חודש תמוז – ראיה אקטיבית מוסיפה ברכה

סוד ההבטה האקטיבית

אוהד אזרחי

שני כוחות בעין

מדע האנטומיה המודרני לימד אותנו שהזרימה של חוש הראיה מתקימת מהחוץ פנימה. אורכי גל שונים חודרים אל תוך העין ומיצרים ברשתית שיקוף מהופך של האובייקטים הנמצאים מחוצה לנו. אולם במחשבה העתיקה סברו אחרת. הסברה בעולם העתיק היתה שחוש הראיה זורם מן הפנים כלפי חוץ, כאילו העין היא משדר של אנרגיה ולא מקלט. כהוכחה לכך ("הוכחה" שנשמעת לנו כיום קצת משונה) הביאו המקובלים את "בת היענה, שמסתכלת על הביצים שלה וגורמת להן לבקוע בכח ההסתכלות". אינני יודע אם יש ל"תצפית" הזו תימוכין כל שהם בזיאולוגיה המודרנית. סביר שלא.

ובכל זאת, כמו תמיד, אסור לזלזל בתיאוריות העתיקות, גם אם נדמה לנו שהן טעו לחלוטין בתיאור המציאות. לעיתים שיקול דעת מעמיק יותר מגלה שסוג המציאות שהעולם העתיק התייחס אליו איננו בדיוק סוג המציאות שהעולם המודרני מכנה בשם "מציאות". בדרך זו נוהגים רבים מאתנו לקבל את החלוקה הקדומה של העולם לארבעה יסודות – רוח אש מים ועפר – כמשקפת התבוננות אחרת על הקיום מזו שמשקפת טבלת מנדלייב המודרנית של היסודות הכימיים.

באופן דומה, טוענת המיסטיקה החסידית, עלינו להבין שבעין יש שני כוחות: כח הראיה הרגיל נכנס אכן מן החוץ פנימה, אבל כח ראיה מסוג אחר – כח ההבטה האקטיבית – יוצא מן העין החוצה, ויש בכחו לפעול שינוי ממשי באובייקט שעליו מסתכלים.

עיניך ברכות

המליך אות ח' בראיה

וקשר לו כתר

וצרפן זה בזה

וצר בהם

סרטן בעולם

ותמוז בשנה

ויד ימין בנפש

זכר ונקבה

ספר יצירה פרק ה

המסורת התלמודית טוענת שאין הברכה מצויה בדבר שעבר ספירה ומנין, אך החסידים טענו שגדול כח ההבטה המברכת של הצדיק, שיכול להזרים "אנרגיה חיובית" גם בדבר שכבר חושב ונספר ונמנה. על פי זה פירשו החסידים את הפסוק בשיר השירים "עיניך בריכות בחשבון" כמדבר על האיש הטוב באמת, שהעינים שלו מסוגלות להניח ברכה גם בדבר שעבר ספירה וחשבון (הם דרשו "בריכות" משלון ברכה"). רבות הדוגמאות שניתן להביא לתפיסה זו במחשבת הקבלה, הן לחיוב והן לשלילה.

חודש תמוז

חודש תמוז הוא החודש המיוחד לחוש הפנימי של הראיה האקטיבית. "יד ימין בנפש" שעל פי ספר יצירה קשורה גם היא לחודש זה (ראה מסגרת) מסמלת את הכח הפעיל שבאדם. בזמן הזה ניתנת לנו ההזדמנות לשים לב לצד הפעיל שבראיה, ולתת את הדעת על הדרך שבה אנחנו מביטים על העולם, ועל סוג האנרגיה שאנחנו משדרים החוצה בעת שאנחנו מסתכלים במשהו או במישהו. האם זו אנרגיה של ברכה או שמא, חלילה, להפך.

חודש תמוז הוא חודש קשה במסורת היהודית. בו יצאו המרגלים לראות את הארץ, ונכשלו בראייתם. הם ראו בה רק את הצד החיצוני, המאיים ולא השכילו "לעשות לה עיניים טובות" – כלומר לבחור לראות את ההויה הפנימית הגנוזה בה, ולחזק את הצד היפה והטוב שבה מכח הראיה החיובית, המכניסה ברכה בדבר הנצפה.

היפה בנשים

ואני רוצה לגעת כאן בנושא רגיש: קיימת במוסר הדתי המצוי אובססיה עצומה הקשורה ל"שמירת העיניים". משמעה – הזהירות העצומה (של גברים דתיים) מלחזות ביופין של נשים, מחשש הפיתוי היצרי שבדבר. מה שפחות ידוע, או ידוע ומודחק לקרן זוית, זו הדרך שבה לימד הבעל שם טוב את תלמידיו כיצד עליהם להתמודד עם הנושא. דרך זו היא הדרך של הראיה האקטיבית, ומשמעה הסתכלות ישירה אל תוך היופי, הסתכלות שחודרת מבעד ליופי הגשמי של הבשר, הסתכלות שמצליחה להבחין ביופי האלהי הנפלא שמקרין מזיוו על הגוף היפה.

כאשר גבר מצליח לראות כך, לא רק שהוא עצמו אינו נפגע רוחנית מ"שקר החן והבל היופי", אלא – טוען הבעל שם טוב – הוא עוד מוסיף ברכה וטובה עליונה לאותה אישה, שדרכה הוא חווה את יפי השכינה.

כשאנחנו מצליחים לזהות במפגש שלנו עם הזולת איזו נקודה פנימית שבו, שהיא כאילו שקופה ודרכה מאיר אלינו אור מרמת נוכחות גבוהה יותר, קדושה יותר, אנחנו יכולים לחזק את הנוכחות הקדושה הזו שבזולת על ידי הסתכלות פעילה, ובכך לסייע לו להתחבר עוד יותר לאלהי שבקרבו.

אלו דברים שקשה להסביר. זר לא יבין את זאת. אבל מי שהתפעם פעם מיופיו של הטבע והרגיש שיש ביופי הזה קדושה עליונה, שיש בו יותר ממה שניתן לפרוט לספרי המדע והאקולוגיה, מי שחווה פעם את האלהי מתוך היופי שבמדבר (למשל) יכול להבין שבפיתוח אותה רגישות ניתן לגלות את הנוכחות האלהית בכל גילוי של יופי: גם בחיפושית, גם בפרה, גם במשה רבינו וגם בחברים ובחברות שלנו. וכשרואים במשהו או במישהו יסוד אלהי יודעים פתאום שאין קץ למה שגלום בו. לעולם נשאר מרותקים לסוד האלהי שבזולת וכל כמה שנתקדם להכירו ייוותר הוא עלום ללא חקר, מסקרן, מרתק, מושך ומעורר כבוד.

כמה אנשים בעולם הולכים עם תחושה עגומה שאף אחד לא רואה אותם. איש מעולם לא הבחין במה שבאמת גלום בהם, באלהי שבתוכם. ובדרך כלל כשהסביבה אינה מצליחה להבחין באלהי שבנו גם אנחנו שוכחים, או מפסיקים להאמין, שאכן יש בנו נקודה אלהית ופנימית שכזו.

כמה טוב יכולה הבטה מברכת שכזו לפעול. נסו לשבת בספסל שבגן הציבורי כשזמנכם בידכם ומצב רוח טוב שורה עליכם, ולהתבונן ביופי המיוחד שמקרין מתוך אחד מקשי-היום היושבים אולי בספסל שממול. לפעמים במבט פנימי ואוהב שכזה אפשר לעשות לאיש שממול את היום. מישהו ראה אותו, הביט אל תוכו והאמין שיש בו הרבה יותר ממה שנגלה לעין. הוא ירגיש את זה בתוכו גם אם לא ידע מה הוא מרגיש. ואם יתחיל האיש הזה להאמין יותר בעצמו כתוצאה מכך – מי ישער כמה טוב עשוי לצמוח מהישיבה הבטלנית שלכם על הספסל בגינה הציבורית בחודש תמוז – חודש הראיה הפעילה.

המאמר פורסם ב "חיים אחרים" יולי 1999.