אברהם הפליט מכנען, נעמי הפליטה מיהודה ואנואר הפליט מסודן

כשחצי מהחברים שלנו עושים את דרכם ל"מידברן", לקראת חג השבועות, עשינו גם אנחנו את דרכנו דרומה, אבל במקום לפנות מזרחה לכיוון שדה בוקר, המשכנו דרומה על כביש 40, לתוך אזורים ריקים מאדם. רק חולות וטנקים על פני מרחבים שנפרשים מאופק לאופק, בואכה הגבול עם מצריים. שם, בקצה השמים ובלב המדבר מיקמה מדינת היהודים את אלו שאינם יהודים והעיזו להכנס לתחומה כשברחו על נפשם מארץ מולדתם. בתחילה שפכו אוטובוסים אלפי פליטים סודנים ואריטראים בדרום תל אביב. למה דווקא שם? מתושבי השכונות בדרום תל אביב שמעתי את הטענה שזו תכנית של בעלי ההון להמאיס עליהם את החיים ולגרום להם לפנות את השכונות הדרומיות כדי שיהיה קל יותר לבעלי ההון להשתלט על נכסים שם. אחר כך באה משטרת ההגירה ואספה אלפי גברים שחורים אל מתקן הכליאה "חולות" שנמצא באמת הרחק בחולות.PELE3497

לפני כמה אלפי שנים. מספרים היהודים לעצמם, היה רעב בארץ כנען ואברהם ושרה ירדו למצרים כדי להתקיים שם בשנות הרעב. הנה לכם המהגר הראשון. אחר כך כשהיה שוב רעב שלח יעקב את בניו מצריימה ובסופו של דבר הצטרף גם הוא אליהם וכך הפכו כל בני ישראל למהגרים בארץ מצריים. ההמשך ידוע. לאחר מכן ירדה אישה בשם נעמי עם בעלה ושני בניה לארץ מואב, שוב, כדי למצוא פרנסה בשעת משבר. קבלו אותה יפה המואביים (הירדנים של אז) והיא אפילו חיתנה את שני בניה לבנות ירדניות מקומיות, רות וערפה. מגילת רות, אותה קוראים בבתי הכנסת בשבועות, מספרת על נעמי ורות החוזרות משדה מואב לבית לחם, וכיצד מתקבלת רות המואביה, הזרה, הנוכריה, בקרב בני ישראל. מגילת רות היא מגילה של גרות. כמה מוזר הדבר שעם ישראל כיום, דווקא לאחר שסבל במשך אלפי שנים סוגים שונים של השפלה ביזוי נידוי והדרה, בשל היותו פליט נצחי של ההיסטוריה, הופך פתאום לעם שמפלה בעצמו פליטים לרעה, ממדר אותם, משבש את נסיונם להתאקלם וכולא אותם במתקני כליאה חסרי תקוה.

  • מאיפה אתה?=ד
  • מסודן
  • כמה זמן אתה פה?
  • שבע שנים בארץ, ושנה וחצי פה בחולות.
  • כמה אנשים פה?
  • בערך 2600
  • כולם גברים או שיש גם נשים?
  • כולם גברים. אין נשים פה.
  • 2600 גברים תקועים יחד???
  • כן, מה לעשות…
  • זה נשמע נורא
  • כן, קשה מאד. מחייך.
  • ומה אתם עושים פה?
  • כלום. כלום לא עושים. אין מה לעשות פה. מותר לצאת בבוקר וצריך לחזור בערב לישון פה. מי שנתפס עובד בזמן הזה נשלח לכלא קציעות. אז לא מנסים לעבוד. אז יושבים פה… לא עושים כלום.
  • מה אתם הכי צריכים? (שואלת דון)
  • ללמוד. חינוך זה המפתח, לא?
  • מה אתם רוצים ללמוד?
  • עברית ואנגלית. אבל בפנים (בחולות) לא מרשים לנו לדבר עברית, רק אנגלית. לא רוצים שם שנדבר עברית. אבל אנחנו רוצים ללמוד עברית.
  • מה אתה הכי רוצה?
  • לחזור הביתה, לסודן. כשתפסיק שם המלחמה אני רוצה לחזור הביתה…

רבנים למען זכויות אדם ארגנו טקס קצר בכניסה למתקן חולות. היה זה אמנם טקס במובן הלא-אהוב-עלי של המילה: אנשים עומדים עם פתקים בידיים וצריכים להקריא משהו למיקרופונים, ואז שרים משהו במהירות והכל קצת חסר נשמה, אבל בכל זאת כל הכבוד למי שארגנו! אני פורש מחבורת הרבנים והולך לקשקש קצת עם בני המקום, לדבר איתם, להקשיב להם. חוץ מאחד שאמר לי במרירות: עכשיו נזכרתם? ולא רצה לדבר, האחרים שמחו על ההזדמנות, שמחו שיש מי שמתייחס אליהם בכלל, שיש מי שרואה אותם. ביקשו להצטלם איתנו עשרות פעמים וביקשו גם שנבוא עוד. הבאנו להם מנחה קטנה של פירות שהתקבלה בשמחה. האוכל של הכלא מדכא, הסבירו לנו בפשטות.PELE3490

בשנים הקודמות יצאנו פעמים בימי כיפור למתחם התחנה המרכזית בדרום תל אביב וחיינו יומיים שלושה כהומלסים בקרב הסודנים ושאר דרי הרחוב (ראו דיווח על הסטריט-ריטריט כאן). רציתי לראות לאן הם נלקחו. הרגשתי שגם אם אני לא יודע מה לעשות באמת, להתעלם מהם זה ברור שלא יועיל. לכן לקראת החג, ולפני שאני נמס אל תוך תרבות הפסטיבלים שגם אני חלק ממנה, אני רוצה לפגוש את מי שלא יכול אפילו לחלום על פסטיבל. מה שהוא חולם עליו בחלומות הכי ורודים שלו זה חיי שגרה, עבודה, קורת גג, עבודה, חיים נורמליים, החיים שאנחנו מבקשים מהם חופש ויוצאים לחגוג באיזה פסטיבל.

אינני יודע כיצד לפתור את "בעיית הפליטים". מה גם שזו בעיה עולמית שהולכת ומתעצמת כיום. ראו את פניית ארגון אוואז בבקשה לתרום להצלת חיי פליטים סביב העולם. פעם היו אלו הורינו וסבנו וסבותינו. ציפינו מהעולם שיהיה פתוח לקבל אותם בזרועות פתוחות ובבית הספר למדנו כמה רעים היו כל אותם עמים שלא רצו לקבל אל חופיהם פליטים יהודיים. היום היהודים בסך הכל סבבה, ועכשיו – האם נצליח להיות ולו במקצת מ"חסידי אומות העולם"? האם נצא מהבועה שלנו ונעשה משהו לטובת פליט זה או אחר? חסידי אומות העולם לא מצאו דרך להפיל את גרמניה הנאצית. וזה בסדר גמור. זה לא היה ביכולתם, אבל הם מצאו את הכוחות להציל יהודי אחד, או שנים או שלושה, או לתת להם מחסה זמני, רק לכמה ימים, לפעמים אפילו במחיר סכנת חיים. אז אני אומר לעצמי: אני לא צריך למצוא פתרון ל"בעית הפליטים", אבל אולי נצליח למצוא דרך לעזור טיפה לאנואר, או למוסה, או למג'יד, הפליטים המאד ספציפיים שתקועים במתקן חולות ומבקשים שיראו אותם האנשים בישראל?

 

PELE3485

PELE3467