נשים בתפקידי כהונה רוחנית יהודית

לקראת פתיחת מסלול הכשרה לכוהנות חדשות

אוהד אזרחי – נובמבר 2005. תל אביב.

לאחר אלפי שנות שליטתה של החברה הפטריארכאלית בעולם, כולל בעולם היהודי, הגיעה העת בתקופתנו שבה נשים מבקשות לשוב ולתפוס מקום של מנהיגות רוחנית בקהילה. הן אינם מבקשות לעשות זאת במקום הגברים, אלא לצידם של הגברים. התנועות הפרוגרסיביות ביהדות פתחו לפני זמן לא רב יחסית את שערי ההסמכה לרבנות בפני נשים, וזה חשוב ביותר, אבל בכך לא די. התברגותן של נשים לתפקידים רבניים מאלצת אותן להיכנס לשבלונה מוכנה מראש, שבלונה שעוצבה על ידי גברים לשם מנהיגות גברית בקהילה, שממילא לא הייתה שיוויונית. חשוב כמובן לאפשר לכל אישה שרוצה בכך לבחור ללמוד לרבנות ולשמש כרב, או רבה, או רביה, ואף לאפשר לאותן נשים שבחרו בכך להתמודד עם התפקיד ולמצוא את דרכן הייחודית לשמש בו. זהו תהליך שידרוש עוד זמן אבל ברור כי רבנות נשית תעצב את עצמה עם השנים באופן אחר מעט מהרבנות הגברית, וממילא תשליך על אופן הפסיקה ההלכתית ביהדות ומנהגי הקהילה.

אבל יחד עם זאת, נראה לי מובן מאיליו כי התפקיד הרוחני שנשים יכולות למלא בקהילה איננו מסתכם רק בתפקידי רבנות. להיפך – השתוקקותן של נשים לתפוס תפקידים ציבוריים בקהילה הרוחנית פותחת פתח גדול, פתח שהמתין במשך אלפי שנים כמערה סתומה האוצרת מטמונים, שיבוא הזמן והוא יוכל לשוב ולהיפתח.

החברה שלנו כיום, שעברה את המהפכה הפמיניסטית, מוכנה במידה רבה להמשיך הלאה. הפמיניזם הביא נשים לתפקד כרב, אולם אנו יכולים כבר לשאול – מה יכול להיות מיוחד בהנהגה רוחנית נשית? כיצד אישה יכולה להשתמש בנשיותה כדי לתמוך בהתפתחותם הרוחנית של נשים, גברים וילדים בקהילתה?

נשים יכולות לחזור לתפקידי כהונה. מחקרים אקדמיים-תורניים מרתקים מראים כי ככל הנראה בקדמות העם שלנו היו נשים משמשות בתפקיד הכוהנות, עד שגברה התרבות הגברית וסיפחה אל תוכה את התפקידים הללו גם כן. המחקרים הללו אמנם מענינים ביותר, אך אינני רוצה להשען עליהם יתר על המידה. בעיני, בין אם היו כך הדברים לפני אלפי שנים, בתקופה התרום מקראית, ובין אם לאו – מה שצריך להתרחש כיום הוא שקולה של האישה ישמע כקול שונה, יחודי, שווה ערך ומדרגה לקול הגברי, אך לא זהה לו מבחינת התוכן והסגנון. כיום עלינו להתחיל בתהליך של הכנסת נשים בעלות שיעור קומה רוחני, נשים בעלות עוצמה, לתפקידים של כהונה ולוויה בקהילה היהודית המתחדשת.

עלינו לברר מהו הסגנון הראוי, מהם התפקידים הראויים וכיצד לעשות זאת. כמו כל תהליך היסטורי הנמצא בחיתוליו, גם התהליך הזה צריך ללמוד ללכת לבד, אבל עד אז הוא צריך תמיכה ועזרה, וצריך שיהיה ברור לכולם שלפני שהוא הולך לבד הוא עתיד ליפול ולהיחבט כמה פעמים ואפילו לבכות. ככה לומדים.

הבסיסים העמוקים שעליהם אנחנו צריכים לבנות את התהליך הזה מצויים מצד אחד בנפש האדם ומצד שני (שאיננו ממש צד שני) בנבכי המיסטיקה היהודית ובפינות הפחות ידועות של המסורת היהודית.

אם נתבונן בנפש האדם נגלה כי "האישה" מהווה סמל עמוק בחלומות ובשפת הארכיטיפים של הנפש. האישה, האם, המילדת, האהובה, הסבתא הזקנה – כולן טעונות מטען מיתי-פסיכולוגי בנפש האדם, וקארל גוסטב יונג וממשיכי דרכו כבר עשו עבודה חשובה בחשיפת אותם סמלים.

שימוש נאות בסמלים, הוא שימוש מודע בשפת הלא-מודע לשם פתיחת הנפש אל המופלא ולקראת צמיחתה הרוחנית. כוונתי לומר כך: אחד הארכיטיפים החשובים שיש לנו בנפש הוא ארכיטיפ הזקן החכם. זהו דימוי פנימי עמוק, מסלול מורשה לזרימתה הפנימית של התודעה האנושית במוח האדם. כאשר אנחנו פוגשים רב מכובד (ועדיף שיהיה לו גם זקן לבן) הוא מייד מתיישב לנו על אותו סמל פנימי. כשהרב איננו ראוי, הוא יעשה שימוש בעובדה הזו, גם אם הוא לא מודע לה בהכרתו, וינצל את ההשלכות שמשליכים עליו בני עדתו כדי ליצור תלות שלהם בו, ולהאדיר את האמונה בו, כגורם חיצוני להם, ולא בעצמם.

רב ראוי לעומת זאת יעשה גם הוא שימוש בהשלכות שמשליכים עליו בני עדתו, אך הוא ינווט זאת ביד אמן לטובת צמיחתם האישית והרוחנית של מאמיניו. בהיותו מודע למה שמשליכים עליו הוא ישתמש בעמדה שניתנת לו מכח זה כדי לעזור לבני עדתו לפרוץ מחסומים פנימיים של האגו, ולהפתח עמוק יותר לאלהים, אך מיד אחר כך הוא יחזיר להם כביכול בחזרה את הסמל וידאג לכך שהפתיחה שלהם לאלהים לא תהיה תלויה בו. סיפורים רבים הממחישים זאת ניתן למצוא במסורת החסידית על האופן שבו רביים אמיתיים ניווטו ביד אמן בתוך ים הדימויים הפנימיים של חסידיהם ובסופו של דבר דאגו לכך שהחסידים יעמדו על רגליהם שלהם ולא יהיו תלויים בהם (לעיתים אף חרף התנגדותם לכך, כי הצורך בתלות נפשית עלול להיות עצום).

באותו האופן אני רואה לנגד עיני רוחי נשים עושות שימוש מושכל בעובדת היותן סמל עוצמתי של הופעת השכינה. נשים כוהנות יכולות ללמוד כיצד לשחק את המשחק המקודש שבו הן לא משמשות בתפקיד בדמות עצמן אלא כנציגוּת, כהופעה, של השכינה, של האהובה האלוהית הקדושה, של האם הגדולה, של יולדת כל המציאות כולה, של אימא אדמה…

גברים ממילא משליכים על נשים דימויים שכאלו בלא-מודע, ונשים משליכות גם הן דימויים כאלו ואחרים על נשים אחרות שבסביבתן, לרוב ללא הכרה. החכמה הכוהנית היא להשתתף באופן מודע ומושכל במשחק המחזה האלהי הזה, אך לעשות זאת לטובת האדם המבקש עזרה, לטובת הקהילה, ומתוך חשבון-נפש אישי אמיתי וכנות גדולה.

בתהליך הצמיחה של הכוהנות החדשות – או יהיה איך שיהיה השם שבסופו של דבר ינתן לתפקיד הזה, או לתפקידים הללו[1] – יהיה מעורב לימוד רב, והתנסות ניסיונית רבה.

אני רואה לעצמי כבוד להיות אחד הגברים שלוקחים חלק בהעברת הידע והדלקת הלפיד של הכוהנות החדשות בישראל. ברור לי כי בעתיד, לכשיעמדו הכוהנות הראשונות, שיוכרו על ידי הקהילה (במובן הרחב של המילה) כבעלות כריזמה והשראה אלהית (עם כל הצניעות הראויה), הרי שהן תהיינה אלו שיחנכו נשים אל התפקידי ההנהגה הרוחנית, וישתמשו במורים ומדריכים גברים רק במידת הצורך. כיום, אני כאמור, רואה זאת כזכות לחנוך את הכיוון הזה ולהוות זרז להתפתחותו של הנושא.

אמנה להלן מספר נקודות שאני רואה כראויות ללימוד במעיין קורס להכשרת כוהנות חדשות בישראל:

  1. הבנת יחודה של האנרגיה הנשית. הארכיטיפים הנשיים בנפש האדם. הקשר בין הנשי והטבע על פי הקבלה, לימוד על בחינת ה"עיגולים" בקבלת האר"י והשלכתה לתיקון והתחדשות היהדות בדורנו.
  2. הבנת התהליכים של התפתחות הממד הנשי, והבנה מחודשת של מאמרי חז"ל שונים ביחס לאישה, וכיצד הם מתיחסים לשלבים השונים בהתפתחות קומת השכינה אל מול ההתפתחות הראויה של הממד הזכרי. כוונתי למאמרים כמו: "נשים דעתן קלה"… "איזוהי אישה כשרה – כל שעושה רצון בעלה" … וכדומה.
  3. איפיוניה של השכינה בקבלה, וכיצד ניתן לגלם איפיונים אלו בחיים, כשירות רוחני נשי. כיצד להתדמות לשכינה, על פי היסוד של התדמות האדם לאל.
  4. הכרת האלות המקומיות של המרחב הכנעני-מסופוטמי – אשרה, ענת, עשתורת, איננה, תיהמת ועוד.
  5. נשים וזמן: נשים ומצוות שהזמן גרמן. האישה והשבת. נשים וחידוש הלבנה.
  6. מהם תפקידי הכהונה והלויה באופן כללי, וכיצד ניתן להעביר אותם למציאות ימינו – כיצד ליצור "מקדש מעט" – ולשרת בו בקודש. מהו המבנה הארכיטיפי של "מקדש" על פי המיסטיקה של המסורת העברית.
  7. כיצד לברך? מה משמעות הברכה והקללה, וכיצד להתמיר קללה לברכה, בסוד הפיכת "צרה" ל"צהר" על פי תורת הבעל שם טוב. . כיצד ליצור ריטואל שמשרת מטרה אמיתית ומסייע לאדם לעבור טרנפורמציה אישית ביחסיו עם האלהים.
  8. האישה כשער החיים והמוות, האישה כיולדת ומילדת, מצדם האחד של החיים, ומשוואת הרחםקבר מצדם השני. נשים ומוות, נשים וסוד החיים.
  9. התבוננות מחודשת בדמויות-אם ארכיטיפיות מן המקרא, דמויות של האמהות הגדולות, אך גם דמויות משניות כמו הגר, קטורה, דינה, תמר, רחב הזונה, האישה הגדולה משונם, אביגייל, מיכל, בת שבע, מלכת-שבא ועוד.
  10. יצירת עץ החיים הנשי, כאפליקציה של עשר הספירות לדמויות ארכיטיפיות של הנשים ותפקידיהן העוצמתיים.

כל הנושאים הללו הם נושאים גדולים, ויש בהם פרטים מרובים ומרתקים מאד. אך חשוב ביותר כי הלימוד ילווה בהתנסות ובעיכול תהליכי של החומרים, תוך שיתוף מתמיד ובדיקה עצמית מתמדת. לכשיקום קורס להכשרת כוהנות …. הוא יכיל לא רק לימוד תיאורטי אלא גם הרבה לימוד מעשי, המשלב תחומים של תנועה, אמנות, שירה, דמיון מודרך ועוד, שמורות מקצועיות בתחום ילמדו מתוך זיקה ישירה להכרת החומרים שאיתם אנחנו עובדים.

זוהי רשימה ראשונה שאני עורך בנושא, לאחר התבשלות אישית עם המחשבות הללו במשך מספר שנים ובחינה שלהן עם נשים הקרובות אלי. היום שלהי חשוון, תשס"ו, נובמבר 2005. בסוף השבוע נערוך בביתי את הכינוס הראשון ללימוד עם נשים על הנושא הנדון, כפתיחה של שלוש אצבעות לקראת לידה חדשה, בעזרת ההויה הגדולה והקדושה.

[1] בשנה שעברה הסמכתי את תלמידתי קרן אברמס מבולדר, קולורדו, לתואר שיצרנו יחד, במיוחד עבורה, כמי שלמדה והתמחתה בהנחיית טקסים יהודיים, דרך אמנות, שירה ותנועה. קראנו לה "אוֹמַנַיָה", שפירושו "אמנית מאמנת אמונה". ראו עליה ב-www.ritualartist.net.