מכתב של יהוא אזרחי (בן 15) למערכת החינוך ועליה

שלום

בזמן האחרון יש נושא שמאוד מטריד אותי, חשבתי עליו הרבה וכתבתי עליו מכתב. אני שולח את המכתב בשביל לשתף ובגלל שאני מקווה לשנות ולהשפיע.

מה שמטריד אותי זה איך שמערכת החינוך עובדת ופועלת בעולם בכלל אבל ספציפית בארץ ודברים שחסרים בה. אפילו בבית הספר שלנו [התיכון לאמנויות], שהוא יותר פתוח ומיוחד ויש לו דגשים שונים.

אני אתחיל עם זה שכתלמיד יש לי הרגשה שמעדיפים שמה שיצא ממני בסופו של דבר זה מדען, פרופסור, עורך דין או משהו "חשוב" אחר. אומנם בית הספר שלנו נותן דגש שונה, דגש על אומנות ועל הרצון של הילד ולא לגרום להרגשה כזאת, אבל עדיין הוא נותן.

ההרגשה קיימת מכמה סיבות עיקריות:

מקצועות לימוד מסוימים בבית הספר הם חובה לתעודת הבגרות, למרות שאינם חשובים לאחר קבלת תעודת הבגרות אלא למי שהולך במסלול חיים מסוים. מסלול זה הוא מסלול של אותם מקצועות מאוד "חשובים".

יש שטיפת מוח בבתי הספר שאם אין לך תעודת בגרות אז החיים שלך יהיו בזבל. שאם לא יהיה לך תעודת בגרות אז העבודה הכי טובה שתמצא זה מלצר.

אני יכול להעיד שכשיוצא לי לדבר עם נערים בגילי, על נושא הבגרויות ולמה הם רוצים לעשות בגרויות. הם אומרים שאם הם לא יעשו בגרות הם יהיו עניים והחיים שלהם יהיו בזבל ולא תהיה להם הצלחה. כמובן שחלק רוצים ללכת בדרך מסוימת שבשבילה הם באמת חייבים לעשות בגרות וחייבים לעשות את אותם מקצועות מסויימים. אבל חלקם יעשו בגרות ויסתדרו מצויין ולא יאלצו לשלוף את תעודת הבגרות שלהם מהארון בחיים.

שמים דגש כמעט מלא על מקצועות הלימוד לבגרות אבל לא על מקצועות אחרים שיותר חשובים לנו כבני אדם, וגם מצפים מאיתנו לשים את אותם מקצועות איפשהו בראש סדר העדיפויות שלנו [הרבה פעמים בגלל שבהם עושים בגרות בסוף ובדברים האחרים לא].

כמובן שיש גם הרבה סיבות למה כן צריך ללמוד והסיבה החשובה ביותר בעיני מבניהן היא הסקרנות הטבעית שיש לכל אחד ואחד. אבל בתי הספר הרבה פעמים [לא תמיד] מדכאים את הסקרנות של הילדים [הרבה פעמים כבר מההתחלה בבתי הספר היסודיים]. ילדים לומדים הרב פעמים בשביל הבגרות בשביל הציונים לא בשביל הסקרנות עצמה.

מפריע לי הנושאים ששמים עליהם דגש. מלמדים אותנו את המקצועות העיוניים ואומרים שהם נורא חשובים. אבל לא מלמדים על נושאים שלפי דעתי הרבה יותר חשובים וכשכן באים ללמד אותם אז זה עם חוסר אמון כ"כ חזק של המורים עצמם שזה יעבוד שזה לא עובד.

איפה הלמידה על הטבע, מהטבע ועלינו כחלק מהטבע?

זה דבר שלדעתי יש לו חשיבות עצומה עלינו כבני אדם, וגם זה דבר שכשבאים ללמד עליו ואותו בבית ספר באים עם הרגשה שזה לא יעבוד וזה גורם לזה לא לעבוד, גורם לזה שהתלמידים לא יתייחסו לזה ברצינות.

בני האדם הם חלק מהטבע! אומנם התרחקנו ממנו מאוד ועברנו להתמקד במלחמות, בתעשיה בפיתוח מחקר ומדע ושאר "המצאותינו המדהימות". לדעתי אנחנו צריכים ללמוד על הטבע, אנחנו באנו מהטבע, אנחנו חלק מהטבע ובלי טבע אנחנו לא יכולים לחיות, לדעתי יש לנו הרבה מה ללמוד מהטבע על איך לחיות כמו שצריך. יש בעולם בני האדם מן התנשאות כזאת מעל הטבע ומעל החיות, אנחנו מעליהם. אבל בלי הטבע אנחנו לא קיימים. היום אנחנו חוזים חלק מאסונות הטבע עם מכונות, לעומת זאת לפני המון המון שנים בני אדם היו קשובים מאוד לטבע וידעו מראש מתי ואיפה יהיו אסונות הטבע. בגלל חוסר ההקשבה והחיבור לטבע בני האדם עושים דברים לטובתם ובדרך זו פוגעים בדרכי הטבע וכך יוצרים שרשרת פגיעות אשר מגיע בסוף בחזרה אליהם ופוגעת בהם. אם היה יותר קשב וכבוד אל הטבע דברים כאלו היו קורים פחות. לאדם יש גם געגועים עמוקים לחוויה של להיות חלק מהטבע ללא התנשאות, הרבה מהחולי של האדם המודרני קשור למרחק שלו מהטבע.

לדעתי אפשר לשפר את הנושא בכך שחוץ מטיולים שנתיים יהיו עוד סיורים מדי פעם של יום אחד אפילו בסופי שבוע, הסיורים לא צריכים להיות יקרים פשוט סיורים של טיול או לאו דווקא טיול אלה שהייה בטבע וקצת למידה. דבר נוסף זה שבטיולים השנתיים יהיה יותר דברים שקשורים לעצמאיות בשטח [לישון בחניוני לילה ולא במקומות מאוד מאורגנים, בישול עצמאי לפחות בחלק מהלילות] ודאגה לסביבה ולטבע [חילוק התלמידים לקבוצות שלכל אחת תהיה תפקיד כמו ניקוי המחנה, נקיון תוך כדי הטיול, בישול ועוד…] . עוד דבר לפעולה בנושא הוא פעולות אקולוגיות בסביבת בית הספר [מיחזור, להעלות את המודעות, להפוך את סביבת בית הספר ליותר ירוקה מצמחיה].

הקירוב לטבע הוא נושא חשוב בשביל לשמור על הסביבה שלנו ועלינו.

איפה החינוך לאהבה?

אהבה, ומין הם דברים שבקושי מדברים עליהם בבית הספר, ועם מדברים עליהם זה מלא בכ"כ הרבה בושה מצד המורה וגורם ככה לעוד יותר בושה ואפילו זלזול מצד התלמידים. בגלל החוסר בדיבור על אהבה בבית הספר, בחוסר החינוך לאהבה ולחינוך הפוך הרבה פעמים, חינוך לריחוק מאהבה ובושה באהבה-נוצרים דורות של אנשים עם מערכות יחסים פגומות, של אנשים שלא יודעים להתמודד כמו שצריך בעולם האהבה. המורים המעטים שבאים לדבר על הנושאים האלו באים לזה עם בושה וזה בעיקר בגלל שגם הם הרבה פעמים פגומים במובן מסויים, גדול או קטן, בעולם האהבה שלהם.

היום בבתי הספר מחנכים בלי לשים לב אפילו לריחוק מעולם האהבה ולבושה בעולם האהבה, ובושה ופחד ממין. נוצרת אצל אנשים מן הרגשה כזאת שאהבה ומין זה דבר רע. לדעתי אלו דברים שאסור להרגיש אשמים בהם, ואסור להתבייש בהם כמו שמתביישים היום.

לדעתי צריך לעשות שעות מסוימות עם אנשים מחוץ לבית הספר שזה יותר חלק מהחיים שלהם. הייתי רוצה שאותם מנחים יהיו כאלו שעברו הכשרה מיוחדת ולא זאת של משרד החינוך שעושה צינזורה בגלל פחד. השעות האלו יהיו שעות שיחה בהן האיש [המנחה] ישמש כמי שמביא את הנושא, כמישהו בעל ידע וניסיון וכמי ששומר על הסדר. בשעות האלו לא יהיה מורה שילמד מה זה אהבה או מה זה מין, בשעות האלו תתאפשר שיחה בין התלמידים על נושאים שונים באהבה [מערכות יחסים שונות גם הלא רגילות, אהבה בין מינים זהים, בשביל מה מערכות יחסים ועוד…] ושיחה על נושאים שונים בעולם המין [מהן הסיבות לקיום יחסי מין, מה זה אומר להיות מוכנים ליחסי מין, מתי זה מקובל על שני הצדדים, ועוד…] המטרה בשיחות על דברים האלו הוא לפתוח זוויות ראיה של התלמידים במקום לנסות לסגור אותם בבועה ולתת להם ללמוד מהאינטרנט מה זה אהבה ומה זה מין. גיל ההתבגרות הוא גיל עם הרבה התעסקות מחשבות ובילבולים בנושאים האלו וצריך מקום לדבר על הנושאים האלו בפתיחות ולא בסגירות.

בעולם שלנו לומדים כל הזמן על מלחמות, אבל איפה נלמד על שלום?

כל הזמן אנחנו מוקפים במלחמות, אנחנו לומדים עליהן בבית הספר אנחנו שומעים עליהן ברדיו, אנחנו צופים בהן בטלוויזיה, ואנחנו רואים אותן בעיניים. כל הזמן מלמדים אותנו על מלחמות. אבל איפה מלמדים אותנו על שלום? איפה מדברים איתנו על שלום? מדי פעם משחילים איזה דיון אבל זה לא עוזר. אפשר לשבת ולדבר על כמה עצוב שיש בעולם מלחמות וכמה באסה שהמדינות לא עושות הרבה בקשר לזה ואפשר לקום ולהבין שהמדינות לא עושות הרבה בקשר לזה ושאנחנו אלו שצריכים לעשות משהו.

לדעתי צריך לעשות פרויקטים בבתי הספר שיקדמו שיח בין בני נוער יהודים וערבים, חילוניים ודתיים ועוד… אני חושב שבבית הספר שלנו במיוחד אפשר לעשות פרויקטים שיהיו קשורים גם למגמות, יצירת אמנות עם בני נוער מקטבים שונים.

קצת השקפה לסדר קידום הדברים:

לדעתי כל הנושאים חשובים מאוד, אבל בגדול עדיף לפעול ולקדם אותם בסדר מסוים להתחיל מהדברים היותר מקובלים ולאט לאט להתקדם לעבר הדברים הפחות רגילים. להתחיל עם נושא הטבע והאקולוגיה, משם לעבור לשיחות על אהבה ומשם לשיחות על מין. לדעתי את הפרויקטים לשלום אפשר לקדם תוך כדי.

יש עוד הרבה מאוד נושאים אבל זה דברים שלפי דעתי עיקריים. דבר נוסף אחרון הוא שבכל מסגרות הלימודים מלמדים כ"כ ברצינות ששוכחים שזה לא טוב ולא בריא להיות כ"כ רציניים, צחוק טוב לבריאות וקלילות נותנת רוח של חיים לעולם הלימודים.

אני אשמח לשמוע תגובות.
תודה רבה על הזמן שהקדשתם לקריאת המכתב.

יהוא אזרחי

12 תגובות
  1. יונתן
    יונתן says:

    יהוא יקר,
    דבריך עמוקים ונוגעים בשורש העניין החינוכי. אני מצטרף לקריאתך וגם לוקח את רעיונותך החשובים והיצירתיים לתשומת ליבי כשאני מלמד את תלמידי. הייתי מוסיף ואומר שאחת הבעיות היא ההורים של התלמידים. משרד החינוך מלמד ערכים ומקצועות שההורים יהיו שבעי רצון, צריך לזכור שזה מוסד ממשלתי עם שיקולים של סדר ושקט חברתי. לימוד "שהייה בטבע"

  2. יונתן
    יונתן says:

    המשך…
    חיבור לטבע, אהבה ומיניות (דברים חשובים ביותר) עלולים ליצור תסיסה פחד ואף זילזול בקרב ההורים שרוצים שילדהם יוציאו בגרויות ויהיו כמו כולם. לכן חשוב לעשות תהליך של שינוי תוך דיאלוג מאתגר וסובלני עם ההורים.

    שוב תודה על דבריך.
    יונתן

  3. רוני
    רוני says:

    יהוא היקר
    אני מורה בתיכון ברחובות למעלה מ25 שנה ודבריך דברי טעם הם, לטעמי. הייתי שמחה לתלמיד כמוך. אני מלמדת ספרות והקמתי בביה"ס לימודי ספרות-קולנוע. אחת מיחה"ל מוקדשת ליחסים שבינו לבינה בספרות ובקולנוע וזו ההזדמנות לשוחח, להציג תיאוריות ולהביא בפני התלמידים ביטויים אמנותיים לנושא.
    או יחידה בנושא מגדר, מהי גבריות, מהי נשיות וכד'.
    יכול להיות (איני יודעת אלא משערת) שחלק מהתסכול שאתה מביע הוא בגלל, שלהערכתי, ברוב חטיבות הביניים הלמידה שטחית ומנסה לתת מענה לכ ו ל ם וכך הסקרנים ומבקשי הדעת הבוגרים יוצאים מתוסכלים. אני מקווה שלימודיך בחטיבה העליונה יהיו מעמיקים ורציניים יותר. בד"כ רמת המורים בתיכון גבוהה יותר. בחר מגמות שתתאמנה לעולמך הפנימי ובינתיים לך אל מדף הספרים, יש בשפע לסקרני ותאבי דעת כמוך. עולם השירה הוא אופצייה מומלצת ביותר וכמובן הפילוסופיה.
    אל תתייאש לימודים הוא אוקינוס נפלא לצלול ולגלות עולמןת.
    רוני אדם-מן

  4. קרן
    קרן says:

    יהוא יקר,
    דבריך חשובים. מזה כמה שנים שאני חושבת שאין לנו בני האדם כמעט הזדמנויות ללמוד מהו קשר בריא. קשר בריא בין הורים, בין בני זוג, בין חברים, בין בני אדם. להערכתי, הדגש ששמים על למידת מלחמות, צריכת חדשות שליליות, פתרון בעיות משמעת וכו' מרחיק אותנו מהדבר האמיתי: מהו קשר נכון ותקין בין בני אדם. הלוואי ויהי מקום במערכת השעות בבית הספר לשיעור המכונה לדוגמא: קשרים בין אדם לחברו, ואח"כ: קשרים וחברות, ובכיתה גבוהה יותר: הקשר הזוגי וכיוצ"ב.
    לאחרונה התחלתי לעבוד כפסיכולוגית במערכת החינוך ואני מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת — רבים האתגרים שהיו בוודאי קטנים בחיי ילדים, נוע, הורים, מורים ואחרים במערכת החינוך ובכלל אם שיעור שכזה היה פרוש לאורך מערכת השעות – ושיעורים זניחים יותר היו מצטמצמים.
    תודה על הכתיבה ופקיחת העין לי ולאחרים.
    קרן

  5. יוליה אור לב
    יוליה אור לב says:

    יהוא יקר,
    תודה על מילותיך החשובות. מקווה שהמכתב אכן הגיע למערכת החינוך לגורמים המתאימים. לצערי תידרש עוד עבודה רבה עד שנזכה לראות שינוי מהותי כל כך במערכת החינוך. אבל כל אחד מאיתנו יכול להשפיע, וזה בדיוק מה שאתה עושה. ביום שיהיו לי ילדים אחפש עבורם מסגרות שיאפשרו להם ללמוד בדרך שונה מהמקובל. מקווה שעד אז יהיו יותר כאלה.
    מערכת החינוך משפיעה ומעצבת את פני החברה שלנו. כל השפעה על מערכת החינוך היא השפעה על פני החברה כולה ועל כל אחד ואחד מאיתנו. אני מסכימה עם כל מילה שלך ומזדהה עם הרגשתך. אם זה באמת בוער בליבך אולי תנהיג שינוי. נראה שיש לך היכולת הזו. שוב תודה על ההתייחסות לנושא הכל כך חשוב הזה.
    הרבה אהבה,
    יוליה

  6. סיון
    סיון says:

    הי יהוא. אתה ילד חמוד ומיוחד. כתבת ברגישות על דברים שבאמת נוגעים לכל אחד מאיתנו. קצת נהיה לי עצוב שקראתי את המכתב שלך כי נראה לי שהדרך לשינוי כלכך ארוכה. עצוב לי בעיקר על הילדים שלי שמקבלים את התחושה שזה לא בסדר לחלום קצת בכיתה ולעופף לפעמים. עצוב לי גם על עצמי שאני שבויה בתפיסה הזאת שאם לא פיתחתי קריירה ארוכה ויוקרתית אז בטח החיים שלי לא מספיק טובים. כייף שיש ילדים חמודים ואמיצים כמוך. ותודה שהעזת וכתבת ועוררת בי את התחושות והמחשבות האלה. סיון

  7. אהוד
    אהוד says:

    לדעתי צריך,לדעתי צריך ,תתחיל לעשות מה שלדעתך צריך ואם זה טוב כמו שאתה אומר זה יתפוס,פורצי דרך רבים עשו זאת בעבר על אף שהיו מיעוט,דרך אגב אין פתי שבעולם שמאמין שכשהוא שולח את הילד שלו לביה"ס הוא מפקיד את החינוך האשיותי שלו שם,ברור שזה תפקיד ההורים,ביה"ס מוגבל עקב אילוצים רבים לתת מינימום של ידע בסיסי-חומר גלם אינטלקטואלי, ושוב הגישה שלך קצת ילדותית בפניה למערכת שלמה להשתנות ולו שזה גחמותיך ,בהצלחה
    אהוד (מקוה שיש למערכת את הבגרות הבסיסית ,הדרושה לדיאלוג גם כשהוא ביקורתי,כדי לפרסם את תגובתי)

  8. שונית
    שונית says:

    אני מסכימה מאוד עם דבריך, יהוא. בית הספר של היום שם את הדגש על הקניית ידע עיוני, ובמקרים הטובים יותר -על הקניית כלים אינטלקטואליים, אך לרוב הוא כמעט שאינו מקנה את הידע והכלים החשובים באמת לחיים – הידע לחיות, לאהוב, לדעת לחיות עם אנשים, למצוא בחיים מה שחשוב לנו ולממש זאת בחיינו. מהבחינה הזו, רבים מהצעירים בוגרי מערכת החינוך יוצאים לעולם כסומים ונכים – חסרי ידיעת עצמם, נטולי ניסיון, חסרי כלים לחיות, לאהוב, להיות חברים, להיות חלק מחברה ולממש את עצמם כבני אדם וכחלק המאנושות שחיה על כוכב זה. כך נוצרים דורות על דורות של אנשים אומללים, טכנוקרטים, וחברה השגית, קרייריסטית, מנוכרת, מלאה בקונפליקטים ובמלחמות. ההרעיונות שהצעת לשיפור הם נכונים וטובים לדעתי. הייתי מסיפה לכך עוד מטלות אישיות הכרוכות בעשייה חברתית, למען הקהילה ואנשים בה, מטלות אישיות הכרוכות בלימוד של נושאים המעניינים את התלמיד, לימוד והתנסות במלאכת כפיים.

  9. יהוא
    יהוא says:

    שלום
    את המכתב הזה כתבתי לפני מעט יותר משנה.
    בתחילת השנה האחרונה [תשע"ב] החלטתי לעזוב את בית הספר ובמקום לנסות לשנות אותו מבפנים לעשות משהו אחר. ללמוד עצמאית מחוץ לבית הספר.
    בהתחלה הייתי כחודש בקומונה של בני נוער שבחרו בדרך דומה. המגורים המשותפים ללא כלים מספיקים להתמודדות עם הורמונים, דרמות, ניגוד דעות ורצונות והגשמת החזון הפכו לבלאגן אשר בגללו החלטתי לעזוב. [אותה הקומונה התפרקה לפני כשלושה חודשים]
    מאז אני הולך בדרך עצמאית של לימוד בקורסים שונים, דרך ספרים, התלמדות, האקדמ-יה נביעה ועוד… [ובנוסף גם עושה בגרויות]
    ובדרך אני נתקל בהרבה קשיים אשר מקבלים תמיכה ע"י ההורים וקהילה רחבה של חברים. אבל יחד עם הקשיים יש גם סיפוקים גדולים ורווח עצום.
    בימים אלו אני לוקח צעדים ראשונים יחד עם עוד כמה בני נוער בדרך להקמת קבוצה לבני נוער שעזבו את בית הספר כדי ללמוד. זו תהיה קבוצה שנפגשת כפעם בשבועיים.
    מטרת הקבוצה:
    * לתמוך ולעזור לכל אחד מבני הנוער ללכת בדרכו הלימודית האינדיבידואלית ולהתמודד עם הקשיים השונים בדרך זו.
    *לעשות לימוד משותף ומגוון.
    *ליצור להקים ולהשתתף בפרויקטים יחד
    *כמובן גם להנות יחד

    בהמשך כשהצעדים יהיו יותר מתקדמים אשמח לכתוב ולשתף יותר על הקבוצה הזו.
    תודה

    • דקל
      דקל says:

      יהוא שלום,
      קודם כל , אני מאוד מעריך אותך ומכבד אותך על האומץ שיש לך ועל הגבורה של לצאת ולהגיד את מה שיושב על הלב, בעיקר על מערכת החינוך שכולם כל כך מכבדים אותה מבלי באמת לדעת ולחקור לעומקה.
      אני היום בן 20. בגיל 15 החלטתי שאני עוזב את בית הספר ויודע מה טוב בשבילי, היתי במסגרת של פרויקט הילה, אבל בתכלס לא סיימתי בית ספר והגיל של הפרישה שלי מבית הספר היה 15. היתי בצבא והשתחררתי מטעמי בריאות, עכשיו כמה שנים אחרי שכבר סיימתי והספקתי לשכוח קצת מהו בית ספר נתקלתי בכתבה בערוץ 2 עליכם, ועל העקרונת והאג'נדה שלכם, ופתאום חזר בי הלהט לשנות ושמחתי מאוד לראות שהולכת לקום קבוצה כזאת שתשים את הדברים על השולחן ואולי תצליח לשנות דבר או שניים לטובת המערכת ולטובת הדורות הבאים ,קבוצה כזו שתמיד רציתי שתהיה בזמני, ואיחרתי את הרכבת, ועכשיו אני מעריך ומכבד את היוזמה שלכם ואשמח להיות חלק לפחות בלקבל מידע על התהליך שאתם עוברים , אני איתכם, ועוד המון איתכם, ביחד כולכם זה קול אחד גדול, שבסוף יישמעו אותו. תמשיכו ככה, כל הכבוד, גאים בכם . דקל

      אשמח לדבר איתך בפרטי , זה המייל שלי -dekelwallch@walla.co.il

התגובות סגורות.