מסרבים להיות אויבים – על קהילת תמרה מפורטוגל

לפני יומיים עשיתי משהו שלא האמנתי שאעשה בחיי. פשוט לא האמנתי שדבר כזה אפשרי בכלל. הוזמנתי לדבר על מיניות, אהבה וקדושה עם קבוצה של ערבים, מוסלמים ברובם. באתי אל הקבוצה מוכן לכך שבודאי אתקל בהתנגדות עזה, בשמרנות נוראית, ובאנשים שפשוט לא יהיו מרוכזים ולא ישתפו פעולה כדי להתחמק מלהתעמת עם הנושא הטעון הזה. והופתעתי בגדול. פגשתי קבוצה של עשרה ערבים, רובם מכפרים במשולש, חבר'ה צעירים, בגילאי השלושים פלוס, גברים ונשים, פתוחים, קשובים, רציניים, מעמיקים ומשתפי פעולה לעילא ולעילא. זה היה מפגש מדהים. והוא לא התרחש באיזה אולם ממוזג אלא בשוליו של נחל דרגות, במעמקי מדבר יהודה. תמיר, איש הטבע שלנו, האיש שציפורים מדברות איתו (באמת), לקח את הקבוצה ליומיים במדבר. אעידה, אישה מדהימה ופעילת שלום ידועה ממוצא בדואי, ארגנה את הקבוצה, ארגנה את תמיר וארגנה אותי לבוא ולדבר אתם על – אהבה…

איך כל זה קרה?

כדי להסביר לכם את זה אני צריך (ורוצה מאד) לספר לכם על עוד אנשים מופלאים – אנשי קהילת תמֶרה מפורטוגל, ועל העבודה שהם עושים פה, במזה"ת.

כך זה התחיל

לפני 27 שנים בערך הסתובב בחור אידיאליסט בגרמניה, אקדמאי ואמן שעסק בפילוסופיה וסוציולוגיה, ארגן את מרד הסטודנטים, בעט בממסד וחיפש דרכים אלטרנטיביות לחיים של אמת. הרבה צעירים עושים את זה, ולכן אין בזה כל חידוש מרגש, אבל מה שכן מרגש הוא שהסטודנט הצעיר הזה הצליח להפעים לבבות של עוד צעירים וצעירות וביחד הם החליטו להקים קהילה, קומונה, שתבחן ותחקור על בשרה כיצד נכון לו למין האנושי לחיות. טוב, גם את זה כבר עשו צעירים רבים, אבל מה שבאמת מעניין הוא שהקהילה הזו עדיין קיימת, ומשגשגת. היא הפכה כבר לשתי קהילות, האחת ממוקמת בגרמניה וחיה כקהילה רוחנית תוססת, והשנייה, נושאת חוד החנית של פרוייקט

דיטר דום - ממיסדי תמרה

דיטר דום - ממיסדי תמרה

המחקר האקטיבי, הלכה ורכשה לה פיסת קרקע ענקית בפורטוגל לפני 10 שנים. אותו האיש, העונה לשם דִּיטֶר דּוּם, יחד עם בת זוגו, או נכון יותר אולי לומר – יחד עם בנות זוגו (כפי שיבואר להלן…) ועוד חברים נאמנים, רכשו את הקרקע רחבת הידיים בפורטוגל במחיר שהיה עולה באותה תקופה לרכוש דירה ממוצעת בברלין, ומאז הם טורחים כמו נמלים, כמו גרמנים חרוצים, על בנינו של המקום באופן אקולוגי, במו ידיהם, ובכל נפשם ומאודם. והמקום נראה באמת יפה. כשחיפשו שם למקום פתחה סבינה – שעוד אדבר בה נכבדות – את ליבה לאדמה וקבלה שם: "תמרה". אין לזה מובן מסוים. ככה פשוט התקבל שנכון לקרוא לפרויקט הזה: "תמרה – ביוטופ של ריפוי" (TAMERA – HEALING BIOTOP), וכיום, עשרים ושבע שנים לאחר תחילת המסע, קהילת תמרה מונה כמאה איש ואישה, צעירים וצעירות, עם ילדים וילדות וגם כמה זקנים וזקנות.

 

קומראן ועניני אהבה

תשאלו איך אני מכיר אותם? הם פשוט נחתו יום אחד בקרוואן שלי. חמישה מהם. לפני ארבע שנים זה היה. אני גרתי אז עם הקהילה שלי במצוקי דרגות, וחלק ממה שראינו לנכון לעסוק בו, בהיותנו קהילה של "התחדשות יהודית", זה להביא את מתנת הרוח אל מישורי החיים הממשיים והמאתגרים – כולל אל הסכסוך היהודי-ערבי. והם – הם החליטו, בעקבות חזיונות חוזרים ושבים שחוותה סבינה, האם הרוחנית של הקבוצה, שעליהם להקדיש את עצמם להקמה של "כפר לחקר השלום", ביוטופ-ריפויי כמו תמרה, במזרח התיכון. וככה הם באו לארץ כדי למצוא שותפים לדרך ולראות מה אפשר לעשות פה.

אחרי הצהרים במדבר יהודה, בשנת 2002, ישבתי עם אישה קורנת בגיל חמישים בערך – סבינה – ועם הבת הצעירה שלה – וורה – ועם החבר של הבת – בנג'מין – (ועוד שנים שאני לא זוכר מי היו) על כריות בקרוואן, ודיברנו על הקהילה שלהם ועל הקהילה שלנו, והדברים שהם סיפרו לי עוררו בי עניין אמיתי. לא ידעתי אז שהשלישייה הזו עתידה להפוך לחברים אמיתיים שלי ולשותפים לדרך. אבל הרגשתי שיש כאן משהו יחודי. קראתי לכמה חברים ולקחנו אותם לעשות מדיטציה במערות של קומראן.

אה, כת קומראן…. כל כך הרבה משאלות מיסטיות של אנשי הניו-אייג' נתלו בהם עד שקשה לפעמים לזכור עד כמה הם היו פנאטיים דתיים, קיצוניים בהרבה מחכמי המשנה והתלמוד, וחסרי סובלנות דתית מינימלית. במגילת "ברית דמשק" שנמצאה בקומראן נמצא כתוב כי אפילו מי שמתחתן כהלכה עם שתי נשים נתפס בעצם ברשתו של השטן, המטמין לאדם רשתות שונות, שאחת מהן היא הזנות, ומי שלוקח לו שתי נשים חוטא לטעמם בזנות. הם היו מאד מונוגמיים, אבל אנשי תמרה ממש לא.

סבינה ליכטנפלס

סבינה ליכטנפלס

 

 

אהבה חופשית

כבר באותו הערב, במדורה שערכנו בנחל קומראן כשיצאנו מהמערה אחרי שהתענגנו על איכות המדיטציה שמתאפשרת שם, והתמראים החליטו שאת הלילה האחרון שלהם בארץ הם יעבירו שם, בתוך המערה, כבר באותו ערב שמענו מהם על כך שחלק מאורח החיים שלהם הוא תרגול של "אהבה חופשית".

מה זו "אהבה חופשית"? – אם תשאלו אותם הם יגידו לכם שאהבה חופשית היא אהבה שהשתחררה מהשעבוד לפחד.

הרבה מאד ממה שאנחנו מכנים "אהבה" בעולם נשען על דפוסים של פחד – פחד נטישה, פחד ממה יגידו, פחד ממה יחשוב בן הזוג, פחד מאלהים, כל מיני פחדים מזינים את מה שאנחנו רגילים לראות כאהבה. ולכן יחסי גברים ונשים בעולמנו אינם ממש יחסי אהבה, כי הם מושתתים על דפוסים של פחד ושליטה. קיימת בעצם מלחמה בלתי מדוברת, מלחמה שחוצה קווים ומדינות, בין גברים ונשים על פני כדור הארץ. על פי דו"ח האו"ם עשרות מיליוני נשים נרצחו בעשור האחרון על ידי גברים, תחת כל מיני סיבות: אונס ורצח במלחמות (בוסניה, רואנדה ועוד), רצח תינוקות על ידי הוריהן, בעיקר במזרח הרחוק, בשל היותן ממין נקבה, ורצח על רקע "רומנטי". זו ממש שואה, מבחינת המספרים, שואה שמפעילה מחצית האנושות כלפי מחציתה השנייה.

ולכן בתמרה רואים את עניין האהבה והיחסים בין המינים כקשור בקשר הדוק לפעילות השלום. אי אפשר לעשות שלום אמיתי בעולם עד שלא ישכון שלום בין גברים ונשים. לדעתם יש להעלות את הנושא על סדר היום של עשיית השלום, ולבחון באומץ ובעומק פרדיגמות שונות של חיים אנושיים.

אנשי תמרה חיים כקהילה בעלת מחויבות פנימית עמוקה מאד. הם באמת סוברים שהמין האנושי נועד לחיות בקהילות, ולא כאינדיבידואלים בודדים. מבנה המשפחה הגרעינית – אבא אמא ילד וכלב – נתפס אצלם כמבנה שקשה לתת בו אמון. ובצדק – כמות הבגידות בחיי הנישואין היא מעל המשוער, אחוז הגירושין בעולם גואה והולך וגם רוב אלו שנשארים נשואים אינם חיים בדרך כלל באושר ועושר כפי שהבטיחו להם באגדות. משמע – משהו פה משובש. משהו לא עובד פה נכון.

ותמרה מציעה מבנה חברתי אחר, מבנה שאותו הם בונים ובוחנים ומשכללים על עצמם כבר יותר מעשרים שנה, תוך שהם לומדים ללא הרף הן ממחקר ספרותי (העניין האקדמי מאד חזק אצלם) והן מהתנסות ישירה. וככה זה עובד פחות או יותר:

פורום

אי אפשר להבין את תמרה ואת מבנה היחסים שלהם מבלי לדעת משהו על ה"פורום". כל יום (כן ,כל יום!) מתכנסים כל אנשי הקהילה הקבועה של תמרה לתהליך קבוצתי בן שעה ורבע, כדי לעשות ביחד פורום. ישנם מספר מעגלים נפרדים, כמובן, בגלל גודלה של הקהילה, אבל כולם עושים את אותו הדבר: המעגל נפתח ומנחת הפורום מזמינה את מי שיש לו מה להביא בפני הקבוצה להביא את עצמו. ומי שיש לו איזה עניין שיושב לו או לה על הלב, מוזמן להכנס למעגל ולהביא זאת בפני כולם. הפורום איננו רק "מעגל הקשבה". האדם הדובר מתבקש להכנס למרכז המעגל ובאמת להביא את עצמו, כלומר, לא רק לדבר על זה, אלא לדבר את זה. מותר ואף רצוי במסגרת הפורום לתת קול לקולות שונים שקיימים בתוכנו, ולפעמים אפילו לשחק אותם כמו בתיאטרון. אם יש בי קנאה כלפי מישהו בקהילה, אני לא אשמור אותה בבטן ואתן לה לכרסם ביחסים שבינינו, אלא היות ואני מחוייב ליחסים של אמת בקהילה ולאהבת האמת והשלום, אני אביא אותה אל המעגל. אבל אני לא רק אשב ואספר לחברים שיש בי קנאה, אלא אכנס למרכז המעגל ואתן לקנאי שבי רשות דיבור. יכול להיות שאני אקדים ואומר משהו כמו "לאחרונה אני מגלה שיש בי קנאה כלפי XXX , יש בי קול פנימי כזה שאומר לי ככה…" ואז אולי אתן לגוף שלי להתכווץ קצת, ולפנים להתכרכם, כדי לתת לקנאי שבי את הדמות שלו, ומתוך הדמות הזו אשמיע לעצמי ולכולם את כל המחשבות שיש לי על אודות XXX. אבל לעולם לא אדבר אליו ישירות במסגרת הפורום. ההבנה היא שזה שיש לי עניין של קנאה כלפיו לא אומר שהוא צריך עכשיו להשאב אל תוך הדרמה הזו שלי, ברור לכולם, וגם לי, הדובר, שהקנאה הזו היא החוויה שלי, ולכן אני אדבר על XXX לגמרי בגלוי, אני יכול גם להשמיץ אותו ולקלל אותו והכל – אבל תמיד בגוף שלישי. אני אישית ראיתי נפלאות בפורומים שבהם השתתפתי, באמת. ראיתי נושאים בעלי פוטנציאל נפיץ ביותר שעולים בפורום, ועוברים דרכו שינוי והַתְמָרָה. יש משהו במעגל הזה, ובפרט כשהוא מונחה על ידי מנחים מנוסים ובעלי רגישות אנושית גבוהה כמו סבינה, למשל, שחותר אל האמת האנושית-מאד שבלב, ויש בו חמלה רבה ויכולת ריפוי.

אחרי שהדובר אמר את דברו, כלומר אחרי שהעליתי, למשל, את כל הקנאה שיש לי אל XXX אל פני השטח, אני חוזר להיקף המעגל, ואז מוזמנים אנשים לבוא ולהציע לי מראות. מהי "מראה"? מראה היא השיקוף שלי כפי שאני משתקף בעיני החברים הקרובים שלי בקהילה, שאוהבים אותי ומחויבים כמוני לאמת ולאהבה. מראה היא מתנה שיש למישהו מהמעגל לתת לי, כדי לעורר את תשומת לבי למשהו שאולי אינני מודע לו. המראות הן קצרות מטבען, וממוקדות במי שדיבר קודם לכן. לפעמים המראות יהיו מחזקות ומעודדות, יכולים אנשים להכנס למעגל ולומר "ראיתי את שמוליק שדיבר הפעם ממש מהלב, ואני רוצה להודות לו על הכנות שלו והאומץ", אבל יכולות להיות גם מראות שיגידו משהו כמו: "מה שאני ראיתי זה ששמוליק מתחמק מלגעת בנקודה, הוא מדבר מהראש שלו ולא מעיז לגעת בלב שלו, ואני רוצה להזמין אותו להביא את מה שהוא באמת מרגיש בלב, אפילו אם זה בצעקה או בתנועה, אני לא מרגישה שהוא מיצה את העניין" – סתם לשם דוגמה.

הנכונות להביא את עצמך ואת עולמך הפנימי אל הקהילה ועוד לקבל על זה מראות ושיקופים איננה פשוטה, היא דורשת אמון רב, אבל מה שנוכחתי בו במהלך הפעמים שביליתי בתמרה זה שהתהליך הזה נבנה באיטיות גם בקבוצה חדשה, וכשמישהו אחד מעיז ומביא את ההרגשות האותנטיות שלו למעגל זה יוצר אמון, והאמון הזה בונה עוד אמון ומעמיק את הקבוצה כולה. ואין נושא שלא עולה לדיון בפורום של תמרה, בין אם זה נושא כלכלי שישנן השקפות שונות בקהילה אודותיו, ובין אם זה נושא מאד אישי – כולל יחסי אהבה.

לולי הפורום והמשמעת הקבוצתית העצומה שמביאה אותם להתייצב בדיוק בזמן לתהליך של שעה ורבע מדי יום ביומו לא היתה יכולה תמרה להתקיים. הרגשות העזים היו מפרקים אותה כבר מזמן לחתיכות, כי בתמרה (שלא כמו בקומראן) מותר לאדם להיות באינטימיות מינית עם מספר אנשים בקהילה, והכל נעשה בשקיפות מלאה, ללא סודות וללא בגידות. הכל פתוח על השולחן.

מקדש האהבה

ובמקום קסום הרחק מעין רואים, בסמוך למעיין קטן הנובע מן הסלע, בין כרמי זיתים וענבים, שוכן לו מקדש האהבה. אם אחד הבחורים מוצא מאד חן בעיניך, וממש בא לך עליו, את יכולה לשלוח לו "פוסטליון דה-לה אמור" כלומר "שליח של אהבה" בצרפתית, שהוא בעצם שליח החירמון. את מבקשת ממישהו ללכת אליו ולבדוק איתו אם בא לו לפגוש אותך במקדש האהבה. אם התשובה חיובית יבדוק השליח מתי פנוי שם ויודיע לך שיש לכם פגישה מחר, נניח, ב4 אחה"צ. ואז את הולכת לשם (וסתם אני נוקט כאן בלשון נקבה, כדי לגוון, אבל זה רלוונטי לשני המינים) ויש בהליכה הזו משהו טקסי, את הולכת בטבע, קצת רחוק, עוברת דרך המעיין, עוצרת, נושמת את העצים, ופוגשת בבחור שלך בפאטיו של המקדש. שם תציע לכם האישה האחראית (זו שאחזקת מקדש האהבה היא עבודתה בקהילה) יין משובח, לבן או אדום, או אספרסו, ואתם תחליטו אם לשבת בחוץ, תחת הגפן, לשתות ולפטפט, או להכנס לאחד החדרים המעוצבים בטוב טעם. בחדר תעמוד לרשותכם מיטה זוגית מפנקת עם סדיני וכיסויי משי, אתם תסגרו את הדלת ותעשו מה שתרצו בזמן המוקצב לפגישתכם. אחר כך תשובו אל הקהילה, שמחים, קורנים ורגועים, יכול להיות שבפורום הבא תודו אחד לשני בפני כל החברים על התענוג שסיפקתם זה לזו, אולי אפילו תודו לפרטנרים הקבועים יותר שלכם שאיפשרו את זה, אבל זה גם אפשרי שהעניין יקפיץ איזה פיוז למישהו, שהקשר שלכם קשה לו, או לה, ואז גם זה יעלה, מתוך כנות אבל גם מתוך איזשהו הומור עצמי, על ידי אותו אחד, בפורום הקהילה.

ככה זה על רגל אחת, אבל התפיסות העומדות מאחורי אורח החיים הזה הנן מורכבות יותר, ואחת לשנה, בחורף, הם מקדישים שבוע שלם לסמינר פנימי בנושא הארוס, ובו יש זמן לשאלות ותהיות, וללימוד רציני על מיניות ואהבה וכל מה שביניהן, עם התנסויות שונות ובדיקה מחודשת של עצמם.

אז כפי שאמרתי – יכול להיות שאנשי קומראן הסגפניים לא היו ששים ושמחים על נוהגי הקהילה של תמרה. ולא רק הם. אני מניח שגם בין הקוראים את השורות הללו, יש כאלו שקופצים מהתלהבות וכל מיני מיצים הורמונאליים מתחילים לזרום במקומות נסתרים בגופם, והם אומרים לעצמם "אך, אילו רק יכולנו לחיות ככה… ואיך אפשר להצטרף?" ויש מאידך כאלו שזה מעלה את חמתם, וזה נראה להם רע מאד, שגוי ופגום ומאיים. ולשני הטיפוסים הייתי אומר – לאט לכם. זה לא רק "פאן", וזה לא "הכל זיונים", זה לא פשוט בכלל לחיות בשקיפות שכזו, יש כאן עבודה פנימית עצומה, שקשורה בנתינת אמון בקהילה, בנתינת אמון בַאמת, בהתגברות על קנאה, בשחרור האהבה מכבלי ההצמדות, ובאהבת חברים אמיתית. ויחד עם זאת – אם יש לכם תגובה חזקה כלפי הדברים, מה בדיוק זה מאתגר בתוככם??? שווה בדיקה, לא?

אקולוגיה וזכויות האדם

לחוות מיניות טובה זו אמנם אחת מזכויות האדם האלמנטאריות, אבל בתמרה יש אכפתיות גדולה לכל עוול המתרחש על פני כדור הארץ, ולא רק כלפי בני אדם. את הכפר שלהם הם בונים במו ידיהם ומשתמשים בשיטות אקולוגיות ורוחניות, אותן הם לומדים באופן רציני ומדוייק ומיישמים בחייהם. אחד מראשי המדענים בעולם המפתחים טכנולוגיה מתקדמת ליצור זול של אנרגיה סולארית התלהב מאד מכל המתרחש בתמרה, ויחד אתם הוא בונה עכשיו מערכות שיספקו אנרגיה סולארית לחיי הכפר כולו בעתיד הקרוב. הפרוייקט מבוצע שם בשת"פ עם ממשלת פורטוגל ומכוני מחקר אוניברסיטאים מקומיים, כי התמראים רוצים לשנות את העולם, ולא רק את תמרה, ואם אפשר בפורטוגל לייצר המון חשמל מהשמש – למה לא לחלוק את זה עם המקומיים?

אנשי תמרה חדורים רצון לעשות את העולם מקום טוב יותר, ולכן יש בהם מין מחויבות פנימית כזו לבוא למזרח התיכון הכואב ולהכיר את התרבות שלו ואת הלבטים שלו ולנסות לתרום לתהליך הריפוי שלו.

וככה חברנו: מתוך חלום משותף שנרקם עם השנים ליצירה של קהילה רב לאומית, רוחנית, תוססת וחיה, פה, במרחב החומוס והזעתר, שתקדיש עצמה ללימודי השלום השלם. דמיינו לעצמכם מקום שמזמין אתכם לחיות בתוכו לתקופה של שנתיים-שלוש, וללמוד. ללמוד 24 שעות, לימוד תיאורטי ומעשי של דרכים ליצירת שלום בין בני אדם, גברים ונשים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים וכל צבע וצורה שתרצו – מתוך חיים משותפים והתמודדות מושכלת עם בעיות אמיתייות שנוצרות בזמן-אמת, במרקם החיים המשותפים. זוהי "אקדמיה לשלום", זוהי קהילה חוקרת המוכנה ללמוד לא רק מתוך ספרים אלא מתוך הלב וטקסטורת החיים הפועמת עצמה.

אנשי תמרה הם אנשים רציניים, וככאלו הם באו השנה לארץ כדי ללכת אותה ולהכיר אותה ואת יושביה. 20 מהם באו בנובמבר האחרון כדי לעלות לרגל לא רק למקומות קדושים אלא גם למקומות של קונפליקט וכאב וקושי (מקומות שיהפכו להיות קדושים כשימצא בהם שלום). הם צעדו בהנחיית תמיר איש הציפורים מהבאניאס ועד בית לחם, דרך כפרים ועיירות, בארץ ובשטחים. הם קיימו עצרת אל מול החומה הקורעת עכשיו את הארץ שלנו והקרינו תמונות של חזון ושל תקווה עם פרוג'קטור גדול על קיר הבטון המזויין (תרתי משמע). בצפון, במעגל האבן הגדול שברוג'ום אל הירי בגולן, מעגל שהוא מין מקדש עתיק מאד, בן אלפי שנים, מתרבות קדומה שחיה פה וידעה את סוד המעגל, חבר אליהם גם שמואל שאול והדריך אותם אל מסתרי האנרגיה של האדמה המקומית.

לאורך המסע העלו אנשי תמרה הצגת תיאטרון פשוטה מאד, לא מתוחכמת, אבל נוגעת מאד ללב. מין הסתכלות מבחוץ על הסכסוך היהודי-ערבי בארץ השסועה. ולאורך המסע התווספו אליהם עוד ועוד אנשים, יהודים וערבים, שמוכנים לחלום אחרת, ש"מסרבים להיות אויבים" – כלשון הסיסמא שהודפסה על הכאפיות הלבנות שלהם.

מאד ריגש אותי לראות שהארץ נגעה באנשי תמרה עמוק. היא דיברה אליהם והם הקשיבו, ונוצר בהם רצון לבוא הנה עוד ועוד, וללמוד את השפות המקומיות ולהתערות במה שקורה כאן כדי להבין טוב יותר את מרקם הסכסוך המורכב הזה, להרגיש אותו כפי שמרגישים אותו מבפנים, כדי להציע עזרה.

אבל תמרה עצמה פותחת ממש עכשיו את שעריה:

פרוייקט מונטה-סרו

 

פרוייקט מונטבה סרו

פרוייקט "מונטבה סרו"

במאי השנה נפתחת תכנית "פרוייקט מונטה סרו" בתמרה. אנשים מכל רחבי העולם מוזמנים להצטרף לקהילה למשך תקופת לימוד והכשרה של מספר חודשים עד שנתיים או שלוש, לגור שם, לעבוד וללמוד, דרך הלב ודרך הגוף ודרך השכל והרוח. והם מאד מקוים שיהודים וערבים יצטרפו גם כן, ילמדו כלים וישפשפו את עצמם בחיי קהילה אמיתיים, כדי שיוכלו בבוא העת לתרום את תרומתם במזה"ת, להגשמת החלום של "כפר חקר השלום" (Pleace Research Village) .

 

וכך נסגר המעגל: קבוצת הערבים שפגשתי בתחילת המאמר הזה כונסה יחד ליומיים במדבר, ולשיחה פתוחה על אהבה, כדי לבחון האם וכיצד הם רוצים לחבור לתהליך הקמת אותו כפר לחקר השלום. והתגלה באמת שאנחנו כולנו מאותו הכפר… וכולנו מסרבים להיות אויבים.

***

 

בניה אקולוגית בתמרה

בניה אקולוגית בתמרה

עוד הרבה יש לי לספר על תמרה, על מקימיה והרוח המפעמת בה, על הגינה האורגנית המיוחדת שלהם, שבה עשו שלום דרך מדיטציה עם החלזונות והחולדות, שמקבלים כיום את חלקם בכבוד ולא פוגעים ביבולים, על התכווננות הבוקר שלהם, על מעגל האבנים הענקיות שהם בנו על אחת הגבעות, על גידול הילדים בקהילה ועל האנשים עצמם – כל אחד סיפור… אבל מסגרת המאמר צרה מלהכיל, ולכן אני ממליץ לכם רק לבקר לפחות וירטואלית באתר שלהם www.tamera.org או לנסוע לשם ולחוות.

 

(המאמר פורסם ב"חיים אחרים" אפריל 2006)

7 תגובות
  1. ronni eli
    ronni eli says:

    קראתי על תמרה והתאהבי נראה שזה מקום מקסים.אני איש שאקולגיה שלום וזכיות אנוש מדברים אלי מאד.
    גן האהבה והגינה האורגנית .מתוכונן להגיע לתמרה עוד בקיץ הקרוב

  2. יוסי בר
    יוסי בר says:

    מעניין מאוד .
    אנשים יכולים ללמוד חלק מדבריכם ולישם לפחות חלק מגישתכם כל אחד לפי דרכו
    העולם והאנשים היו יפים יותר .
    חיזקו ואימצו
    מחזק את אומץ ליבכם ומחשבותיכם שרובם נכונות ויכולות להציל את עולמנו ההולך לאבדון לאט לאט.

    יוסי בר
    מקים האתר הדרך לאושר….www.osher10.co.il

  3. דוד עתיד
    דוד עתיד says:

    מרתק. יש מקום להקים משהו פתוח וזורם כזה גם בארץ, בה נעשים לא מעט נסיונות חדשים בתחומים של קהילתיות, קואופרציה וקומונות.
    עקרונות האהבה המבוססת על בחירה חפשית מקובלים עלי ואני מנסה לחיות לפיהם. באשר לאקולוגיה – היא צו השעה ואנחנו חייבים לאמץ את עקרונותיה ולו רק מתוך השרדות. תודעת השלום נובעת בנו בעוצמות שטרם חוינו והיא מולידה אהבה לכל ברואי עולם.
    מחזק ידי כל הנותנים יד להתעוררות הפוקדת אותנו.
    דוד כאן עתיד

התגובות סגורות.