חתונה איננה (רק) אקט של אהבה. סיפורה של הבתולה מלודמיר ושאר נשים חכמות

סיפורה של "הבתולה מלודמיר" שיום פטירתה חל היום (כ"ב תמוז) איננו רק סיפור על אישה חכמה ומלומדת, בעלת סגולות רוחניות נדירות ואמיצה מאד, שעוצמתה ועצמאותה איימו על הממסד הרבני במאה ה19. זהו גם סיפור עצוב, שמעיד על האופן בו משמש לפעמים מוסד הנישואין כמכבש מקטין בידי החברה.

חנה רחל בת מניש, הידועה בכינויה "הבתולה מלודמיר" עלתה לבדה לארץ ישראל ב 1860 בערך, לאחר שלא הצליחה להשתלב בחברה היהודית בארץ מולדתה (במערב אוקראינה של היום). בזכות ירושה גדולה שהשאירו לה הוריה שנפטרו בעודה ילדה, היתה חנה רחל אישה עצמאית מבחינה כלכלית, שלא נזקקה לבעל כדי שיפרנס אותה. היא גדלה להיות אישה מלומדת מאד, למדה גם קבלה ווכבר בצעירותה החלה לנהוג כאחד מאדמו"רי החסידות. היא התעטפה בטלית והניחה תפילין, אמרה תורה חסידית, ערכה "טיש" קבלה קהל וחלקה ברכות לחסידים, גברים ונשים, שעלו אליה לרגל.

כריכת הרומן "הבתולה מלודמיר" מאת יוחנן טברסקי

המצב לא מצא חן בעיני הרבנים של תקופתה, כולל האדמו"רים, שהנהיגו את הציבור החסידי. רבי מרדכי מטשרנוביל, שנחשב לסמכות הגבוהה ביותר בעולם החסידי אליו השתייכה דרש ממנה בכל תוקף להתחתן. הוא ואנשיו שדכו לה חתן, ר' יצחק שמו, ובלחץ חברתי גדול כפו עליה להנשא לו. הנישואין לא עלו יפה, והזוג נפרד לאחר זמן לא רב.

הסיפור של חנה רחל מעניין מהרבה בחינות. בספרי "מי מפחד מלילית" (מודן, 2005) הארכתי להשוות אותה לברוריה, אשתו המלומדת של רבי מאיר מהמאה השניה, שלפי האגדה התאבדה כאשר נכשלה בפיתוי מיני. באותו פרק בספר הצבעתי על ההבדל בין הלגיטימציה העקרונית אותה מעניקה החברה הרבנית לגברים מלומדים להיות אנשים ארוטיים, על בסיס הקביעה התלמודית של "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" לעומת הציפיה ההפוכה מנשים, שאם הן נשים חכמות אסור להן להיות גם נשים מיוחמות. מיניותן של נשים נתפסה בעיני החברה הלמדנית כ"תיפלות" ("כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תיפלות" אמר רבי אליעזר בן הורקנוס) והיא עומדת בסתירה מוחלטת ל"חכמה". כאילו לא יכולה להיות אישה חכמה באמת גם יצור מיני. ההנחה הנוחה היא שאם היא אישה מינית הרי היא גם טפשה, ולכן אם היא רוצה להוכיח את חכמתה עליה להיות יצור א-מיני. ביחס לרבנים גברים ברור בתלמוד שככל שהגבר גדול מבחינה רוחנית כך הוא גם יותר ארוטי מטבעו, וקיימת סלחנות מובנית כלפי אופיו המיני של הרב (כל עוד הוא לא נכשל בעבירה). משום כך ניסו נשים מלומדות, כמו ברוריה וכמו חנה-רחל בשעתן, להוכיח (לעצמן קודם כל) שהן א-מיניות, כדי להתקבל לחברה הלמדנית הגברית המבועתת מדמותה של לילית.

לילית בקבלת האר"י מייצגת גם מיניות נשית גבוהה, גם עצמאות רוחנית, וגם את ספירת הבינה, המאפיינת חכמה נשית עמוקה (ראו על כך ביתר הרחבה בקישור הזה, בו הבאתי חלק מן הספר).

ואולי כוונת מאמרו של רבי אליעזר היא שמי שמלמד ביתו תורה הופך אותה בעצם כך לעצמאית יותר מבחינה מינית, וזו בדיוק הבעיה. רבי אליעזר העדיף נשים לא מלומדות ופחות עצמאיות מבחינה מינית. נשים שלא מאיימות על ההגמוניה הגברית ועל שלום מוסד המשפחה. לכן ניסו נשים למדניות רבות להוכיח שוב ושוב שלמרות שהן חכמות ואינטלקטואליות הן לא מלאות זימה, להפך, הן ממש לא מיניות, הן ממש "בסדר" ולא מעניין אותן בכלל מה שקורה בתחתונים כי הן מתענינות רק בעליונים.

האם חתונה זה אקט של אהבה? או שיש כאן סיפור חברתי אחר בכלל?

אבל עכשיו אני רוצה להצביע על נקודה נוספת, קטנה וכואבת, הגלומה בסיפורה של חנה רחל מלודמיר: האופן בו משמש מוסד הנישואין המסורתי כדי להכפיף את קומתה הרוחנית של האישה תחת מרותו של הגבר. אינני יודע כמה מכם מכירים את המנהג שהיה רווח בקהילות ישראל לפיו בזמן החופה החתן דורך על רגלה של הכלה[1]. הרעיון מאחורי המנהג הוא לדאוג באמצעים מאגיים לכך שהאישה תהיה כפופה לבעלה בבית, לאחר החתונה (כאילו שאין מספיק גורמים המנמיכים את קולה, ואת עוצמתה ממילא, שצריך עוד מעשה מאגי שכזה). מופלא בעיני עד כמה חששו הגברים היהודים מעוצמתה של האישה עד שהם נזקקו להמציא עוד איזה קסם סודי כזה, כדי להבטיח שת שליטתם באישה, בנוסף לכל מנהגי החתונה היהודית המסורתית שממילא לא מעניקים לכלה קול בחתונתה!

החתונה היהודית איננה (רק) אקט של אהבה. זהו בעיקר אקט שמסדר את החברה בתבניות בנות שליטה. הדבר בולט במיוחד בברכה אותה קבעו הרבנים עבור תחילת הטקס: "ברוך אתה ה'… אשר אסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין. ברוך .. מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".

מי זה ה"אנחנו" שבשמם מברכים את הברכה ואומרים שהתיר לנו ואסר לנו וכולי? ברור – זה ציבור הגברים. כי החתונה היהודית המסורתית היא טקס של גברים בו הכלה אינה נתפסת כמי שהטקס הוא גם שלה, אלא היא חלק (הכרחי) באביזרי הטקס…

כלל גדול הוא בעריכת טקסים הוא שהכוונה הפותחת את הטקס היא זו שמייצרת את המרחב האנרגטי עבור הטקס כולו. והנה הברכה בה פותח כל רב מסורתי את טקס החופה מכוננת כוונה שאומרת שהאישה הזו (הכלה) היא האופן היחידי בו מותר לחתן דנן לבוא על אישה ולהנצל מן האיסורים הנוראים הכרוכים בעניני אישות, לכן ברוך השם שנמצאה הכלה הזו, המותרת והכשרה, עבור הבחור החביב שלנו. הנה עוד אחד מאיתנו הסתדר בחיים.

הכלה איננה שותפה לטקס החתונה היהודי המסורתי, גם זה הנערך על ידי רבנים אורתודוקסיים כיום, כולל הרבנים היותר "נחמדים". בכל חתונה המוכרת ברבנות הראשית לישראל עד היום הכלה איננה צד בכתיבת הכתובה או בחתימה עליה, היא איננה מקדשת את בן זוגה, היא איננה אומרת דבר במהלך הטקס כולו שיש לו משמעות הלכתית. אם כן מהו טקס החתונה ביחס לאישה היהודיה?

מאחורי חזות השמחה והאהבה מהווה טקס החופה אירוע משמח מאד עבור החברה כולה, כי הוא מבטיח את המשך שליטתה בעוד זוג נחמד שנכנס למסגרת הידועה. טקס החתונה היהודי מכפיף את האישה לרשות בעלה מבחינה הלכתית, הן מבחינה מינית והן מבחינה ממונית ("מְצִיאַת הָאִשָּׁה, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבעלה" משנה מסכת כתובות פרק ו, א).

אישה לא נשואה מהווה איום על החברה הפטריארכלית. לא רק בחברה היהודית, בכל חברה פטריארכלית אישה לא נשואה מהווה "בעיה". היא מהווה מין חריגה שכזו במרקם החברתי הידוע. בעוד כל הנשים האחרות עסוקות ללא הרף בגידול הילדים, חיתולים וארוחות, מסתובבת לה אישה שיש לה זמן לדברים אחרים. הדמיון המבועת של החברה מייד הולך לכיוון המיני. ברור שיש לה זמן לפתות גברים נשואים ולהרוס משפחות. גם אם היא לא מתכוונת לכך – היא מהווה איום על החברה בעצם קיומה העצמאי. אישה חייבת להיות כפופה לבעל, ואם היא רווקה, עליה להיות אחת מאלו שמחפשות בעל ומתות כבר ללדת ילדים, כדברי רחל ליעקב "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי". אבל אישה שלא מחפשת בכלל להנשא, ולא מנסה להקים משפחה, מאיימת בעצם קיומה העצמאי על החברה ולכן היא נתפשת במקורות קבליים ופולקלוריים כאחת מהתגלמויותיה של לילית.

בלי שהתכוונה לכף הפכה חנה רחל מלודמיר להתגלמות של לילית בתת המודע החברתי של החברה הרבנית בתקופתה. הניסיון להשיא אותה לגבר לא נועד כמובן כדי לדאוג לה שתחיה חיי אהבה, אלא כדי לגמד אותה ולהוציא לה את "הרעיונות הללו מהראש". אילו התעברה מאותו ר' יצחק היתה חנה רחל הופכת מיד לטרודה מידי בעניני קקי, פיפי וציצי מכדי להיות אדמו"רית, והבעיה החברתית היתה נפתרת.

חנה רחל בת מניש נפטרה היום לפני 125 שנים, בכ"ב בתמוז תרמ"ח (1888) ונקברה בהר הזיתים בירושלים. מורי ורבי, רבי זלמן שחטר שלומי ביקש מנשות ירושלים לאתר את קברה לעלות אליו לרגל, ולהתחיל לחגוג את היארצייט שלה, כדי לעשות כבוד לאישה שלא ראתה בימיה את השינוי שהיא עצמה החלה להגשים בעולם.

אוהד אזרחי. כ"ב תמוז, תשע"ד

לאחר פרסום מאמר זה, גיליתי את ההרצאה הזו של מירב מיכאלי ב TED, שקוראת לביטול מוסד הנישואין כולו. מה דעתכם?

[1] "סוד גדול סגולי, שאם החתן נזהר לשום רגלו הימני על רגל הכלה השמאלית בשעת שבע ברכות, אותו השמת רגל מסוגל שישלוט עלי' כל ימיו ותהיה משועבדת ונשמעת לכל דבריו, ואם הכלה נזהרת ושמה רגלה השמאלית על רגל החתן הימנית תשלוט היא עליו כל ימיה" (ספר הקבלה חסד לאברהם, נהר מ"ה, ובילקוט הראובני ערך "כלה").

5 תגובות
  1. עמית
    עמית says:

    מדהים בעיני החיבורים בין האלה לאל בין לילית לחוה בדיאלוג הלא פשוט שבין החלקים מתרחשת התובנה. האשה המרעישה היצרית שבאה מאדמה הופכת חומר לרוח, נפגשת עם הרוח שהופכת לחומר ברחמה.
    ואיזה עוצמה ידיעה ותובנה שיש בלידה . מוזר עד מדהים שקקי ופיפי יכולים להפוך לרוח וגידול ילדים לעוצמה. היו ימים בהן הנשים היו מנהיגות השבט, כך מספרים, והנהגתן היתה מתוקף היותן האם הגדולה. מזינה מבינה מצמיחה רואה … רואה את הגלוי רואה את הניסתר. מבינה את הדרך בכל גופה בכל חלקי הצאקרות של בתחתונים ובעליונים. וכל חלקינו חשובות וחשובים וחושבות וחושבים.
    שמחה אני שמקדם אתה את דרכה של לילית בעולמינו נותן לה את הלגטימציה. והיא קול חשוב בתוכי,אך קולה שר בעוצמה כשהוא נפגש עם עוד חלקים בי מחפש פתרונות של מגשרת בין העולמות השונים.

    אגב אשמח באם אצליח כאן לעדכן את המייל שלי

    • דבורה
      דבורה says:

      תודה למי שהביא את הקורות של אשה ענקית זו .
      לצערי לא ידעתי את קורותיה .
      זה מחזק את הידיעה שבכל זמן שהוא , תמיד נמצאת אשה שסוחפת בכמה צעדים קדימה .
      כמו הנשים שאנו מכירות מהתנך או המיתולוגיות

      אני מזדהה עם הכותבת שמעלי .

  2. רבקה רוגע
    רבקה רוגע says:

    תאריך יום הולדתי העברי זהה לזה המדובר בו למעלה (כ"ב בתמוז)
    מתחברת, ומזדהה!
    השנה החלטתי לקחת הביתה מפסטיבל שאקטי עבור עצמי את המשפט:
    "אני חוגגת את הנשיות שבי !!"
    העצמה שאינה מוגבלת בפחדים היא העונג הצרוף… נסו ותיהנו!
    לשירותכם באהבה 🙂

התגובות סגורות.