמיזם, ואיזה פחד מפני דעותיהם של אחרים משרישים על ידי מעשה שכזה ההורים בנפשו ובגופו של בנם הצעיר. זה נורא ואיום בעיני.

אז בואו נוריד את הטיעון הקונפורמיסטי, הפחדני והאומלל הזה מסדר היום, ונבחן את המילה לעצם העניין.

ברית בבשר

עצם העניין של ברית המילה קשור ברצון של אבותנו לכרות ברית עם האלהים, וכמיטב המסורות העתיקות, הקדומות, הברית הזו נחתכת בבשר, והיא כתובה בדם. היא הופכת להיות חלק מהגוף. אישית, אם יש משהו מכל עניני ברית המילה שדווקא מוצא חן בעיני (וזה לגמרי עניין של טעם אישי) הרי זה דווקא העניין הזה: להחליט לכרות ברית של אהבה עם האלהות, ולבחור דווקא את איבר המין שלנו כדי לחתום עליו את הברית עם האלהים, זה גאוני וגם רדיקלי להפליא!

אבל מה, כאן נכנסות לתמונה כמה וכמה בעיות:

מין ורוח

אחת היא שאלה שקשורה לתפיסה שלנו ביחס לטיב הקשר שבין מיניות ורוחניות. וזאת למה? כי אין שום ספק בדבר שחיתוך הערלה מקטין מעט את ההנאה המינית של הגבר, ברובד הפיזי שלה. הערלה מאפשרת לאיבר המין להיות איבר פנימי, שנשלף החוצה רק כשמתרחשת זקפה. כשהוא במצבו הטבעי הבלתי מהול, האיבר הזה רטוב בנוזלי סיכה טבעיים, ועור הערלה משמש כשרוול שראש האיבר נכנס ויוצא ממנו גם בעת המגע המיני, במקום להתחכך רק בדופן הנרתיק. יש יתרונות טבעיים למבנה הגברי הטבעי ולו מבחינת ההנאה המינית של הגבר עצמו. גם הרמב"ם הבין זאת, אלא מה, הוא ורבים אחרים לא ראו בזה כל בעיה. מבחינתם ההנאה המינית נתפסה כבעייתית מבחינה רוחנית, ומיעוט ההנאה רק יכול לתרום לדעתם למצבו הרוחני של הגבר. כאן דעתי חלוקה על כבוד תורתם. אני, וכל ההולכים בדרך הטנטרית לאורך כל הדורות, בכל העולם כולו, רואים בהנאה המינית אפשרות נהדרת להעמקה רוחנית. מיניות האדם בעיני היא ידיד של הרוח ולא אוייב שיש לנצחו. מה עמדתכם אתם בנושא? אם אתם סוברים כדעת הרמב"ם ורוב חכמי היהדות הרבנית – יש סיכוי שתחשבו שחיתוך הערלה הוא אקט טוב מן הבחינה הרוחנית. סבבה לכם, אבל לא בטוח שגם לבן שלכם יהיה כל כך סבבה… אם כי, וזאת חשוב לומר, דווקא כמי שעובד הרבה תחום ההוראה הרוחנית-מינית אני רוצה להדגיש שרוב ההנאה המינית איננה קשורה בכלל לא לגודלו ולא לרוחבו ולא לנימולותו של האיבר, אלא למצבו הנפשי של האדם בעת המגע המיני. איברי המין הגדולים ביותר שלנו הם המח והלב, ומצבם הוא שמשנה את מידת האושר שאדם מפיק ממגע מיני (אפילו עם עצמו) הרבה יותר ממצבו הפיזי של האיבר.

אבל זה כואב!?

עניין נוסף שיש לשקול הוא הכאב. להורים רבים קשה מאד להכאיב במודע לתינוק שלהם. לרוב אני מזכיר להורים הללו שהתינוק שלהם עתיד לסבול מגזים, שיעשו לו כאבי בטן, ויציקו לו הרבה יותר מאשר הכאב של המילה. גם צמיחת השיניים כואבת כנראה יותר. החיים אינם נטולי כאב, ותרבויות הקדם ידעו זאת. בתרבויות שמאניות רבות אנשים פוצעים את עצמם, מחוררים את גופם בכל מיני צורות, כחלק מטקסי מעבר. גם אבותינו היהודים לא היו צמחונים בעניין הזה. לשיקולכם.

האם מדובר בהטלת מום?

גם חכמי הקבלה תהו על העניין הזה. מקובל מימי הביניים ששמו רבי יוסף הבא משושן הבירה תוהה בכתביו[1] – אם האדם נברא בצלם אלהים, והאדם הוא ערל, כיצד יתכן שנצטווה לחתוך חלק מגופו ולהטיל מום בצלם האלהים הזה? רבי יוסף עונה על שאלת עצמו בטענה שהאדם הראשון נברא מהול, ורק בעקבות חטאו צמחה לו הערלה. רבי יוסף מתבסס על אגדות יהודיות, שנמצאות במקומות רבים בספרות המדרש והזוהר (ראו זוהר חלק ב, דף רלאב) שטוענות שבעקבות הטראומה של רצח בנו הבל, פרש אדם מאשתו חוה למשך מאה שלושים שנים. במשך כל אותן שנים הוא ישב בתוך הנהר ואונן הרבה מאד. מכל הזרע שאדם שפך לנהר נבראו שדים ורוחות, הנקראים "נגעי בני אדם", כי בעת שעינג את עצמו הוא לא היה באמת לבד. רוחות רעות מהחבורה של השדה לילית באו נכנסו לו לדמיונות והזדווגו אתו כך. כתוצאה מ"עבודת היד" הרבה הזו הפך אדם אבינו הראשון לבעל ערלה, או בלשון חז"ל בתלמוד (סנהדרין לחב) ל"משוך בעורלתו".

בעיני הקושיה של רבי יוסף הבא משושן הבירה טובה יותר מהתירוץ שלו. כלומר אכן שאלה: אם האדם נברא בצלם אלהים, למה לקלקל? כלומר יש כאן שאלה על מהותו של גוף האדם במצבו באידיאלי העליון, האם הוא מהול או בעל ערלה? האם התכנית העליונה של "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" היתה ליצור גבר אנושי מהול או ערל? מה דעתכם? האם המילה מחזירה בעצם עטרה ליושנה? או פוגמת למעשה בבריאה שהיא מושלמת כפי שהיא עכשיו? התשובה לשאלה הזו קשורה לתפיסות עמוקות מאד בנפשו של כל אחד מאתנו ביחס לשאלה האם העולם שאנו חיים בו פגום וצריך תיקון, או שהעולם הטבעי הינו מושלם, ומי שצריך אולי להשתנות זו רק התודעה האנושית.

לא יאומן, אבל יתכן שגם משה התנגד למילה

האיש משה (שהרבנים הפכו אותו לאחד משלהם, וקראו לו "משה רבנו"), שנקרא במקרא "משה איש האלהים" לא מל את בניו. ספר שמות מספר כי ציפורה, אשתו המדיינית, היא שמלה אותם כשחנו בדרך במלון, בעזרת אבן צור חדה. אווצ'…MILA

און זית, מחבר הספר המרתק "העם הישראלי, התרבות האבודה" כבר עמד על כך, שככל הנראה זו היתה הסיבה שמשה שלח את ציפורה חזרה לבית אביה. בפרשת יתרו מסופר כי חותן משה שהגיע לבקר את משה והעם באזור הר סיני הביא איתו את ציפורה "לאחר שילוחיה". המילה "שילוחין" בעברית מקראית שווה למילה גירושין בעברית מודרנית. משמע משה כעס על ציפורה כל כך, על שמלה את בניו בניגוד לדעתו, שנפרד ממנה, ואמר לה שמצידו היא יכולה לחזור לבית אביה (משם כנראה היא הכירה את המנהג, שהיה מנהג מצרי קדום, למול את הילדים). לפי המסופר בתנ"ך משה גם לא מל את העם בכל שנות הנדודים במדבר. כלומר כל דור המדבר היה דור שלא נימול. רק לאחר מות משה אוסף יהושוע את כל הגברים ומל אותם במבצע לאומי: "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ"  (ספר יהושוע פרק ה'). חז"ל אמנם מתרצים את שני המקרים בכך שבגלל הנדודים בדרכים היתה סכנה למול, ורק משום כך משה לא מל, לא את בניו ולא את העם שתחת הנהגתו. אבל זהו תירוץ, ושוב, הקושיה נראית לי חזקה יותר מן התירוץ. האפשרות שמשה עצמו התנגד למילה, שהיתה מנהג מצרי, כפי שטוען און זית נראית לי הרבה יותר פשוטה. אמנם כדי לקבל זאת צריך להשתחרר רגע מדמותו הדוסית של "משה רבינו" שהוא דמות אגדית רבנית, ולהבין שאם היה איש כזה שקראו לו משה, שזכה להתגלות בסיני והיה אחראי לשחרור העבדים במצריים, הוא ככל הנראה לא הכיר את רוב מה שנכתב אחר כך בשמו על ידי היהודים לאורך הדורות. כולל את המצווה למול את הילדים, שכנראה היתה ממש בניגוד לדעתו. יתכן שמשה היה איש טבע, שאלהיו התגלה לו במדבריות ולא בספרים, וגוף האדם בדיוק בדיוק כפי שנברא נראה לו מעשה אלהים השלם, שאין לפגוע בו. זו כמובן אפשרות שכל אדם דתי תצילנה שתי אזניו מלשמוע, אבל אני מציע למי שבין אזניו יש מח חושב לקרוא את ספרו המרתק של און זית. זה ספר ששינה לכמה אנשים שאני מכיר את החיים.

ומה עם הבחירה החופשית של הילד?

אחד הדברים שהתחדשו בעולמנו עם העידן המודרני והפוסט מודרני הוא הכבוד לבחירתו של האדם ביחס לאורח חייו. בעבר אדם נולד לעם, לארץ, ואפילו למעמד חברתי, לגילדה מקצועית וכל חייו היו מוכתבים על פי זה. כיום רמת המוביליות עצומה. אין לנו מושג מה יהיו הבחירות של ילד שנולד בעם מסויים ובמקום מסויים. הוא עשוי לעסוק במקצוע אחר לחלוטין משל הוריו, לבחור בדת אחרת, לבחור לאכול מזון אחר, לבחור את נטיתו המינית ואפילו לבחור את המין והמגדר אליהם ירצה להשתייך. בעבר ילד שנולד כזכר יהודי חי כגבר יהודי ומת כגבר יהודי. כיום שום דבר מזה כבר לא ברור מאליו. לכן גם אם בעבר היה נראה סביר להורים שניתן להחליט עבור הילד שהוא כורת ברית עם אלהים בדרך היהודית, והילד כמובן יסכים לכך כשיגדל, כיום זה כבר לא כך. יש אפשרות ממשית שהילד הנימול יכעס על הוריו שלא אפשרו לו לבחור בעצמו מה יהיה עם איבר המין שלו, ולאיזה דת הוא צריך להשתייך. שוב, אלו דברים שקשורים לתמורות הגדולות בתפיסת המושג של "זכויות האדם", תמורות שהתרחשו בעת החדשה ולא היה להן אח ורע בעת העתיקה. אבל אנחנו חיים עכשיו, פה, ועלינו להיות אמיצים לשאול את עצמנו את כל השאלות העמוקות, אודות זהות ובחירה, אודות דת ואלהים ואודות מיניות והקשר שבינה לבין מוסר ורוח.

 

עידן של שינוי

מה שברור זה שאנו חיים כיום בעיצומו של שינוי גדול. עצם העובדה שיותר ויותר אנשים כבר לא רואים את חיתוך הערלה כדבר המובן מאליו מסמנת שינוי היסטורי גדול בתולדות ישראל. דומני שלא היה כדבר הזה מאז ימי מרד החשמונאים. אמנם באותם ימים קמו הדתיים הקנאים, בהנהגת מתתיהו הכהן ובניו, ורצחו את מי שהעז שלא למול את בניו. כולנו גדלנו על סיפורי הגבורה של המכבים ועל מלחמתם ב"מתייוונים". הבעיה היא שכולנו קראנו את ההיסטוריה רק דרך משקפיהם של המנצחים, ובשיתוף משרד החינוך, ולמדנו להעריץ את מתתיהו ובניו. אבל היום, כשאנחנו אנשים בוגרים ועצמאיים, ראוי לנו לחשוב שנית על כל סיפורי ההיסטוריה שהאכילו אותנו בילדותנו, ולתהות האם החשמונאים היו באמת "החבר'ה הטובים" בסיפור? ובכל אופן, גם אם נמשיך לאכול סופגניות ולברך על התשועות שעשית לאבותינו בימים ההם, עלינו לשאול את עצמנו כיצד ברצוננו לחיות בזמן הזה. כיצד אנחנו רוצים לגדל את ילדינו כיום? והאם אנחנו מאמינים שטוב ונכון להמשיך ולמול כל ילד שנולד לאם יהודיה בהיותו תינוק בן שמונה ימים, או שזה כבר לא נורא קריטי לנו שאיבר המין של בננו יהיה דומה לאברי המין של הגויים?

 

לשאול את נשמת הילד

כן. זה מה שאני מציע לעשות בפועל להורים שמתלבטים באמת: לשבת יחד ליד מיטת התינוק כשהוא ישן ונינוח, ולשאול בקול עדין את הנשמה שלו "ילדי האהוב, נולדת להורים שהם חלק מעם ישראל, האם ברצונך שנערוך לך טקס ברית מילה? או לא?" ואז לראות איך הילד מגיב. נסו זאת. זה מה שאני הייתי עושה, וזה מה שיעצתי כבר ללא מעט זוגות לעשות. היו תינוקות שהתרגשו ואותתו להוריהם כן כן! תמולו אותי… והיו תינוקות שאותתנו להוריהם שזה נשמע להם רעיון ממש גרוע.

אנחנו חיים בעידן של שינוי. עדיין אי אפשר לומר בבירור שברית המילה היא דבר שחלף זמנו, ומאידך כבר אי אפשר לומר שהיא דבר מוחלט שאין עליו עוררין. לכן, אם נולד לכם בן, אתם הופכים בעל כורחכם לחלק מההצבעה ההיסטורית, המתרחשת ממש ברגעים אלו, על עתידה של ברית המילה בעם ישראל.

טקס בלב שלם

אם החלטתם לעשות את ברית המילה ולגזור את ערלת בנכם, עשו זאת בלב שלם. הספק הוא דבר כואב לא פחות מאבחת הסכין המהירה. היו שלמים עם החלטתכם וערכו לו טקס שיש בו משמעות. אנא מכם, אל תעשו טקס ריק וחסר משמעות. טקסים הם דבר חשוב בעיצוב חייכם וחיי ילדיכם. חשפו מה היא המשמעות של המילה עבורכם, למה בחרתם לעשות זאת, ועצבו את הטקס יחד עם המשפחה והחברים כך שישקף את הבחירה שלכם למול את בנכם, ואת משמעות הדבר.  היו ימים בעברי בהם התחברתי לתפיסה של ספר הזוהר למשל, לפיה העטרה על איבר המין היא הצד הנקבי שבגבר, וחשיפתו קשורה לחשיפת הצד הנשי והרגיש יותר בזכר האנושי. כיום זה כבר לא משכנע אותי. כיום אני אוהב את העוצמה הזכרית ואת העוצמה הנקבית ואת המתח הארוטי שביניהם. אינני מעוניין בהחלשת הזכריות שבזכר, על ידי חשיפת העטרה שלו, אלא בהתפתחות הגבר כך שיגלה גם את הצד הנקבי שלו. וראיתי לא מעט "ערלים" שלבבם רך ותודעתם בהירה, כך שאישית אינני קונה עוד את ההסברים הללו. אבל אם החלטתם למול – היו בהירים למה, וערכו טקס בעל משמעות. יתכן שתרצו לחפש מישהו או מישהי שיקחו על עצמם את עריכת הטקס עבורכם. המוהל או הרופא יעשו את המלאכה הפיזית אבל מחולל הטקס ידאג לכך שתהיה תשומת לב, שתהיה נוכחות, שתהיה משמעות לטקס בו בנכם נכנס לשושלת הגברים היהודיים הנימולים.

טקס אלטרנטיבי

אם בחרתם שלא למול, עדיין אני מציע מאד לעשות טקס של הכנסת הבן (והבת!) בברית החיים, בברית הקהילה הרוחנית אליה אתם שייכים, ובברית עם הרוח הגדולה של הקיום. תקראו לזה איך שתקראו בהתאם לאמונותיכם – אבל תוכלו לעשות למשל טקס ברית במילה (מדוברת). ברית במילים. או לעשות טקס שיש בו גם משהו פיזי, הנוגע בגוף התינוק אבל לא על ידי חיתוך ודם אלא על ידי עינוג, או הנחה, או כרבול בתוך אביזר סמלי. תחשבו באופן יצירתי! ותחגגו את הופעתם של ילדים לעולם, ואת העובדה הבלתי נמנעת שאתם הולכים לחנך אותם בדרך כלשהי, על פי ערכים כל שהם, ולהטביע בהם רעיונות ואמונות, שייכויות וזהויות. מהן אותן זהויות? אולי תרצו להעלות את זה למודע בטקס הברית האלטרנטיבי של ילדכם?

אסיים בברכה שאני מברך את כל ההורים: שתזכו לא להפריע לילד הזה לגדול ולהיות האדם שהוא נולד ונועד להיות.



[1] בפירושו לתורה, פרשת לך לך, דיבור המתחיל "והיתה בריתי בבשרכם". המקור לתפיסה שאדם הראשון נברא מהול נמצא כבר במדרש פרקי דרבי אליעזר.

10 תגובות
  1. אפרת חונן
    אפרת חונן says:

    נו באמת, מי כבר יכול לשבת במערה למעלה ממאה שנה בלי לאונן?
    —————————————————————————-
    אני נושאת באחריות של המילה של שני הבנים שלי ובטראומה המשוטפת שעברנו בגלל ההחלטה שהיתה שלי בלבד.
    אם רק הייתי יודעת איך לתקן את העוול הזה…..

    • יהושאפט
      יהושאפט says:

      אין לך מה לתקן. תאהבי אותם ואת עצמך, ותאהבי את החלק בך שבחר לעשות להם ברית מילה. נשמע שזה מעסיק אותך… אני מעדיף לבקש סליחה אם את זקוקה לכך ולתת לפצע הזה להיסגר; להמשיך ולשאת את האשמה איתך זו בעיני טעות.

      אני מלתי את בני, מתוך פחד "מה יגידו". היום כנראה לא הייתי מל, כי המקום הזה לא אוחז בי יותר. אבל כרגע זה מה שיש, ונותר לי רק ללמוד לעתיד לבוא ולסלוח לעצמי של העבר. עצתו של אוהד ראויה ונכונה בעיני.

  2. רן
    רן says:

    כיום באפריקה מדינות עושות מבצעי מילה למבוגרים כדי לעצור את התפשטות האיידס. יש פתוח רפואי המאפשר מילה ללא כאב על ידי עצירת זרימת הדם לאזור המילה לתקופה של שבועיים – העורלה נושרת לבד…. אולי זה הפתרון העתידי???? בכל מקרה מוכח כי גברים נימולים נוטים לחלות במחלות מועברות דרך מגע מיני פחות באופן משמעותי מגברים לא נימולים….כדאי להוסיף גם נקודת מבט זו לשיקולים

    • דנה2
      דנה2 says:

      ענין מחלות המין אין לו שום קשר ל(ברית) מילה.
      א. אף תינוק בן 8 ימים לא מקיים יחסי מין – אין סיבה לחתוך אותו דוקא בתאריך הזה בשל הסיבה הזאת. אפשר לתת לו להחליט כשיגדל אם זה מה שהוא רוצה.
      ב. המילה אינה מגינה מפני מחלות מין – אני בטוחה שאף אחד לא ימליץ לחבריו ואהוביו לקיים יחסי מין לא מוגנים רק מפני שהשותף נימול. הגנה מפני מחלות מין = קונדום.
      ג. המחקר שמקשר בין מילה לבין העברת איידס מוטה ולא נכון מבחינה סטטיסטית. זו בכיה לדורות שממשיכים להפיץ את המחקר הזה בציבור, הוא מביא רק נזק. למשל שימו לב שבישראל שבה רובם המכריע של הזכרים נימולים תפוצת האיידס דומה לזו שבמערב אירופה שבה רוב הזכרים שלמים.

  3. משה
    משה says:

    תודה אוהד על פתיחת העיניים והראש הפתוח בנושא.
    לגבי "לשאול את הילד" זה נשמע טוב ומחובר ורוחני ויתכן שיהיה הדבר המדוייק עבור כמה הורים
    אבל אם נסתכל גם על צד נוסף של העניין הרוחני נוכל לדמיין בקלות מצבים שבהם ההורים שומעים או רואים מהילד תגובה שהם היו רוצים לראות או רבים בינהם מה היתה משמעות הסימן (כל אחד רואה 10,243 דברים בתנועת ידיו או עיניו של התינוק) . ונכון חשוב שההורים יהיו שלמים עם החלטתםאך החלטה שנובעת מסימן של תינוק בזמן של טריפ הלידה (אך לפני שמונה ימים) יכול להתחלף עד מהרה בספק גדול לגבי יכולתץ הקריאה של ההורים את הילד ואת רצונם לפרש בתנועותיו או סימניו את רצונם שלהם.
    אני חושב שזו החלטה גדולה מכדי לתלות אותה בסימן רוחני מתינוק. השאלה אמנם טובה ואפשר לשאול אותה מספר פעמים לפני השניה של ההורים, את הילד בעירותו ובשנתו ועוד אך לא רק שאלה זו תספיק עבור ההחלטה וחשוב לבחון את כל המשמעויות (באינטרנט העשיר במידע) בהתייעצות עם חברים וארגונים ויותר מכל הורים שמלו והורים שלא מלו. את השאלה הרוחנית אפשר להפנות גם פנימה – השאלה הראשונה שהייתי שואל את עצמי כהורה היא "האם אני מוכן ללעשות מעשה כה משמעותי וקריטי לחיו של בני מבלי לבחון את הנושא לעומק?"
    בברכת שנזכה לא להפריע לילד הזה לגדול ולהיות האדם שהוא נולד ונועד להיות ונמצא ונמלא את יעודנו שלנו.

  4. עפר
    עפר says:

    המלה בימי קדם הייתה רק של קצה העורלה, דבר שמנע הדבקויות למיניהן של העורלה והפין. מנהג הפריעה , קרי סילוק כל העורלה, מקורו בזמן הכיבוש ההליניסטי , אז היו יהודים שמשכו את עורלתם קדימה כדי להדמות לגויים ( בימים ההם היה נהוג לערוך תחרויות ספורט בעירום ולכן היה עירום במרחב הציבורי ) ונוצר מנהג הפריעה. ממליץ למי שמחליט למול את ילדיו לא לעשות את הפריעה.

  5. סוזן
    סוזן says:

    מאמר מענין נהנתי לקרוא אותו. אני ממליצה שינוי קטן בניסוח הברכה: …שתזכו לתמוך בילד או..לעודד ..את הילד לגדול…..

  6. נחום פריידקס
    נחום פריידקס says:

    מאת נחום:
    רציתי להוסיף הבט נוסף של הברית. מקובל לחשוב ש"הגוף זוכר" כל טראומה לרבות את ברית המילה. ניתן ומקובל לטפל בטראומות על ידי טיפולים שונים,פסיכולוגיים ואחרים . נתקלתי בטיפולים טנטריים לריפוי הטראומה של הברית הנערכים על ידי Dakini במסגרת וכחלק מהילינג טנטרי כללי לגבר הנימול. מדובר בנוהל הנלמד בקורסים למדריכי טנטרה בארה"ב.

  7. חגית קרצו
    חגית קרצו says:

    תודה אוהד על מאמר כל כך מעמיק ופתוח!
    מדוייק בעיניי להשיב את השאלה לחיק המשפחה ומשם לנשמת העולל.
    אכן זה מה שעשינו בעניין כשנולד בננו לפני כ 12 שנה. שאלנו את נשמתו.
    ובנושא "תיקון הברית" על ידי דקיני – זהו ידע שקיבלתי בתקשור, אותו אני מלמדת נשים על מנת שיישמו אותו עם בני הזוג שלהן.
    ניתן לביצוע גם ע"י דקיני טנטרית כמובן 🙂

התגובות סגורות.