>>REWIND>> כלי מעשי לתיקון פשלות בחיי הזוגיות

שדה המוקשים של האהבה

ואחד הכלים להתמודד איתו בהצלחה

אוהד אזרחי

אנחנו בני אדם, ולכן אנחנו מלאים בטעויות. זו מין תובנה פשוטה כזו, שמשום מה מתחמקת מדי פעם מאתנו כשאנחנו מנסים להיות אנשים "טובים יותר" ולעבוד "עבודה רוחנית". להיות אנושי זה לקבל את העובדה שתמיד, אבל תמיד, נפשל פה ושם. כך אמר כבר קהלת: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, 20).

למה לא לומדים את זה בבית הספר?

אני פוגש את הנקודה הזו פעמים רבות בסדנאות "בסוד הכרובים" אותן אני מעביר עם זוגתי דון, שעוסקות במערכות יחסים. פעמים רבות מגיעים זוגות לסדנא שנמצאים בנקודה של צורך גדול לשפר את מערכת היחסים שלהם. כמו זוגות רבים – הם הגיעו למצב שבו הביחד שלהם לא מרומם אותם. וקשה להאשים אותם באמת: אחד הנושאים הבלתי נלמדים במערכת החינוך שלנו הוא כיצד לפתח מערכות יחסים זוגיות שירוממו את נפש האדם באמת. כל כך הרבה מידע חסר לכל אדם מתבגר ביחס לתחום היחסים בין המינים שזה לפעמים נראה לי פשוט קטסטרופה. אנחנו מתבגרים מבלי לדעת הרבה לא על הפסיכולוגיה של המין השני ולא על התקשורת הנכונה עם המין השני ולא על המיניות האמיתית של המין השני. ממילא – כשזוגות באים יחד הם מתאהבים בהתחלה, אך מיד מתחילים לדרוך בשדה המוקשים הזוגי המונח שם לפניהם מראש.

ההבטחה בקצה שדה המוקשיםPicture 326

זוגיות היא שדה מוקשים. וכל מי שנכנס לשדה הזה ולא למד כיצד לפסוע בו עתיד להתפוצץ יום אחד. גברים ונשים דורכים זה לזה על היבלות, מכאיבים זה לזה ולא יודעים כיצד ליצור מערכת יחסים שהאהבה תבוא בה לידי ביטוי שמרומם את שני הזוויגים לחיים גדולים יותר ומרוממים יותר באמת.

האהבה היא הבטחה גדולה, יחסים מאושרים הם מתנה נפלאה, שנמצאת במרכז שדה מוקשים ממולכד היטב. יש ללמוד כיצד ללכת בו, ואת הלימוד הזה לא מקנים לנו באף מוסד חינוכי, וזו טעות נוראה.

זוגות שרוצים לשפר את מה שקיים ביניהם, כי הם עדיין מאמינים בכוחה של האהבה – באים ללמוד את נושא, והאמת היא שזה אף פעם לא מאוחר מידי, ואף פעם לא מוקדם מידי. יחידים וזוגות מכל מעמד חברתי ואקונומי אפשרי זקוקים ללמוד את האהבה מחדש. ואנשים בעלי מודעות מתעוררים לעובדה שגם מערכת היחסים שלהם יכולה וצריכה להיות מלאה באור ואהבה ושמחה והתרוממות רוח.

 

ציפיות

ואז מה קורה? אנשים קוראים ספרים טובים על יחסים, לומדים כל מיני תובנות גדולות ביחס לאיך גברים ונשים יכולים לחיות חיי אהבה מוארת, ונורא רוצים כבר לחיות ככה, אבל בפועל – שוב ושוב נופלים באותם בורות ידועים של ההרגלים הישנים, וזה מתסכל נורא.

לכן אחד הדברים שאנחנו חולקים עם זוגות בסדנא שלנו זה את הכלי הפשוט מאד שנקרא "Rewind". כלי שעוזר לנו עצמנו מאד, ויש בו הרבה הומור והרבה חמלה. וזה הולך ככה:

REWIND

נגיד שאתם מגיעים הביתה מיום של עבודה, יום שבו לא הייתם יחד ולא ראיתם זה את זו. והנה במקום לקחת זמן איכות של להפגש באמת, להתחבק חיבוק ארוך ולהרגע יחד, להביט זה בעיני זו ולשדר זה לזו – אני כל כך שמחה לראות אותך! את הדבר הכי יפה שראיתי היום כאתה מחבק אותי אלהים מחבק אותי דרכך וכולי – אתם חוטפים נשיקה קטנה על הלחי, חיבוק מהיר ואומרים שאתם חייבים לבדוק את המייל שלכם….

הנה עליתם על מוקש. ובפרט על המוקש הנשי. האישה תרגיש בלתי נראית ובלתי נאהבת. היא תתמרמר בפנים, האור שלה נהדף. האיש שלה העדיף את האור של המחשב על פני האור שלה. היא מרגישה שלא מתיחסים אליה ואז רוב הסיכויים שהיא תייצר איזו דרמה קטנה שתכריח את הגבר שלה לשים אליה לב. כי בעיניה עדיף יחס – ואפילו אם הוא נגרם מאיזו דרמה משפחתית – על חוסר יחס מוחלט. המוקש התפוצץ. הגבר מרגיש ששוב האישה שלו פועלת באופן בלתי הגיוני לגמרי, הרי הוא אוהב אותה ומה הבעיה אם הוא צריך רגע לבדוק מייל לכל הרוחות?

מה שקורה בשדות מוקשים כאלו זה שמוקש אחד גורם לתגובת שרשרת של התפוצצויות, ובסוף נשאר לנו זוג אנשים חבולים, פצועים בלב, אנשים שמבקשים אהבה ומשום מה גורמים לצער זה לזה.

והנה נכנס כלי הREWIND. תפסו את עצמכם באמצע הפעולה – ותחזירו אותה אחורה חזרה. נכנסתם הביתה עם מבט בעיניים שכבר פוזל לכיוון המחשב, וחיבקתם את בת הזוג חיבוק חטוף, והנה אתם שמים לב ששוב אתם עושים את אותו דבר שגרם לכל כך הרבה בעיות בעבר. אתם עוצרים, מחייכים, צוחקים על עצמכם רגע, סולחים לעצמכם מיד, אומרים זה לזו: "REWIN "!  ויוצאים החוצה מהדירה.

אתם עומדים ליד הדלת רגע, דופקים נקישה קלה, ונכנסים הביתה שוב – אך הפעם כמו שלמדתם, וכמו שאתם באמת רוצים לעשות את זה. המבט בעיניים אומר – אני לא מושלם, אני לא מושלמת, ואני אוהבת אותך עד בלי די ואנחנו לומדים איך לחיות אהבה. איזה קטע. איזה כיף. ונרגעים זה אל תוך זו.

אחר כך אתה בודק מייל, וזוגתך אולי תביא לך כוס מים צוננים עם קרח ופרח קטן שצף בהם – כמו הכוס הזו שמונחת כאן עכשיו לידי כשאני כותב שורות אלו.