לילית והיכולת לחיות במצבי אי-וודאות

בראיון שקיימתי לפני יותר מעשור עם ידידי הפרופסור לקבלה, ראש בית המדרש לרבנים בבוסטון רבי ארתור גרין  (בתמונה משמאל) טען הוא כי: "האישה המודרנית היא ממש בריה חדשה, שלא הייתה קיימת כלל בתקופת חז"ל. בתחום ההלכה היהודית צריך לחדש את העניין הזה מהשורש, ולבנות אותו מחדש. כי לאשה החדשה הזו כמעט ואין שייכות למשניות העתיקות שנכתבו עליה" פרופ' רבי ארט גרין(הראיון המלא, והמרתק, נמצא כאן).

תסכימו שזו אמירה נועזת למדי עבור אדם העומד בראש בית מדרש להכשרת רבנים. גם עבור אדם לא אורתודוקסי לומר שכל מה שנכתב בהלכה היהודית על "האישה" איננו רלוונטי לאישה של היום זו אמירה נועזת בהחלט.

אז מה היא "האישה של היום"?

האישה של היום היא אישה שנולדה כבר אל תוך תוכה של המהפכה הפמיניסטית, אותה מהפכה שעדיין חותרת לסיום העידן הפטריארכאלי, ששלט באנושות באלפי השנים האחרונות. נהוג לחשוב על התרבות הפטריארכאלית כתרבות גברית, אולם בניגוד למה שנהוג לחשוב, אני חוזר וטוען כי התרבות הפטריארכלית איננה באמת "תרבות גברית", אלא בעיקר תרבות שטחית. זו תרבות שנשלטת על ידי גברים שאינם מודעים לעצמם ומפוחדים מהאלמנטים הנשיים של עצמם ושל זולתם. תרבות גברית אמיתית ומפותחת לעולם לא תדכא את הנשיות. תרבות גברית עוצמתית מתיחסת אל הנשיות בהשתאות וביראת כבוד וניצבת למולה בעוצמה זכרית מודעת ומשלימה.

אולם מה קורה איתנו כיום? יש להודות לדעתי שעם כל חסרונותיה, התרבות הפטריארכלית עיצבה לפחות מבנים תרבותיים ברורים וידועים. מקומה של האישה היה ידוע (במטבח, וכולי) ומבנה המשפחה היה ידוע באלפי השנים האחרונות. הודאות הזו מפתה וקוסמת. לעומת הוודאות שמציעה התרבות הפטריארכאלית בדמות "המשפחה היהודית" למשל, שקוסמת כל כך לחוזרים בתשובה למיניהם, קיימת מציאות מתהווה של תרבות חדשה, "תרבות פוסט", שנמצאת בתהליכי עיצוב והגדרה של עצמה ממש בימינו אלו. התרבות המתהווה כיום איננה יכולה להציע מבנים ברורים. כל שיש לה להציע זה ניסיונות, טיוטות, חקירות ותהליכי התבוננות.

התרבות החדשה

אנחנו חיים כיום בתרבות פוסט פטריארכאלית, אבל בה במידה התרבות שלנו היא גם פוסט פמיניסטית ופוסט מודרניסטית. נדמה לי שהמודרנה, שהתאפיינה בסוג של אמירות פוזיטיביות ו"יודעות" על העולם, שייכת לתודעה הזכרית השטחית, זו שכביכול יודעת משהו (הכל), ואיננה מכבדת באמת את המיסתורין. משום כך דומני שגם הפמיניזם הקלאסי הוא בעצם זרם תודעה זכרי שטוח.

אולם אנחנו נמצאים כיום בלב תהליכים שדורשים נכונות להכנס אל מצבי אי-וודאות. זה נכון גם בעולם המדעי וגם בעולמות הנפש. כפי שכתבתי לא פעם, היכולת להיות נוכחים במצבי אי-וודאות בלי לאבד עוצמה ונוכחות קשורה במהות הרוחנית הגבוהה של לילית: "חוה" מקבלת את מקומה שהוכן לה על ידי התרבות הפטריארכאלית, אולם לילית קוראת על כך תיגר, היא שוברת מוסכמות, שוברת גדרות, מאתגרת מערכות, מאתגרת אמונות ודעות וממלאת את הנפש בפנטזיות של תשוקה למשהו אחר, מופלא יותר, תשוקה לאמת עמוקה יותר, שאולי איננה כלל בנמצא, ודאי לא באור היום הצורב של "בזיעת אפיך תאכל לחם". לילית קרויה של שם הלילה, בו קיימת אי וודאות ביחס למהותם של דברים. לילית קרויה גם על שם התנועה הלוליינית של הסופה (ראו את הניתוח האטימולוגי בספרי "מי מפחד מלילית") שמבלבלת וטורפת את קלפי המציאות המסודרת.

אני פוגש המון פעמים בעולם הרוחני את האנשים שזקוקים נורא "לדעת". הם נסחפים בדרך כלל לקבל "ידע" מתיקשורים, שמחלצים אותם מאי הנוחות הכרוכה באי הוודאות. אלו הם "אנשי האור", אבל לילית שייכת לעולמות הצל והאפלה. רבים מהזקוקים לדעת נמשכים גם לתיאוריות קונספירציה שונות ומשונות, שגם הן מספקות כביכול "ידע" על איך שהעולם "באמת" מתנהל.

במסדר הזן אליו אני קשור (Zen Peacemakers) הטביע רושי ברני גלסמן את אי-הידיעה כנקודת מוצא לגישה אל המציאות. לבוא ממקום פתוח ו'לא יודע' לכל מצב נתון. ואז להתבונן, להיות נוכח, להרגיש כל מה שעולה, ורק משם לפעול. (בעיני ההנחיות הללו עולות בקנה אחד עם ההנחיות של הבעל שם טוב על תהליך ה"הכנעה, הבדלה, המתקה", אך לא כאן המקום להרחיב בכך).

התרבות הבאה שהולכת ונבנית כיום איננה תרבות פמיניסטית, ואיננה גם תרבות מטריארכאלית, כמו זו שהתקיימה בחברות רבות בעידנים הפרהיסטוריים. התרבות הבאה תהיה לדעתי כזו שמכבדת באמת ובתמים את המהות הנשית ואת המהות הזכרית בנשים ובגברים כאחד, ונותנת מקום לכל אדם באשר הוא לבטא את השוני שלו, את היחודיות שלה, ואת הבחירה האישית להגדרה מינית, משפחתית, קהילתית, תעסוקתית ומגדרית. תרבות שתעודד כל אחד מאיתנו למצוא עוצמה, אהבה וחירות בחייו, להגיע למצב של נוכחות בלתי מתנצלת בהוויתה. זו בעיני התרבות הבאה, שהולכת ומתהווה בעולם, ויש לה כמובן גם חבלי לידה…

במובן זה אנחנו חיים בעידן סופר-מרתק! אנחנו שותפים להבניית התרבות החדשה, תרבות שכמוה מעולם לא היתה בתולדות ימי האנושות. אנו שותפים ליצירת מערך חיים חדש על הפלנטה הזו, המרחפת לה בגלקסיית שביל החלב סביב החור השחור שבמרכז… מערך חיים שיהיה רלוונטי לצמחים ולאדם, לחיות ולדגים, למים ולאדמה עצמה. הכל, כפי שכבר הבננו, קשרו בכל, ואנחנו נמצאים כיום בלב ליבו של השינוי, אותו אנחנו כותבים בעצם נסיון חיינו ובנכונות שלנו ליצור משהו חדש בחיינו, שלא היה קיים קודם. בנכונות שלנו "לכתוב (עוד ועוד) טיוטות".